שירים על חיי העולם - חלק 2

דיספוזיציות

אם יש תכלית בחיים חסרי-תכלית, אז:

מטים למות=מתים למות.

האשליה שבחופש האמנות והמוסר (נושא מדומה/ נשוא מדומה/ מושא מדומה)

אין טוב כשלעצמו

אלא טוב שגורר עשיית

הכרחים טבעיים (זיונים)

אין יפה כשלעצמו

אלא יפה שגורר עשיית

הכרחים טבעיים (זיונים)

מה הוא עושה

מה הוא עושה!

הוא טוען שזה מעשה מכוער ושפל,

אבל ראו:

כמה ניתזי זרע זה מפיק!

מה הוא עושה!

הוא טוען שחבל שלא עלה בידו לכתוב את האפוס הלירי שתמיד לכתוב רצה.. אבל:

מה הוא עושה!

תיראו כמה ניתזי זרע! הוא מפיק?

שריפת כל היצירות שאי-פעם אני כותב

אני מקרב את הדף

יותר ויותר קרוב לנר

לכאורה כדי לראות מה אני כותב

למעשה כדי לשרוף

עם שוך סערה

המילים שלי מאבדות צורה·

עם שוך סערה

המילים שלי

של ויזלטיר, של זך

והגרוע מכל (רחמנא ליצלן!):

של תומאס מאן.

עם שוך סערה

המילים שלי מאבדות צורה·

עם שוך סערה

המילים שלי

של קפקא, של ג'ויס

והגרוע מכל:

של ז'אן-פייר גוגול.

עם שוך סערה המילים שלי מאבדות צורה.

רובי

טיפת עונג עצבות בים ייסורי אושר.

המוזה

זה לא קל

לא לומר לה לא

זה לא קל

לא לומר לה לא

קול תרועתה הוא גם קול ממיט אסון

זה לא קל לא לומר לה לא

החיבוק שלה חזק מחיבוק של כל אהובה

זה לא קל לומר לה לא

ראובן-ויטנברגיות

אני פילוסוף עממי ומשורר ארצי, שתבינו.

אין לי הגיגים עמוקים או חרוזים מפעימים.

אני פילוסוף עממי, שתבינו.

מקומי איננו בראש מגדל צריח של איזו טירה נשכחת בקולוניה החדשה שבפאתי האוקינוס האטלנטי

מקומי הוא כאן אתכם, שתבינו.

אני משורר ארצי, שתבינו. ופילוסוף עממי.

אני צריך לשקוע בביצה טובענית

כדי שיהיה לי על מה לכתוב,

שתבינו.

אני צריך משהו שיגרה את הדימיון,

אני צריך משהו שיעורר את השיגיון,

מוחי כשלעצמו? קופסת מתכת חלולה שהיום מחלידה ומחר מתכלה,

אני פילוסוף עממי ומשורר ארצי - שתבינו!

אין דבר שאני ירא ממנו יותר מקרבת אנשים - אבל,

אני מוכרח לשנוא מישהו ולאהוב מישהו

(ומוטב שיהא זה אותו אדם!).

הכתיבה=

קללה שמימית שמתחוללת ומגשימה-עצמה בכל יום מחדש.

למה אני כועס על העולם ורוצה שהוא ישתנה כבר

כי אני יודע שלעולם העולם-כפי-שהוא לעולם לא יאהב אותי.

תפקיד המוות:

לספק סוף ליצירות נרטיביות (שנואות לפיכך).

אלוהים אהובים יותר ואהובים פחות

את האלוהים של ישו קל לחבב. אבל קשה להאמין בו.

הוא מאוד קומוניקטיבי.

נראה שאפשר להבין את ההגיון של הצווים שלו. זהו הגיון אנושי.

הוא מאוד קומוניקטיבי. מאוד.

האלוהים של ישו - בידור. האלוהים של משה - אמנות.

תענוגות זרים וריגושים מכאיבים של יקומים אפשריים

השדיים היפים שלה - איך שהם מתקפלים~..

מזכירים לי את הכתיבה הישנה שלי - לא שלי

כתיבה מתוך אקסטזה אלוהית חלולה ושבקסם אירוטי מלאה

השדיים היפים שלה - איך שהם מתקפלים·

והם לא שדיים שלי.

הם שדיים מוצקים מאוד, אולי אפילו סיליקוניים

אבל הם מתקפלים - הו, איך שהם מתקפלים!

הוא מזיין אותה על השולחן ולא רואים חדירה

היא גונחת ומכווצת את שדייה בין ירכיה

היא גונחת ומכווצת את שדייה בין קרסוליה

היא גונחת ומכווצת את שדייה

אבל השדיים? הם מתקפלים!

מזכירים לי את הכתיבה הישנה שלי - לא שלי.

וכמה שהייתי רוצה לזיין אני יודע שאני איטי מידי (או מהיר מידי)

ולכן התאוות שלי מעולם לא היו ישנות.

ולכן התאוות שלי לעולם לא יהיו זרות.

"קווארטט של מוצארט, ק. 421?"

"קווארטט של מוצארט, ק. 421."

להזהר להזהר

להזהר לא להזהר

לא להזהר להזהר

לא להזהר לא להזהר שוב היא

היא חיה בשביל המוות ומתה בשביל החיים!

היא חיה בשביל המיתה הרגעית שהיא

הלידה הרגעית, והחיים שלה וגם שלנו שהם

"רצף של רגעים".. ולה המיתה הרגעית היא

הכי חיים שיכול להיות כשם שהלידה הרגעית

הכי מוות.

להזהר להזהר ולכן התאוות שלי מעולם לא היו ישנות

להזהר לא להזהר

לא להזהר להזהר

לא להזהר לא להזהר ולכן התאוות שלי לעולם לא יהיו זרות

אני נזהר לא לקוות

כי האכזבה תמוטט אותי

ואני נזהר לא לאהוב

כי האהבה תמוטט אותי

"קווארטט של מוצארט, ק. 421?"

"קווארטט של מוצארט, ק. 421."

קווארטט של מוצארט, ק. 421.

חוסר-אמון

חוסר האמון שלי באהבה נובע~

מחוסר האמון שלי באישה~

חוסר האמון שלי באישה נובע~

מחוסר האמון שלי בכוחה של חולשה~

חוסר האמון שלי בכוחה של חולשה נובע~

מחוסר האמון שלי בהבעה של תשוקה~

תפקיד האמנות:

בדרך של רמייה והונאה לשדל המון שוטה נבער וקהה-חושים להאמין שיופי ייתכן.

להרחיב, להרחיב.

אמנות מדמה שהיית במקומות שאף-אחד לא היה בהם באמת (אם הדמיון הוא אמת).

להרחיב, להרחיב.

אמנות מדמה שראית דברים שאף-אחד לא ראה באמת (אם הדימיון הוא אמת).

להרחיב, להרחיב.

אמנות מדמה שהרגשת דברים שאף-אחד לא הרגיש. באמת (אם הדמיון הוא אמת).

להחריב, להחריב!

בזעם רב ובחימה שפוכה יש להסתער ואף את גופנו להקריב למען סילוק השקר הלז!

להחריב, להחריב!

לא נמוג מפני שירבובי לשון המלגלגים על לצונו המתרתח של רובי!

להחריב, להחריב!

אין מילה "נרגשת יתר על המידה" כשרובי מנסה להסביר למה הכל פשוט כל כך מעוות!

להחריב, להחריב!

אין מילה מיותרת והכל כעור להפליא!

פעמים רבות כמעט התפתיתי לכתוב

שאין הנאה גדולה בכתיבה

אולם אלא הם התענוגות הגדולים

שמושכנו לעשיית מעשים גדולים

זה אשר מענג יותר מכל

הוא רצוי יותר מכל

הוא מחליש יותר מכל

הוא האישה שבלב הנשמה

וכעת לי ברי היטב מדוע בחיי,

כה הרבה סבלתי וכה מועטה הייתה הנאתי -

כל זאת מפני העונג הרב, של הכתיבה.

תגלית האמת (יש אמת)

אנשים טועים לחשוב שאין אמת,

ואני שואל את הטועים:

אם אין אמת כיצד זה שיש כה הרבה צביעות?

הלא כיצד תתקיים הצביעות בלעדי האמת?

מובן שיש אמת.

אמת מוחלטת ואמת אוביקטיבית אינן מן-האפשר

ואלה הן אמיתות כוזבות שמתקיימות אך ורק מכוח הזמן וההסכמה (הניוון והחולשה, העבר והטבע).

אבל יש בכוחן של פעולות מסוימות של הרגש והשכל כדי להרחיקני מן האמת האפשרית,

פעולות כגון: חוסר-ישירות, חוסר-בהירות, משליות, מטאפוריות, המנעות מדיבור בגוף ראשון יחיד;

כל אלה הן פעולות הסווואה רטוריות שגם אם נועדו לשרת תכלית שאופת-אמת - הן מסתירות.

וכל מאמצי הכתיבה שלי מוקדשים לחשיפת האמת, פשוטו כמשמעו.

כי את האמת יש לחשוף. ולהציל מאבדון.

יש לחשוף את האמת כשם שחושפים תיבת אוצר שטמונה בטחב ובריקבון אלפי מיליוני שנים.

יש לחשוף את האמת כשם שמבתקים קורי העכביש אחד אחרי השני כדי להציל חרק נדיר.

מובן שיש אמת! שקרנים.

על הכל לשמש מטאפורה

השמש מטאפורה,

הירח גם.

ההיא מקומה 4 של הספריה - היא מטאפורה,

הבחורה שחייכה אליי גם, היא

העכביש שטווה קורים במיוחד עבור יבחושים מסכנים -

וגם הוא מטאפורה,

מטאפורה לְמה?

לא יודע, אבל אני יודע שזה מוכרח להיות מטאפורה היא

וגם חוסר הידיעה, דבר-מה לא אמיתי, הכל מטאפורי -

וגם הכל מטאפורי, וגם

"דבר לא אמיתי ביקום מטאפורי."

גיתה ושילר

הושבתי אותה על הברכיים של שילר.

רציתי לראות איך שילר יגיב

(זה היה פסל שלו כמובן -

זה לא היה הוא עצמו ממש).

נכנסתי לבית של גיתה,

היו שם הרבה בחורות,

חשופות מפשעות שרועות על ספות,

סיפרו לי איך וסיפרו לי מה,

סיפרו לי איך הן מצצו לו, לגיתה,

ואיך הוא היה אלילי ושאני, שאני,

עם הקרחתי הממארת, לעולם

לעולם לעולם לא אהיה הוא.

אמנות

אני כל כך מתקשה לשלם כמו-שצריך בניכר

(כי האמנות היא דבר מיותר)

לא בגלל שאינני מתמצא במטבע המקומי

אלא בגלל שאני לא טוב בטיפול בצרכים קיומיים

אמנות.

כך קראתי לשיר הזה: אמנות·

בגלל שמה שסיפרתי לכם בהתחלה מדגים יפה מאוד

למה יצא לאמנות שם רע בעולם מאז ומעולם

כי האמת היא..... שאמנות.. אמנות היא דבר מיותר!

מיותר, מיותר, מיותר, מיותר.

יש והיו אומרים: דבר-מותרות ואני אומר:

דבר-מיותר.

האמנות איננה הכרח קיומי,

כי האמת היא..... שאמנות.. היא דבר מיותר!

והיא נחוצה דווקא בגלל שהיא מיותרת

שהרי לו הייתה צורך לא היה בה כל צורך,

שהרי צרכים יש לנו עד לבלי די!

האמנות היא פשוט.. דבר מיותר! ..אמנות..אמנות

והאמנים הטובים ביותר הם האמנים המיותרים ביותר:

כי אלה שמפליאים במיותריותם הם האמנים המיותרים ביותר.

(יכול להיות ראשון ברצף של כללים טכניים לכתיבת שירים.... סאטירה... אה-אה-אה-אה!)

(גם על הטבע האסקפיסטי של האמנות או על הנטיה לריאליזם אובר-מצומצם, המתפלש רק ברפש)

אמנות להמונים: "לא אתם תישפטו ולא אתם תישפטו"

אם יש מילה אחת שיכולה לבוא במקום הרבה מילים אחרות - מוטב לא להשתמש בה,

כי ההרבה מילים שבאות במקום המילה היחידה הם האיברים של הגוף -

והאיברים תמיד יותר סקסיים מהגוף. וגם יותר מעניינים.

וגם..

שימוש מילים כמו "כל כך", "מאוד", ואפילו "הרבה" מעיד על דלות השפה אך לא על דלות ההבעה,

מפני שלמעשה דווקא חוסר שימוש במילים אלה מעיד על הבעה טכנית מידי, קרת לשון, דקדוקית.

לדוגמא:

כל כך חלש = חלשלוש.

מאוד טוב = מצויין.

הרבה יפה = יפהיפה.

(יכול להיות ראשון ברצף של כללים טכניים לכתיבת שירים.... סאטירה... אה-אה-אה-אה!)

(גם על הטבע האסקפיסטי של האמנות או על הנטיה לריאליזם אובר-מצומצם, המתפלש רק ברפש)

המוות קרוב

אתה יודע, כשאתה בוחר פירות לשייקפירות·

לא עלפי הטעם של הפרי~

אלא עלפי הצבע של הצליל של השם של הפרי או הגוון של האותיות (אורך המילה ומספר ההברות).

למה אני לא רואה סרטים, לא קורא ספרים ולא הולך למוזיאונים

אינני כופר בקיום תופעות חיצוניות.

אלא שאני מתנגד לאינסטרומנטליזציה של המציאות (יש דבר כזה: מציאות). בפני שפירושה של אינסטרומנטיזציה שכזו היא: סטריליזציה של רוח האדם במסווה של אוביקטיביזציה של הנפש, כלומר - ניקוי העולם החוויתי מהיסוד העצמי, האינדיבידואלי, החד-פעמי, הכאוטי, כאוטי, כאוטי כאוטי! - הרגש, הוא: כאוטי כאוטי כאוטי כאוטי!

אני מתנגד לקורבנות גם.

אני מתנגד לקורבן-האשם ולקורבן-התמיד שהקורא מקריב כדי להיות מסוגל-כביכול לחוות אמנות המונית; לאשליה האיומה הזו שתיתכן זהות-רגש רק על סמך תיאור התופעות; מה איום הדבר ומה מעוות הוא. ומה גדולה החרפה שהוא מביא על דורות שלמים של נפשות טהורים! מה איום הדבר ומה מעוות! וות-וות!~; וות וות וות וות!

אין זו קטסטרופה שאדם הופך לג'וק.

הממ הממ, לא לא.

זו קטסטרופה שג'וק חי בגוף של אדם - זה גם הרבה יותר אמיתי (ולכן מזעזע).

זוהי קטסטרופה שאדם חי במציאות שהיא על-פניה הולמת את מימדי נפשו ומאפשרת קיום רוחני ולמעשה היא: קטסטרופה,

או לפחות ככה הוא מרגיש. או לפחות.

מובן שאם זו הגדרת המציאות היחידה שאנחנו מוכנים לקבל, בזאת אנו מותירין טירוף.

מותירין טירוף ודבר מלבד טירוף.

יהי כן הדבר.

אינני יכול לחיות בעולם בו קיימים טקסטים שאין בהם ביטוי גלוי ומודע של רגש, אלא רק תיאור "עובדתי", "יבש", "אובייקטיבי" של המציאות. לא ולא! יש דבר כזה: מציאות. אני יכול לחיות רק בעולם שבו יש שירים רק שלי.

למשל, אני רוצה להביא כדוגמא שיר שכתבתי. אתם מסכימים.

שיר מספר 63 - תעתועי גורל (מתוך "שירים על חיי העולם הבא")

נכנסתי אחריה למקדונדלס וראיתי איך

היא את שפתיה מלקקת לאחר שגמרה את

ההמבורגר והצ'יפס והפפסי ואני גמרתי

בתוכה בשירותים שהיו מאוד מאוד מאוד נקיים

בדיוק שתי דקות לאחר מכן,

אחרי שגם את המנקה דפקתי.

השארתי את התחתונים למזכרת למי

שיבוא אחרינו והלכתי לדרכי כשכפתורי

מכנסיי רכוסים היטב למען הוא לא יפזז

לעין כל ובכל זאת ניצל רשל פשע

הציץ והציץ ובזאת הפעם אף נחשף

בטרם מסך מבושיי הספיקותי להוריד-לכפתר

מזלי שהנפגע היה אך קבצן עיוור.

ראובן ויטנברגיות

המחשבה שהכתיבה שלי דוחה שבת

היא מגוחכת למדי

ובכל זאת השבת הזו במיינץ חוללה

אך ורק ע"י הכתיבה

הכתיבה הזולה והחולה

שהיא למעשה בכלל כתיבה של חול ולא כתיבה של קודש כלל..!~

"אני לא אוהב לכתוב!"; כשהכתיבה מדאיבה

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב

סילחו לי שאני כותב הרבה סילחו לי שאני כותב הרבה סילחו לי שאני כותב

אין ריבוי הכתיבה אומר דבר על איכות הכתיבה

סילחו לי שאני כותב הר-בה

וזה לא מפני ששורצות השורות פנינים ושאר אוצרות

סילחו לי שאני כותב הרבה, סילחו לי מ-אוד!

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב

שאלו: אז מדוע שלא תחדל?

שאלו: למה אתה כותב אם אתה כותב-סתם?

ואענה: אני כותב כי אין לי ברירה.

ואענה: אני כותב לא כי אני רוצה אלא כי אני מוכרח.

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב,

אני כותב כי אני מוכרח.

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב,

אלה הם כתבים של משורר בינוני ושל איש רוח מדרגה נחותה -

כה נחותה - עד כי ספק אם ניתן לכנות איש בדרגה כזו "איש רוח".

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב,

והייתי שמח לכתוב מעט

(להיות גם לטורח יותר מועט)

הייתי שמח לא לכתוב כלל

(כמעט כמו שהייתי שמח לא להתקיים כלל)

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב,

אבל.... אני ממשיך לנסות להצדיק את קיומי בחברה -

מנסה נואשות לזכות להכרה כיישות חברתית שיש הצדקה לקיומה!

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב,

אבל...... מהכלכךממהשליהאלמגלה נראה:

שאם יש טעם.. בחיים רווי סבל וצער.. שאם יש טעם.. אם יש טעם, אם יש טעם!

שאם יש טעם בחיים רוווי סבל וצער וצער וצער... אז... זו מוכרחה... זו מוכרחה..

זו מוכרחה להיות הכתיבה.

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד

לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב ולדאוב לכתוב.

פיצוי שיגיון

לא לשים פסיקים איפה שצריך

לא לשים סוגריים איפה שצריך

לא לשים נקודות איפה שצריך

לא לשים סוף למלל איפה שצריך

·~

אבל לשים, רק לא איפה שצריך;

פיצוי לשגיון, פיצוי לשיגיון.

קללת סופרים פףףףףףףףףףףףףףףףף!

אנשים משוגעים כותבים ספרים משוגעים

כדי שאנשים בריאים יהיו יותר בריאים

ויוכלו לומר:

הממממ..... תשמע, תשמע....והממממ.... אבל זה נכון!

מה שהוא כתב שם.... מה שהוא...

זה נכון מאוד, אפילו, לא? אפילו. לא לא?

אבל זה טוב? תגיד, זה טוב?...

הממממ.... רק בשביל משוגעים, רק בשביל משוגעים!

אנשים משוגעים כמו:

ניטשה וקירקגור והגל וקאנט -

הם כותבים ספרים משוגעים בשביל אנשים בריאים.

אנשים משוגעים כותבים ספרים משוגעים

כדי שאנשים בריאים יהיו עוד יותר בריאים

האלוהים של אין-משמעות ואלוהים

הכתיבה שלי גדולה מהעט שלי בהרבה

הכתיבה שלי גדולה מהבוהן שלי בהרבה

הכתיבה שלי גדולה מהזין שלי בהרבה

הכתיבה שלי גדולה ממני בהרבה הרבה הרבה הרבה

הכתיבה שלי גדולה, מהמוות, בהרבה.

את המשמעות עושה הקריאה ולא הכתיבה, אני יודע אני יודע -

אבל אין מי שייקרא - אז למה מה לי איכפת בכלל?

אלוהים בגן-עדן

אלוהים בגן-עדן מזדיין עם שפחות של אצילים

אלוהים בגן-עדן שותה מי-זימה נפתוליים מרים-מתוקים

אלוהים בגן-עדן נשמתו, איננה, איתי

אלוהים בגן עדן וגם אני.

"רובי על שיפוד, בבקשה. ורגע, אל תשכח להוסיף פפריקה!" היצירה כהרס עצמי שיטתי ראובן-ויטנברגי: תוכנית אל-כשל מיום הלידה ועד יום המיתה שבכל רגע משמידה את מתכנתה: תכנים הרסניים בשירות מהות הרסנית בשירות פרקטיקה הרסנית בשירות תיאוריה הרסנית; "אליי אבדון בשרך המילים אני צועד!"

קודם שאותכם היא מעכלת אותי היא מעכלת

אמנות

המחשבה שמה שאתה עושה הוא בעל ערך ~~~~~~~~~

היא שעושה מה שאתה עושה ~~~~~~~~

בעל ערך; ~~~~~~~

היא ורק היא. ~~~~~~~~

ורק היא ורק היא ורק היא ~~~~~~~~~

דבר לא ישווה לזיעת אנוש

וגם לא לכאב הממאיר -

ממאיר מלשון - מן האור מתרחק -

ממאיר מלשון - לא משאיר אור דולק.

מילים שלא די בן·

מילים שלא די·

די, מילים, די·

מילים שלא די·

די, מילים, די - די·

ומדוע בא לעולם כאב "מדוע באת לעולם כאב?"

אם לא כדי להתריע,

אך עלשוםמהולמה?

האם לא ייתכן כאב מסוג שאיןבוכדילהתריע?

אלא רקכדילהודיע? רק כדי להודיע· רק כדי להודיע.

להודיע על עצב היקום ועל יגון חיי אנוש.

יקום מטאפורי ויקום אמיתי

אני יכול להגיד "בחצות של יום חמישי הלכתי לסופר וקניתי פרלינים שוויצרים."

יכול להיות שהתכוונתי שהלכתי לזונה (פתוחה 24 שעות) והיא מצצה לי (פרלינים שוויצרים),

אבל אני יכול להבטיח לכם שהתכוונתי שהלכתי לסופר וקניתי פרלינים שוויצרים,

כי אני חי ביקום אמיתי ובאמת הלכתי וקניתי. כל יום חמישי אני עושה את זה.

יקום אמיתי בשיר "לא אנושי מידי: אנושי מספיק" שהרי הוא במלואו:

הצורות האלוהיות האלה - שאין להן שם,

מרחפות באויר בדמויות של

עז מחוייכת, נחש טוב-לב - האלוהים של הבוקר שלי

הצורות האלוהיות האלה - שאין להן שם..

מתפתלות לאיטן, שטות באויר, מתערסלות, מעכסות גופן עד לבלי-היכר כל איבר ואיבר,

באי-סימטריה מופלאה;

צונחות

מתפתלות

מתפתלות וצונחות, באי-סימטריה מופלאה.

האלוהים של הבוקר שלי!

ההפרעה,

תיכף תבוא. אה-אה.

כאלה הם החיים האנושיים: רצופי הפרעות.

תהיה זו קרסטין ("היי היי, הו הו, היי היי, הו הו").

היא תיכנס בדלת והכל יתפוגג; כאילו לא היה.

ואני? עוד אשוב להתגעגע לחוטי המשי המופשטים המעופשים המעופפים הללו,

האלוהים של הבוקר שלי.

חולשתה של מו-סי-קה

יש למוסיקה חולשה. אחת. חולשה אחת.

וזו החולשה: היא לא קונקרטית.~~

אני אפרט:

אני יכול לכתוב "הנה בית!", נכון? ·

אני יכול לכתוב "הנה רעפים!", נכון? ·

אני יכול לכתוב "הנה שדיים גדולים!", נכון? ·

והמוסיקה, היא יכולה לעשות את זה??????

היא יכולה לעשות את הטון, הנימה, הארשת, ההבעה - טוב ממני.

אבל איך היא יכולה לספר לי על בתים ורעפים? ועל שדיים. היא יכולה? ·

היא לא יכולה!

אני יכול לכתוב "אני, למות, היום!"

המוסיקה יכולה לעשות את זה? היא יכולה?

היא יכולה לספר על רצונות ועל מעשים?

ועל זמנים? ומניעים תכליתיים??

היא לא יכולה!

זה למה היא: מטאפורית!~

מוגבלת לנפש בלבד!~

להוויה הפנימית בלבד!~

היא יכולה לגרום לנו להרגיש - טוב ממני,

אך:

לא לראות!

לא לשמוע!

לא להריח!

לא לחוש!

היא יכולה רק לגרום לנו להרגיש. דברים.

לא חיצונית. לא לא.

כל מה שנוגע למציאות החיצונית זר לה לגמרי.

והכתיבה שלי? היא ההפך המוחלט:

כל מה שנוגע למציאות הפנימית זר לה לגמרי!~~~

W.A.

חיקוי של גאונות

חיקוי של חיקוי של גאונות

חיקוי של חיקוי של חיקוי של גאונות

חיקוי של חיקוי של חיקוי של חיקוי של גאונות

היה רק גאון אחד. ושמו:

וולפגנג אמדיאוס מוצארט.

אם אתה כבר לא יודע מה אתה מרגיש..

אם אתה כבר לא יודע מה אתה מרגיש

אם אתה לא מסוגל יותר להסתכל בראי

(מפאת תיעוב-עצמי או סתם תאווה אובדנית)

אם כתב היד שלך מעורר בך בחילה והעט שלך היא גליל צואה מיובשה

אז המלצה אחת לי אליך:

לך לתחנה המרכזית בירושלים,

יש שם מכונה שצריך ללחוץ על צבעים -

ואז יודעים בדיוק מה מרגישים.

מהפכת אוקטובר השחור

אוקטובר השחור.

טבול בדם של שוברט

דמו של שוברט הוא זה הדם·

שוברט האומלל-לל-לל-לל שוברט האומלל!

דם של שלושים עצי זית לבנים-נים-נים·

דם של ארבעים עיזים צהובים-בים-בים

דם טבול בשוברט סגול-גול-גול-גול

דם של אנשים טמאים (ללא פנים ועם הרגלים רעים) ·

דם של אנשים כחולים (מתים, מתים, מתים, מתים, מתים) ·

אדומים מרוב יוהרה (רעה-רעה-רעה)

ורודים מרוב קנאה (אה-אה-אה-אה-אה)

יוקדים שנאה! רושפים אהבה!

אוקטובר השחור· שוברט האומלל!

שחור משחור ואדום מדום.

אל דאגה, אל דאגה.

אני אהיה זה שיישא את הבשורה.

שוברט מת. שוברט האומלל!

עולמנו צועד אלי אבדון כשעווית חייכנית בלתי-רצונית על פניו.

בת-צחוק אפלה ומלאת חיות קודרת, של קת'רינה. נטולת דאגה.

הניכור שהוא המוות, המוות שהוא הניכור.

לכאורה,

הניכור המוחלט הוא אני, לא "אני". אני ·~ מה שוברט אומלל הוא שוברט האומלל. שוברט האומלל.

הבושה הגדולה של רובי (מהות ותכלית)

ביישנות מתגברת מסתכמת בבושה

בושה בעצם הקיום - זו היא הבושה.

בושה בעצם הרצון לכתוב

בושה בעצם הרצון לקרוא לזה רצון

בעוד למעשה זהו..

צורך.

ועוד צורך ניקלה.

ועוד צורך ניקלה להתקשר.

ועוד צורך ניקלה לקשור קשר פרזיטי-חד-חד-צדדי-עם-זולת-אנונימי! א-נו-ני-מי.

וזו בושה שגדולה ממני ב2 מידות לפחות (לפעמים אפילו ב3-, ב4-, וב5-).

ראובן-ויטנברגיות

אני יכול להבין למה אנשים משתמשים בסמים כי הרי אני אותו דבר בדיוק.

כי הם מגלמים את השאיפה לחיות בתנאים שלך ולהיות שמח אך ורק בגלל שאתה רוצה להיות-שמח כי כשהמציאות לא מספקת לך סיבה טובה להיות שמח עומדות בפניך 2 ברירות:

1) סמים.

2) ראובן-ויטנברגיות.

הפיל שהפיל את פיל הכפיל

הפיל הזה ניצב מעליי ומצל עליי

הוא לא רק מצל עליי - הוא גם סוכך עליי

ואני שמח להסתופף בסככתו של הפיל

כי גם הפיל עצמו סכוך וגם לו טוב

כי סוככת עליו ג'ירפה גדולה מאוד

אני תמיד מרגיש עצוב

כשאני מרגיש שאין משהו יותר גדול ממני

אני תמיד מרגיש עצוב

כשאני מרגיש שאני גדול מכולם ואני לא-כלום

אני תמיד מרגיש עצוב

כשאני מרגיש שהגדולה היא לא ממני והלאה

אבל שלא די לי בה.

הג'ירפה זזה הצידה ולפיל חם

הוא מתחיל לנוע

הוא נע לעברי

קשה לדעת מה הוא יעשה

אבל צריך לפעול מהר

כי הוא תיכף ידרוס אותי

על-אף שזו איננה עלילתי

הפיל הזה גדול שבעתיים מהפיל המטאפורי

ובכל זאת, עלי להעמיד פנים שהוא לא פיל אמיתי

כי רק כך אוכל לנוס על נפשי

אידומוזה

יש אידיאה ויש מוזה.

אה! לבבות מכלי להבות חלומות!

אה! לבבות רוחשי אנטנות מסתובבות!

אנה אלך ואנא אני בא?

יש אידיאה ויש מוזה

אידומוזה,

אידומוזה.

אמנות

הטרדנות המתמדת הזו

שתמיד מנעה ממני לחיות חיים של ממש

מה היא מבקשת? מה מבקשת? מה!

עוד ועוד כתבים שלב איש לא ירטיטו?

מה היא מבקשת?

מה. מה!~

תעתועי גורל

מישהי שאני מכיר כבר שנים

בשבילו היא גילוי מסעיר

מישהי שאני מכיר כבר שנים

בשבילו היא גילוי מרעיש

מסעיר או מרעיש - איך אומרים? איך אומרים?

תלוי במה שרוצים להגיד?

במה זה תלוי? אה? אהה?

איך אומרים? איך אומרים?

ואולי זה היה יפה יותר לו היה

מסעיר אני לא יודע אם לא נגמרו המילים היפות~

פעמיים?

ואולי זה היה יפה יותר לו היה

"מרעיש"

פעמיים?

ואולי מוטב שהיה רק

גילוי,

תלוי במה שרוצים להגיד? תלוי במה שרוצים להגיד?

איך אומרים? איך אומרים??

מה אנחנו בעצם רוצים להגיד?

משהו אמיתי או משהו יפה?

משהו צורם או משהו נוגה?

משהו שהוא גם אמיתי וגם יפה?

משהו שהוא גם שלו וגם מערער?

מה. מה.

תגידו איך אומרים. תגידו איך אומרים!

תגידו, איך, אומרים·

שוברט

נפשי, נפשי.

הו נפשי, נפשי!..

נפשי המעפילנית,

שוב היא מעפילה-לה - לה לה לה לה!

והכל בזכות מי והכל בזכות מה?

הסונטה.

"הסונטה האחרונה ששוברט כתב."

מספר תשע מאות ושישים. ברשימת דויטש.

"הפרק השני שלה."

הו נפשי, נפשי!

שוב היא מעפילה-לה - לה לה לה לה!

לה לה לה לה.

"כתיבה" - לשקול צירוף לשיר כולל

מעולם לא נהניתי מהייסורים

אלא מכך שיכולתי לחוות וגם לתאר

את אשר אנשים אחרים

פוחדים לחוות אפילו

ריקבון אמנותי של אמנות רקובה

כשאנחנו בוחנים יצירות של אמנים מצליחים (שעשו את זה) -

אנחנו לא עסוקים במציאת האיכויות הייחודיות שהאמן ניסה להטביע ביצירתו,

אלא בהצדקת או שלילת התארים שנקשרו לו ("האם הוא מספיק טוב בשביל שנאהב אותו?").

שחור על גבי לבן (מדוע לא נאבקתי על קת'רינה?)

שדה הקרב שלי - הדף הלבן.

פסגת חלומותיי - הדף הלבן.

החיים שלי בו ורק בו - הדף הלבן.

פוחז, לץ - אל לך להתלוצץ!

ימי-תופת ולילות-בלהות

ומה שביניהם? לא ליל כלולות!

ימי-אופל ולילות-עוון

ומה שביניהם? ממש דיכאון!

ימי-עושק ולילות-אוב

ואני אתמול החלטתי שזה ממש לא בשבילי לאהוב·

רוכל של דברי-מתיקה

אולי לא הייתי·

ואולי לא הייתי·

לא הייתי·

ואולי לא·

רוכל·

רוכל של דברי-מתיקה·

ואולי לא הייתי רוכל של דברי-מתיקה·

היטלר (כוכבים-אורחים: "שודדי המוקוס")

מה הוא הרגיש רגע אחרי?

רגע אחרי שההרפתקה המגלומנית רווית-הקתרזיס-שמן-השטן שלו הגיעה לסיומה, העגום-לו.

הרגיש מה שאני הרגשתי רגע אחרי:

"אמנות המחשבה"

"500 שירי מוות"

"400 שירים על המוזה"

"300 שירים על חיי העולם הבא"

(ועוד ועוד יצירות נשכחות-רגש)

הוא הרגיש שגמר יותר מידי פעמים וגם נענש בעונש חיצוני (נגנבו לו האווזים) ·

וידוי גרפומני מספר 2

וכל אותם שעמלים ומשקים

משפרים תנאיהחיים אך לשם מה?

הלא דומה הדבר לאדם שמשביח הקרקע כל ימי חייו מבלי שצומח בה דבר,

מפני שלא ניטע בה דבר. אין זרעים. אין זרעים.

בעוד שאני, אני - הקרקע שלי איננה מן המשובחות..

שורצים בה ארנבונים וחולדות ואלה שכל הזמן עם-הראש-למעלה עלהמשמר שאני לא זוכר את שמם

והגידולים בה לא תמיד עולים יפה - אבל נטעתי בה את הנעלים שבזרעים!

פרדוקס המלנכוליה

מוסיקה מקולקלה של רומנטיקה מקולקלה.

דווקא מתוך העצבות הגדולה, הדלוחה, השנואה, והחשוכה מכל

נפער עולם גדול ומלא אור

ואינך יודע למה, אינך יודע מדוע

הרי בזה הרגע ביקשת לגווע!

ומה זאת?

ומה זאת?.....

מה זאת, מה זאת! מה זאת.

כיצד זה שמגומחה רפושה זו שלך אור כה גדול: פרץ, בקע, שטף, הגיח? אה? אה?!

כיצד זה?

כיצד, זה.

אני שונא שירת "לומר מבלי לומר";

אני שונא שאומרים מה שלא מתכוונים להגיד

אני שונא שאומרים דברים שבחיים לא היית אומר בחיים

אני שונא שאומרים דברים מפותלים, סבוכים, לא ברורים

אני שונא שאומרים מה שלא מתכוונים להגיד

גינוני מגננה

אני חייב.

אני חייב להגן על היצירה·

גם כשהיא טפלה;

אני חייב.

אני חייב להגן על היצירה·

גם כשהיא עלובה;

אני חייב.

אני חייב להגן על היצירה·

גם כשהיא בלתי-נאהבה;

אני חייב.

אני חייב להגן על היצירה·

גם כשהיא נערצה;

שיר אומלל

אהבה מקוללה, אהבה שנואה!

אני שונא לאהוב.

כי השורות שלי לא טובות לי

ואפילו השורה הקודמת,

כל כך כל כך כל כך לא טוב לי

להבין שאני לא מסוגל לדבַר

כתיבה מגעילה

כתיבה לא יפה,

כתיבה מלוכלכה.

כתיבה מזוהמה ("מה-מה-מה-מה?")

כתיבה לא מלוטשה

(חסר פה!)

כתיבה רעה.

פאק יו - לכי הביתה כתיבה רעה!

לכי להשתין במיטה.

("קיצור דרמטי, אבל במקום!")

את עוד פה?

מדוע אינך הולכת.

מה לך? לכי, לכי.

מקומך לא כאן.

יאללה, הביתה.

הביתה! ה-בי-תה.

לכי, מפה, מיד.

לכי! מפה! מיד!

לא לא, סתם התלוצצתי - את יכולה להישאר. הישארי בבקשה.

אוי, היא כבר הלכה. פאק איט.

"לא, אני עוד כאן רובי יקירי. הנני כאן."

השפה

לאהוב שפה מבלי לדעת לדבר אותה

זו אהבת-השירה היחידה לה אזכה

שאני אוהב את השפה האיטלקית

שאני שונא את השפה הגרמנית

מבלי להבין מילה, מבלי להבין מילה!

לאהוב שפה מבלי לדעת לדבר אותה

זו אהבת-השירה היחידה לה אזכה

המילים שלי (לחן לא קיים)

המילים שלי מתנכרות לי, המילים שלי - לא מתנכרות לי!

המילים שלי מציקות לי, המילים שלי - לא מציקות לי!

מתעמרות בי,

מאיימות להרביץ לי,

להרביץ לי חזק בטוסיק,

אבל אני לא פוחד, כי הן לא מציקות לי יותר!

כי המילים שלי מתנכרות לי, המילים שלי לא מתנכרות לי!

אבל אני לא פוחד, אני מאוד פוחד!

אני ממשיך להתגרות בהן,

במילים שלי,

שמתנכרות לי,

שמתעמרות בי,

שמרביצות לי,

חזק בטוסיק,

ראובן-ויטנברגיות

אני המשיח ויש לי הוכחות!..!

אבל ההוכחות האלה קבילות רק בבית דין של מעלה..

אני הכותבנה הגדול!

ואיש איננו מיטיב ממני להבין תבונת אלוהים.

הכתיבה

הכתיבה שלי היא תחליף לאושר

לו הייתי מאושר לא הייתי כותב כלל

(לו הייתי חי באלפים למשל)

הכתיבה שלי היא תחליף לאהבה

לו הייתי נאהב לו הייתי כותב כלל

(כי אז המילים שלי לא היו נאהבות ואוהבות)

אמנות

אני מקיא על עצמי.

איך יכולתי? איך יכולתי?

איך בכלל יכולתי לחשוב על רעיון שכזה!

שהכתיבה יכולה להקנות משמעות לחיים..?

אני מקיא על עצמי!

שאם אני אכתוב מילים מסויימות בתחביר מסויים

אז העולם יינצל..?

אה-אה, אה-אה!

צחוק מר ונמהר הוא צחוקו של גורל אכזר.

זוהי הלצה בכלל לא מצחיקה, זוהי הלצה כלל וכלל לא מצחיקה!

הרי.. הרי.. אף אחד

אף אחד לא מאמין באמנות (כהכרה מערערעת) - ובצדק!

מה שאנשים צריכים זה בידור (בריחה מוחלטת) - ובצדק·.

אמנות

יש איזה דבר בנפש

שגורם לך לחשוב

שיש דבר כזה

"אמנות"

שיש דבר כזה

"שהוא יותר ממך"

אמנות

שיש דבר כזה

"שהוא האלוהים שבתוכך"

יש איזה דבר בנפש

שגורם לך לחשוב

"זו לא אמונה - זו מחשבה"

אמנות.

יש איזה דבר בנפש

שגורם לך לחשוב

שיש דבר כזה

"ודאות"

יש איזה דבר בנפש

שגורם לך לחשוב

שיש דבר כזה

אמנות;

"אמנות" -

יש איזה משהו בנפש כזה.

יש איזה משהו בנפש כזה?!

הטרגיות של העת המודרנית כפי שהיא מתגלית בכתביו של

הלה שיבחן כתביי היטב היטב יגלה שלמעשה בנושאי כתיבתי מעולם לא חרגתי מהמסורת הטרגית ההלניסטית.

היצירה כתירוץ

לקיום.

אובדנות פיסית ואובדנות מטא-פיסית

החתכים שלי בידיים הם בלתי נראים·

הדם שעוד רגע יקלח החוצה מליבי יהיה בלתי נראה·

אני מחפש חומר-לטמוס שיגרום לדברים להראות,

אולי, אולי החומר הזה הוא אלה השורות?

אידיוטימוס רום

ההנאות שלכם - הסבל שלי?

הסבל שלי - ההנאות שלכם.

התשוקות הכבויות אצלכם - בוערות אצלי?

התשוקות הבוערות אצלי - כבויות אצלכם.

אנחנו חיים בהיפוך מושלם - אלא שהצדק איתי. ואני מקווה שגם אלוהים.

ראובן-ויטנברגיות

ככל שיש לך פחות משל עצמך

כך ייקל לך להכיר בערך המעט שיש לך

וההרבה מאוד הרבה-מאוד שיש לאחרים

(אולי פה המקום לשים את השיר "מה שלכולם יש ולי אין..")

"בלי אבל ובלי מדוע"

"בלי אבל ובלי מדוע"~

השפה העברית.

"לא אפר את בדידותך"

מה נפלאת שפת היהודים: עברית!

האמת היא שעברית לא משהו..

ומהמעט שאני יודע באנגלית אני יודע

שיש דברים שאי-אפשר לבטא בעברית!

ואפשר באנגלית.

ובכלל.. השפה הלא כל כך מוגבלת כאמצעי-הבעה למהלכי-הנפש - כל שפה!

ובכלל - אוצר המילים שלי כל כך מצומצם, אפילו ביחס למעט שאפשר לבטא!

ולכן אני כל כך צריך להקפיד על סימני פיסוק :

נקודה. פסיק, נקודה-פסיק;

סוף בית

סוף שיר

סוף סוף

עוד לא, עוד לא.

יש לי עוד משהו לומר!

איך קוראים לזה? איך קוראים לזה?

אה, כן.. יש דברים שאי-אפשר לבטא בציור ובמוסיקה ואפשר בכתיבה!

ובכלל הרבה יותר קל לי להרכיב משפט מלצייר ציור או להלחין סימפוניה!

"אין האומללות אלא אלוהות"

אומללות היא תנאי הכרחי ליצירתיות

ראובן ויטנברגיות

המחשבה שהמילים האלה אמנות רק משום שלא נמצאו ראויות לתקשורת סדירה

היא מגוחכת למדי

ובכל זאת הנה אני כותב וחש נעלה

אך ורק ע"י הכתיבה

הכתיבה הזולה והחולה

(שהיא למעשה בכלל כתיבה לשם פורקן ולא לשם הנצח כלל..!~)

הקיום כתירוץ

ליצירה.

אני, מופע-רחוב-מהלך

רשמית.

עד היום הייתי מופע-אימים-מהלך.

היום אנשים נועצים בי מבטים מאשימים שלי אומרים:

"איך אתה מצפה להתפרנס אם אתה לא עושה כלום-משעשע?"

אז אני עושה כלום-משעשע.

אני נועץ מבט נוקב בריצפה.

אני עושה כאילו אני עומד לפתוח בשיחה, אבל לא.

אני מנתר אחורה בבהלה.

אני מחווה ארשת-של-עצבת.

אבל זה לא מספק אותם; הם לא-משלמים אבל הם עוד-שם, אז

פניי חומצים, וורדים ומתארכים (מפאת היסטריית מהלכי נפש ומכאובי זמן) והם הולכים לדרכם.

ליבי שורץ תולעים ורימות

הלב שלי שורץ תולעים ורימות

ובלי אלוהים אני ממש לא יודע מה לעשות.

הלב שלי שורץ תולעים ורימות

ונשבעתי לא לרמות בטרם אמוט

הלב שלי שורץ תולעים ורימות

ולא יעזרו לי עוד כל התחינות

הלב שלי שורץ תולעים ורימות

ואני חייב שלעולם לא יהיו האליליות בנות והבנות אליליות

הלב שלי שורץ תולעים ורימות

ומגדלים פורחים באויר אף-פעם לא מפסיקים אצלי בראש להיבנות

הלב שלי שורץ תולעים ורימות

ובלי אלוהים אני ממש לא יודע מה לעשות.

המילה

אני כבר לא מאמין בכוחה של ההוויה

אבל אני עוד מאמין בכוחה של המילה

אינני רחוק מהאלפים

אבל מילותיי כבר שם

סימן שאלה אחרי הרבה סימני קריאה

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!?

לא כמו

לא כמו שאמר פון-טרייר, לארס "כמו חצץ בנעליים" הוא אמר כי

ככה הוא רוצה שהקולנוע שלו יהיה - האמנות הנשגבה שלו.

לא כמו.

לא כמו מטח תותחים.

לא כמו חיל צרעות.

לא כמו לבה רותחת (על הפדחת).

לא כמו שאביעד היה מכווץ עור בית החזה בכפות ידיו ושדיים עגלגלים היו פורצים החוצה.

לא כמו תיקרה נמוכה מידי שמכסחת פדחתך ומכופפת לצמיתות קומתך כל פעם שאתה זוקף ראש.

לא כמו. .

דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד·

מה שזה עושה לך.. מה שזה עושה לך זה מה שזה עושה לך

מה שזה עושה לך - אין לזה כמו.

לא כמו, לא כמו. לא כמו!

אף אחד לא אוהב משוררים דגולים באמת

הם מעדיפים כאלה שהשם שלהם מתחיל בי' ונגמר בי'

(ומבחינתי הוא מתחיל בז' ונגמר בז')

אף אחד לא אוהב משוררים דגולים באמת.

הם מעדיפים כאלה שגרים בשאננות, משכנים ולא מפסיקים לקשקש על קרבות ועל משכנים מדומים

(ומבחינתי הם שוכנים בממשות בביב השופכין, בציית הרותחין ובמדוכה המרופשה)

אף אחד לא אוהב משוררים דגולים באמת.

הם מעדיפים כאלה שתופסים נשים, משבשים תנכים ומחנכים ילדים להיות אזרחים שימושיים (ומשומשים)

אף אחד לא אוהב משוררים דגולים באמת.

אני שונא את עמיחי, יהודה.

מה סופרים עושים כדי להתחבב על קוראים:

כותבים יפה.

כתיבה רזה ומלאת התרחשויות חיצוניות או כתיבה דשנה ומלאת התרחשויות פנימיות.

כותבים כפי שמוסכם? זה חשוב - אבל זה טוב גם לכתוב לפי איך שמוסכם שלא מוסכם.

כותבים משפט אחרי משפט כשבין המשפט הנוכחי למשפט הקודם ובין המשפט הנוכחי לבא יש רצף של משמעות. מהי משמעות? התרחשות חיצונית או התרחשות פנימית.

והכי חשוב: לכתוב על נושאים שאנשים מחבבים? זה חשוב - אבל זה טוב לכתוב גם לכתוב על מה שאנשים מחבבים לא לחבב.

ועוד משהו: יצירתיות. חשוב לכתוב בצורה יצירתית.

שיחשבו שכתב את זה מישהו עם הרבה דימיון.

קוראים אוהבים לחשוב שהם קוראים ספרים של אנשים כשרונים.

לשנוא את עצמי

לשנוא את עצמי זה לשנוא את הכתבים

כי אין לי דבר פרט ליצירות שלי

פרצופים ללא רבב -

טובים לתמונות,

רעים למציאות.

טובים לערוץ עשרים -

מבטים הנשואים לשחקים;

היופי היפה ביותר שהבשר יכול להשיג,

ועדיין

לא כלום

כהוא-זה

פורנו טוב=

פורנו משפיך

ותו לא,

אם יש לזה ערך אמנותי?

אין לזה ערך אמנותי+

זה רק גורם לזין לעמוד זקוף.

פרצופים ללא רבב

טובים לתמונות

רעים למציאות

כי המציאות היא יותר מפרצוף יפה

ופרצוף יפה הוא אף-פעם לא יותר

מפרצוף יפה

זו לא המסיבה שלי -

אני הוזמנתי לפה כפי שאתם הוזמנתם. לא המסיבה שלי

זו לא המסיבה שלי.

ואני מבדר כי אני יודע

שרק כך אוכל להתבדר.

"כל מילה במקום, כל מילה במקום" - הוא חשב.

תמיד לימדו אותו לחשוב בלי מרכאות, אבל הוא לא הקשיב. הוא לא הקשיב.

היה עסוק מידי ב"יצירות המופת" שלו. אה-אה, הו-הו.

היה עסוק מידי בלהגות במגוחכות של הניסיון הנואש ליצור קשר אנוש, באמצעות אמנות.

לא לא.

"כל מילה במקום, כל מילה במקום" - הוא חשב.

עד שיום אחד הבין,

שהחיים עם מרכאות הרבה יותר יפים.

"הרבה יותר יפים".

וכשהוא הבין שגם אין דבר מושלם הוא הפסיק לכתוב

ורגע אחרי זה הוא כתב את הדבר היפה ביותר שיכול להיכתב~;

אלוהים

הגדולה של אלוהים היא לא באותות ובמופתים

הגדולה של אלוהים היא לא בניסים ושאר פלאים

הגדולה של אלוהים היא לא בהיותו נוצר חסד לאלפים אב הרחמים

הגדולה של אלוהים היא לא בהיותו המושל בשחקים

הגדולה של אלוהים היא בהיותו הסופר של ספר הספרים

אסור לי לדבר על זה (וידוי גרפומני)

אסור לי לדבר על זה

אבל אם ייקרה משהו רע לטקסטים האלה.. משהו כמו: שכחה של שמירה

אני לא יודע מה אני יעשה העדרה של לטישה

מחיקה של קביצה

יתרה של סימני קריאה

גאווה של שיכרה

אני מודה. רטישה של דיסקה

יש לי יחס של חרדת קודש לטקסטים האלה

ואם משהו לא יודפס..

אני לא יודע מה אני יעשה.

אני לא יודע מה אני יעשה!

וזה הכל כי אני לא יכול להפסיק לכתוב

ואם יש איזה משהו שאתה לא יכול להפסיק לעשות

אז אם לא תהיה לזה משמעות הרת-אסון זה יהיה ממש אסון!

כל מה שהיה עטור-גדולה

היום עטור-זוהמה

וממלא בושה

שיר על אותו רגע שדובר עליו בשיר הקודם ("שהיה הקודם.., לפני שרובי ערך הכל מחדש..")

על הרגע,

הרגע שגדול עליך בכמה מידות.. - בכמה מידות הוא יותר גדול? בכמה מידות?·

הרגע שמבטיח כל כך הרבה ומקיים כל כך מעט,

הרגע שאתה יודע שיש לידך בחורה נחשקה

ואתה מביט בה ואתה מקווה שהיא תתחיל איתך ואתה יודע שהיא לא תעשה את זה.

ולא יהיה לך מה לומר

ואז יבוא עוד רגע, אותו רגע

שגדול על הרגע הקודם בכמה מידות,

הרגע שגדול עליך בכמה מידות.. בכמה מידות הוא יותר גדול? בכמה.

בין לא-כלום להכל מפריד מבט אוהב

כנראה.

חלמתי

חלמתי שאני חי את היצירות שלי.

חלמתי: הכרתי אחת בשם קת'רינה במונית שהסיעה אותי הביתה כשחזרתי מדנמרק,

חלמתי: כעבור שנה נסעתי מרכבת ממינכן למיינץ וחשבתי על התעשייה הגרמנית של אז והיום,

חלמתי: אני מגלה שאין לי אהובות בשל אי-ייתכנות הנאהבות,

חלמתי: הצרות שלי עושות אותי לחבר של אלוהים,

חלמתי: כל הבחורות רוצות למצוץ רק לי.

חלמתי.

חלמתי שאני חי את היצירות שלי וזה היה חלום בכלל לא רע!

זלצבורג

שירים שנכתבו בנסיעה לזלצבורג ובזלצבורג

זלצבורג

האוסטריות מדהימות, הבלגיות גם

כולן בתולות, או רק חלקן?

(כיוון הכתיבה שלי מפחיד אוסטריות קשישות -

מה מזרות אימה הן האותיות העברית!)

הקונסטלציה המושלמת של דברים עשויים אבנים·

הסימטריה המפוארת שאין בילתה של כוליות הבריאה·

הטבע הטבעי של הדברים~

הטבע המלאכותי של הדברים~

כל אלה ועוד:

בזלצבורג, בזלצבורג.

לסגור דפדפון הכתיבה ואל העלטה לחמוק

כי נראה לי שיש פה יותר מידי מה למחוק

אה, היה יכול להיות כל כך נחמד למות פה!

סיפורה של יונה שמתה ברעב

היא נולדה בכיכר

בכיכר הקתדרלה של זלצבורג.

היא אף פעם לא ידעה לאן ללכת,

איפה תיירים זורקים פירורים

ומתי.

היא אף פעם לא ידעה מתי ללכת

מתי הרבה אנשים מתאספים.

תמיד באה מאוחר מידי

ולמקום הלא נכון·

היא הייתה מנקרת חצץ בפינה.

אף אחד לא שם לב אליה

אף אחד לא שמע עליה

עד שמתה ברעב

ואז המנקה האוסטרי, השיכור -

זרק אותה לפח.

מראה העיניים המדיח

לא קורה שאנו מייחסים לאדם רשעות רק ע"פ מראהו

אבל בהחלט ייתכן שרשעותו של אדם מתעצמת בשל מראהו

ולהיפך

תיתכן בחורה כוסית שתעשה מעשים נפשעים כנגד האנושות

אולם מראה לא יניח לנו לראותה מכשפה מהזן הנפשע,

אלא מכשפה שהיא פיה טובה מאגדה מתוקה שפעם הייתה גם משפיכה.

רכבת

כשעליתי לרכבת

ומיד מצאתי מושבי הלא-נכון

ישבה שם אישה

(איפה שלא הייתי אמור לשבת)

והיא הייתה האישה מהחלום של לפני שעתיים·

היא לא הייתה מבוגרת,

אבל היא הייתה מספיק מבוגרת -

בשביל שהיא תזכיר לי את ההיא -

שהסתובבה בעירום ורק רצתה להזדיין -

ואני מאוד מאוד רציתי להזדיין -

אבל לא עם מבוגרת!

ובכל זאת.. רדפתי אותה,

לכל חדר שהיא נכנסה וגם במסדרונות -

(כי חשוב להזכיר: אני תמיד מאוד מאוד מעוניין להזדיין) -

ואפילו הרבצתי לעומרי -

בשביל שיעוף לכל הרוחות מהחלום!

אבל במציאות..

יש לי כוח התנגדות -

עברתי למושב הנכון.

"שמעת מי מת אתמול?"

"לא. מי."

"ראובן ויטנברג."

"ממממממממ-ממה מת. הוא מת?!!! מממממממממממממת.... התאבד, התאבד?"

"לא."

"נרצח?"

"לא."

"לוקמיה?"

"לא."

"שחפת?"

"לא."

"טרשת נפוצה?"

"לא."

"דלקת-קרום-המוח?"

"לא"

"סיפיליס?"

"לא."

"סרטן השלפוחית?"

"לא."

"סרטן כללי?"

"לא."

"אז מוכרח להיות: חוסר-אהבה."

"אכן."

מזרקות-משתנות

כמה ברוקי הדבר

ואולי אפילו רוקוקו-אי:

פסל של ילד משתין זרזיף של מים זכים

וכמה ברוקי יהא הדבר (ואולי אפילו רוקוקו-אי)

לו אותו פסל היה גם מחרבן.

"תיראו! הנה רובי!"

תיראו! הנה רובי!

"הוא רב-חובל, הוא יצור מיתי -

"אני נשבע שבאמנותי מעולם לא רימיתי!"

אז איך אפשר לדעת אם יש במלל משמעות

או שזה הכל רק בשביל החרוז?

אי-אפשר-לדעת.

מי הוא זה מלך הכבוד? ה' צבאות הוא מלך הכבוד. סלה.

מודה אני לפניך - ה' אלוהיי

על שהשבתי נשמתי לאפי

ה' ירה בשונאיי ואני אחזה באויביי.

הצל שלי

הוא כל הזמן מאחוריי - הוא צל מאיים כי

הוא הצל שלי. הוא מזכיר

כשיש לי צל - נשכחים אפלים

הוא הצל. הוא צל שלא מרפה

אבל גם כשאין לי צל - הוא צילו של השטן

הוא הצל. הוא צילו של המוות

לכל מקום שאני הולך - הוא צילו של אלוהים

הוא הצל. הוא צל

כשאני נפגש עם אנשים - שהוא גוף

הוא הצל. הוא גוף

הוא לובש צורות רבות - שהוא צל

הוא הצל.

אבל הנוכחות שלו תמיד מורגשת -

הוא הצל. הוא צל כשהוא גוף וגוף כשהוא צל.

אבל הנוכחות שלו תמיד מורגשת -

הוא הצל.

אבל לפעמים אם אני סוגר את הדלת מהר - הוא לא מספיק

כמו למשל היום בזלצבורג.

תירוץ לנחשלות פואטית של פואטיקה נחשלת

לא מתתי באלפים - זה היה יפה מידי, המוות צריך להיות מכוער,

לא נאהבתי - לכן כתיבתי הייתה דלה. לא יהא לי מוות יפה!

הפרות של האלפים

אם כל אדם שואף לחיות בבברלי הילס·

אז כל פרה שואפת לחיות במרבצי הדשא של האלפים·

שם העשב הכי טוב!

שם הנוף הכי מדהים!

שם.. שם.. שם הכי טוב לחיות!

וללחך עשב שיש לו גון בריא-בריא-בריא שכזה!

הו - החיים הטובים.......!

~(..ואני משוכנע שכל הפרות מזילות ריר ומתות מקנאה~

בזמן שאני מוסר תיאור עילג וקלושות מהגג~

מיום הימלטן המציאות נוקשה, דלוחה, ברורה בהחלט ואף יותר)~;

"וירא אלוהים כי טוב": שנאת מעצבי אנושות ומעציביה

אין לי כוח לטפס לאלפים

אז גם אין סיכוי שאני אקפוץ מהאלפים;

"וירא אלוהים כי טוב"

אני נשאר בזלצבורג, נראה לי שטוב לי בזלצבורג~~

וגם מוצארט לא טעה: הוא ידע איפה להיוולד.

השיקול האלוהי טוב-לי! וינה זה בשביל לחיות

זלצבורג בשביל השראה ראשונית

וירא אלוהים כי טוב ויעשה ככל העולה על רוחו!

אלוהים ברא 7 ימים

הוא ראה דברים וקרא להם בשמות

הוא ראה "כי טוב"

זאת היא הסיבה האלוהית לשביעות רצון עצמית

ואחרי שרואים שמשהו טוב קוראים לו בשם

כמו שלי אני קורא "הכותבנה הגדול"

כי אני חושב שזה טוב מה שאני עושה

וכשאני רואה אנשים שמעצבנים אותי

אני קורא להם "גרמנים" או "אנושות"

ואני קורא:

הלאה הגרמנים!

הלאה האנושות!

הספינה הפליגה ואתם לא על הסיפון! אתם לא על הסיפון!~~

שלנו, שלכם; את, אתה; אנחנו, הם;

השפה שלנו היא שפה שטובה רק בשביל דיבורים עילגים והילוגים דביליים,

המילים שלנו הן מילים שטובות רק בשביל נהמות וצעקות והתיפחויות נרגנות,

השפה שלנו היא שפה שטובה רק בשביל צרכים קיומיים וחיזורים משפילים-אך-יעילים אחר בחורות,

המילים שלנו הן מילים שטובות רק בשביל יללות ונאקות,

השפה שלנו היא שפה שטובה רק בשביל פטפוטים תפלים,

המילים שלנו הן שפה שהיא מילה שהיא שפה שהיא מילה שהיא שפה שהיא מילה.

המילים שלנו.. השפה שלנו.. המילים שלנו.. השפה שלנו.. .. .. .. ..

לא שלנו, של מישהו אחר - רע וניקלה

ארוחת-בוקר

אכלתי ארוחת בוקר ומולי ישב גבר אוסטרי בן 65 דובר גרמנית

טוב, אז הוא לא מעל הגיל המותר אבל בכל זאת

"נאצי" - זה מה שעבר לי בראש באותו הזמן

ואני יהודי~ אני יהודי·

ולכן הפרדתי מיד את רצועות הנקניק מהגבינה הצהובה

אכלתי ריבת אוכמניות וגם ריבת משמשים

וגם 2 חמאות-אלפיות מיניאטוריות

בסך הכל השתמשתי בכ8- גומות-לחם

ולא נגעתי ברצועות הנקניק

ורק בסוף, בסוף, בסוף, בסוף בסוף

השחלתי את כולם על אותה גומת-לחם

כדי לומר

"אני יהודי."~

סקס עם עצמי (מה שטוש מסאז'י-זלצבורגי יכול לעולל לעולל)

קורה שמצוי האדם כשהוא לבד-עם-עצמו.

קורה שאי-אז חשקו גובר עליו.

קורה שאי-אז התענוג היחיד הוא התענוג האסור.

קורה שאי-אז התענוג האסור הוא התענוג העליון.

הדיכאון ייתכן רק תוך רפלקטיביות עמוקה או כתוצאה ממנה.

ו..

עונג האוננות מהול בדכאוניות,

עונג האוננות מהול בדכאוניות!

האוננות היא לא תחליף עת אין עוד ברירה וממש ממש מוכרחים -

אלא שהיא-היא הדבר-עצמו! דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר!

איך אני אסביר לכם את זה.. איך אני אסביר לכם....

זה דבר שהוא אמיתי מפני שהוא לא אשלייתי ודי בזה שהוא לא אשלייתי כדי שיהיה אמיתי!

כי זוהי אמנם אמת יחסית אך זו האמת היחידה - די

אתה, עם, עצמך. "כבר דיברתי על זה בעבר?"

ההרמוניה הזו שמכוח השחרור המיני.. יש והיו מכנים זאת פורקן.... די, רובי, מספיק.

אבל זה שחרור של ממש! במובן החברתי וגם במובן האישי... די.. רובי.... שמענו מספיק...

שחרור מכבלי התלות· רובי...! זה כבר ממש מביך..

בזולת,

בדעות קדומות,

בחמצן,

באדמה..

איך אני אסביר את זה... זוהי הרמוניה טהורה.

ממש הרמוניה טהורה!

כבר דיברתי על זה בעבר.

אתם מבינים? אתם מבינים? אתם מאוננים? אתם מאוננים? אתם מאוננים? אתם מאוננים?

אז אני אסכם במילים האלה:

זה מגעיל, זה דוחה - אבל זאת פסגת ידיעת העצמי!

אירופה גורמת לי להיות גאה להיות אנושי

אירופה גורמת לי להיות גאה להיות אנושי.

רומנטיקה של זיקנה

"אני אזוז קצת ימינה כדי שיהיה לשנינו מקום לשבת."

"הו, תודה. השמיעה שלי לא מה שהייתה.

"אני אזוז קצת ימינה כדי שלא תיפלי מהמיטה."

"תודה." "אופס.. מאוחר מידי יקירי!"

פאריס חוטף את הלנה

פאריס חוטף את הלנה·

היא צועקת לעזרה אבל איש לא שומע

פאריס חוטף את הלנה

היא עושה כאילו היא לא רוצה,

היא עושה כאילו היא משוועת לעזרה,

אבל בעצם היא מאוד רוצה -

היא בוערת מתשוקה.

היא נאבקת

היא שורטת

היא רוצה

אבל לא מוכנה

היא רוצה

אבל קודם, אבל קודם, קודם שיהיה בועלה שיהיה בעלה!

פאריס חוטף את הלנה

הוא מביט אחור כשמעלה הוא נושאה

היא מחייכת חיוך שטוף זימה

הוא לא יודע, הוא לא רואה אותה

היא לא רואה שהוא לא רואה מה שהיא רואה

הוא לא רואה שהיא לא רואה מה שהוא רואה

תיכף היא תתרצה

אבל את זה הפסל לא מראה.

זלצבורג והיהודים

בזלצבורג הפכתי מאויב-האנושות לאוהב-האנושות.

כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה צבעים

(והיפנים הלא כל כך חמודים!)

ממש קשה לבחור את מי לשנוא..!!

ואז ראיתי ישראלים

וגם שמעתי עברית

והבנתי -

הבנתי שאת היהודים תמיד אתעב·

בתי-קברות של בתי-משוגעים

בתי קברות של בתי משוגעים מלאים באנשים כמוני! מ-ל-אים! ·

גבר של אישה: מסה א-רומנטית מס' 1.

אישה היא למעשה מימוש של אידיאל.

ובזאת גם כוחה

הגוף הרך, הרופס לעיתים ועדיין מפתה, העצמות העגלגלות, החולשה - איזו עוצמה יש לחולשה!

וזה בדיוק מה שגבר מחפש!

יהיו השוטים שיאמרו אתה מדבר על אידיאל של תשוקה, אבל לא כן הדבר!

האידיאל-באשר-הוא יכול להתממש רק ע"י בעלות -

בעלות על אישה!

וככל שהאידיאל קרב למימוש כך גוברת ההתרגשות,

עד ש.. עד ש... עד שהשפיך מופיע

ואם יש חדירה, ואם יש חדירה..

אז -

הושלמה המשימה.

וייסורי אהבתנו הם משום ההתגברות הזו של ההתרגשות,

כי הרגש מגיע לדרגה כזאת שבקלות הוא יכול ללבוש צורה של

אהבה עזה ממוות

או

ייסורים שמשולים למוות (או גרועים ממוות)

וכל זאת כדי שהאידיאל ימומש. כל זאת כדי שהאידיאל ימומש -

כי כדי שהאידיאל ימומש דרוש מאמץ - הן של הגוף והן של הנפש.

ובכן, אכן כך - יהיו השוטים שנטולי יכולת להבחין באמיתות גדולות שיאמרו!

ומה בזאת? מה בזאת? אה, מה בזאת?

ובכן, האם זו תשוקה שנמשכת ונמשכת ונמשכת עד מוות?

האם ייתכנו חיים ללא תשוקה לחיים?

ואיזוהי התשוקה שעזה מהתשוקה לחיים?

התשוקה המינית.

והאידיאל של התשוקה? האישה.

כך שלמעשה גבר לא צריך לראות אישה כדי לדעת את האידיאל -

זהו אידיאל שמצוי אפריורית בגבריותו של הזכר, כאידיאל ממשי - שהוא בר-מימוש,

משמע: ערך עליון שהוא גם בר-השגה. אפריורית.

אני כבר לא חווה את המציאות כמו שצריך

אני יודע מה זה מינכן. אני אומר לעצמי:

מינכן זה גרמנים-נאצים וגטו-מינכן ושם יש משרפות אני שונא מטריות,

למרות שאני לא.

המציאות שלי אפריורית מידי - אני אומר לעצמי:

אני כבר לא מסוגל לאשרר טיסות חזרה אני חס על כספי

ולכן אני לא קונה;

כעת נותר לשמש לי כחברה: רק השיגעון; אבל אם זה נכון -

היסטריות מגומגמות כה צלולות! זה טירוף,

חרדות מגושמות כה אלסטיות! ואם לא -

פרנויות קשות כה מרגיעות! גם כן,

נוירוזות בלתינשלטות כה בטוחות! זה הכל

כעת נותר לשמש לי כחברה, ארוחה: רק השיגעון; טירוף, כי

במחשבה -

הכתיבה? היא לא נחמה. הכל טירוף.

אהובה של אף פעם

אהובה של אף פעם, אהובה של אף פעם~

אהובה של אף פעם לא תמצוץ לי~

בגנים המזדיינים המדהימים-מדהימים של זלצבורג

היא לא תחזיק את ידי ותיתן לי להרגיש אותה·

אה-אה, No-No.

היא לא תגרום לי לדמות לעצמי שאני

רואה את עצמי גבר כי היא אישה

והיא אישה כי אני גבר ולכן אני גבר.

אהובה של אף פעם

אהובה של אף פעם לא תמצוץ לי.

לנו, לכם.

"רובי - אתה נראה בכזה שיטי-קונדישן!"

"אני תמיד בשיטי-קונדישן."

אבל:

לכם - העיניים הבורקות ועצמות הלחיים הבוהקות·

לנו - תבונת הלב, הרוח והמעשה·

אנו יהודים ואתם גויים וגויים זה איכסה ופויה ויאק~;

אירופה

הו אירופה, אירופה.. - תוהה אני אם אינך אלא גוויה נאה..

ובכל זאת, הרשי לי לספר להם משהו עליך? הרשי-לי-נא. ברובי מיטותה? ברובה מיתותה?

מלחמות העולם לא השחיתו רק גופה אלא גם נפשה.

ונשמת אפה הולכת ונגמרת

ככל ששנאתה לעברה עטור הגדולה והשגב גוברת

והריקנות לכל עבר מתפשטת ולכל מקום פושטת וגודעת

ארץ אחר ארץ.

זלצבורג

(וזה מפני שהעצבים שלי רופפים כל כך)

הזריחות ארוכות מדי

השקיעות ארוכות מדי

הגשם חזק מדי

השמש חזקה מדי

פףףףףףףףףףףףף!

(אני חייב לחזור כמה פעמים על אותם מילים כי נדמה לי שככה נהוג לכתוב שירים)

הסיבה שרובי לא מאמין שהוא יכול להיות נאהב

עד שלא ראיתי את זלצבורג לא האמנתי שהיא קיימת

עד שלא ראיתי את בהונות רגליי לא האמנתי שהן קיימות

עד שלא ראיתי עורבים שחורים לא האמנתי שהם קיימים

עד שלא ראיתי לוע-רוע-שחור-בולע-כל לא האמנתי שהוא קיים

פסיעה קלה, הילוך נמרץ;

גלים ששבים אל החוף,

גלים שעוזבים את החוף -

פחות ופחות, יותר ויותר,

ובאמצע: שום-כלום והכל-הכל.

ניגלה עוד חול ועוד חול

נערם בגבעה לחלוחית החול

והשום-כלום וההכל-הכל (מלא דמע וצחוק?)

יותר יבשה, פחות ים,

יותר ים, פחות יבשה -

ניגלה עוד חול ועוד חול -

נערם בגבעה לחלוחית החול.

הקלות הבלתי-נסבלת של העינוי

הם ישובים מולי. הם מידי פעם

הם יודעים שאני רובי. בוחנים -

הם יושבים על ספסל. את רובי,

הרגליים שלה על הרגליים שלו. לראות

הם יודעים שאני רובי. אם די

מזמוזים סוערים, בפיסיות הנחשקת

הם ישובים מולי. כדי

הם יודעים שאני רובי. למוטטני

למה, אלוהים. ל-מ-ה. כליל.

מה זנזונת-שרה עושה בכוס של הגן???

כל פעם שאני רואה אותה היא עם מישהו אחר

קרה פעם שביום אחד ראיתי אותה

חובקת ארבעה גברים, לחוד

ראיתי אותה (בדמיוני) במירבלס-גרדן של זלצבורג

חובקת סבא איטלקי עם פול-אובאר שאמר כל הזמן

"בלה, בלה, בלה, בלה".

והיא הייתה איפה שהפרחים הכי מקסימים

ולכן יש הרבה חרקים, יונקי צוף

(גם דבורים)

היא הייתה בלב של היופי,

איפה שקורים דברים -

בכוס של הגן.

הגדולה (יש לקרוא בהגייה אשכנזית)

תנועות הראש הבלתי-רצוניות של רובי - אינן בלתי-רצוניות.

אלה תנועות שפשרן היטב ידוע לו,

ורק מקורו של הרצון לא ידוע

ותכליתו של הרצון? היא ידועה

הגדולה

את הראש נשא מעלה מעלה מעלה

כי עליך לראות הפיסגה

בטרם בה תיגע

מטאפורה

הזין שלי - הוא כמו מזרקה.

המזרקה שלי היא כמו זין:

השפיך עוצמתי ומרוכז בתחילתו והזרם אחיד ובסופו קלוש וספורדי והזרם? לא-אחיד -

זרנוק של מזרקה!

אבל המים של המזרקה בלתי נדלים - יהיו השוטים שנטולי יכולת-להבחין-באמיתות-גדולות שיאמרו,

ובכן, גם הזרעונים שלי - גם הזרעונים שלי!

אתם לא מכירים אותי, אני יכול, אני יכול בלי סוף להשפיך!

גשם זלעפות בזלצבורג; שאלות ותשובות

אלוהים הרג את שוברט ומוצארט צעירים,

כדי להראות לנו שגם הם בני-אדם ורק הוא אלוהים.

המלאך השומר עליי -

הוא מת,

רצח אותו זה שבא במקומו -

המלאך המשטין.

הגשם שיורד כעת בזלצבורג - אולי ייפסק מחר?

אם אקח רכבת לוינה או מינכן - האם גם שם יירד?

אם הטיפות השוטפות את חלוני ישעשעוני עד מחר - אולי מחר כבר לא יירד?

אם ירצה ה' - רק אם הוא ירצה.

ציטוטים

המחשבה היא זו שעושה אותנו שואפים אלי-נצח בהווית חיינו, גם אם איננו מודים בכך במוצהר (מטבע הדינמיקה שלה היא סקרנית לראות אור המחר). היא גם זו שגורמת לרצות לחיות לנצח, מפני שהיא הנצח והיא עושה אותנו אפופי-נצח לכשאנו חכמים וכמהי-נצח לכשאנו טיפשים.

לולא היינו בני תמותה היינו מחוסרי דמיון. ולפיכך-גם מחוסרי אלוהים. לו הכל היה נפרש לנגד עיננו ולא היו חלקים חסרים ידוע היה הכל. לא היינו נדרשים לתת הסבר לתעלומת המוות. ובהקיצנו לא היינו נשאבים למערבולת אפילת אי-הידיעה ולא היה עלינו להיחלץ. כל שהיה עלינו לעשות: לחבר אחד לאחד וכל המשוואות היו נפתרות.

ראובן ויטנברג; לא-כמו

כאילו שיש איזה משהו בראובן-ויטנברגיות

שנוגד את החיים

שכתבתי פעם..

"ככל שאהיה יותר אני כך אהיה פחות חי, כך חיי יהיו יותר בלתי-נסבלים."

שכתבתי פעם.... לא-כמו.

"יש יסוד של אנטי-חיים במחשבה שלי."

ירכיים

החיכוך של שמלת המיני בירכיים שלה.

חושף טפח ועוד טפח ועוד טפח - אך אף-פעם לא טפחיים.

007 (יש לקרוא בהגייה אשכנזית את המשפט האחרון)

בחסות החשיכה -

007 יוצא לפעולה!

"ויטנברג - רובי ויטנברג" - ככה הוא מציג את עצמו.

הוא ברנש די מפוחד אבל זה מפחיד כמה שהוא יעיל -

הוא המרגל הטוב ביותר שלנו! 007 חשאי ביותר!

הפחד, הפחד גורם לו לנקוט משנה זהירות....

אבל זה מה שאנחנו צריכים, פחדנים!

הוא רוצה למות - וזה טוב

כי הוא לא רוצה למות בגלל שאין לו אישה או כסף,

הוא רוצה למות בגלל בקרים, מפתחות, טלפונים, כרטיסים מגנטיים, תמרורים, סוליות, אישרורי טיסות.. בקיצור: הוא רוצה למות בגלל שטויות.

מדברים רציניים הוא לא מפחד כלל.

קינת רובי

המלאך השומר עליי -

הוא מת,

רצח אותו זה שבא במקומו -

המלאך המשטין.

כשאני הולך לישון אני מתעורר במקומות שונים אך זהים.

המלאך השומר עליי -

הוא מת,

רצח אותו זה שבא במקומו -

המלאך המשטין.

המיטה שלי הופכת למיטת-סדום, מיטת-צרעות, מיטת-קבר.

המלאך השומר עליי -

הוא מת,

רצח אותו זה שבא במקומו -

המלאך המשטין.

כשאני הולך לישון

חלומות-ביעותים, חלומות-עיוועווים, חלומות-בלהה תוקפים אותי

והתחושה שהם מעוררים בי מלווה אותי לאורך כל היום

המלאך השומר עליי -

הוא מת,

רצח אותו זה שבא במקומו -

המלאך המשטין.

אני רק מקווה שלא אגרום רעה לאיש בשל כך

שלא יהיו כדוריות דם אדומות רבות מידי זורמות בגופי

שאיש לא יינזק..

שרק ליבי ייסדק..

התמוטטות עצבים

הכתב שלי קטן וצנוע שוברט

(וזה מפני שהעצבים שלי רופפים כל כך) שוברט

האותיות שלי בלתי-מלאות מוות ועלמה

(וזה מפני שהעצבים שלי רופפים כל כך) עלמה

מוות עלמה

אני תקווה, אני תקווה - עלמה שנוטה

גם אחותך תקווה. מוות ועלמה למות;

באמת? עלמה כמוני?

לאחותך באמת קוראים תקווה? מוות כמוני~

אז אני תקווה ואחותך תקווה; עלמה

זה מעניין מאוד, זה מעניין מאוד. עלמה

מעניין מאוד! מוות

אני תקווה ואחותך תקווה. עלמה, מוות

אתה, אולי, רוצה, לספר, לי, יותר? שוברט

אתה - רוצה-צה-צה-צה-צה-צה-צה-צה-צה? שוברט

2 הדילמות הקיומיות הגדולות ואחת שאינה

כשרואים ברחוב מישהי יפה (ואני מתכוון: ממש ממש יפה)

והיא לגמרי לבד

אז מרגישים שזה בסדר לנעוץ מבט

מרגישים שזה בסדר, נכון?

כי המבט יכול להוות תענוג ויזואלי גרידא

וגם הוא יכול לרמוז על רצון לעתידיות הדדית

אבל הדילמה הקיומית היא כזו:

כמה זמן בדיוק המבט צריך להמשך?

הוא צריך להמשך גם לאורך 100 מטר של עורפה או רק למאית שניה של השקת-מבט?

(אתם רואים שזו גם דילמה מתמטית-פיסיקלית)

ובכן, זו דילמה קיומית מספר 1.

אבל יש דילמה נוספת: דילמה קיומית מספר 2:

המבט הזה שדובר עליו למעלה הוא מבט חודר, נכון?

המבט הזה שחודר עד כמה הוא חודר? עד איפה? או יותר נכון: דרך איפה?

האם הוא חודר דרך העין לתוך הכוס או דרך הכתפיות לתוך הכוס?~~~

ישנה דילמה נוספת, שהיא איננה קיומית

ובכל זאת ברצוני לשתף אותכם גם בה:

נגיד שהיא לא לגמרי לבד,

נגיד שהיא לא אפילו לבד,

נגיד שהולך מישהו איתה:

יש להמנע מלקחת סיכון?

והרי יש בעצם ההתגרות תוספת לגירוי יותר משיש בעצם הגירוי תוספת להתגרות.

מאופקות עצורה (הראיה לכך שמאמץ ומאבק מעלים את סף הפוטנציאל)

למנוע כאב כדי למנוע עונג

למנוע עונג כדי למנוע כאב

למנוע דבר שיכול לגרום להרגיש

לגרום רגש שיכול למנוע להדביר

איך גיליתי שהריח של המזדיינים בסרטים הוא בעצם הריח שלי

הייתי מוריד את התחתונים שלי ומנענע את החנית הקטנה קדימה ואחורה

ומשייף ומשייף והיה מין ריח מיוחד באוויר והריח הזה היה הרבה לפני השפיך

אז תמיד ייחסתי את זה לשחקנים החשקנים שבסרטים המזדיינים

ואני זוכר שזה היה חזק במיוחד כשהם היו גרמנים

והיום כשאני בגרמניה אני מריח שזה לא הם - זה אני.

אינקוגניטו ליבידו

היא ואמא שלה הולכים ביחד

כי אמא שלה הכריחה אותה

הנסיכה שלי פוסעת בגנים הבוטניים של זלצבורג, היא בלגית

האוסטרים מסתכליים עליי ולא מבינים

הם לא יודעים, הם לא יודעים

הם לא יודעים שאני חושק בנשים שלהם

ובאלפים שלהם ובשמש שלהם

היא יפה מכל ואמא שלה מאמללת אותה בכך שהיא מכריחה אותה ללכת איתה

(וזה מפני שהעצבים שלי רופפים כל כך)

הולכת איתם גם ילדה אוסטרית קטנה דוברת עברית סגלגלה -

אבא שלה עזב את אמא שלה לטובת לטובת כוס אוסטרי לח.

שיר על המסע הכושל לגרמניה ואוסטריה

זרקתי את כל הוני לבאר המשאלות ויצא שהשלכתי כי שום משאלה לא נתגשמה.

מכתב מזלצבורג

אינני יודע איזה יום היום, המשפחה שלי בטלפון

אני רק רואה לולאת חבל מתנפנפת באויר כל היום, היא משפחה למופת;

אינני יודע איזה יום היום - אחי חביב ומתחשב

ומה שגרוע מכך - אינני יודע מה התאריך. אבי מתעניין

אני חוזר אל הגהינום ב9/9/99 - יש דאגה בקולה של אמי,

תאריך שאסור לחזור בו, אסור (ומאוד מאוד לא רוצים.), במהרה הכל ישתנה

ובעצם - אסור לחזור בכל תאריך אל הגהינום - לא? במהרה אשוב

הימים פה כל כך דומים - כל יום זהה לזה שלפניו ולזה שאחריו, להמחץ

כמו בבית, כמו בבית בצבתות

החוויות שלי רוביות מידי ובלתי-נשכחות מידי החשמל

ולמעשה בתודעה תבונית הן כלל לא קיימות - האנושי

אינני יודע עוד לחוות את תחלופת הימים, שאת

אינני יודע איזה יום היום (הימים כה משמימים), עוצמתו

ראשון? אולי שני? אולי כבר חמישי? לא ניתן למדוד

אני ישן וקם משנתי - ואז כל מה שאני זוכר זה: ואת

חלומות ביעותים, חזיונות עיוועווים ריאליסטיים מידי כוויתו

גם על הגהינום (והוא בכלל אמור להיות סוריאליסטי!) לא ניתן לשאת

גם על גהינום כללי וגם על גהינום פרטי הקרוי:

הגהינום הפרטי - ריאליסטי מידי. משפחה.

החוויות שלי - רוביות מידי ובלתי-נשכחות מידי. אה.

בכניסה לארץ יש שלט גדול, אדום על גבי שחור כתוב: "ברוך הבא אל הגהינום - ראובן ויטנברג".

יציבות הפכפכה.

הראובן-ויטנברגיות; "מתי כבר יהיו לי קוראים?!"

אין לי כוח ולא אפסו כוחותיי - פשוט נולדתי חסר-כוח.

אבל אני לא רוצה להצטנע

אבל דומני שיש מן המשותף ביני לבין כוחות הטבע

ואת הדבר אכנה בשתי מילים:

הפכפכות יציבה.

בוא יבוא הגשם בבוא היום·

בוא יבוא השידפון בבוא היום·

והשרב והברק והרעם ומפולת הלבה וסערת השלגים ו,ו

ושטפון סוחף-כל, מבול-של-ממש, מבול של ממש!

בוא יבוא הכל, הכל בוא יבוא

אבל איש איננו יכול לומר מתי בדיוק יבוא כל דבר ואיפה הוא יבוא!

ולכן זוהי:

הפכפכות יציבה.

הטבע יציב, אך הפכפך.

יציב בכך שלעולם איננו משתנה,

הפכפך בכך שמהלכו לא צפוי.

ומובן שהטבע כלפי-עצמו-ולעצמו איננו לא-יציב ואיננו לא-הפכפך.

כוחותיו ידועים לו והם קבועים.

כך גם אני..

והכוחות אינם נתיניי ואני אינני נתין הכוחות

אני הכוח והכוח אני. ואני הכוח. אני הכוח.

וכשם שהטבע תובע מאיתנו להסתגל אליו ולא שהוא יסתגל אלינו

כך גם אני ולפיכך אני:

נטול כישורי השרדות·

נטול כישורי הסתגלות·

נטול כישורי התמצאות·

נטול כישורי נאהבות·

אך בבוא היום בקול שוררי גדול אקרא:

אני הוא הכותבנה!

מה שהילדות האוסטריות עושות לי

הממ........ על זה אולי מוטב שלא נדבר.

יראת ה'

אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב

האל הגדול, הגיבור והנורא

אל עליון

קונה שמיים וארץ.

גאולה אלמונית

הוא למעשה לא האמין בכך, אבל הוא הגיע למצב

שהוא היה הטבע, הוא היה הבריאה -

היונים, הכלבים, הכבשים, והאנשים - כולם היו הוא והוא? היה כולם.

פסל של בחורה מאוננת

הייתי בגן שהיה בו פסל של בחורה מאוננת וחשבתי:

אני מניח שלו הייתי פסל כמעט לכל פסליי היה אפשר לקרוא

"פסל של בחורה מאוננת".

כולם פה לסלי נילסן

בוקר שלישי שלי פה

וכולם פה לסלי נילסן.

זה שיושב מולי - לסלי נילסן,

זה שמגיש לחם וקפה - לסלי נילסן,

היפנים שבשולחן מאחוריי - לסלי נילסן.

הם אומרים לי שאני אוכל בקול וההודים והיפנים והאיטלקים:

הם לא יודעים שאני לא יכול? הם חושבים שאני לא יודע הודית?

כולם פה לסלי נילסן. הם חושבים שאני לא יודע איטלקית?

זה שיושב מולי, כבר בוקר שלישי - לסלי נילסן הם חושבים שאני לא יודע יפנית?

פסק אכילה והוציא שטר של 1000 שילינגים ובכן, אני לא יודע. אבל אני מבין.

לשלם לי כדי שגם אני אפסיק

אבל אני לא יכול -

הם לא יודעים שאני לא יכול?

אני לא יכול

לא לאכול בקול

כי כדי לאכול כמו שצריך

צריך שהאוכל יהיה פריך

והם לא הבינו כשהצבעתי על הכריך

ואז חזרתי לחדרי וכשסובבתי את המפתח שמעתי מקצב של מוסיקת טראנס

וגיליתי שכל הלסלי נילסנים אירגנו בחדרי מסיבה ואני לא הוזמנתי - איזה נאחס!

הגורל המזדיים שלי

הוא מאוד ידידותי וקת'רינה אמרה:

גם לאנשים וגם לכלבים יו דוג,

הוא מאוד ידידותי ואני אמרתי:

גם לאנשים וגם לאנשות יו פיג.

הוא מאוד ידידותי

גם לאנשות וגם לאנשים

הוא מאוד ידידותי

גם לכלבים וגם לכלבות

הוא מאוד ידידותי

גם לכלבות וגם לכלבים

הוא מאוד ידידותי

גם לכלבים וגם לאנשים

הוא מאוד ידידותי

אהובה של אף-פעם

אהובה של אף-פעם, אהובה של אף-פעם..

פגשתי אותה בתור לשירותים של הבנות

וידעתי שאפגוש אותה שם

וידעתי שאפגוש אותה.~

לחשתי לתוך אוזנה:

"אהובה של אף-פעם לא תמצוץ לי,

"אהובה של אף-פעם לא תמצוץ לי."

והיא עשתה:

"הננ, הננ," הנידה ראשה לאות שלילה ומצצה

ואני אפילו השפכתי לה בפנים, הייתם מאמינים! ·

ואחרי זה בבית שלה שאלתי אותה:

"תגידי - את אולי רוצה לעשות סקס עם חמאה?"

והיא ענתה:

"למה עם חמאה כשאפשר עם מרגרינה?"

ואז התעשתה והשיבה:

"אני, סקס, עם חמאה??! למה עם חמאה כשאפשר איתך?"

ואני:

"לא: את, סקס, עם חמאה - אלא:

את, סקס, איתי, ועם חמאה"

"אה, אתה מתכוון כמו שמרלון עשה! כמו שמרלון עשה!

"אני, סקס, איתך ועם, חמאה!"

"כן, רק בלי סימן קריאה."

"אז אתה רוצה חמאה בכוס שלי?"

"אני, זין-שלי, וחמאה, בכוס, שלך."

"נונו-פרובלמו."

מין סוג של משאלה לאהבה-עצמית-עממית-חמימה-מתוקה שהיא צרפתיה ענוגה (באופיה אך לא במראה)

רו-בי!

כ-מ-ה זמן שלא ר-אינו אות-ך!

יא רובי, יא רובי...

או, תרביץ חיבוק! נו, מה אתה מתבייש!

תרביץ חיבוק!

אה. כמה שהתגעגנו, כמה שהתעגענו..

אה.

תרביץ! תרביץ - יא אחי!

רובי רובי..

הכל בסדר, רובי?

אתה לא מרגיש טוב, רובי?

אתם לא נושם טוב, רובי?

מה לא בסדר איתך, רובי?

תאמר לי. אולי אפשר לעזור לך!

משורר נחשל/נחשק שלי!

ישות דלוחה ומהוללה שכמוך..~

אניה לא יודעת לשחק אותה

אתמול ברחה מהבית

היא גרה בקנטון שבלואה שבשוויץ

היא לבדה והיא מקסימה.

היא לובשת חולצה כתומה ומכנסיים קצרים ירוקים

היא לבדה והיא מקסימה.

אבל היא לא יודעת

היא לא יודעת להעמיד פנים.

לא, היא לא יודעת

היא לא יודעת להעמיד פנים.

שהיא לא רוצה כשהיא כן רוצה

שהיא כן רוצה כשהיא לא רוצה

היא לא יודעת להעמיד פנים.

שהיא נחשקה כשהיא לא נחשקה

שהיא לא נחשקה כשהיא נחשקה

היא לא יודעת

לא, היא לא יודעת

אניה לא יודעת לשחק אותה.

ולכן רק היום - היא לא רצתה

9 גברים דפקו אותה. לעשות

בגרות,

אז

"עושים לה".

אני זוכר שהיית לי טירה (וסוס גם) וחזיר-ים

אני זוכר שהיית לי טירה (וסוס גם) וחזיר ים

אבל אין לי מצלמה·

אפילו לא מצלמה פשוטה·

ובטח שלא מצלמת-וידאו·

לכן: אין לי הוכחות·

אבל יש לי זיכרון - אני זוכר דברים.

אני זוכר.

אני זוכר שהיית לי טירה (וסוס גם) וחזיר ים.

אני כותב את השיר הזה לא כי אני רוצה להתפאר בזכרון שלי,

אלא בגלל שנמאס לי מתיירים -

שיש להם הוכחות·

שיש להם מצלמות·

שהזכרון שלהם? אולי מצויין - אבל לא שמיש

וזה ממש עסק ביש

להיות ללא איש

וכל הזמן לשמוע: נישט נישט נישט

שמתחרז לי רק עם שיט

אני זוכר שהיית לי טירה (וסוס גם) וחזיר ים~

הכל בגלל ש.... הכל בגלל ש... (אין לי הכרות עם...)

לחיות זה רע

אני אומר לך

אל תגיד לי "מה נשמע"

לחיות זה רע

אני אומר לך

אל תגיד לי

מה, נשמע

לחיות

זה

רע

איך הוא תפס אותה

איך הוא תפססססססססססססססס?

הממזרררררררררררררר האפס

אל תגיד לי

"מה נשמע"

איך הוא תפס אותה הממזר?

איך

הכל בגלל ש..

בגלל ש..

אין לי... אין לי...

אין לי.......

הכרות, עם

הכרות עם תענוגות פשוטים של אנשים ישרים

צנועים

מזדיינים

זה הכל בגלל ש...

לחיות זה רע אני אומר לך אל תגיד לי "מה נשמע?".

זה הכל בגלל שאין לי הכרות

עם, עם

החיים

הטובים

בגלל ש..

טובים.......... טובים......... טובים......

זה הכל בגלל שאין לי הכרות עם החיים הטובים. (של אנשים טובים?) - להשמיט?

זיווג פואטי לא-פואטי בגני זלצבורג

הוא בן 90·

הוא מסתובב שם עם מישהי שם, בין הפרחים

הוא יכול להיות סבא של סבא שלה! ואם היום לא היה מספיק ארוך

היא בת 14 והיא מאוהבת השיר הזה לא היה נכתב בכלל!

בכסף של הטרח הזקן.

יהודים בגוף אך לא בנפש

אני שונא את קפקא, איינשטיין ופרויד -

כי הם היו יהודים רק בשמוק שלהם!

סיפורה של החיה האנושית: המכניזם של החיה האנושית; מסה נגד הטבע הכוללת הסבר מדוע לא מותר האדם

הרגש מת ולא אני הרגתי אותו.

ולא רק הרגש האנושי מת.

כל רגש.

ואם מתאהבים? אז זה רק באדם הנכון ולא במי שבאמת אוהבים

שאוהבים ויודעים "איתו - אין לי עתיד."

הרגש מת.

אולי אני הרגתי אותו.

המניע לכל מעשינו: צורך ההשרדות.

וכל אותן מחוות כאילו-רגשיות קיימות גם בטבע.

"רגש אמהי" - יש גם לחתולים, כשאמא-חתולה מגנה בגופה על ולדותיה.

"תשוקה" - יש גם לשימפנזים, כששימפנזי אחד נשרך מענף לענף אחר ניחוח כוסה של שימפנזית.

"קנאה" - יש גם לזאבים, כשאחד הזאבים תפס לו נקבה כוסית במיוחד והוא כולו לבד-לבד-לבד-לבד.

"אכזבה" - יש גם לקואלות, כשמתגלה שנגמרה חלקת עצי האקליפטוס ומה שנשאר הוא מעט מידי.

"מועקה" - יש גם לבת-יענה כשהיא מגלה שצווארה משווה לה מראה גמלוני בעיני כל-חי אחר.

"שנאה-עצמית" - יש גם לכלבים, כשחוסכים מהם אויר ומרחבים ואין את מי להאשים ולתקוף.

הטבע איננו מותיר חופש לרצון האינדיבידואלי. הכל מכניסטי - הכל כפוף למערכת חוקים קבועה מראש שאופן תפקודה אוטומאטי.

הרגש מת.

אולי אני הרגתי אותו.

לא יודע אם במזיד או בשוגג

מינכן (גם לפני 60 שנה מינכן הייתה יפה!)

כולם רוצים לראות את הצריחים של הקתדרלה של מינכן

כלבים, חתולים, איטלקים, ינשופים ואפילו - אמריקאים

הם לא רואים את הפסלים של גיתה ושילר

וגם לא את הפסל של אדולף היטלר

כל הערים רוצות להיות פאריז

גם מינכן

יש שם רובע של אמנים

כמו בפאריז

והאנשים הם סנובים אך חביבים. כמובן.

והאנשים: קלי-דעת ונוטים לרטון וגם לכעוס ולגרגר בלשון! כמובן.

יש בארוק ויש טכנולוגיה.

יש היסטוריה - אבל יש גם עתיד.

ביקשתי ממישהו שיסביר לי מה כתוב בגרמנית מתחת לפסל של היטלר.

והוא הסביר לי שזה משהו שכתב האומן.

רציתי לדעת מה בדיוק כתוב שם וזה מה שכתוב שם:

"אני, ביקשו ממני לעשות פסל לכבוד הצורר הנאצי, בהתחלה סירבתי כי הוא מת ואני לא עושה אנדרטאות לאנשים מתים, גם בגלל שהם לא משלמים וגם בגלל שאני לא עושה אנדרטאות על סמך תמונות, אחרי זה סירבתי כי הוא הרי היה צורר נאצי, למען השם! אבל לבסוף התרצתי כשהבליחה בי ספק הארה-פנימית, ספק התגלות-אלוהית שאחרי הכל גם הוא היה גרמני!"

יומני היקר: היום דחפתי זקנה לנהר.

בהילוכה הייתה כה בודדה. הליכה חרישה של עלמה חרישה זו הייתה.

וגם חירשת.

התפלאתי למה היא לא מדברת אל עצמה.

דחפתי אותה לנהר ואחר-כך הצטערתי נורא.

היא הלכה על שפת נהר זלצש;

מיסטיקה מקולקלה

כשלחצתי על הידית הדלת לא נפתחה.

חזרתי לחדרי

ניסיתי שוב

הפעם הדלת נפתחה

חשבתי:

היה פה שדון שהשתין ויצא דרך החלון.

על החלום שאני ישן ומישהו איתי בחדר מעיין בכתביי בגניבה

חלמתי שלפתע אני מתעורר

ואני רואה דמות חשוכה ישובה על כיסא

לצד מיטתי (שכלונוסותיה מאיימים לקרוס תחתיי)

והדמות הזו שקועה באיזה דבר-מה

לא האמנתי שמה שזה זה מה שיש לי מתחת לכר

חשבתי שזה משהו אחר

אבל ככל שהתעמקתי בפרטים

(וזה היה ממש קשה כי הייתי כביכול ישן היה שם שיר מספר "252"~

וישנים הם הרי אילמים, כנועים והוזים) (השיר על האנשים והחיות

לא היתה לי ברירה אלא להודות שזה זה שזכרתי שכתבתי

מידי פעם הוא גם הביט עליי לפני השינה)

ואני העמדתי פני ישן

למרות שידעתי שזה משחק אווילי

שהוא רואה איך נעצמות לי העיניים

בכל פעם שהוא מסתכל

בוקר רביעי עם מר גוד-מורנינג

הוא התנשף ושאל:

Do you speak fucking english?

ואני עניתי:

I speak fucking english, fucking portoguese, fucking kawkawazit, all the fucking languages I speak, I’m a fucker - you see?

והוא התנשף..

Ah, I have a fucking-service back gome. Home. I mean, I supply fucking-service for people in need. I don’t mean that my service is fucking, but that fucking is my serivce, you see?

חזרנו לשתוק. ואז לפני שגמרתי עם הנקניק אמרתי:

"שמתי לב שאתה נוטה למות - גם אני."

"אה! יופי. אז אולי נכתוב עוד 500 שירי מוות ביחד!"

סיפורה של יונה שהתפוצצה

איש אחד השתגע.

יותר מידי בירות,

יותר מידי יפנים,

יותר מידי איטלקים, הוא לא התחרפן - הוא פשוט השתגע!~

יותר מידי אוסטרים,

יותר מידי קתדרלות -

אז תפס מגרמה

וירה וירה וירה וירה

ופגע רק ביונה אחת מסכנה -

הייתה זו האמא של היונה משיר 236 (לשעבר) שממש במקרה הייתה בסביבה.

מה שהכומר מטיף (גרמניה)

היום הכומר הישנוני מדבר אחרת לגמרי.

הוא לא אומר שהיהודים לא צלבו את ישו.

הוא לא אומר שאולי ככלות הכל היהודים הם גם-כן בני-אדם.

הוא אומר שהיום זה לא כל כך פופולארי להרוג יהודים.

אז לכן מוטב שנתייחס אליהם כמו לחייזרים מועדפים.

עד ש...... עד ש...

גרמניה שוב תהיה חזקה ופגועה ויהיה לה מנהיג מגלמוני הולם למידותיה.

הודיה (השיר האחרון)

הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו

כל גויים סבבוני גם סבוני בשם ה' כי אמילם

סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים

בשם ה' כי אמילם

דחוה דחיתני לנפול ולמוות לא נתנני

פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה-יה

(זה השער לה' צדיקים יבואו בו)

יסור ייסרני יה

ולמוות לא נתנני

יסור ייסרני יה

ולמוות לא נתנני

מן המיצר קראתי יה

ענני במרחב-יה

מן המיצר קראתי יה

ענני במרחב-יה

אודך כי עניתני ותהי לי לישועה

PASSAPAROLA!

שירי עלצות (אמיתית ומדומה) ושירי עצלות (אמיתית ומדומה)

והיה אם ישאלך המלאך

והיה אם ישאלך המלאך: מה קורה לאישה כשהיא נהיית זקנה?

אמור לו: היא נהיית מכוערת במראה, טפלה בדיבורה ולחלוטין לחלוטין בלתי-שמישה.

והיה אם ישאלך המלאך: אבל מה באשר לטקטיקות הפיתוי המשוכללות שפתחת במשך כל השנים?

אמור לו: אתה צריך להבין שאישה טובה רק עד גיל 20.

(שתיקה של מבוכה מלאכית)

והיה אם ישאלך המלאך: תגיד, זיינת פעם בחורה?

אמור לו: לא בממשות - רק במחשבה.

והיה אם ישאלך המלאך: אז אני מבין שלא.

אמור לו: אתה מבין נכון ואני גם לא מתכוון לעשות כן.

והיה אם ישאלך המלאך: למה?

אמור לו: כי אישה זה סתם בזבוז זמן.

והיה אם ישאלך המלאך: בזבוז זמן? למה בזבוז זמן?

אמור לו: הרבה יותר כיף לדבר עם מלאכים.

רוע שגגתי: על מעשים רעים של אנשים פשוטים

לא לשם-כך אני הולכת לשם

לשדות מוכתמים דבש

דבש של יונים המתפרפרות עם פרות

ונשמות המתים זועקות וגוערות

לא לשם-כך אני הולכת לשם.

לשונות ערלות גרוגרות מרפרפות

מרפרפות, משועממות, ערמומיות, רפרפות

והשדות מוכתמים דם ערום

לא לשם רוע·

לא לשם מות ימות·

לא לשם תהילת עולם·

לא לשם דבר-מה מלבד: דבר מלבד

דבר מלבד

לא לשם-כך אני הולכת לשם, לא לשם-כך

רילקסיישן X

מצאתי את המספר שלו בספר הטלפונים של מיינץ

לקחתי את השם שלו מהקרדיטים של האטלס העולמי

WELT-ATLAS

הוא כרטוגרף

KARTOGRAPH

משרטט-מפות

והוא, והוא - הוא מרגיע אותי נורא!

כי הוא יודע בדיוק איפה כל דבר נמצא.

גם ב2 בבוקר.. לפעמים אני מתקשר אליו

כדי שיהיה לי ברור לי, ברור לי שיש איזה דבר שהוא מובן מאליו.

והוא. והוא? הוא מרגיע אותי נורא -

כי הוא יודע בדיוק איפה כל דבר נמצא.

(ואני, ואני - אני לא אתן לכם את הטלפון שלו כמובן! טיפשים, איך בכלל יכולתם לבקש!)

הענשת עצמים ישנוניים; על הלחם, החלב והחמאה

הלחם נעלב והלך לישון מוקדם.

הערתי אותו

השלכתי אותו על הריצפה

דרכתי לו על הקשה

הוא נמעך

החלב העמיד פני ישן כשהתחשק לי לדבר איתו.

הערתי אותו

פתחתי אותו

שפכתי אותו על הסדין

החתולים שתו אותו

החמאה רבצה מנומנמה במיטה ובלי-להתכוון נרדמה.

הערתי אותה

הפכתי אותה על גבה

דפקתי אותה

דפקתי אותה חזק עד שהיא צווחה "רובי, די - זה מספיק טוב בשבילי!"

תענוגות מתים

האם התרנגולים יודעים שהם טעימים?

האם החזירים יודעים שהם טעימים?

האם האווזים יודעים שהם טעימים?

האם הפרות יודעים שהם טעימים?

אז לכל הרוחות, שמישהו יספר להם! שמישהו יספר להם, למען השם!

ואולי אז החיות היו תופסות - ובורחים!

לגברים צריך שיעמוד להם כדי שהם יוכלו לזיין

לכן מאוד קשה להם לשחק מושגים או לא-מושגים כי

לשחק בלהיות תבוניים זה אומר חיים בלתי-אפשריים

והם כל הזמן צריכים להיות עסוקים בלהעמיד אותו

כי אם הוא לא יעמוד - לא יהיה להם זיון

כי גברים צריכים שיעמוד להם כדי לזיין -

הם כל הזמן צריכים להיות עסוקים בלהעמיד אותו.

נשים? נשים פשוט צריכות להיות שם.

כמו זו שנכנסת בזמן שכתבתי את השורה הקודמת

על-גבה-שוכבת ואומרת:

"אבל גם אני רוצה להזדיין!"

שיר פורקן

כל האנשים האלה שאתה רואה סביבך,

הם מאוד מאוד מאמללים, נכון?

הם עושים עצמם כאילו הם לא, אבל

אבל הם כן - כן כן, מאמללים. מאמללים. "אה-אה" (תנועת ראש אמפתית).

והעוול שהם עושים ועוד יעשו

לעולם לא יישכח! "וגם לא יימחה גם, רובי" (לעולם).

הרצון שלי לגעת בדבר-מה

הרצון שלי לגעת בדבר-מה..

לגעת, בדבר-מה טהור והרמוני;

בכוס של אישה

לגעת בכוס של אישה

לא אני - הזין שלי

שהזין שלי ייגע בכוס של אישה

אני, הזין שלי;

שהזין שלי.. דבר-מה טהור והרמוני..

"אני והזין שלי" - דבר-מה טהור והרמוני?

"אני והזין שלי" - כותרת משנית.

כוס הוא דבר-מה טהור והרמוני.

ברגע שהיה לי רובה

ברגע שהיה לי רובה קיבלתי נשק

המחשבות החלו לרוץ מעצמן אותו לי

לא ידעתי במי לירות! מהנשקיה בפה

בי? של אלא

באנשים אחרים? הצבא גם

בכל העולם? ולא בשפתיים

רק באבא? האמנתי בעורף

במשפחה שלי? שהשטן בשדיים

רק באבא? לא ובכוס

בי? רק .

תאווה עזה ממוות (או "כמו שאמר “ICE-T)

ואין לי דרך אחרת לומר את זה מלבד לצטט את החבר שלי ICE-T שאמר:

“If u from Mars and u got a pussy - we will fuck YOU!”

שיעור מולדת

"איך את רוצה שאני אזיין אותך, בייבי?"

"קח אותי מאחורה, בייבי. מאחורה, מאחורה - קח אותי מאחורה."

יושב אני בהרצאה באוניברסיטה העברית,

מוקף כוסים-ריקים-רוחשים-רצון-להתמלא.

יש לה שפתיים של מוצצת, יש לה שפתיים של מוצצת·

אני אומר לה:

"יש לך שפתיים של מוצצת."

היא לא שומעת -

יש לה שפתיים של מוצצת.

וכל כך הרבה שפיך הצטבר על השפה התחתונה שלה עד שנראה מרחוק כאילו יש לה סתימת כסף!

יושב אני בהרצאה באוניברסיטה העברית,

מוקף כוסים-ריקים-רוחשים-רצון-להתמלא.

"איך את רוצה שאני אזיין אותך, בייבי?"

"קח אותי מאחורה, בייבי. קח אותי מאחורה." ·

דוגמה לתאווה מינית רצויה של אישה אחת שאני לא זוכר את שמה

כל דבר שמזכיר לה זין היא מוכרחה לדחוף לתוך הכוס שלה.

למשל: מברגים~

למשל: צנצנות~

למשל: גחליליות~

למשל: נרתיקים של משקפיים~

למשל: משאבות של אופניים~

למשל:בקבוקים~

למשל: עפרונות ועטים~

למשל: שפופרות של מנטוס~

למשל: מכונות גילוח~

למשל: קופסאות גפרורים~

למשל: נמיות~

כל דבר שמזכיר לה זין היא מוכרחה לדחוף לתוך הכוס שלה.

ואתם יודעים מה? אתם יודעים מה?

זו לא הייתה בעיה בשבילי לחיות עליה בשיר הקודם·

(או אפילו באחד משירי המוות)

אבל לאחר שנועצתי בעצמי ארוכות וקדורות, שעיתי לעצהצה נבונבנה,

הייתה זו תבונת ליבי שהכריעה באומרה:

"זוהי אישה מיוחדה במינה וראוי שיהיה לה שיר משלה!"

על הכושר להתבזות של (מה שהיה) שיר מספר שלושים ושלוש (השיר הקודם)

"זו טקטיקה טובה" - אמרתי לעצמי

"שפלה אך אפקטיבית." הממ הממ.

"ומה רע בכך?"

"מה רע."

הטלויזיה: המנון אלוזיטיבי

הטלויזיה - מכשיר בלתי מזיק!

הטלויזיה - מכשיר שלא יכול להפתיעך במהלומה חדה או בשואה שניה.

הטלויזיה - מכשיר עינוגים·

הטלויזיה - מכשיר פלאים·

הטלויזיה - טובה בשביל אנשים בודדים·

הטלויזיה - טובה בשביל אנשים פתאיים·

האלויזיה - טובה בשביל אנשים אוהבים·

היא גורמת לך:

לחרוג מעצמך

הטלויזיה היא: כשאתה חושב שאתה שקוע בעצמך

כל מה, ולשקוע בעצמך

שהמציאות, יכולה, רק להבטיח· כשאתה חושב שאתה חורג מעצמך.

שיר פולקלור

כשאתה מאוהב אתה שיכור

ובוקר אחרי ליל הכלולות

הנג-אובר - תחתית ללא בור

נמשך כל ימי הנישואים, עד כלות

שוק הבשר

דאז מרקישן

פלאש-מארקט

אתה יודע להתמקח.

אתה יודע? אתה יודע נכון?

אתה יודע להתמקח?

פלאש-פלאש!

אז בוא לשוק הבשר! קמ-און! קמ און!

בוא לפלאש-מארקט שטראסה (מצטלב עם ג'וזף שטראסה [שמתחרז עם כל שטראסה אחר]).

קמ-און, קמ-און!

חריץ פה, נקב שם

פון-פולקס, בשביל העם!

הרבה הרבה הרבה בשר

והמחיר?

כחייך הוא יקר

(והכי יקר - עגיל בנחיר!)

וגם ריבית דשנה קצוצה? קצוצה?! בלתי-קצוצה.

שעליך לנסות

לנסות להפחיתה

חריץ פה, נקב שם

בוא לשוק הבשר!

יש בשר לכל מין ודיכפין!

(לא, רק, בשר, כשר!)

בשר אסתטי - מכירת סוף העונה!

בשר אתי - 50% הנחה!

בשר אתלטי - רק היום, רק היום!

בשר אקסטטי - חינם!

בשר אנרגטי - קנה שניים קבל אחד חינם!

בשר אירוטי - שוברים את השוק!

בשר ארוגנטי - סוגרים את הבאסטה!

בשר שרלילתי - הולכים הביתה!

בשר פרה, בשר תרנגול, בשר חזיר. בשר קת'רינה גם.

"ושכולם יילכו להזדיין!.."

שכולם ילכו להזדיין.

לכו זדיין;

שקת'רינה בויץ תלך זדיין,

שאילונה פאהטרו תלך זדיין,

שמאיה גרינוולד תלך זדיין,

שכריסטינה רסמוסון תלך זדיין

כשמרלוס גריפין תלך זדיין.

כי אולי אהבה של רק אחת מהן הייתה יכולה לעשות אותי ראוי להיות נאהב.

רציונליזציה אפולוגטית

כל השירים שאי-פעם כתבתי

כולם עסקו בדבר אחד בלבד:

המאבק העיקש והנצחי בין החוויה והידיעה

או במילים אחרות:

"האם ייתכן שהחוויה והידיעה יחיו בהרמוניה?"

הגרמניה

כיום אני כבר דופק אותה ללא הפסק. מקדימה, מאחור ואפילו מהצדדים - זה דופק·

ואני לחברים שלי אומר:

"כשאני באירופה, אני לא דופק חשבון - אני דופק בחורות!"

אבל, כידוע לכל - אין לי בחורות (וגם לא חברים.. והשיר הזה הוא סתם הלצהפלצהספרותיתפרטית)

וגם לו היו לי

הייתי כותב עליהן שירים נוגים ורומנטיים בלבד.

מטאפורה לאהבה

כשאתה מאוהב אתה שיכור

ובוקר אחרי ליל הכלולות

הנג-אובר - תחתית ללא בור

נמשך כל ימי הנישואים, עד כלות

וכשיורד שלג, מה הם עושים?

תמיד כשאני מגיע לעיר אירופאית

ואני רואה את המדרכות היפות והמצוחצות

אני תוהה.

אני תוהה: "ומה לעזאזאל הם עושים כשיורד שלג?!!!!!!!"

הגרעפסן של מיינץ

גיליתי אותו כשעמדתי לחצות את מעבר החציה התמרורי.

שמעתי בליל של גרעפסים

וכשניסיתי לאתר במבטי את המקור

עיני פגשו איש ממוצא אסייתי

ממתין שהאיש המהלך יופיע

הבנתי שזה לא הוא כי

מישהו התקרב למעבר החצייה ושוב נשמע גרעפס

הייתי משוכנע שזה לא ההוא כי

פסקתי פסיעתי בזמן שנשמע הגרעפס

הבטתי אליו בזמן שנשמע הגרעפס

זה היה מישהו אחר -

זה היה הגרעפסן של מיינץ, זה היה הגרעפסן של מיינץ·

ואתם יכולים למצוא אותו מגרעפס בצומת שבין הרחובות:

פרקוס-שטראסה/בנהוף-שטראסה.

הנוזל השקוף החם

ומשרתיו שואלים זה לזה: איה מקום כבודו?

אני רק מקווה שהם מבינים שהכותרת לא נועדה להעליב~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כמו דנמרק

לו הייתה לי מדינה משלי,

הייתי קורא לכל אזרחי העולם לבוא לבקר בה,

הייתי עושה זאת כך:

הייתי אומר לכל אזרחי העולם:

"לבקר בארץ שלי זה כמו לבקר בדנמרק!"

ולכם, קוראים מסורים שלי, אגלה:

"כמו דנמרק" - כמו שבטהובן בשיאו הוא "כמו מוצארט"·

עולם מושלם

להכנס לחנות דולפינים ולבקש מהמוכר ביג-מאק

להכנס לחנות ערדליות ולבקש מהמוכר קילו נקניקיות

להכנס לחנות בורקסים ולבקש מהמוכר טון חצילים

להכנס לחנות פיתה-פלפל ולבקש מהמוכר דונם אגרות-חוב

להכנס לחנות אווזים ולבקש מהמוכר זוז פרגיות

להכנס לחנות מלפפונים ולבקש מהמוכר אונקית ערי-בירות

להכנס לחנות ירקות ולקנות שם פירות

"מינוס כמו": אני חושב שקוראים לזה מטאפורה.

אנחנו טרובאדורים

אנחנו דוהרים, דוהרים, דוהרים, דוהרים

אנחנו צדים

אנחנו צבי-ים ענקיים

אנחנו שוחים, שוחים, שוחים, שוחים

אנחנו נבלעים

על-ידי טרובאדורים

על-ידי לוויתנים

על-ידי פרות-ים

על-ידי ברווזנים

על-ידי צלופחים

אנחנו שוורים זועמים

אנחנו כועסים, כועסים, כועסים, כועסים

אנחנו צדים

אנחנו נבלעים

ואנחנו מתים צעירים

כי אין אף אחד שיותר טוב מאיתנו.

דרכים למניעת פליטות פרוידאניות סקסיות

"מלצר! מרק אספרכוס בבקשה!"

"אחות! אני מבטיח מחר לרדת לך לרחובות!"

"סבתא, נמאס לי לקנות לך פאנטה!"

קורה שהמחשבות המלוכלכות שלנו פורצות החוצה מבלי-ידיעתנו - זאת עלינו למנוע!

והרי, 3 דרכים למנוע פליטות פרוידאניות בנושאי סקס:

1) לחשוב על סקס כל הזמן

2) לא לחשוב על סקס בכלל

3) לעשות סקס כל הזמן

לנפח לך את הפרצוף

בא לי לנפח לך את הפרצוף;

שהפרצוף שלך יהיה שותת דם

ושתשתה את הדם, שתשתה אותו! תשתה

דם של אתונים מיוחמים·

דם של חזירים מטונפים·

בא לי לנפח לך את הפרצוף

ושהפרצוף שלך יהיה שותת דם.

העצמת אנשים

הנחתי את קת'רינה על השולחן וחתכתי אותה לפרוסות -

שמתי גבינת-בצל על השכבה העליונה שלה וסלמי בתוכה ואכלתי.

(האמת היא שזה לא צריך להיות רק תעלול לשוני -

זו גם דרך חיים, זו גם דרך חיים;

זה לא רק משל - זה גם דרך חיים;

צורה מסויימת של תפיסת-ודאות {שהיא צורה מסויימת של תפיסת-מציאות}.

התפיסה שענקים מושלים בחיינו~

ואם.. ואם זה לא כך -

נעשה את הנתינים המרורים קשיי-היום לענקים. {אריאציה. על נושא בנלי. כמובן.})

רזומה

הנני ולא כלום.

אני גם "אילם, שוטה, חירש, עיוור, פיסח, תתרן" - אבל בעיקר: "נבזה וחדל אישים".

אין שקר בעין הזולת. אין שקר. אין שקר·

הנני אדם חלוש אופי ונטול מוסר פנימי.

אני גונב, מרמה, אונס, רוצח וגם... כל החטאים שמוזכרים במחזור של יום-כיפור.

והגרוע מכל: כל אלה רק חטאים שידוע לי עליהם.

רק במחשבתי אני אלוהים (לפעמים).

בגופי, בנפשי ובנשמתי - אני העלוב שברמשים.

ואין בעצם הידיעה להביא מרפא או הקלת-מה,

כדי לגרום לי לחשוב על עצמי שאינני: העלוב שברמשים.

סוף חברתי; בלתי מוסרי, סוף מוסרי; בלתי חברתי (כולל טיפ).

"וברגע שהגעת ליעדך עליך לשכוח מיד את דרך הביזיון!"

הספירה לאחור.

כל המערכות החברתיות כולן מושתתות על עקרון אחד בלבד:

הספירה לאחור.

בית הספר, העבודה, הטלויזיה אפילו!

הם כולם גורמים לך לספור את הימים, השעות, הדקות והשניות, עד לסוף.

(הובטח טיפ? הנה הטיפ:)

הספירה לאחור:

אם אתה רוצה להעביר את הזמן יש דבר אחד שאסור לך לעשות וזה - לנסות להעביר את הזמן. כי לזמן יש נטייה לא לעבור כשרוצים שיעבור ולעבור כשלא רוצים שיעבור.

הזין שלי

אדירותו איננה במימדיו הפיסיים

אלא במימדים המטא-פיסיים

יש עבים וארוכים ממנו - לפחות ראיתי שלשחקני פורנו יש..

אבל עוצמתו המוחשית.... הו הו!

אה!.. את צריכה להחזיק-בו כדי להבין, בייבי. את צריכה להחזיק-בו כדי להבין.

נשים צנועות זוכות לישועות

"נשים צנועות זוכות לישועות"

גרמנים

איזה גרמני אחד אמר לי:

“We are deeply sorry, for the holocost.”

And I said to him:

"זה בסדר. אבא סיפר לי שסבא של אבא שלו היה אדם נורא."

תיאור כמעט אידילי של כמעט פסטורליה

על הכר נקוו קומץ פיסות שמש זהובות לא "נקוו" - אלא "נחות"

למראשות ראשי אהובתי טוותה קורים לא "טוותה" - אלא "כרתה"

היא אומרת שאלה קורים של לוויתנים לא "לוויתנים" - אלא "ינשופים"

כי אני יונק גדול מאוד מאוד מאוד גדול

ואני יונק ממנה דבש וגם

את חלב שדיה.

סוף של וידוי נרקוטי

..והחרוזים שלי עילגים

..והמילים שלי טיפשים

..והרעיונות הפרועים לא מוסיפים לי חברים

..ואני בכלל לא זוכר שביקשתי להיוולד! (במקור: "שלהיוולד ביקשתי")

הענשת עצמים ישנוניים; על הלחם, החלב והחמאה

הלחם נעלב והלך לישון מוקדם.

הערתי אותו

השלכתי אותו על הריצפה

דרכתי לו על הקשה

הוא נמעך.

החלב העמיד פני ישן כשהתחשק לי לדבר איתו.

הערתי אותו

פתחתי אותו

שפכתי אותו על הסדין

החתולים שתו אותו.

החמאה רבצה מנומנמה במיטה ובלי-להתכוון נרדמה.

הערתי אותה.

הפכתי אותה על גבה.

דפקתי אותה,

דפקתי אותה חזק עד שהיא צווחה "רובי, די - זה מספיק טוב בשבילי!"

תורת השמחה הראובן-ויטנברגית היא תורת היררכית היסודות הפרטית

יש רק דבר אחד שמשמח אותי יותר מאדמה -

אויר;

יש רק דבר אחד שמשמח אותי יותר מאויר -

מים;

יש רק דבר אחד שמשמח אותי יותר ממים -

אש.

דברים שאנשים עושים כדי להיות נאהבים:

מספרים בדיחות, יורים ביונות, מפריצים מלחמות, שודדים זקנות, עושים אהבות, מזייפים אורגזמות, ממליטים ממוטות, מזיינים זונות, מסכימים הסכמות, משכרים קטינות, ממציאים חלומות, בוגדים באתונות, שורפים חותנות, מייללים בחולות, מגדלים בהמות, מבתקים בתולות, מרביצים למורות, מניחים פצצות, משקיטים מהומות, מטפחים אשליות, מלמדים שטויות, מחוללים זוועות.

אבריימל’ה מלמד

אבריימל’ה מלמד! אבירמל'ה מלמד!