Embedded Files
שיר מספר 417
בגדיי נוסכים עליי אווירת אבל
ארשת פניי יגון קודר
דוחקתני הליכתי לשולי המדרכה
יימתק העשב שבפיך - רוזן המוות העירה הגיע
הסוסים רתם לעגלה ומיהר-מיהר לכאן בחופזה
מוטט הוא עליי מיתה ממארת - מיתה אהובה!
מיתה שתלטפני כמו הייתי גוזל רך ונחשוליה יציפוני חדווה צוהלת
הו, מה רב החסד שעימה תביא עימה המיתה המבורכה
אנחת רווחה אל מול ידיעת ודאות מותי הקרב
ייחר גרוני בבואה של הגאולה ללפות צווארי
נשימה מיותרת אחרונה וחסל
ודבר אינו מדכדכני יותר מהיות לי ידוע
שגם לאחר מותי העולם על צירו ימשיך לנוע
שיר מספר 418
היד האחת רושמת בשצף קצף,
השניה מגששת מטה-מטה.
מתחת לשולחן,
מתחת למכנסי הזמש השחורים הצמודים,
מתחת לתחתוני התחרה האדומים הרפויים,
ננעצת האצבע בחריץ הבשר -
מבטה הנעוץ בי הנערץ
הוא הסיבה ללחלוחית כוסה.
המרצה נושך סנטרו
קלחת מלל חסר פשר מחללת החלל
לא מסיטה ידה מלחתור
לחתור אל פיו הפעור של עוד עינוג שמיימי
חזותי הנשגבת היא לה השראה
מתרחבים האישונים וגלגל העין ענק
מדמה היא בדמיונה את זייני
שלוף
כאקדח מול פניה שעוד רגע ימלאו זרע
כל אותו זמן
מחשבה נודדה תוהה אודותה
איך היא מוצצת? איך היא מוצצת?
אני רוצה לדעת
איך
היא
מוצצת
האלוהים שבאישה -
מה עז הרצון לבתקה!
שיר מספר 419
מה חרד אני כי כל אותם רגעים של תנומה מדומה
יידמו בעיני אהובתי לחידלון המחשבה
או לאובדן ההרגשה
מה חרד אני כי כל אותם רגעים שדוהה נפשי במרומי מרומים
יידמו בעיני אהובתי לתום תשוקתי
מה חרד אני כי כל אותם רגעים של דומיה מעיקה בציפיה להארה
יידמו בעיני אהובתי לקץ מילותיי
מה חרד אני כי כל אותם רגעים שכה חושק אני בה
יידמו בעיני אהובתי למותי
שיר מספר 420
גורלך המר הוא גזירה ממעל -
אל לנפשך לחכוך באפשרות שינויו בדעתך.
התעמרות פורטונה בך
זו דרכה של האלה מוזה
לזקקה לאמנות גדולה
היש חוכמת מעשה? ודאי
היא הכושר להיות
בזמן הנכון - במקום הנכון
עם האדם הנכון (רק אם מוכרחים לאהוב!)
ואיפה אני?
בכל הזמנים הלא נכונים
בכל המקומות הלא נכונים
וגם עם כל האנשים הלא נכונים!
כי בכל הסתגלות יש אלמנט של כניעה -
כניעה ללא תנאים לתנאים שרירותיים!
כניעה עצובה..
לא-זכה כלל וכלל -
לא לא, כלל וכלל לא.
כל החוויות הבונות של חיינו היו
סופה של דרך ייסורי אהבותינו
כשכל גילוי של רגש נתפס כרמייה
לא מותירה האישה לגבר ברירה
אלא להתנהג כמו בהמה
שיר מספר 421
הגדולה הראובן ויטנברגית
מתבטאת בהרמוניה
שבין החוטים המושכים
לאובייקטים שהם מושכים
ובהרמוניה בין התכלית לדרך הפעולה
בין יופי מידותיי המוסריות ויופי יצירותיי הספרותיות
הו - הרי זו ההרמוניה השמיימית של ההיפעלות הראובן-ויטנברגית!
יש משהו בחסכנות הראובן-ויטנברגית.
יש משהו בקמיצות במטאפורות ואימרות כנף,
(ובזה שהחרבתי את פוזת המשורר שיושב על ענף),
שימחישו לקורא ואני כמה אני והוא אומללים,
למרות שאנחנו בכלל לא מכירים!
יש יופי בהרג היופי המלאכותי לשם חיי היופי הטבעי
שיר מספר 422
משוטטת נשמתי חסרת מנוח בעולם עיועווים זר ועוין
הבושה איננה מרפה מאחיזתה החונקנית ביישותי הדלוחה
בושה בכל
בושה בחיים, בעצם היותי חי
בושה בפנים
פני-דג, פנים דלי-מבע, נידפי און
בושה בכל מה שהביאני עד הלום
בושה בסגולתי המפוקפקת לזכך העכור
אין מילים בפי לתאר גודל הבושה
אין מילים בפי.
גם כי היא גדולה מכל וגם כי יבשו המילים
וגם כי אני מתבייש לדבר עליה
אלוהים איננו עימי וכל עולמי חרב
מבט נוקב בבחורה של אף-פעם
מתאהב בה יתר על המידה
מוודא שההתאהבות נואשה, חסרת סיכוי
כזו שמתחילה אחרי 20 שניות
ונגמרת אחרי 23
כשהיא מהאוטובוס תרד
מבטי יוותר בדד-תלוי בכיסא שרק לשניה התרוקן
אבל תמונה זו של האין המושלם
לנצח תהא חרוטה בזכרוני המייסרני עד מאוד
כדימוי עילג שנועד להביע הכל
אבל מפאת גוויעתו הנחשלת של משורר
לא מביע דבר
שיר מספר 423
החופש להעלב
החופש להיפגע
פגיעה סופנית - ללא מרפא
ללא מרפא
הסוף יפה, אני מקווה
הסוף יפה
החופש לקמול
לצמוח עד כלות
שיא הפריחה ו-נבילה
כליה קמילתית
החופש להיות
מושפל
עלוב
מדוכא
מצורע
מדמנת בשר
החופש להיות ולא לא להיות
1) חופשי אבל קיים, לא-קיים?
2) קיים אבל לא-חופשי?
3) לא קיים ולא חופשי?
שמתי אתמול פתק בכותל
"אלוהים - אני שונא את רובי.
תעשה שרובי ימות
תעשה שרובי ימות
תעשה שרובי ימות."
עצם השאיפה מעידה..
על חוסר שלמות!
האל הכל יכול..
לא זקוק לדבר!
לא רצוי הרצון להשביח נפש..
שאין מפואר ממנה בנמצא!
לא הקיים הוא שמייסרני
לא לא - תנו לי להסביר בבקשה. בסדר? לא תתעלמו ממני?
יש להתייסר רק בשל אין אשר אנו יודעים
ועל הידוע אסור להתענג!
רק כך אולי פעם נהיה בני-בית בהיכל אלוהים
יש להתייסר רק בשל איננו
ןאין להתענג על הקיים!
רק כך אולי פעם נהיה בני-בית בהיכל אלוהים
הו, רובי האמיתי מטורף לגמרי היום
רובי האמיתי מטורף לגמרי!!
שיר מספר 424
כוס חורך, כוס חורך
אל מותי אני דועך
הנשיות חושפת ישבנה ברבים
הנשיות ערוותה כולה גלויה וכה מפתה
כה מפתה
בשר מכה בבשר, בקרוב השפיכה
מגבירה הנקבה את קצב הזרימה
כשאחורה היא מניעה את ישבנה
בא הזין הטיטאני כולו אל תוכה
וכאילו לא בא
היא מחייכת אל המצלמה
נוזל חם מציץ בין לסתותיה
נוזל חם שוקע בטבורה
רואים עליה שלא ידעה די
לכן גם נקב עכוזה זוכה בחסד בועלה
מתענגת היא על הרגע ואין בה חמלה
כשתנועותיה הקצובות מייחלות לגאולה
כוס חורך, כוס חורך
המוות שלי
המוות שלי
המוות שלי
המוות שלי
אף אחד לא יזכור אותי, אף אחד לא יזכיר אותי
אמא שלי תשים בשקית זבל צהובה גדולה כל מה שכתבתי.
על השקית תהיה פרסומת של איזו חנות נעליים אופנתית אני משער -
משהו באיטלקית ככל הנראה.. ריבנאלי, בוטיצ'לי, מרמלדי, גריבאלדי
אולי היא אפילו תתחיל לדפדף ולקרוא ותחשוב "הו, מה מביך הדבר!"
ואז תשליך אותי לפח יחד עם קליפות הפיסטוקים והאפרסקים הרקובים.
אל מותי אני דועך
שיר מספר 425
מוטב שלוח ידך בנפש
מאשר אבד עצמך לדעת
אל יכמרו רחמכם על חסרי הישע -
יען כי ממילא האל חומל על הבריות תועות,
אל תעשו דין אמת עם הצדיקים -
יען כי ממילא האל הבטיח שיבוא יום ויבואו על שכרם,
אל תיטיבו חסד עם ברי הלבב -
יען כי ממילא אלוהים אמר שהוא אותם אוהב יותר מאת כולם,
אבל התעללו כאוות נפשכם בעושי העון -
יען כי בהם ככל הנראה אלוהים איננו מטפל.
שיר מספר 426
מחזה אימים הם החיים
לחיות בלי אהבה לא ניתן
היש דוגמא טובה ממני?
אמנם דוגמא מתה - אך דוגמא!
אני בקרוב מת, ידידיי הטובים.
אני בקרוב מת, לא נעים להגיד.
לבשר הבשורה בפני אנשים זרים.
כה אמר לי איש הקרפים, כה אמר לי איש הקרפים.
ומה רבה דאגתי לעתיד!
כי איש הקרפים לי הומלסיות ניבא
ודומני שהמוות מוטב, דומני שהמוות מוטב.
שהלא השאיפה לטוב וליפה
היא זו שבקירבנו את הנצח מחייה
ולמה אשאף ולמה אייחל?
האוקינוס לא גדול
רוח לעולם לא נושבת במפרשים
הספינה פשוט עומדת במקום
או שהיא נדה קלות לאחור
בכוח הרצון את המחר לא לראות
יבשה? אין
יבשה - אין
בעולם בדיה דלת-דימיון זו
רעות רוח רודה בכל
העלילה נעה בין
חיים ומוות
הכל ולא כלום
אפס רכוש וקניין גדול
רוב חידלון ורוב שיגיון
אהבה לאינקץ ובדידות מזהרת
כיצד הנצח אבקש?
כיצד הנצח אבקש?
אנא אימרו לי ידידים יקרים!
האם אתם התשובה יודעים?
הלא ככל שנפשי במרחבים נטולי-אופק ובשמיים מכוכבים תחשוק
רק בסיפוק יצר כלה וחשק מכחיד רגש תימצא מזור לרגע כה פעוט
עדות אלים בדמות בשר ודם שבאו מקום נורא זה לפקוד
סבל בן-אנוש ונצחונותיו זרים לי עד מאוד
סבל בן-אנוש ונצחונותיו זרים לי עד מאוד
הו, ייסורי הגיהנום..!
הלא תיאורי התופת
שקראנו בספרים וראינו בציורים
הם כאין וכאפס לעומת אלה
של החיים
האמת של הרגע תמיד את האמת של הנצח תנצח
הבו לי גלגלים מחודדים חודרי-עצם ששינהם יגלגלוני עד בלי די!
שגופי יהיה חידודין-חידודין עד כלות הדם בנימיי!
הבו לי להבות שיתמרו ויהיו לעבים אדומים עת בשרי יחרך לאפר!
שיר מספר 427
לאילונה פאהטרו יש ארמון בגן עדן
ויש לה הרבה הרבה משרתות
שכל היום והלילה לה מוצצות
אף פעם לא ישנות, אף פעם לא ישנות
ואילו אני בנבכי שאול מתגורר
אין לה יצרים, אין לה תאוות ניקלות
וכשהמשרתות לא מוצצות לה הן בגללה מאוננות
היא משתינה רעיונות מופשטים אודות ידידות אמיצה וחיבה יתירה
היא אוכלת לחם בארוחות ערב ליל חג ושבת וגם בסקרמנטים נוצריים
והיא טוענת שמזדיינים רק עם אלוהים
ואילו אני בנבכי שאול מתגורר
וכל מה שיש לי זה קסית דיו ונר
שיר מספר 428
אני זוכר איך קירטע האוטובוס
בנינוחות של אחר צהריים דני
לאורך האי הארוך, לנגלן
אני זוכר דשאים אינסופיים
בגוונים שעושים חשק לחיות
ועצים כפופים בערגה בשולי השדות
והשדות כה נאים עד שבא לבכות
אני זוכר..
הו, שוב הרהורי-שווא משטים בי
ומבטי תלוי כהוזה בכל הניקרה וגם בתיקרה
כמו אז כשחשבתי
כמה נפלא ודאי לחיות
באי לנגלן, באי לנגלן
לא היה איכפת לי, לא היה איכפת לי כלל
את האנושות לא לשלול כלל אלא להלל
את החיים לשבח כמתת האל
וגם אם הדניות לא ישפיעו חסדיהן
גם אז לא היה לי איכפת
טל בוקר ומארג עננים טלאי יקדמוני
עת בפסיעות רכות ארמוס העשב השבע ומרשרש
כמו נהמה רפה של אישה מעונגה
דממה מתוקה מקיפה אותי מכל עבר
בגן עדן של האנשים הטובים השקט מולך
הלוך אלך אל לב ליבו של הירוק
יכה הגשם ללא רחם, יקפא שד עצמותיי
יכה הגשם ללא רחם, אני מכאן לא זז
שיר מספר 429
אוזיריס שוקל הלב
ומוצא שהלב איננו
ערפל שלאחר גשמי סער פושט באויר,
דיבורי רחש אט-אט נשמעים,
הקברנים משוחחים.
"אהמממ. לא קברנו את הרגליים לפני הראש?" שואל איש מקברי א'.
"המממ... לא לא. דומני שלא. זה לא נראה לי כמו הרגליים שלו - זה רק הנעליים. אני חושב." עונה איש מקברי ב'.
"אתה בטוח? לי זה נראה יותר כמו כפפות." מפקפק איש מקברי ג'.
"לא לא. זה לא כפפות. זה רק הנעליים." עונה איש מקברי ב'.
"בסדר. אני מבין. אני מבין הכל כעת." מפקפק איש מקברי ג'.
"אהמממ. לא קברנו אותו עם בגדים?" שואל איש מקברי א'.
"הו! לא לא. לא יכול להיות. וגם אם זה מה שעשינו אז זה לא מספיק גרוע בשביל אדם שכמותו."
"היה לו זר קוצים סביב הראש?" עונה איש מקברי ב'.
"כן. היו לו קוצים סביב הראש." מפקפק איש מקברי ג'.
"נדמה לי לפחות. אתה בטוח?" שואל איש מקברי א'.
"לא." מפקפק איש מקברי ג'.
שיר מספר 430
הטיפוס אל פסגת הפסגה המשוננת
גלידי קרחונים מחליקים תחת ידי
אני מטפס הרים מנוסה - נא לא לדאוג
אך להביט מטה אינני יכול הימנע
וכשעושה אני כן אני נופל
מוכרח להמשיך להביט מעלה
מוכרח להמשיך להביט מעלה
שיר מספר 431
אני מבהיר את עצמי טוב מידי בשביל לטעון שלא מבינים אותי
אני חרד כי אני טיפש.
אני מהסס כעת כדי שיהיה לי על מה להתאכזב לאחר מכן.
אני מתבייש עכשיו כדי שיהיה לי על מה להצטער אחר כך.
כדי שיהיה לי על מה להצטער לאחר מכן,
כדי שיהיה לי על מה להצטער לאחר מכן.
לא יודע, יש לי כל מיני תחושות מוזרות ביחס ליצירות שלי.
אני חושב ששירים שלי הם בנים לא רצויים -
שנולדו כתוצאה מזיון עם רוח הקודש,
ושמסות שלי הן בנות לא רצויות -
שנולדו כתוצאה מזיון עם מאריה הבתולה -
ואני, ואני חושב שהאשכים שלי פשוט נפלאים - פשוט נפלאים!
אז למה זה כולם לאושר שואפים?
זה בגלל שאין להם משהו טוב יותר לעשות, כנראה ואולי בכלל
מוטב לחיות באשפות מאשר לא לחיות?
הגידו לי אזרחי אתונה היקרים: יש למישהו בעיה עם זה?
שיר מספר 432
2 שירים על הנשים כמייצגות המוות
2 שירים שיגרמו לי ללטף לחיי בעונג מוסווה
2 שירים שישיבו לי את אהבתי
2 שירים שלא יהיו של אף אחד מלבדי
1) תביעת האישה מבן זוגה?
שיהיה משכיל ובעל מקצוע.
ואילו מה הגבר תובע?
שלא יהיה לה כוס חמקמק, שלא יהיה לה כוס חמקמק.
אז אמרו לי בריות טובות, נבונות ויראות אלוהים:
מיהו הכסיל ומיהו החכם במשחק תפקידים זה?
2) שדה הקרב האמיתי ניטש במערכה על כיבוש לב האישה
ונינטש על ידי מיום היוולדי
יען כי לדחות את העון חפצתי
כי כדי שהאידיאל לעד יחיה הוא מוכרח להיות בלתי מושג
והצורך לספק יצר המין ע"י אישה הרי לא בנקל יהיה לאידיאל
שהלא כבר מגיל 4 ידעתי:
שכל הארצי שואף לכליה ודינו אבדון,
ושתאוות הבשר לשווא הנפש מייסרת,
ושדה הקרב שוצף נהרות של דם של גופות מרוטשות
כי בקרב הזה רק להפסיד ניתן -
וזה גם הדבר היחיד שמותר לעשות.
שיר מספר 433
שאני גל שאני גל שאני גל
ארכב על גל לתהום הנשיה
ארכב על נחשול אירודיפלי לתהום השיכחה
ארכב על גחוני ההירופסומי למעבה האדמה
לא אדע דבר לא אדע דבר לא אדע דבר
רק דבר שלא מזיק לתבואה
שלא מטריד את הסביבה
דבר שהרמס היה שמח לבשר לי
דבר שאת'נה היתה בעוזה משיגה בשבילי
אישה שזאוס היה חוטף בשבילי
אני רוצה לנאוף כמה שיותר
אני רוצה לנאוף כמה שיותר
תנו לי לנאוף, הבו לי ניאוף
אני רוצה שהזיונים שלי יהיו ניאופים
ושהם יהיו רק ניאופים ודבר מלבד ניאופים
אני רוצה ששירה שלי תהיה נורא פופולארית
ואני רוצה שהיא תהיה רק פופולארית
אני רוצה שלא יהיה לה ערך כלל
מלבד הערך הפיננסי שלה
והוא יהיה הערך הנשגב ביותר
ואני רוצה שאבא ואמא ואח ואחות -
אני רוצה שכולם יהגרו לבוואריה היום
ואני רוצה שהם יהיו המשפחה האומנת שלי
ויום אחד הם יגלו שאני בעצם הנסיך לודוויג
המשרתת האלבנית תגלה להם בזמן שהם ירחצו את הסוסים
ואני כמובן אכחיש כמובן
אז הם יטילו על עוגבן החצר לרצוח אותי
והוא יעגוב על המשרתת שאהבה אותי במקום לרצוח אותי
ותהיה שערוריה גדולה במשפחת המלוכה - עד שמישהו ימות
וסוסים יצהלו בפחד גדול ועיזים ישייטו באויר המעושן
ואלוהים ירקע ברגליו שלוש פעמים
ושטן בשם יהוחפץ יספר לכולם כמה טוב יהיה להם בגהינום
ואחותי תשקשק ואמא שלי תדע שזה הסוף
אבל לא לפני שיערפו ראשים של עגלים פתיים
על שפת האגם בו היה אמור ראשי לשוט על רפסודה
והקץ יושהה עוד ועוד עד שכולם ימותו מרוב ציפיה
שיר מספר 434
שמות רבים לו למוות וכולם מהפנתיאון המיצרי.
אמון - ארור ונוכל, נכלולי וארמי - לא אתן לך את אישתי.
איזיס - את יפה כמו זגוגית מתנפצת של חנות לממכר פרוות.
ת'ות' - ראשך נשר אך ליבך כשל תולעת, מי יתן ותדע רק חוסר נחת.
רא - לא לשווא היית נחבא אל הכלים לפני שטירופך נגלה לכל איש.
איזיס - את רעיה ומלכה, את טובה לכל מטרה, את משתגלת כמו אלה!
ארוביס - ערמומי כתן תכסיסן כתן עצתך כמגבת הטחובה מתחת למיטה.
אטן - מי ייתן ולא היה.
מהט - שרוכה ממורמרה עטופה במלנכוליותה, נועם פניה איש לא ידע.
את'ור - מחושקך אוניותך, יד הפלא לא תגדע גרומיות החזיון הנלבב.
הורוס - שוקע יגונך כשקוע התנין במי הביצה כשהבהמה מתקרב.
פטח - מחשבת זד תנחהו, החנית דרוכה ומכוונת אל עבר הציד המזדמן.
סת' - השליט הבלתי מעורער, עבד לגחמות אלוהיות.
שיר מספר 435
רישולי עלבון, גבינות צאן, עלבונות משפילים, ילדים מבזים, רוחות נושבות, אנשים מלובנים, חרבות נדנות, נבליות מרוסקות, אלוהים מנוזל, שקיות דם, מחבטי רפש, רטינות חיבה, אהובות סרק, לשונות מנודות, גופות לבנים, כוויות מלבניות, רישומי תעלולים, חתולים מיוסרים, לוחות מלוכלכים, מפיות דם, רכבות ריקות, פסים מדושאים, לבבות בורגניים, בחורות נורבגיות, מיתות מענגות, בקרים עצובים, יקומים מאוינים, זונות בחינם, דלתות מצוטטות, אזיקים משחררים, תנשמות מפתות, ריצודי נשיות, קירות סחרחרים, מפלחים אגסים, מרכלים על אלוהים ושותים דם של עיזים.
שיר מספר 436
אני צריך לחיות בטבע עם אריות ונמרים אציליים
ולא עם בריות שוטות שצלמן שדוף ומלא תבן
אני צריך שחמה יוקדת תקיצני ונחילי נמלים ירבצו על גביני
ולא שקול תרועת ההמון המכחיד כל הטוב והיקר ילווה נשמתי לאבדון
אני רוצה שהצער הפעוט שבפעוט יעלה דמעות של חמלה
ושהעונג הדל שבדלים יעורר שאגת התפעלות ופליאה
אני רוצה שהעורמה לא תהיה נחוצה כי הכל יהיה לכולם
ומחשבתם של אנשים תשקד רק על בחירת הרצונות הנשגבים
שאת חייהם יעשו למפוארים מחיי האלים ולעתירי און גדולה נעלה
והמדע לא יוכל לאלוהים כי אלוהים יבטל את גזירות הטבע והעבר
וגם הגורל לא יהיה וכך דבר לא יוכל לסכל חזיונות הכותבנה
שיר מספר 437
את עמל יומי אני עושה בידיים חשופות ומיובלות
ידיים חשופות ומיובלות שעם כלות הליל יהיו מאוננות
מאוננות כאילו הפעם השחר לא יואיל לעלות
אלוהים הניס את האלה המוזה
אלוהים הניס את האלה המוזה
מוזה לא אוהבת נוגשים לא אכזריים מספיק
כאלה שלא אומרים
שלום כשהם באים
להתראות כשהם הולכים
יורדים העירה ללא אתרעה
מתריעים על לא דבר
דבר מלבד דבר מלבד
לא מכנפים מרזבים
יש שלטים על המרזבים? שלטים המרזבים, שלטים המרזבים!
מבקשים ממני להיות נחמד לאנשים זרים
מבקשים ממני להיות זר לאנשים נחמדים
הראש והאבן של האמבטיה אחד הם
הראש והאבן של האמבטיה אחד הם
נראה לי שמחר יהיו לי:
יהיו לי עוד ועוד מחרים
מחרים מיותרים כמו רגלי עכבישים
עכבישים שלא יורדים לי
עכבישים שלא יורדים לי
לא יורדים לי ללא סילונים רגישים-רגישים
רגישים מידי מכדי להיות בחיים
חיים של דבר מלבד דבר מלבד
כמו חרדת הגרון הניחר לפני נאום חשוב-חשוב
כמו חרדת הגרון הניחר לפני פוטנציאל לזיון
כמו חרדת הגרון הניחר אחרי שהנוזל הלבן נגמע
יד שמאל הזין בכפה והיא טובה לו כל כך
מראות של שפיכה גדושה רודפים דמיונה
והיא עייפה ורצוצה, לרוץ יותר לא יכולה
(כמו יין קוניאק מבציר 78' שעולה על גדותיו)
אז היא קוראת ליד ימין לעזרה
ויד ימין נרגשה
בין חיים למוות מפרפרת
מפאת גודל המעמד עוד רגע והיא מתמוטטת
גמירה, שפיכה
גמירה שפיכה, גמירה שפיכה גמירה
גמירה שפיכה גמירה שפיכה גמירה שפיכה
שיר מספר 438
אדמה חרבה
לא תצמיח דבר
אף אם יפערו ארובות הרקיע
וימטירו גשמים לבלי די
לא תופרה האדמה
שוכב אני על מיטת עץ
בחדרון ויקטוריאני דהוי אור
חמימות זרה פושטת בי
ידיי זוממות להפשיט
היא שכובה ארצה
עורה רך והיא כה ענוגה
ידיי מגששות בתוכה
עורה רך והיא כה ענוגה
כל כולה גופה
כל כולי גופה
ידיי מגששות בתוכה
קר מגע השד
קר מגע השד
היא נמה או מעולפה
אני נהנה ממנה
עורה רך והיא כה ענוגה
שוכב אני על מיטת עץ
היא תחתיי
הידית מתפרקת עוד רגע
עורה רך והיא כה ענוגה
הדלת נפתחה
באים לחלצה
מה רבה הבושה
יותר לא אהיה שטוף זימה
שנאה שלי לאנושות היא שנאה שלי לעצמי
כשאני נזכר שאנושי אני:
אנושי אני, אנושי אני!
שיר מספר 439 - שיר בשם: "הגירוש מגן-עדן"
יצורים קלושי רוח,
נרפי שכל.
מדוע את רובי לא ידעתם
מדוע את רובי לא ידעתם
רובי של הנסיכים המתים
רובי של האגמים הקפואים
רובי של הנביאים הזועמים
רובי של האנשים הנשואים
רובי של הכבישים השוממים
רובי של ההרהורים התמוהים
רובי של המתנות לאביונים
רובי של הבורגנים הנכלולים
רובי של העינוגים המתים
רובי של הייסורים הזכים
רובי של הדמדומים הרכים
רובי של הדימומים של הבקרים
רובי של הקרחונים הנמסים
רובי של המבטים הנוגים
רובי של הניאופים
רובי של הריגושים האינסופיים
רובי של הטונים הגבוהים-גבוהים
רובי של הפנים היפים-יפים
רובי של מנעמי החיים
רובי של הרחובות הריקים
רובי של עלובי החיים
רובי של הימים הנוראים
רובי של הלילות הרטובים
רובי של הגשרים שאף פעם לא מורמים
רובי של הגשמים שבעיתם לא יורדים
רובי של הדרמות הנואשות
רובי של הבחורות הבתולות
רובי של הנשיפות הליליות
דבר לא יחסר לי, לא יחסר לי דבר
כשתהיה לי אישה -
עד אז האוננות תהיה מושלמה!
שיא השלמות - האוננות;
השלמות היא האוננות:
האוננות היא השלמות.
רובי לנצח נצחים
שיר מספר 440
אתמול הוא מת
אני מרגיש כאילו מעולם לא היה קיים
מסכת כזב של רב אומן
מעללי אישיות חודלנית ושדופה
ואולי מעולם לא היה
שיר מספר 441
חיצים של קופידון פגעו בי! חיצים של קופידון אותי לא מחטיאים
חנית משוכה ברעל ננעצה ברקתי ואיש לא יוציאנה משם
מנוקב הבשר וכל האיברים הלא-חיוניים, חיצים חדרו לעצם
לא חיוני
דם פורץ מכל נקב, ניתז על עמוד התליה האישי שלו
שירה נחותה, דחויה ומשוקצת
יש לי חורים בכפות הידיים, אבוי!
יש לי חורים בברכיים, אבוי!
יש לי חור בלחי השמאלית, מה זה הדבר?
יש לי חור בעמוד השדרה, אבוי!
יש לי חור בלב, אבוי!
אני כולי משפריץ דם - אני כולי משפריץ דם!
מפלץ כדת אבל לא כדין, גוער בלכלוכית, אני מגיע היום בשעה 5
היה לי קרי לילה הבוקר, היה לי קרי לילה הבוקר, אל תהיו שם
אנא, אל תהיו שם.
עוד מעט יפשטו עורי ממני
למה מילים שלי לא מתים, למה?
עוד מעט יהיה לי קצת יותר טוב עם עצמי להיות עצמי
זה יהיה נעים ורטוב לחוש שוב את בשרי הרטוב
אני אערוג.
אני אערוג לעור טוב יותר של מישהו אחר טוב יותר
טוב יותר, טוב יותר
אני אערוג להרוג
להרוג עור יותר רך משלי, נעים יותר מעורה של אהובתי -
יש לי סימנים שחורים בכפות הידיים, למה לי את זה?
אני מראה אותם לאנשים, מה אעשה?
לוע שחור נפער, כיף לצלוב.
הם נבלעים בתוכו ולעולם לא חוזרים. לעולם לא חוזרים.
כמו חילזון יהיה החידלון
בצינוק רב-שחוק אכרע אפיים
שותת דם, הדם יתנקז לשלולית גדולה-קמוטה
בה אטבול ואטבע ואקום לתחיה בהונדורס
הרכסים, הרכסים
שיר מספר 442
מערכת הנמקות-יפות רציונליות-מאוד שיצדיקו הכל-הכל, הכל!
שיצדיקו לטיפות דביקות
קינאה
שינאה
בינה
מערכת הנמקות שיצדיקו כישלון
ניצחון שלי על הצל של בעלת הבית שלי
ניצחון שלי על עוגת יומולדת של אחותי
אחות של אניטה, אניטה לא שלי
לא לא
עולם בו איש אינו אומר "נעים מאוד"
עולם בו איש אינו אומר לא נורא
עולם בו איש אינו הקוסם מארץ עוץ וגם לא הארנב המאחר
שאף פעם לא מאחר
עולם בו איש אינו מלטף ישבנים לבנים כמו הנצח
שלי הוא הנצח, שלי
עולם שלי כולם גרים בו ובתוכי
חוץ ממני
אני חושב שאין עולם טוב מזה
אני חושב שאין עולם טוב מזה
אני חושב שזה עולם שטוב להגיד לו "ביי ביי ואל תחזור לפה שנית!"
עולם שלי, כולם שלי, חברים הכי טובים שלי
מהכיתה, מהצבא, מגן הילדים ומהתנועה
עולם שלי כולם אומרים מה הם חושבים
ומרגישים
וגם מה שהם לא!
ובעיקר מה שלא
כי הם ממציאים רגשות נעלים=רגשות בזויים
אין להם כאלה
כי אין להם
אין להם דבר בעצם
אודיסאוס רב התלאות אנוכי,
אודיסאוס רב התלאות אנוכי,
אני יורד אל ארץ הדס,
לוציפר מקבל פניי,
הוא מבקש שקל - אני לא נותן,
אז תנו לי דם של תיישים -
תנו לי דם של תיישים,
אני צריך דם של תיישים,
אני פרומתאוס - משיב האש לבני האדם.
שיר מספר 443
קרב והולך מותי
קרב והולך
קרב
והולך
קרב
והולך
קרב והולך מותי
אני רוצה לומר לכולם כמה נפלאים הייתם
לעטור סביב ראש זב דם זר דפנים בוערים
קרב והולך מותי
קרב והולך
קרב
והולך
קרב
והולך
קרב והולך מותי
אני רוצה לומר לכולם כמה נפלאים הייתם
לפצוח במחולות בהלוויתי ולשיר על קברי
שיר מוות נכלולי לבתולות של כל הזמנים
קרב והולך מותי
קרב והולך
קרב
והולך
קרב
והולך
קרב והולך מותי
שיר מספר 444
נולדת היצירה בחטא
וביגון כבד היא מתה
מיותר המיתר הנימתר
ומניע הקלידים
מותר למתור מיתרים
סביב הצוואר אפילו מותב
מיתה מיתרית לא מיותרת
כלל וכלל לא
לא להטריד רובי לא להטריד רובי
להטריד, רובי, להטריד
רוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמ
תועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמת
רובי רואה בחורה ונזכר:
רוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמ
תועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמת
רובי רואה משהו שכתב ונזכר:
רוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמ
תועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמת
רובי נזכר במשפחה ונזכר:
רוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמ
תועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמת
רובי נזכר שהוא רובי:
רוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתעוברוביהמתועברוביהמ
תועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמתועברוביהמת
נולדת היצירה בחטא
וביגון כבד היא מתה
שיר מספר 445
מח עצמות ניגר לעפר
נספג בעפר
אין אפר - אין אפר,
לחבק
לחבק את אגממנון
אבל רק כשאודיסאוס לא רואה
לא צריך ללבוש ערדלזין, לא צריך
זאוס אוהב לעשות סקס רק עם אנשים יפים
אליסיון
אליסיון
מעיים, בשר
פתיתי אדם
בלוע של פיליפמוס
מתאבלים הפתיתים
מתערבלים הפתיתים
תלושים
תלושים האיברים
הפורצים החוצה מהלוע
אנדרלמוסיה של כיעור יפה, כאוס הרמוני
מקריחים, מסריחים, מגועלים בצואת חד-קרן
הקיא של פוליפמוס
אתמול הוא טרף קנטאור
דם של בני תמותה הוא מקיא
מי שכח פה מגף? מגף גדול ולבן כזה, למי שייך
אין איש, אין איש?
איש אינו יודע מה מבחילה היא התופת
מה נורא מכל הוא הדבר
דם של בני תמותה הוא קיא
דם של בני תמותה הוא הקיא
אין איש, אין איש
פוליפמוס האדיר הארץ מרעיד
אבל שלוותי לא יחריד
מח עצמות ניגר לעפר
אליסיון
אליסיון! אליסיון?
אין איש בכל אשם
אין איש אשם בכל
שיר מספר 446
אני כל הזמן מאבד דברים - בקרוב,
בקרוב גם נשמתי תאבד לי!
עננים תכולים במרום הרקיע חומדים לצון עם החמה,
האין הם יודעים שאין זו העת להפציע?
ברושים צמרתם נישאת בגאון ניחוח שחקים אף הם רוצים לדעת,
האין הם יודעים שאין זו העת לגעת?
רפה היא הבריאה
רפה הכותבנה
שפה רפה,
אני ישות רפה - חסרת כוח ובינה
רומנטיקה זה טוב רק בשביל הרומאים והגרמנים
אף אחד לא הרג אותם ובכל זאת הם מתים
למה הם מתים למה הם מתים למה הם מתים
שיר מספר 447
אורגזמה
מוות
האורגזמה הנעימה ביותר
אורגזמה המוות הוא האורגזמה הנעימה ביותר?
מוות
אורגזמה
האורגזמה הנעימה ביותר
מוות
המוות הוא האורגזמה הנעימה ביותר? האורגזמה הנעימה ביותר
אורגזמה
מוות
מוות מוות מוות מוות
מוות מוות מוות מוות המוות הוא האורגזמה הנעימה ביותר? מוות
מוות
מוות
מוות
אורגזמה האורגזמה הנעימה ביותר
אורגזמה האורגזמה הנעימה ביותר
אורגזמה האורגזמה הנעימה ביותר
המוות הוא האורגזמה הנעימה ביותר?
שיר מספר 448
לאן נישמתי תילקח, לאן?
מי ייתן ויהיה זה גן עדן או גיהינום
שהיתי די בפרוגטוריום
שהיתי די בפרוגטוריום
לאן נישמתי תילקח, לאן?
אני מתגעגע לרובי הטוב והישן
אבל הוא כבר מת מזמן
לאן נישמתי תילקח, לאן?
דוי בלי נשוא - גזירת שוחר היופי
עצב ללא קץ - גזירת אוהב החוכמה
לאן נישמתי תילקח, לאן?
רובי של היום הוא רובי חרמן
גוברת תאוותו על כל עניין
לו היה עובד בבניין
על הפיגומים ודאי היה הסולטן
נשים לחלל, לחלל בנשים, לחלל נשים
לחולל נשים, נשים לחולל
חלל גדול, שאין לו מימדים
נפער בי כשאני חושק בנשים
נשים זה טוב רק בשביל הלא-שלמים
לאן נישמתי תילקח, לאן?
לחם וחמאה מקדשים כל עוול,
כל שאני מבקש: חסד וחמלה,
לאן נישמתי תילקח, לאן?
לאן נישמתי תילקח, לאן?
מצברוחטוב מכחיד כל טוב,
כל שאני מבקש: חסד וחמלה,
לאן נישמתי תילקח, לאן?
לאן נישמתי תילקח, לאן?
לאן נישמתך תילקח יא רובי?
אבדתי.
אבדתי פעם,
אבדתי עכשיו,
אבדתי לעד;
אבדתי.
שיר מספר 449
השמיים מבשרים רעות
הלב מבשר מוות מתוק
נבלע לי החצץ בנעליים
בשעה שש ודקה אני עולה לשמיים
לבש הכל גון ירוק חיוור
העצים מטים ליפול, שר היער קם משנתו
אין זה ירוק של טבע מלבלב
זה ירוק של טבע נובל וקמל, נובל וקמל!
השמיים מבשרים רעות
הלב מבשר מוות מתוק
נבלע לי החצץ בנעליים
בשעה שש ודקה אני עולה לשמיים
חבר מרעיי היו לחבר שוחרי רעתי
צילי אדם לי לא אומרים דבר
מילים שלהם באויר פורחות ומיד מתפוגגות
עפות מעלה-מעלה לשום מקום או למאדים
בכל מקרה, אנשים כבר לא גורמים לי להאדים
השמיים מבשרים רעות
הלב מבשר מוות מתוק
נבלע לי החצץ בנעליים
בשעה שש ודקה אני עולה שמיים
שיר מספר 450
יומת רובי יומת!
הוא אזרח בלתי רצוי של העולם הכי יפה בעולם
יומת רובי יומת!
אני עצוב כשהוא חי
אני אשמח כשימות
הוא אדם לא טוב
קשתו דרוכה, הוא יורה בחמה, האש שלה חמה
הוא נכווה ומת ושוב קם לתחיה, למה הוא לא מת?
הוא איש רע ומרושע!
היא נוקמת בו, משלחת בו קרן קטלנית והוא מת התסריט המושלם
שיר מספר 451
עירום ועריה, עירום ועריה
כורע בפני הדף הלבן, לגופי פיסת בד דהויה
ונפשי הדוויה כולה חשופה
לא לא, אל תיראוני יציר עולם הבדיה!
אל תקצצו כנפיה השבריריות של האלה המוזה
גועשים וסוערים מי צלופחים וכרישים
בחורה שלי מפשילה תחתונים
היא לא שלי - היא של חבר שלי
הוא רב חובל רב מעללים
הוא לא קיים, הוא יצור מיתי
אני נשבע שבאמנותי מעולם לא רימיתי
מילים שלי לא מסמלות דבר
כל ייעודן לנקב בבשר קר-קר
שיר מספר 452
אילונה פאהטרו, כריסטינה רסמוסן, אניטה סבווארה
כל הבחורות שלא נגעתי בהן
כל הבחורות שהיו שלי
כל הבחורות שגזלו ממני תשומת ליבה של אהובתי האמיתית
אהובתי ליבנת הזקן
אהובתי זכת השד
אהובתי אהודת האלים
שנואת נפשו של אלוהים
שנואת נפשו של רב-המגהנמים שנואת נפשו של ממשיל האביונים
אל-נא תניחו לי להיות עוד
אני עוד מעט יוצא ליער לבדוד
מי ייתן ולא ארחיק נדוד
בטרם אחלוף לקיום מלא הוד
שיר מספר 453
הובטחת לי כבר מזמן הובטחת לי כבר מזמן הובטחת לי כבר מזמן
כסות שופעת עדנה לי אליך חיבה יתירה מי אוקינוס אדומים
מגע שדייך מפעים אין טובה ממך בלהקסים מי ייתן ותמותי מיד
זאוס ברק הרעים ציידת נשמות בודדות בגללך אני עושה ביד
מקדשים רק את המתים שעות איתך כה ארורות! קדושת המוות זכה מכל
שיר מספר 454
המתמטיקה של החרמנות הטבעית
שבע נקודה שמונה, שבע נקודה שש תשע נקודה ארבע
רוצה לזיין יותר. רוצה פחות? בבוקר. באור יום? בלילה? בחשכה
האשליה של האישה הנחשקה חושבת שהיא גם טובה לאהבה
כשלמעשה היא רק מעוררת היצר לתקוע לה
רצון למות מרוב תשוקה חבל שלא מספרים לה שהיא רפש
אולי אז היתה גם נאהבת, יודעת שהטבע הוא לא אלוהים של הנפש
הפיסיקה של המשיכה לאידיאל
הנצחי - הוא לא חבר שלי, הוא לא חבר שלך, הוא חבר של כל מי שלא מכיר אותי - אנשים זרים שלא רוצים להיות חברים שלי, בריות שוטות שלא מודות שהן מאוננות, אנשים כפריים שאין להם חלקת אדמה לטפח וגם אינם מגדלים יבולים, שותים מי בוץ וניזונים מאויר נקי-נקי עד להחליא וטוענים שאין דרך חיים עילאית מזו שאישיותם הדלה בזזה ואישיותו הדלה עוד-יותר של הזולת תבזוז בחזרה בבוא היום.
שיר מספר 455
אני נהנה לחיות הוויה מצערת זו.
פרצופי שיטנה בולעים אותי מכל עבר
לשונות ערלות בחיך דביק מתגלגלות בלוע בולע בלע בולע בלע
כל יום אני מאבד איבר ועוד איבר
דומני שהמוות מפתני בלחישה "בוא אליי, בוא, ילדי היקר!"
שואל עצמי את אני מהי אמנות נעלה ואין בידי תשובה
לו יודע הייתי התשובה ודאי לא הייתי חושק ביצירה
מה מעטים הם הללו שיודעים מה תשוש אנוכי
מה מעטים הם הללו שיודעים נסתרי נפשי
בדרך כלל כל שזוכה אני לו זה זלזול ובוז
הלוואי ואמצא דבר-מה שיצדיק
שיצדיק אשמתי
או לפחות ייסורי האשמה
מי ייתן ואדע לאשורה שאמנותי נחותה
שיר מספר 456
לו נפרץ היה סכר הדמעות
היה העולם כולו נשטף
והעולם החדש בחסד היה נעטף
אבל עד אז - בעצב ליבי נאפף
עולם מזדיין
אנשים מזדיינים
רובי מזדיין
רובי לא מזדיין
למה כולם מזלזלים ברובי?
למה כולם שוללים את רובי?
לא טוב שהעולם לא מתנהג יפה לרובי,
כי רובי כל נשמתו נותן למען העולם.
הזרועות כמעט ולא זזות,
האצבעות כבדות, בקושי מקלידות.
רובי עייף. הו, כמה שהוא עייף.
רובי עייף כמה לתנומה הסופית, הטובה, היפה.
הפילוסופיה איננה העיסוק הנשגב ביותר
הפילוסופיה איננה העיסוק הנשגב ביותר
שירפו את כל המסות
שירפו את כל המסות
שיר מספר 457
בא-לי לרצוח את כולם וקודם כל את עצמי
רעיונות דלוחים של אנשים בלתי-חשובים זוממים לקנות אחיזה במוחי
אנשים בלתי-חשובים כמו:
פרויד ויונג פרוסט ודקארט ניטשה וקאנט יוזף שטראוס והיידן מיכאלנג'לו ודונטלו היידריגר וקירקגור סרטר וישו
ועוד הרבה הרבה אנשים אחרים, בלתי-חשובים עד כדי כך שאני אפילו לא מזכיר אותם (ואולי זה בגלל שהם לא באים בזוגות).
עצבות שלי אינסופית עצבות שלי אינסופית עצבות שלי אינסופית
עצבות שלי אינסופית עצבות שלי אינסופית עצבות שלי אינסופית
עצבות שלי אינסופית עצבות שלי אינסופית עצבות שלי אינסופית
שיר מספר 458
תקוות שווא של רובי,
נשימות אחרונות מיותרות שלו.
אני מקלל את החיים הארורים שלי!
חיים בני-זונות, חיים מאניוקים!
אתה - כן אתה! אה-אה.
קורא אווילי שקורא שורות אלה:
חיוך לעגני נסוך על פניך הזחוחות -
דע לך שמצבך אינו טוב משלי!
לא-לא, כלל וכלל לא!
אתה כלב נטוש שאיש אינו רוצה בו,
משום שאין לך מראה של כלב חמוד ומתוק.
פח זבל
פח זבל שמעורר הזדהות מוגזמת
פח זבל שמעורר
הזדהות מוגזמת
מבט מושפל פנימה - פח זבל שמעורר הזדהות מוגזמת
חיים שלי בתוך הפח הזבל
פח זבל
שמעורר הזדהות מוגזמת
אני מת בקרוב
אני מת בקרוב
אני מת בקרוב
אני מת בקרוב
אני מת בקרוב
ההנאה שבהגשמת ההכרח רובי אוהב את אלוהים
ההנאה שבהגשמת ההכרח רובי אוהב את אלוהים
ההנאה שבהגשמת ההכרח רובי אוהב את אלוהים
ההנאה שבהגשמת ההכרח רובי אוהב את אלוהים
מותי הוא הכרח
הכרח מהנה למדי
לא קיים
דבר-מה
שאני
רוצה ממנו
שיכיר בגדולתי
שיר מספר 459
קרעים של חולצת פשתן סגולה לא תרקום לי מיתה טובה יותר,
קפלים של מחצלות כותנה לא ירננו שירים של חרקי תשעה באב,
לא יהיה דבר שלא יהיה שופר או עגלה או מרכבה רושפת גיצי פחם,
לא יהיו כנפי השמיים שיירבצו בנאות עליון קיתוני איבה ידף זעמם
ארובות שאין להם תחתית ואת פי-הארובה לא יוצא עשן,
עננים שהם תרכובות מנצחות של רגשות חסד וגבורה מוגזמים,
כרובי בלונד ובת-צחוק נלבבת ושובבה תלויה על שפתם,
דוהרים הסוסים, איש לא יגף מאוצם, רודפים הם את לוע ברית החמלה
האיילים רגליהם משכלים ופותחים במירוץ אל החמה היוקדת
יצוץ עשב השדה, מדושני עונג הארנבונים והנברנים, הודפים
הם את כל אשר דרך העפר יסולל לדרך חתחתים של זפת יצוקה
חלומות של עשירים, הזיות של נביאים
אני הנחשלות, עד סוף הימים
שיר מספר 460
הייתה זו אהבה עזה וזכה
רובי שוב לא רציונלי
רובי שוב לא רציונלי
רובי אויב מספר 1 של מטאפורות שובות לב, ריאות וכליות
רובי אויב מספר 1 של מטאפורותשובות לב, ריאות וכליות
לרובי יש חברה
לא אחת -
הרבה חברות
רובי לא רוצה למות
רובי רוצה למות
לרובי יש הרבה חברות
לרובי אין בכלל חברות
רובי חשב שיהיה נאהב בפעם הראשונה
כעת אין לו בשורות טובות כשהוא נכנס הביתה
והוא מתחמק במבוכה משפילה מסקרים בנושא זוגיות
והוא לא יודע מה זאת אהבה
לא לא
הוא לא יודע מה זאת אהבה
איום ונורא שורר בכל
איום ונורא שולט בכל
אורפיאוס ידע לנגן הכי יפה בנבל,
אז מה לעזאזל הוא עושה בשאול?
אילונה פאהטרו אותי לא אהבה
אילונה פאהטרו אותי לא אהבה
רק מה שאני עושה בעל ערך
ואפילו זה לא שווה הרבה
הו, כמה נעימה-לי שנאה עצמית של רובי את רובי.
שנאה עצמית של רובי (=אתם אוהבים אותי? אתם אוהבים אותי?)
כל אחד נוטל לו חירות לעולל ככל העולה על רוחו
דומים האנשים זה לזה בכך שהם נוטלים חירויות דומות
רוחו של רובי ביקשה מרובי לתת לה לבטא רגש,
חירות אבודה שזמן כה רב ייחלה להיות חופשיה,
וכשהצוהר אך לרגע קט נפתח נחפזה להימלט מבית כלאה,
לי את אילונה פאהטרו גרמה לאהוב אהבה עזה וזכה,
הו, כך התברר לי מה ארור נטל החירות הראובן-ויטנברגית.
שיר מספר 461
"את יודעת למה אמנות שלי עשירה?"
"לא יודעת. למה באמת האמנות שלך עשירה?"
"כי חיים שלי דלים; נורא נורא דלים. אני חי רק דרך האמנות בעצם. כן-כן. ואני חושב שזה די עצוב בסך הכל. די עצוב."
"לא נורא - בקרוב תמות והכל יישכח."
"אכן. רק השיכחה תצילני מאבדון."
"שיר מספר 92."
"שיר מספר 92."
שיר מספר 92
מיזה באך ומיזה מוצרט לעומת היצירות הגדולות שלי?
מיזה גיתה ומיזה שילר לעומת היצירות הגדולות שלי?
למי יש סיבה יותר טובה משלי לחוות אושר עולמים?
למי?
הרי כולנו יודעים שאין אחד כזה.
כולנו יודעים שאני הוא הכותבנה הגדול ושאין בילתי.
כולנו יודעים.
"כולנו יודעים."
שיר מספר 462
אני נזכר בערגה מנומנמה באותם הימים
ימי שיחות נלבבות עם כמרים
בלגים, צרפתים, ומפינלנד - איכרים
עשיתי הכל כדי לספר להם את האמת על אלוהים
דבר מלבד דבר מלבד, דבר מלבד דבר מלבד
חוקים טובים רק עבור נרפי הרוח וחלושי הדעת
דפיקות הלב שלי מואצות כשהיא מתקרבת
מואצות יותר ויותר ככל שהיא קרבה
מואצות יותר ויותר ויותר
מואצות יותר ויותר ויותר ויותר יותר ויותר ויותר ויותר
אני מרגיש ששואה גדולה מתקרבת האפוקליפסה לבסוף הגיעה
צפירות של אמבולנסים לא נשמעות יותר,
אל חלל האויר מחלחלות שריקות רפות של רכבות,
בהמולה שקטה דוהרות דוהרות,
דרקון עם שבע לשונות משוטט ברחובות,
זורע הרס ונוטע בהלה,
בתים רבי-קומות על סף קריסה,
כל מעשה ידי הבריאה והאדם - האש עיכלה,
משפחה שלי לא השכילה מבעוד מועד להימלט על נפשה,
מה טוב, מה טוב!
אהובה שלי איננה,
השואה החדשה - היננה!
שיר מספר 463
הייתי מעדיף למות,
אני שונא לחיות.
הייתי מעדיף למות
כשישבתי בספריה של האוניברסיטה העברית, בהר הצופים, בקומה 5, התהלכה בין השולחנות בחורה בלונדה שרצתה לשאול אותי שאלות "בנושא זוגיות" והיא הזכירה לי את אילונה, כי הייתה נורא דומה לה.
אנינת-לב ועזה ממוות כמו הפרק השני של הסונטה לפסנתר הלפני-אחרונה של שוברט,
זכה ויפה כמו האודה "תיקעו בחצוצרות" של פרסל שכתב לכבוד יום השנה להכתרת המלכה מרי,
היא המיית מחשכים מרטיטה כמו פתיחת הפרק הראשון של הרביעיה הדיסוננסית של מוצארט,
משככת זעם סוער ומעוררת איבה טרופה ועצב נוגה כמו הפרק השני של החמישיה לכלי קשת השניה של שוברט.
אף אחד לא אוהב את רובי אף אחד לא עוזב את רובי
אף אחד לא עוזב את רובי אף אחד לא אוהב את רובי
אף אחד לא אוהב את רובי
אף אחד לא עוזב את רובי
אף אחד לא עוזב את רובי
אף אחד לא אוהב את רובי
אף אחד לא אוהב את רובי
הייתי מעדיף למות.
שיר מספר 464
זדון הגורל, זדון הגורל, זדון הגורל.
הגורל הזדוני שלי: לי הוא הוריש תפקיד קלוש ביותר בחיים אלה של דבר מלבד דבר מלבד. שורות מעטות ביותר וגם דלות מעש מחרידה ביותר. משפטים שאין להם משמעות מעבר להוויה הזמנית, מעבר למה שהייתי רוצה לחשוב.
מעבר למה שהייתי רוצה לחשוב.
מעבר למה שהייתי רוצה לחשוב.
טרילולי רצון-טוב ספק-אלוהי ספק-לא?
השכמות לילה-טוב של תבונה נעלה-לא-לה?
לא די. לא די בשאלות. הממ, הממ.
"אירוניה":
שנים רבות תהיתי לגבי משמעות המילה הזו,
כעת יש לי מושג ברור מידי.
יותר מידי ברור לי שהמילה הזו מסמלת
יותר מכל דבר אחר
את שגשוג שגיונות פורטונה מחוללת הטרגדיות
כשגחמות הגורל האכזר מצליפות בבשר החי ללא רחם
בערב יום שישי לנערת הכפר הפגיש הגורל
גבר חלומות שהיה למקור אומללות
ריטש הבשר החי והצורח עד שמפאת השכרות צנח ונם
לא מניח הגורל ליפה לפרות ולרבות
אויב תחבולן הוא למרחיק ראות
גם אם תנצחו יותיר בך צלקות
מכלה כל הצומח שלא דבקה בו הרישעה
מכלה הסולד מדעת איוולת
מקים לתחייה עוולות העבר שכמעט ונשכח
תקוותי האחרונה גזל כשאת אהובתי גזל
חושף אני שיניים לעגניות מחודדות כלפי
הגורל שצחק וצחק וצחק וצחק
צחק עד שנשתנק
שיר מספר 465
קודר וארור ספל יגוני המר
לשווא אגמע רבבות תנחומיי
מי ייתן ולא הייתי (נבהלו עצמותיי)
לא הייתי רוכל של דברי מתיקה
מהלך הנה והנה בערוגת מחילות שוק הבשר
מפתה קטינות קלות-דעת בהלצות שחוקות
פריז עיר האורות הייתה להיכל אורוות
גרוני ניחר, מבקש אני שיבותק
קרקפוני ואת אפרי מחו תימחו בחול
בערה בי התשוקה כלוני להפשיל
צנינות גופה להפשיר במגע
בלשוני-הינומה של שתיקה לעטוף שדיה
בלהט הבל פי יבערו עצמותיה
שיר מספר 466
מי יודע אם לעת הזו הגענו
מי יודע אם כלל לא הקדמנו
מי יודע אם לא בדרך טעינו
מי יודע מתי יבוא אובדננו
שדיים צחורים ופיטמה בודדה-ורודה-זקורה במרכז
שדיים נעים קלות מצד לצד, בתנועה כמעט בלתי מורגשת ממש
שדיים של נשים זרות, מותרות
שדיים שטוב בהם לנגוס ובביס אחד לבלוע
שיר מספר 467
לשכנע אותם לשחק, לשכנע אותם לשחק.
לשחק את המשחק שלך ואז יאהבו אותך.
כמו שאתה רוצה שיאהבו אותך.
כמו שאתה רוצה לחשוב שהם אוהבים אותך.
כמו שאתה רוצה לחשוב שאתה רוצה שיאהבו אותך.
כמו שאתה רוצה לחשוב שאתה רוצה שיאהבו אותך כמו שאתה.
כמו שאתה רוצה לחשוב שהם אוהבים אותך כשאתה רוצה להיות נאהב.
שיר מספר 468
זו הייתה מערכה עקובה מדם. ועתה נעבור לספירת הנפגעים והפגעים:
1 נפש שדרך מנהרות ענק מחלחל דמה הבוצי וגועש החוצה,
1 גוף שהגפת צוי הטבע התישתהו עד כלות,
1 רוח רצוצה, על ערש דווי.
שיר מספר 469
כל אותם חוליים משוקצים של הבריות השוטות לי נותנים הבנה ברורה ומלאה של היקום.
שיר מספר 470
רצון להירצחחחחחחחחחחחחח, רצון להירצחחחחחחחחחחחח
אני מבקש יפה... אני מבקש יפה... אלוהים, בבקשה, תעשה לי טובה.
אני זוכר איך
היא נמסה לי בין הזרועות
אני זוכר איך
מרוב עונג לא יכולתי לראות
הו, האי-רציונליות של היקום!
לולא חוסר היכולת לצפות התוצאות הייתי למאושר באדם.
שיר מספר 471
אני אדם חוטא.
חוטא, בשל חטא היופי.
חוטא, בשל חטא האמת.
חוטא, בשל חטא הטוהר.
חוטא, בשל חטא החסד.
חוטא, בשל חטא השגב.
חוטא, בשל עצם היותי.
שיר מספר 472
מישהי שנראית כמו דבי הארי עלתה לאוטובוס. ברקע משמיעים בלונדי. אני מרגיש כמו בסבנטיז, אטומיק! "אטומיק" מהרדיו בוקע. נדמה לי שדבי מביטה לעברי, אני חושש שגם היא בי חושקת - הו כן, או שגם היא חושקת בי - הו לא. אני מקווה שהיא תביט בי שוב ותחייך ולי יהיה בלילה על מה לפנטז וגם על מי.
אני חש חשש מוחשי ביותר לחיים, כי החיים שלי כה חשובים. כה חשובים. אולי בקרוב אחדל להתקיים, לפני שנגלה לי האל בשנית. לא בנקל יכריעו את רובי שיגיונות רוחו הרעה של הזולת הזד או כורח נסיבות מאמללות, אבל בפני גזירות האל הוא כורע ברך בלב חפץ.
החיים הם הרגל מגונה, הרגל שמוכרח מיד להיפסק. ראיתי בימי חיי כל כך הרבה אנשים שמוטב היה ולא היו קיימים כלל. לעיתים כה קרובות ביקשה נפשי להיות מתה, להיות כלא-היתה ומה מעטים היו הפעמים שאת מבוקשה השיגה לעומת אלה בהן השמיעה חירחורי גסיסה שאוזן אנוש לא תשמע. ומה רוצה הייתי לומר לכל אדם חדש שאי-פעם פגשתי: מה מופלא אתה - איש רב-חסד! אולם מעולם לא פגשתי אדם שהיה ראוי לכך ואף אם היה ראוי לכך, הצביעות וחוסר-היושר היו כרשת חונקנית שלכדה אותו בה החברה שטופת-העון ובכך מנעה ממנו להיות סועד על שולחן עמוס מאכלי מלאכי אלוהים, שסר טעמם בעיני ההמון גס הרוח ויערבו רק בחיכו של האיש שאת ליבו השותת טומן הוא בעריסת כף ידו ונושאו לכל אשר יילך, בטוב וברע.
שיר מספר 474
אני זוכר
איך
אילונה
פאהטרו
הגישה
לי
תנ"ך
בכנסיה
ביום
שבת
בבוקר
אחרי
שלא
ראיתי
אותה
חודשיים
שיר מספר 475
את המעגן של קופנהאגן. הספינות עטורות תרני הנחושת, הסיפון המוזהב, הירכתיים משובצות אבני הברקת. מכאן יוצאות מעבורות למאלמו העיר השכנה. הגשר עולה ושריקות עליזות נשמעות. שריקות של דנים טובי-לב (יושבי קבע של בתי הקפה והמסעדות הפזורות לאורך השדרה הסמוכה הנלבבת) ושריקות של מעבורת שבשל ספניה כל כולה רוח טובה.
קופנהאגן, קופנהאגן.
את אניטה היפה בנשים. אותה אהבתי יותר מכל הנשים. הכי הרבה שאפשר לאהוב לאישה.
אניטה, אניטה.
את האגמים של קופנהאגן. התום והטוהר של הברבורים.
קופנהאגן, קופנהאגן.
את הבתים הצהובים, התכולים, האדומים, הסגולים, הורודים. אחרי הליכה של שעות במדרחוב שאין חלקת אדמה קסומה ממנו.
אניטה, אניטה.
את אניטה זהובת השיער. הזכה. השרלילית.
אניטה, אניטה.
את קופנהאגן העזובה, הבוכיה. גן העדן האבוד. איכה ישבה בדד?
אניטה, אניטה.
את קופנהאגן הנוגה והענוגה. קופנהאגן.
אניטה, אניטה.
אניטה, אניטה.
שיר מספר 476
המוות הוא ברוטאלי,
המוות הוא אכזר.
המוות הוא כניעה. למשאלה הכי עזה.
שיר מספר 477
מוזה חמקמקה, מוזה חלקלקה.
כשאתה לא שם לב היא מתגנבת ללב
ולא מניחה לא שמת לב? לא שמת לב?
לא מרפה ממך
ואחיזתה רק מתהדקת עוד ועוד
אבל זה לא אומר שהיא לא תניח לך למעוד
מוטב לך שתשחררה - היא חונקת אותך.
וכשאתה רוצה בה יותר מכל היא לא שם
מעמידה פני נעלבת, מתמסרת לאיונותה
היא לא תבוא היום, היא לא תבוא
לא לא לא לא
מוזה שברירית שכזאת.
הזהר לא לרמוס אותה
בהינף עט חופזנית
לא לא לא לא
המחשבה הטורדנית הרחק הרחק הרחק
אסור שהמוזה תינזק
שיר מספר 478
אני שונא את רובי
אני שונא את רובי
אני שונא את רובי
אני שונא את רובי
אני שונא את רובי
שיר מספר 479
רובי פאסיבי מידי. בקרוב יעיפו את רובי מהאוניברסיטה. רובי מרגיש רע מאוד עם עצמו. רע מאוד.
אילונה לא רצתה להיפגש איתו. ומאז הוא ברגרסיה מתמדת.
הו רובי, הו רובי.
פאק. אולי המורה האיטלקיה בכלל ניסתה להתחיל איתי. אולי המורה האיטלקיה נדלקה על השארם האובדני-מלנכולי של רובי. לא - לא יכול להיות בעצם. כולם שונאים את רובי. אפילו אני שונא את רובי. כל כך שונא.
הו רובי, הו רובי.
תחושה חמימה של שנאה עצמית זדונית מתפשטת בגופי. אני רובי.
וכולם שונאים את רובי. כולם שונאים את רובי.
הם אומרים: היום נטבח את רובי, היום נטבח את רובי.
ואני מאוד מקווה שאכן יעשו זאת. אני מאוד מקווה שזה מה שיקרה.
שיר מספר 480
רובי על סף קטסטרופה
רובי על סף קטסטרופה
משהו רע מאוד עומד לקרות לו
משהו רע מאוד עומד לקרות לו
ויש לו סיבה מוצדקת להרגיש רע
כי אמש הוא שוב התנהג כמו ילד רע
שיר מספר 481
אני מתחיל לראות את האור.
"תגיד, אתה חושב שגן עדן זה מקום שקט ופסטורלי ושהגהינום רועש וקטסטרופלי? ושבגן עדן יש הרבה מרחב לכל אחד ושבגהינום צפוף?"
"אני לא יודע. אני ממש לא יודע."
תגיד, לדעתך המפלות שלי יחשבו לי לחטא?"
"אני לא יודע. אני ממש לא יודע."
"תגיד, אתה חושב שבגן עדן מותר לחיות?"
"אני לא חושב שזה צריך להדאיג אותך - אתה לא תגיע לגן עדן."
שיר מספר 482
האישיות האוטיסטית של רובי
האישיות האוטיסטית של רובי
האישיות האוטיסטית של רובי
האישיות האוטיסטית של רובי
מה מבחיל מראי בעיני הזולת ודאי
שיר מספר 483
רובי עלובי, רובי עלובי
הסוף יהיה מאוד לא אסתטי מאוד לא אסתטי
רובי עלובי, רובי עלובי
הסוף יהיה מאוד לא אסתטי מאוד לא אסתטי
רובי
עלובי
רובי עלובי
סוף לא אסתטי
סוף
לא
אסתטי
שיר מספר 484
הו אלוהים אני כה אובדני
אנא עשה שאמות ממש ברגע הזה
בטרם תהרוג אותי אובדנותי
שיר מספר 485
נושאים שאני רוצה לדבר עליהם אין לי עם מי לדבר עליהם
נושאים שאני רוצה לדבר עליהם אין לי עם מי לדבר עליהם
נושאים שאני לא רוצה לדבר עליהם כולם מדברים עליהם
וגורמים לי לרצות למות בגלל זה
נושאים שאני רוצה לדבר עליהם אין לי עם מי לדבר עליהם
נושאים שאני רוצה לדבר עליהם אין לי עם מי לדבר עליהם
לי העיסוק הנשגב ביותר
לי העיסוק הנשגב ביותר
רק מה שאני אקבע שקיים יהיה
רק מה שאני אקבע שקיים יהיה
שיר מספר 486
זכיתי לחוות סבל נורא
אבל גם אושר גדול
על שלתאר את הסבל יכולתי
שיר מספר 487
אמנות מכוערת.
לא אמנות שמביעה כיעור -
לא אמנות שהיא הכיעור -
אמנות מכוערת.
קרעים קרעים
תפרים תפרים
אמנות מכוערת.
זוהי אמנות מכוערת, ככל אמנות.
שיר מספר 488
מעטות השעות שנותרו לי לחיות ואת כל מעשיי מעתה אני בורר בקפידה, על אף שגם בזאת זר לא יבחין. אמנתי המעשית היא: לא להזיל דמעה שלא במקום, לא לחייך חיוך חסר פשר או לגעות בצחוק קולני, לא להביע כל רגש. לחיות כרגיל. לנהוג כאילו עוד לא התקבלה ההחלטה. לנהוג כאילו עדיין כל מאורע הפעוט שבפעוט הוא מאורע מעורר אימה מאין כמוהו.
שיר מספר 489
דם
דמדמ
דממה
דממה דמדמה
ההתרגשות היחידה הראויה
היא הכתיבה
שיר מספר 490
בשר חושק בבשר
בעוד בשר
להפשיט
להפשיט עוד
להפשיט עוד ועוד ועוד ועוד
אני תלוי לחלוטין בחסדיה של האלה המוזה
היא לא רק אומרת לי מה לכתוב
אלא גם לאן ללכת ואת מי לפגוש
היא הגורל הנצחי שלי וההווה המזדיין
להפשיט
להפשיט עוד
להפשיט עוד ועוד ועוד ועוד
זה
היה
יכול
להיות
כל
כך
יפה
אם
כל
אחד
היה
מדבר
בשפה
שרק
הוא
יכול
להבין
להפשיט
להפשיט עוד
להפשיט עוד ועוד ועוד ועוד
שיר מספר 491
יצור אפסי
יצור אפסי
יצור אפסי
אני יצור תכליתי, אני יצור תכליתי.
תכלית החיים: המוות.
תכלית החיים: המוות.
חטא היא המלנכוליה, חטא היא.
רק בקבר אוכל להתמסר לחלוטין לבדידות הנצחית שלי
רק בקבר
רק בקבר אוכל להתמסר לחלוטין לגדולה הפתאומית שלי
רק בקבר
חטא היא המלנכוליה. חטא היא.
למה אתה עושה לי את זה, רובי? למה אתה עושה לי את זה.
שמיים קודרים, מחשבות קודרות. שמיים תכולים
שמיים קודרות, מחשבות קודרים. אור השמש
זה טוב לעשות להם טוב. יחי אור השמש
זה טוב לעשות להן טוב. תחי האוננות של ימי הילדות
שמיים מאפירים
מאפירים עוד ועוד
עוד ועוד ועוד ועוד
חכו לי כאן רגע, טוב? בקשה אחרונה של רובי בקשה אחרונה של רובי.
רגע לפני שרובי בנבכי מחשבותיו יוצא לנדוד בדד
חכו לי כאן ביי, ביי
אור השמש
היד שלי רועדת
אור השמש
אני בקושי מצליח לאחוז בשפופרת
שיחה אחרונה עם אהובה של אף פעם
אני אגיד לה בפעם האחרונה
אני אגיד לה שאני אוהב להגיד את האמת
אני אגיד לה שאני אוהב - זה מה שאני אגיד.
חכו לי כאן רגע
חכו לי כאן
היד שלי רועדת, היד שלי רועדת
נראה לי אני על סף התמוטטות עצבים, חברים.
אני על סף התמוטטות עצבים. אני ממוטט עצבים. ממש כך.
אני ממוטט. זה עצוב, חברים. זה עצוב. כי רובי מת.
אור השמש איננו. אור השמש איננו, אור השמש איננו.
שיר מספר 492
העט שלי מדמם דיו טיפות גדולות גדולות גדולות
כבר שבועיים, ויותר ויותר כף ידי מגואלת בדם הדיו
שיר מספר 493- להדפיס שוב
תענוג אחרון ודי
עד השפיכה
תענג חתיכת הבשר הנוקשה כאמנות הנעלה ביותר
אבל השפיכה היא זו המבדילה
בין אוננות לאמנות
שיר מספר 494
צער
צער גולגלתי
צער על זה שאני לא יודע דבר
צער על זה שאיש איננו יודע עליי דבר
צער על זה שבכלל נולדתי
צער על זה שכל חיי באשפה התגוללתי
צער על זה שהצער תמיד אהבני
צער על זה שמעולם לא נאהבתי
צער על זה שלחיות עם עצמי לא ידעתי
צער על זה שלחיות את עצמי לא אהבתי
צער על זה שלאהוב ולדעת זה לא אותו דבר
שיר מספר 495
תבינו. אני מבין דברים. אני רואה דברים. ומה שאני מבין ומה שאני רואה מצערני עד מאוד מפני שלולא היה מצערני לדבר לא היה ערך ואם לדבר לא היה ערך אז חיי לא היו מיותרים ואם חיי לא היו מיותרים אז לדבר לא היה ערך ואם לדבר לא היה ערך אז חיי לא היו מיותרים. כי מה אני בעצם לולא אני הכותבנה הגדול? ישות רפה, חסרת כוח ובינה. ואם לא הייתי מגבש במוחי תפיסה שמחייבת או שוללת את המציאות, כל מציאות, מה טעם היה לקיום המציאות, כל מציאות? ואם לא היה טעם לקיום המציאות, כל מציאות, אז חיי היו מיותרים ואם חיי היו מיותרים אז לדבר לא היה ערך ואם לדבר לא היה ערך אז חיי לא היו מיותרים.
שיר מספר 496
שאול;
שאל נפשו למות שלח יד בנפשו
שם נפשו בכפו טרף נפשו
איבד עצמו לדעת התאבד
שיר מספר 497
שנאה עצמית של רובי לרובי.
הוא מת לדפוק שוב את הראש בקיר בטון (מזויין או לא, שכולם - "יילכו זדיין")
הוא מת לדפוק שוב את הראש בקיר.
הקיר לא שביר, הקיר לא שביר, הקיר לא שביר
אני אשבור את כל מה שמציק ומעיק, אני אשבור את גבה של דודתי
אני אשבור את כל מה שאת לילותיי הערים מחריד
את אשבור את סוכת המציל של האלוהים של השוטים
אני אשבור את מפרקתי. מחר. יום שלישי. שעה 6 בערב. תבואו.
שיר מספר 498
אני לא יכול לעמוד יותר בפיתוי. לא-לא. סלח לי אלוהים הטוב. סלח לי. אבוי לי ואבוי לנשמתי.
פח זבל טוב מראה, פח זבל סקסי. הו, כמה סקסי! כמה סקסי.
להכיר טוב יותר את כל פחי הזבל של העולם. להכיר מבפנים.
אני לא יכול יותר לעמוד בפיתוי.
לו רק להציץ. אבל לא רק להציץ. ממש לבחון כל פריט אשפה. להשיג אמפתיה מלאה. כן-כן.
לו הייתי אותי רואה מהצד ודאי קינאתי בי הייתה מיתולוגית. ודאי הייתה גם מעכלתני חי. כן-כן.
אבל מאחר ומכיר אני אותי רק מבפנים רבה-רבה השנאה העצמית שלי לעצמי.
אני רוצה למות, אני רוצה למות. מין המולה הילולית נעימה שכזו. לא מתוקה כלל אבל עדיין - אין בה כל רע.
שיר מספר 499
לא לשחק עם לב
של גבר
אל תיפגעי
ברגשות
עזבתי בית חם
נקשרתי רק
א-ל-י-ך
שיר מספר 500
כה מבחילים הם האנשים. כה מבחילים. גברים ונשים כאחד. דלי רגש וחדלי אישים.
הותירוני ללא פה, ללא עיניים ואת עורי הפשילו מעליי.
אם נגזר עלי למות בעודי חי מוטב שאפר גזירה זו בכך שאמות כי רצוני בכך.
מי אמר שאף פעם לא הייתי חי?
אות החיים שלי הוא המוות שלי.
מילים שאין בהן יופי עוד. מילים שאין בהן יופי.
"היה זה יום סגרירי, גשום, ומושלג. "יום חורף"? יום זה מרגש מיום חורף. "יום חורף". רוחות סערה נשבו סביבי בעוצמה אדירה - עקרו עצים ממקום מושבם הקבוע, ממקור ראשית היוצרות החיים. ענפי העצים שלטו בהם כרצונם - ולא הרעידו את נפשי. גשם שוטף ניטח על האדמה הלחה, חלחל בנחרצות לתוך כל מרחב מעמקיה, ופגע ברכות בצווארי ולא בי. ואני הבנתי שאכן זכיתי לבסוף לחוות את האושר הנכסף שהובטח לי, עם סילוק השכנים סביב גופי. החופש מטרדות, החופש מקרובים ומטפילים אחרים." (קיץ 92)
Page updated
Google Sites
Report abuse