400 שירים על המוזה - חלק ב

שיר מספר 164

עליי להענש

העונש הגרוע ביותר מגיע לי.

מרלוס צדקה.

אני ראוי לעונש הגרוע ביותר.

כי רק כך אוכל להמשיך לחיות.

בהנחה שזה חיים.                                                                         בהנחה שזה חיים

עינויים מאוד לא מטאפיסיים מגיעים לי.

עליי להיות                                                                                  עליי להיות

כבול

לגלגל עינויים מחודד שיניים                                                            שיניים של זאב הערבות

שננעצות בבשר יותר ויותר עמוק

ככל שהגלגל סובב עוד ועוד, לבלי סוף                                              זיכרון קלוש של לונה-פארק

כפות

בכפות רגליי ובזרועותיי בחבלי פלדה

לנחושת חמה

שרוע על גחוני, על גחלים לוחשות                                                    לוחשות לוחשות

לוחשות לי:

רובייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

רובייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

נכון רע לך? נכון?

נכון רע לך?

נכון?

נכון רע לך? נכון?

נכון רע לך?

נכון?

שיר מספר 165 - "סף הקטסטרופה"

אין סף לקטסטרופה

הקטסטרופה רק תיגדל ותיגדל ותיגדל

עד החורבן הסופי

(ובזאת ודאי שלא נוכל להינחם)

שיר מספר 166 - התעלות הגוף הבלתי-מודעת של האישה הנחשקה

היא לא יודעת.

היא לא יודעת אילו עוצמות של חיוניות טמונות בעצמות הבריאות-בריאות שלה

היא לא יודעת באיזו קלות היא יכולה לגרום לגבר למות

היא לא יודעת מה בכוחם של שפתיים, ירכיים, שדיים ושוקיים לעולל, לבריה פתיה וחסרת-ישע שכמוני

שיר מספר 167 - ציטוט מלא של שיר מספר 413 מתוך "500 שירי מוות"

אין לי חיי מין

בשבילי האישה היא אלוהים

כמו שהמאדונה הייתה בשביל רפאל

מאריה היא האלוהים

אלוהים יתום

מאריה היא האלוהים

אלוהים יתום

עור כה צחור וענוג, לציירו ודאי היה תענוג

את גופי הייתי מוסר בעבור הצצה מקרוב

במיסתרי המיסטריות של הגוף האנושי הלז

היה זה מודל או יציר כפיו של גאון מתבודד?

הו - בין כך ובין כך הוויה אלוהית טמונה היתה ביוצר

במידה כה גדושה עד כי מפליא הדבר שלא הירבה לאונן

שיר מספר 168 - ציטוט כמעט מלא של השיר "געלגלות לשון במילים יפות. עשה שהקירות ירעדו. כך יותר טוב." מתוך "מריצת המחשבות הענוגות"

עשה שדבר לא יוותר על תילו. את השיער אל תחתוך, לא, אין צורך. אל תחתוך דבר. את הפלישתים כבר האל ימית.

אני מתחייב. "אני מתחייב".

לעולם לא. "לעולם לא".

להיות. "להיות".

דבר. "דבר".

מלבד. "מלבד".

מאכל. "מאכל".

"ערב לחיכו של אלוהים".

לעולם לא להתראות, לעולם לא "להתראות".

דבר מלבד פרידות בלתי-צפויות שכה כואב להרהר בהן. דבר מלבד דבר מלבד.

בחשכת עץ הלימון, שם היה המקום בו נלחש דבר אהבתי

לפחות שם זה אמור היה להיות "שם זה יקרה"

אבל לכל מה שבסוף קורה, מכל שלל אפשרויות האכזבה.

האכזבה המרה מכל, היא אולי גם האכזבה המתוקה מכל.

חלונות ריקים, בבתים נטושים.

אין אישה ללא רבב, ואם יש, אז "היא מושלמת מידי לעזאזאל".

ואם אין אישה שיכולה לספק את תיאבוני המיני העצום אז גם אין יותר תיאבון מיני עצום.

אין יותר דבר מלבד אין יותר. שלפן, שלפן.

שיר מספר 169 - דינמיקה של אסוציאטיביות לינארית

אין בליבי דבר

מלבדברמלבדברמלבדברמלבדבר

שיר מספר 170 - מה שאני יודע ולא מרגיש

טוב להיות מאוהב ונאהב

טובה היא עליזות בלתי-מודעת לעצמה

טובה היא עליזות השקועה בעצמה והעולם בכלל לא קיים עבורה

טובה היא עליזות שמקהה רגשות ומעקרת מחשבות

אני רוצה לחיות באטמוסיפרה של אנשים מאוהבים

אני רוצה לחיות באטמוספירה שמאפשרת חיים

שיר מספר 171

טוב מותי מחיי

ולא רק מותי טוב מחיי

גם החיים של השימפנזים בגן-חיות יותר טובים מחיי

וגם החיים של הפליטים האלבניים מקוסבו יותר טובים

שיר מספר 172

את מזמינה אותי לבקר?

לא הייתי מתנגד לביקור קצרצר, בשאיפה לאינסוף.

תביני, אני מאוד-מאוד-מאוד רוצה לבקר.

את לא צריכה לשלוח כרטיסהזמנה מקושטברבוריפלסטיק.

מספיק שתגידי לי שאני מוזמן (זה בהחלט-בהחלט יספק אותי).

מוזמן לתקוע לך אותו עמוק-עמוק-עמוק.

שיר מספר 173

סלטה לאחור.

פליק-פלאק.

שפגאט.

הכל כדי להרשים אותך.

וזה לא עוזר. לא לא - זה זה לא עוזר.

שיר מספר 174 - הכוחנות הרעה

הכוחנות שהיא לא מכוח השכל הנשגב או מכוח הרגש הנעלה

הכוחנות שתכליתה איננה המידה הטובה כי המידה הטובה היא לה בדיחה טפלה

הכוחנות שרצונה הניקלה הוא להשליט שררה ולשם-כך מהתלת היא בשכל הישר וברגש הטבעי

הכוחנות שמתקיימת מכוח עצמה ללא תכלית שמעבר-לה

שיר מספר 175

כשרובי יתחיל לדבר העולם ישתוק

כשרובי יפצה פה העולם לדממה יכנע

כשרובי ירעם העולם יאלם

כשרובי ירעיד אדמות העולם יעבור לגלקסיה אחרת

כשרובי יתחיל לדבר העולם ישתוק

ואז רובי יהיה אפילו יותר עצוב.

שיר מספר 176 - האלימות שבדחיית האוהב הדווה

אין כואבת ממנה ואין קטלנית ממנה.

שיר מספר 177

רציתי להגיד משהו מאוד חשוב

בחוג לפילוסופיה

באוניברסיטה העברית

אבל ברינקר הזונה לא נתן לי לדבר

שיר מספר 178

אני כל כך רוצה להידרס

אבל אני לא יודע אם אני מעדיף להידרס ע"י אוטובוס או משאית

ואם זה אוטובוס: קו 9 או אוטובוס תיירים?

ואם זה משאית: משאית שמובילה ברום לים-המלח או משאית שמובילה רהיטים לג'הינה?

שיר מספר 179

אני לא אוהב אהבת-מוות,

אני שונא שנאת-מוות.

קודם מזיין,

אחר-כך מרטש.

שיר מספר 180 - האימפריה של הבהמות

בהמות תבוניות בי רודות

בהמות שיודעות לכתוב ולקרוא ולשיר ולרקוד

ולי יש בקשה קטנה לגאולה

למה שלא תירצחו אותי כבר? למה שלא תירצחו אותי

למה - לא - רוצחים - אותי, זונות.

שיר מספר 181

מי צריך את היד שמועברת על השיער                                   במין חוסר-ערות ילדותית מקסימה שכזו

בזמן שאת כותבת תיזה באסטרופיזיקה                                   מקווה שהפרופסור יאונן כשיחשוב עליך

ואני חושב..

                                    מה שאת באמת צריכה זה זיון, מותק.

                                                מה שאת צריכה זה זיון.

זין גדול ודשן שידשן הקרקע הפוריה עד שהיא תיצרח, תיצרח!   כן-כן, מותק. מה שאת צריכה זה זיון. זיון.

שיר מספר 182 - דון כישלון (דם-די-די-דם, דם-די-די-דם)

אהממ-אהממ.

הוא חותר אל האמת כמו שסטיבן שפילברג אל האשליה חותר. זה מה שהוא טוען. זה מה שהוא טוען.

הוא אוהב אותן כשהן רחוקות ובלתי מושגות. הוא אוהב אותן בניכר, כשהן עוברות על פניו ולא שבות. והוא אוהב אותן אפילו יותר אחרי שהוא לא משיג אותן.

הוא האמ-אמ-אמא של כל הכוסיות, האם-אמ-אמא של כל הכוסיות!

והוא שוחה במי-השחיטה

ומי השחיטה ניקווים מהדם הרב שהקיז

מהבחורה שרצח לפני שאהב

דם-די-די-דם, דם-די-די-דם                                                              הבחורה שרצח לפני שאהב

שיר מספר 183

אני לא פרסונה-נון גרטה

לפעמים אפילו נדמה שלי שאנשים-שרק-היכרתי מחבבים אותי

אבל עליי לחשוב שלא כן היא המציאות-כפי-שהיא

כי הייתי רוצה למות

כל כך הייתי

כל כך הייתי רוצה להיות. להיות "הייתי".

שיר מספר 184

אתם לא יודעים כמה שאני ניבזה וחדל-אישים - קוראים זנותיים שלי.

אתם לא יודעים כמה שאני ממש רוצה שכולם ימותו, במציאות הממשית.

לא כמשאלה מתוקה, אלא: אני ממש-ממש משתוקק לראות אתכם מתים בממשות.

אני רוצה לראות חזיון כזה: גל עצמות מצחינות ששרועות זו על גבו זו בערבוביה-רווית-דם.

שיר מספר 185 - "כמעט זיון" - אונטולוגיה בנושא הציפיה הביוגרפית-מיתולוגית לזיון

אני פוסע שלוב זרוע עם אניטה אהובתי באיזור המפרץ של קופהאגן.

היא יודעת איפה אפשר להשיג קפה ב8 קרונות, קפה שאפשר למלא שוב ושוב אחרי הפעם ראשונה.

רחוב ניו-הייבן העתיק שוצף מסעדות ובתי קפה והבתים צבעוניים בשלל צבעים עליזים.

"אנחנו הולכים להזדיין בבית של אחותי" היא אומרת. היא לא אומרת.

אבל אני יודע שזה מה שאנחנו הולכים לעשות ואני ממתין בשתיקה משתוקקת.

אנחנו יושבים מחובקים בכנסיה שבסימטה הסמוכה. היא מתרפקת על ברכיי ואני מדמה מציצה.

אנחנו מגיעים לרציף של המעבורת למאלמו. אני נותן לה מטבע של 5 קרונות בשביל שתתקשר לאחותה.

אחותה לא עונה. אין לה מפתח. אין לי זיון.

שיר מספר 185 - "כמעט זיון" - פרק שני באונטולוגיה

אני במעבורת שחוזרת מהלסינקי לסטוקהולם.

אני מבחין בבחורה אדומת שיער. שיער אדום-אדום. אדום-אדום-אדום-אדום. לבושה מגרני. השדיים שלה הרבה יותר ממרומזים. המחשוף מבליט. היא נראית שתויה. אני מבחין בה כשהיא משחקת במשחקי מכונות רעשניים. היא יושבת בתוך סימולטור של מכונית מירוץ. היד שלה על יתד ההילוכים. אני רוצה שהיא תהיה על יתד התשוקה שלי. השעה 4 לפנות בבוקר. היא נמצאת שם עם הבחור שלה. אני נואש. היא יוצאת מהחדר. הבחור כבר יצא. היא בפתח החדר. אני מאמץ שאריות כוחותיי (שהולכים ונידלים ברבות הימים) ואומר "היי, איים פרום יזראל"(?). אני מרגיש זוועה. היא מסמנת לי לבוא אחריה. אנחנו הולכים במסדרון עד לחדר של הבחור שלה. היא נפרדת ממנו. היא שתויה. אני יוזם מגע. אני נוגע בקווצת שיער שהשתרבבה מעל לאוזן, משיבה למקומה. נראה לי שמזה היא נהנתה. אנחנו חוזרים לחדר של משחקי המכונות. היא לא מאמינה לי שאני מישראל. אני מראה לה את הדרכון הישראלי שלי. אופה שבדי מגיע וגונב לי אותה. הוא בא יחד עם עוד 2 שבדים ופיני אחד עולבים בי; משלחים מבטים לעגניים, כאילו אומרים "הו, אתה כזה אידיוט עלוב-נפש. צריך כישרון מיוחד בשביל לאבד בחורה במצבה". הוא בא כדי להוסיף פפריקה. בעודי מתאדה באויר הסקדינבי אני לומד שחבר קודם שלה התאבד ואני מעכל את גודל ההחמצה בעוד מעיי מתהפכים וגוי סומר למשמע דברי-החינופין הזולים שמטיח בה השבדי באנגליתו העילגת. אני חוזר כעבור שעתיים רק כדי לשמוע אותה נענית להצעה שלו לזיון בשירותים. “Good sex" - הוא קרא לזה, המנוול.

שיר מספר 186

תודה לאלה המוזה.                                   באמת תודה.                                רוב-תודות!

זה שיר מספר 186.                                   כן-כן.                                        שיר מספר 186!

תודה לאלה המוזה.

אז מה אם היא לי לפעמים מדוזה!

זה שיר מספר 186.

לא מדוזה הטובה מהמיתולוגיה.

מדוזה שנדבקת לרגל וצורבת. וצורבת וצורבת וצורבת. 

שיר מספר 187

שלום לך יהודי שרדן! אופורטוניסט בלתי-נלאה אויב פרומתיאוס!

הגעת לעולם בשלום? רוצה גם לצאת בשלום, נכון?

אז היה נכון, להצדיק מצבך הקיומי בכל מצב ארעי. והשפה תהיה לך לרעיה נאמנה ומסורה.

אם הכל תקין, אמור: "המראה משקפת."

אם יש פגם, אמור: "המראה שבורה."

נכשלת? הכשילו אותך. היית אמור לנצח!

הצלחת? בצדק, כמובן.

שיר מספר 188 - איך צריך לחיות:

ראה שיר מספר 187

שיר מספר 189

אני צריך את הסם הזה, אלוהים.

אלוהים. אני פונה אליך ישירות אלוהים. כן, אלוהים - ישירות.

אני צריך ממך משהו. אני העלוב והרצוץ    צריך    משהו    ממך.

אני צריך שתיתן לה את הסם הזה - זה מה שאני צריך. כן כן.

תשקה אותה בזה או שתזריק לה את זה - זה לא חשוב לי. לא חשוב.

אני צריך שזה יהיה בדם שלה, אלוהים. כן, אלוהים.

אני צריך את הסם הזה שיגרום לאנאיס להתאהב בי.

אלוהים!

אני שצריך שתתגנב בעלטה למיטתה בשנתה, אלוהים.

אני צריך שהיא תאהב אותי, אלוהים.

אני צריך שהיא תאהב אותי.

אני צריך שאנאיס תאהב אותי, אלוהים.

אלוהים,

תעשה שאנאיס תאהב אותי?

תעשה?

שיר מספר 190

לדעת שהיא לא עם מישהו אחר (ולא שאתה עושה איתה משהו)

לדעת שהיא לא של-אף אחד (ולא שאתה עושה איתה משהו)

לדעת שהיא לא לגמרי לא-שלך (ולא שאתה עושה איתה משהו)

לדעת שהיא לא מרחפת בחלל אינסופי לא-שלך (ולא שאתה עושה איתה משהו)

ולא שאתה עושה איתה משהו.

שיר מספר 191

אל תיצחקו ברבים ואל תגחכו בסתר.

שיר מספר 192 

אני רוצה לקחת אותה.

איך תיקח אותי? איך תיקח אותי? היא שואלת אותי.

אני אקח אותך מאחור, בייבי - אני משיב.

אני אקח אותך מאחור.

שיר מספר 193

אני לא יודע אם המיניות היא הסיבה לתסבוכים הנפשיים שלנו

אבל הצורך המיני הוא הצורך היחיד שהנפש לא יכולה להמציא מתוך-עצמה

כדי להגיע לסיפוק נפשי

שיר מספר 194 - האגוצנטריות: מסה על הטבע המכוער של האינדיבידואליות

אתה רואה את הזנזונה הנוכריה חובקת, מוזזת, גופפת גבר זה?

אותה רוצה לרצוח אותו, נכון? ודאי רוצה גם אותה לרצוח.

אתה רוצה שהיא תהיה שלך - אתה רוצה שהכל יהיה שלך.

אתה רואה את שמעון פרס?

אתה רואה איך הוא מדבר סרה בביבי?

אתה רוצה לרצוח אותו, נכון? נכון? אתה חושב שהגיע זמנו של הטרח הנלעג בקבר לשכון. נכון? נכון?

אבל אתה יודע שיש לו שומרי-ראש, נכון? נכון? (אתה יודע את זה אני מקווה)

ואתה גם יודע שהיית מת להיות במקום הבנזונה הזה שחי את אישיות הנפל שלו במלואה.

שיר מספר 195 - אומללות.

היצירה שלי מאמללת אותי. התשוקה שלי מאמללת אותי. האהבה האמיתית והזכה שלי לכל חי - אפילו היא מאמללת אותי. רק דבר אחד ויחיד לא מאמלל אותי - השנאה העצמית העזה שלי, זו שאני לא יכול לשאת בה יותר ולכן בקרוב אני אמות, פיסית. המוות הסופי שלי יהיה פיסי ובכך יבוא הקץ על העלבון (גופי).

שיר מספר 196

רובי? רוביייייייייייייייייייי               רובייייי                          רוביייי?                         רובי?

רובי? רוביייייייייייייייייייי                                       רובי?                                                רובייי?

רובי: רובייייייייייייייייייייי! למה אתה שותק רובי? ל-מ-ה  א-ת-ה  ש-ו-ת-ק, רובי? למה.

שיר מספר 197 - שעות החסד של הנפש הפרוגטוריומית

לכאב שלי אין השוקולד מרפא;

פארלינים שוויצרים? הם לא מרפא.

שוקולד לינט? הוא לא מרפא.

עוגות שוקולד של קינדר? הם לא מרפא.

שיר מספר 198

מה שאנחנו באמת רוצים זה סקס

ומה שאנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו רוצים זה אהבה

שיר מספר 199

להקסים את האהובה של אף-פעם.

להקסים ולמות.

ושהיא תבכה שאני אמות. כן כן.

והיא תבכה כי היא תדע שאבד לה האהוב של אף-פעם.

שיר מספר 200 - אהבה גדולה מידי

אנשים יקרים, מדוע אינכם מבינים שאינכם מבינים?

רב יגוני והצער גדול ממני ללא שיעור - והאהבה? איננה.

האם חטא הוא להאדיר את ההעדר?

האם בכך חטאי?

אנא אמור לי אלוהים:

האם האהבה היא הגדולה שבחולשות?

ואם הגדולה שבחולשות כה בנקל מתגברת עליי,

מה יהא אז?

אין מטאפורה שתוכל להמחיש לך כמה ראויה אהבה גדולה

להיפעל במחוזותיה של המוזה החמקמקה או של האשליה המרה -

לא נאקות אבירים שחוטים ולא יללות תנים מרוטים.

שיר מספר 201

אני יצור כל-כך דוחה                 |                           יצור דוחה!

אני מיפלצתי מבחינה חיצונית, אני מיפלצתי מבחינה פנימית.

כל מה שיש לי זה המילים האלה - אין לי תמונות.

אבל חשוב שתדענה שאלה מילים שהגה אדם מכוער ביותר.

אדם שלא הייתן רוצות לשהות במחיצתו כלל.

ושאם היה כופה עליכן שיחה הייתן נחפזות לסיימה (ואפילו במחיר שתחשבנה לבלתי-מנומסות).

והכיעור הוא לא כיעור בוטה, אלא כיעור דוחה. דוחה דוחה דוחה דוחה.

ומהותו של הכיעור היא לא בחוסר-הסימטריה או בתוים המוגזמים -

אלא בכך שהוא דוחה.

ואני חושב שאין צורך להסביר לכן איך בדיוק הפנימיות שלי דוחה.

שיר מספר 202

יש תכלית אחת ויחידה לכתיבה שלי:

לנסות להבין מה אלוהים רוצה ממני.

שיר מספר 203

אלוהים רחמן, אלוהים חרמן: לי אליך שאלה קטה.

בשביל מה אתה עושה כל מה שאתה עושה? בשביל מה?

בשביל מה נטעת באדם את ההכרה באלוהות? בשביל מה?

בשביל מה אתה גורם לי לשאול שאלות חשובות אבל גם כל-כך כל-כך ב-נ-ל-י-ו-ת

ואני שואל "בשביל מה?" ולא "בשביל מי?" כי אני יודע שלשאלה "בשביל מי?" אין תשובה.

שיר מספר 204

   קדרות בלב ואפילה בחוץ

הומה הלב, הומה

יותר מידי הומה

שיר מספר 205

אתמול ראיתי זונה, אתמול ראיתי זונה. היא שכבה מתה בחדר המדרגות של הוריי. והיא לא דיממה. היא הייתה הזונה של הרחוב, היא הייתה הזונה של השכונה.

            ונחש מי הייתה הזונה הזאת? היא הייתה אמא שלך! היא הייתה אמא שלך!!

שיר מספר 206

שיר מספר 206. אני רוצה לספר על ההרגשה הנעימה שהעיסוק בסקס מקנה לי. נדמה לי שההרגשה הזו מחליפה את ההרגשה הנעימה שהעיסוק בפילוסופיה הקנה לי. באורח פרדוקסלי למדי אני חש כאילו רק באמצעות אוננות מאסיבית ובלתי-ספונטנית בעליל אני יכול להגיע למצב של שחרור מהאילוצים המייסרים של המציאות הבלתי-סקסואלית שלי. ואני מתכוון להרגיש ממש טוב כשאכתוב את שיר מספר 207.

שיר מספר 207 - איך אני רוצה לזיין את מרלוס ואת כריסטינה

מרלוס וכריסטינה הן "חברות שלי"; "חברות שלי" כי הן מסרבות לאהוב אותי וגם כי אין לנו סקס ביחד.

את מרלוס אני מכיר כ8- חודשים ואת כריסטינה כמעט שנה.

מרלוס היא הולנדית גבוהה ושדופה ושדיה הם בגדר השערה בלבד.

הייתי רוצה לתקוע אותה מאחור, כשהיא צמודה לקיר ורק תחתוניה מופשלים.

כריסטינה היא דנית גוצית שיש לה שדיים גדולים, תוי פנים מקסימים ועיניים תכולים מדהימים.

הייתי רוצה לנבור בתוכה ובין נבירה לנבירה לחכך רכות את הזין שלי בין שדיה.

שיר מספר 208

פיה טובה, פיה מתוקה, פיה ריחנית - ריח טוב יש לה,  טעם טוב יש לה והיא בהחלט בהחלט שווה דפיקה.

שיר מספר 209

לבבות ערלים לטפל נטפלים

הם לא יודעים מה קורה מעבר לעננים

הם לא יודעים מה קורה בחשכת המרומים

הם לא יודעים מה קורה ביקומים הקודרים-קודרים

הם לא יודעים את העליצות של הבקרים של אלופי הרודנים-נים-נים-נים

הם לא יודעים את הראובן-ויטנברגיות של הנפשות המעופשות-שות-שות

שיר מספר 210

אני מוכרח להגן על היצירה שלי, אני מוכרח! זוהי חובתי המוסרית היחידה. כי היא לא רכוש שלי - לא לא. אני לא יכול לפטור עצמי מאחריות במקרה הזה - לא לא. אני מוכרח להגן על היצירה שלי. מוכרח.

שיר מספר 211 - ערב שבת בבית אבא

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! כלב!

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! אפס!

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! כלב! כלב! 

מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב!

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! אפס!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פפ-רא-אדם.

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! כלב!

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! אפס!

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! כלב! כלב! 

מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! אפס!

מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! כלב! כלב! 

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב!

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! אפס!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פפ-רא-אדם.

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! כלב!

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! אפס!

מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! כלב! כלב! 

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! אפס!

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! כלב! כלב! 

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב!

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! אפס!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פפ-רא-אדם.

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! כלב!

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! כלב!

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! אפס!

מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! כלב! כלב! 

אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב!

כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! אפס! כלב! מנוול! מנוול! אפס!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נבלההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שיר מספר 212 - 7 דברים שצריך לזכור לעשות בעולם הבא:

 1)  לקנות את הדיסק הראשון של פראנק בלאק (זה ודאי נמצא בחנות טאואר-רקורדס המקומית).

 2)  לזיין נורבגיות.

 3)  לזיין צ'כיות.

 4)  לזיין שבדיות.

 5)  לזיין הונגריות.

 6)  לזיין דניות.

 7)  לזיין בלגיות.

שיר מספר 213 - מסה (מילולית) על צער העולם; השגיאה האנליטית שבהחלטה להמשיך לחיות.

כה הרבה מאילוצי העולם תובעים מאיתנו התכחשות לטבענו האמיתי עד כי מוטב היה שלא נחיה כלל.

שיר מספר 214

לנסות לשכוח את העבר זה כמו

לנסות לשכוח את עצמך

זה כמו לנסות לשכוח

שהרבה

יותר

קל

להתייחס

להוויה

באמצעות

מילים

כמו

"כמו".

שיר מספר  215 - איך נראית שמחת החיים הספונטנית של רובי?

אני כל כך שמח שיצא לי לחטוא.

אני כל כך שמח שיצא לי לכתוב שירים.

אני כל כך שמח שיצא לי לכתוב שירים אנטי-פואטיים בעליל.

שיר מספר 216

7 חנויות שענף הסדיזם זקוק להן נואשות:

 1)  חנות לאביזרי נקמנות ביתית - "הומ-ונדטה"

 2)  חנות לאביזרי נקמות גדולות - "גראנד-ונדטה"

 3)  חנות לאביזרי עינויים קשים שממיתים - "ענה עד שלא יהיה מענה"

 4)  חנות לאביזרי סאדו-מאזו לשם כאב - "סדום עד תום"

 5)  חנות לאביזרי רציחות אישיות - "מת לי השכן, מי יודע למה?"

 6)  חנות לאביזרי רציחות המוניות - "הייל היטלר!" ו"דוצ'ה!"

 7)  חנות לאביזרי בתירת איברים - "ג'ק המרטש"

שיר מספר 217

אני יושב באוטובוס וחושב.

אני חושב על האנשים שמימיני ומשמאלי, מקדימה ומאחורה. ואני רואה:

2 שרליליות, יושבות זו לצד זו במושב לפניי. אמש הזדיינו עם 4 גברים כל-אחת.

1 רוצח סידרתי, הוא יושב בתחילת האוטובוס, סמוך לנהג. יש לו רקורד של 20 רציחות של נשים צעירות.

2 שרליליות, יושבות שני מושבים מאחוריי. אחת הזדיינה עם 6 גברים אבל לא בתחת והשניה עם 5, בתחת.

5 רוצחים-שהם-גם-אנסים, יושבים משמאלי. 2 לא רצחו ואנסו כבר חודשיים, ל2 היה 3 אמש, ל1 היה 8.

שיר מספר 218

השנה היא מינוס 200 לפני הספירה.

2 זאטוטים מקווים להאריך ימים.

"הלוואי אני אחיה עד 120 לפני הספירה."

"הלוואי אני אחיה עד 100 לפני הספירה."

"הלוואי אני אחיה עד 120 לספירה."

"הלוואי אני אחיה עד שישו מת."

שיר מספר 219

זה שגבר לא צריך להכיר בחורה כדי לזיין אותה

זה דווקא מראה את עליונותו של הגבר

שהוא לא נופל קורבן לעוולות הזמן

שמשבש את הרגש ואת המחשבה

שלא שם על המשיכה הטבעית הנשגבה

וגורם לנשים להעדיף סטראוטיפ על אדם.

שיר מספר 220

אהבת הנצח שלי את הנצח,

הרצון שלי לכתוב דבר-מה,

שאהובתי תהיה בו ורק בו,

האהובה של אף-פעם,

אף-פעם. אף-פעם.

ושהיא תאהב אותי,

הו - כמה שתאהב אותי!

היא תהיה מוכנה למות בשבילי.

זו תהיה:

אהבת נצח, אהבה של הנצח.

אהבה שלה את הנצח שלי,

אהבה שלי את הנצח שלה.

הרצון שלי לכתוב דבר-מה,

דבר-מה על ערגה נאצלה של אוהבים,

דבר-מה על אהובה של אף-פעם,

אף-פעם.

הרצון שלי..... הרצון שלי....... הרצון שלי.......

שיר מספר 221 - שברירי חמה על שמשת ויטראז' של בית הכנסת הגדול בירושלים

החולשה של המילים מול העוצמה של ההוויה.

החולשה של המילים מול העוצמה של הפליאה.

הצורך להקצין את המילים כך שיהלמו את ההוויה.

הצורך להקצין את המילים כך שיהלמו את הרגש.

ועדיין, אין די בכך. אין די בכך.

שיר מספר 222 - רובי מתוודה באשר לחיבתו המגונה לבארוק

הקאנון של פאכלבל - איזה שמאלץ נפלא! ועצוב. לשמוע שוב ושוב - כי זה כל כך עצוב.

שיר מספר 223 - הצרות הצרורות של תחתית בקבוק הקוניאק הבווארי של רובי

היה לי רעיון.

לכתוב משהו שלעולם לא אתחרט שכתבתי.

אבל ויתרתי על הרעיון.

כי הבנתי שאותם כתבים שלא אתחרט עליהם יהוו ראשית חידלוני.

כי טיבה של התודעה לרצות להתמיד בקיים ולסלוד מהשינוי.

וטיבה של רוח-היצירה לסלוד מהקיים ולרצות להתמיד בשינוי.

שיר מספר 224 - שיר בשם "משהו לספר"

יש לי משהו לספר לכם בנושא משמעות.

אני רוצה לספר לכם משהו שמעולם לא עלה בדעתכם.

אני רוצה לספר לכם משהו שגם אם עלה בדעתכם פטרתם אותו באמירה "הלא זה דבר של מה בכך!"

אני רוצה לספר לכם משהו שגם אם עלה בדעתכם פטרתם אותו באמירה "זה ממש לא כלום!"

אני רוצה לספר לכם משהו על המשמעות האמיתית של המילים.

אני רוצה לספר לכם משהו על המשמעות המילולית של המילים.

שיר מספר 225 - מה ששר המוות ציווה עלי לספר לכם:

מגע האוקינוס הגדול של חלב הקפוצ'ינו

מגע הספינות הטרופות של הפיטמה הדביקה

מגע הריס הנושר וצונח מבלי-משים על ריצפת החדר

מגע הריס

הנושר

על ריצפת החדר.

שיר מספר 226 - מה קורה שהתלהבות יצרים נדושה של רובי מיתרגמת לכתיבה עצלה?

אני רואה את היופי הדני הטהור של כריסטינה ואני רוצה לגעת ולא יכול

אני רוצה לדעת ולא יכול

אני רואה את היופי הדני הטהור של כריסטינה ואני רוצה לומר שאני אוהב

ולא יכול

אני רוצה לומר שאין דבר שלא אעשה כדי שאוכל לומר

אני אוהב

שיר מספר 227 - מסה על הכיעור שביופי; חוסר-היכולת של העולם להבין את רובי, אפריורית.

מסה על היופי שלי שאף אחד לא יודע להכיר

מסה על היופי שלי שהוא שלי ורק שלי

יופי שאני מאמצו לחזי חזקחזק וטומנו בכפותיי למשמר-נצח

מלטף אותו

מקפל אותו

נותן לו לשתות בירה קרלסברג

לוקח אותו לטיולים שקטים בעמק המצלבה

פוגש שם את טולי

היא שואלת אותי אם יש אוטובוסים ביום העצמאות

אני אומר לה שכן

אבל היא מבינה שאני רוצה למות.

שיר מספר 228 - מסה על האנרגיות המתות של רובי; השאיפה לחיות כמו שרובי אוהב למות.

המילים האלה שיש לי כעת,

המילים האלה לא יהיו לי יותר,

המילים האלה שמשום מה אני לא אוהב - מה יהא עליהן? וכיצד אוכל להצדיק זאת לו לשבט דינן ייגזר?

שיר מספר 229 - מסה על האינסופיות של הכתיבה המעיקה, הבלתי-יפה ועל הריגוש שבאוננות.

כשאני חושב על מרלוס, כשאני חושב על כריסטינה - אני מבין שאני בעצם אוהב את כריסטינה יותר.

למרות שהיא אף פעם לא אמרה משהו ממש חיובי עליי ולמרות שגם היא לא אוהבת אותי (ואפילו מחבבת לא), היא יפה כל כך עד שמצידי היא יכולה הייתה אפילו אווה בראון להיות! ועדיין.. כשאני רואה אותה אני פשוט רוצה למות. כי עוד שבועיים היא עוזבת את הארץ ואולי אני שמח שאני נפטר מהטירדה הזאת אחת ולתמיד, משבריר הסיכוי למנת אושר ארצית כה-נחשקה שאלוהים-לא-הקציב-לי, ושהיא הולכת ומתמוססת ככל שאנו נפגשים יותר ודבר לא קורה בינננו. ולא טוב לי עם זה. זה לא טוב לשמוח מזה שאנשים נפטרים (נפטרים מהעולם, או נפטרים מאנשים אחרים, או סתם נפטרים מהחיים). וכשאני רואה אותה אני פשוט רוצה למות.

שיר מספר 230

400 שירים על המוזה כי אני רוצה שהמוזה תהיה חברה שלי.

400 שירים על המוזה כי אני יודע שהבנתם של אנשים דלה-דלילה-דלוחה-דלידה-דלומיה.

400 שירים על המוזה כי כשהיא באה לבקר אני מיד מצטער שהיא לא באה לבקר יותר.

400 שירים על המוזה כי ארובות העין כבדות מידי בשביל העפעפיים והעפעפיים? הם מתים.

שיר מספר 231

מקרה מצער. מקרה מצער מאוד. מקרה מצער למדי. מקרה מצער מידי.

שיר שהיה בו כל כך הרבה. שיר שלא היה בו מאום. שיר שהיה אמור לבטא הכל - וביטא לא-כלום.

שיר מספר 232

החיים שלנו הם מקוללים.. הם ארורים.. הם חיים שהם לגמרי-לגמרי בלתי-ראויים.

אני אשכנע אותכם, אני אשכנע אותכם.

אני אשכנע אותכם שהחיים שלנו טובים רק בשביל המתים.

אני אשכנע אותכם, אני אשכנע אותכם.

אני אשכנע אותכם שרק הארציים הם עריצים.

אני אשכנע אותכם שרק הארציים הם שבעים.

אני אשכנע אותכם, אני אשכנע אותכם.

אני אשכנע אותכם שמר ליבי וצווחת נשמתי.

שיר מספר 233 - שיר ליום ו'

סופו של היום, סופם של געגועיי, געגועיי-עיי-עיי.

סופה של אכזבה נכזבת.

סופו של כישלון נכשל.

סופה של תקוותה הדלה של הכמיהה לתאווה, הדלוחה, הדלומיה.

סופו של כל מה שעבישי.

סופה של הערווה העכבישית.

סופו של רובי. רובי ויטנברג.

סוף נעים.

סוף אכזר.

סוף שותק.

בלי מילה, בלי מילה.

סוף שאין לו שם.

של שיר שאין לו שם.

של אהבה שאין לה שם.

אהבה ליפה.

אהבה לאין-כלימה.

אהבה לאין-זוהמה.

אהבה לאין-אינה, אהבה שאיננה.

שיר מספר 234 - לא לשם שמיים

בסלע לא היכיתי,

את צלם האישה לא השחתתי,

את רישולי רצוני הטוב לא הכחדתי,

את עטי היקר לי מכל לא הצנעתי,

את לשוני כפוית-הטובה לא הרהבתי,

לא הרהבתי כלל.

לא הרהבתי עוז לעשות; כלל,

שמיי קדרו עליי ואני את נפשי לא מילטתי,

רצה בי גורלי, רצה שלא אהיה - והייתי.

הייתי לרוכל.

רוכל של דברי מתיקה.

אבל את שפיכתי לנגב מיהרתי,

אבל את השמיים לא אני בראתי.

שיר מספר 235

להיחפז לצאת, להיחפז לצאת. לא להשאיר דבר מאחור. לא להשאיר דבר מאחור.

כדור הרובה את המטפחת הכתים. הדם לא נראה, הדם לא נראה. לא אותי הוא הכתים.

לא אותי.

אני הייתי שוחה בערבות מואב, אני הייתי מתפתל במדבר. משרך דרכי בדיונות שהיו לי למרבצי זהב.

אני הייתי אוכל קקטוסים. אני הייתי אומר לי "אני הייתי אומר לי". אל תמות, רובי. "אל תמות".

שיר מספר 236

הניחו את הרגליים לפני הראש.

עשו מה שאני אומר או שאני יורה.

הניחו את הלסת לפני פי-הטבעת.

עשו מה שאני אומר או שאני יורה.

אהבו את היופי - אהבו אותו מכל הלב. אהבו גם את הלב.

עשו מה שאני אומר או שאני יורה.

תילשו לעצמכם את העיניים, למען לא תיראו דבר-עוולה.

עשו מה שאני אומר או שאני יורה.

עשו מה שאני אומר או שאני יורה.

שיר מספר 237 - שיר בשם "רומנטיקה מקולקלה"

היא יפה בכל מעשיה ובכל דיבוריה ובכל עוויתותיה ובכל גידופיה.

הנעליים שלה יפות, הכוס שלה יפה, הסוודר שלה יפה, הפיטמות שלה יפות וגם חור-התחת שלה יפה.

שיר מספר 238 - הדם והאימה, הדם והאימה.

התשוקה הבלתי-ממומשה

האיבה הבלתי-ממומשה

הזקפה הבלתי-ממומשה

הדם והאימה, הדם והאימה.

שיר מספר 239 - השירה שלי; שהיא יפה וטובת-לב ושיש לה הרגשת גראנד-דילוז'יון אבל לא רק

ושהיא כל כך נעימה למגע והיא כל כך רוצה שכולם ילטפו אותה עד שהיא כל היום מכורבלת בתוך עצמה.

שיר מספר 240

"האם אי-פעם התאהבתם במישהו שלא הייתם אמורים להתאהב בו?"

"האם אי-פעם התאהבתם במישהו שלא הייתם אמורים להתאהב בו?"

שיר מספר 241

הרגשה שלי היא לא טובה-לי

הרגשה שלי היא לא מראה-לי

היא לא מראה-לי מה שמפתה אותי

מפתה אותי להיסחף למעבה הרגשת-הרהב וההללויה-הללויה                            "הללויה! הללויה!"

היא לא מראה-לי מה שמפתה אותי

מפתה אותי להיסחף למעבה כוסים הפעורים לרווחה-לרווחה

(והם קוראים לי לבוא ולגמוע עוד ועוד)

היא לא מפתה אותי, היא לא מפתה אותי.

היא לא מטאפורית מספיק,

היא לא פיגורטיבית מספיק,

היא לא ריאליסטית מספיק,

היא ציור שמן על קנבס -

אבל בלי צבעי שמן.

היא דימוי יהודה עמיחאי,

היא מוסיקה רובי וויליאמסית,

היא עוני פוטוגאני קריביאי,

היא בתים של 4 שורות,

שנמשכים עוד ועוד,

בריק האיום דואים עוד ועוד,

תופסים יותר מידי מקום,                                         יותר מידי, יותר מידי

כולם חושבים שכבר היו צריכים למות מזמן -

אבל הם לא מתים,                                                            למה הם לא מתים? למה הם לא מתים?

כי אלוהים לא הקציב להם תוחלת חיים.

שיר מספר 242

"האנשים

הזקוקים

ביותר

לפסיכותראפיה

הם אלה

המורעבים לאהבה"

שיר מספר 243 - שיר בשלוש שורות (7)

המריטה. נוצות מרוטים של עופות דורסניים, נוצות מרוטים של תרנגולים פתיים.

המריטה. נוצות מרוטות של הוללים צעירים, נוצות מרוטות של תיישים זקנים.

המריטה. נוצות מרוטות של נוצים מרוטים, נוצים מרוטות של נוצות מרוטים.

שיר מספר 244 - שיר בשלוש שורות (8)

סופט-פורנו של אר.טי.אל - ישבנים עולים ויורדים, חדירות משוערות.

סופט-פורנו של סאט אוהן - ישבנים עולים ויורדים, חדירות משוערות.

סופט-פורנו של רובי ויטנברג - יהיה סופט-הפורנו שבגללו יישברו כל שיאי השפיך.

שיר מספר 245

מוות מתוק או מוות חמוץ? מוות מר כלענה או מוות מתוק מדבש? מוות שימתיק אגרופים המונפים באויר וברקה או מוות שיחמיץ בדידות מתוקה? מוות חמצמץ - שמחליק בגרון ולא משאיר עקבות או מוות מתקתק - מתוק מידי בשביל רובי? מוות טוב, מוות טוב. ארצה!

שיר מספר 245 א' - הדם והאימה, הדם והאימה

חוויות עמומות שלי                                                                        פיות מענות אותי למוות                  כל כך מאיימות                                                                                 מרטשות עצמותיי

חוויות מאיימות עלי                                                                       עמומות כל כך ומוחשיות כל כך

הדם והאימה, הדם והאימה.                                                             הדם והאימה, הדם והאימה.

הפונט, הפונט! הוא יפה והוא טוב-לי יותר מכל מחשבה מילולית.

שיר מספר 246

אני רוצה לרצוח יותר מאשר אני רוצה לזיין -

האם זה רע?

אני רוצה לרצוח יותר מאשר אני רוצה להירצח -

האם זה רע?

אני רוצה למות יותר מאשר אני רוצה לחיות -

האם זה רע?

אני רוצה שמוות-שלי יהיה ספונטני. ושמח. מוות שמח. היי-די-הואו! היי-די-הואו!

כי טוב למות. פשוט טוב למות.

שיר מספר 247 - מותו של

הוא לא יישב לשולחן, בשעה 7 וחצי בבוקר

ויטבול ביצה קשה במי מלח

הוא לא יישב לשולחן, בשעה 7 וחצי בבוקר

ויטבול את הקורנפלקס בחלב

לא היום,

לא מחר,

אף-פעם לא.

העבר הוא ניצחי מעתה.                                                                 מעתה אמור "רובי היה.."

העבר הוא נחלת העבר,

ההווה הוא נחלת העבר,

העתיד הוא נחלת העבר.

שיר מספר 248

מעולם לא ידעתי אישה,

בשבילי האישה היא אם האלוהים.

שיר מספר 249

הנאות-שלי מפוקפקות כי אני מפקפק בקיומן; אני חושד שהקיום שלהן אשלייתי בלבד (על-אף קלישותו).

הנאות-שלי הרסניות והן כבר הרסו כה-הרבה עד כי רק את כלי-המשחית נשאר להרוס. והוא גדול ואימתני.

הנאות-שלי הן כבר לא שלי -

הן של אנשים זרים,

עם כובעים מחודדים,

ומבטא נורבגי מצחיק, שהשם שלהם לארס.

שיר מספר 250

הנאות קודרות שלי מענגות אותי

הנאות קודרות שלי מענגות אותי

הנאות קודרות שלי מענגות אותי

הנאות קודרות שלי מענגות אותי

הנאות קודרות שלי מענגות אותי

מילים יפים שלי משרתים אותי כמו נמלים עצלים צועדים לאיטם בשורה ארוכה ישבן-לישבן למורת-רוחה של המלכה.

שיר מספר 251 - הדיכאון הקונסטרוקטרובי מכה גלים סוררים ומטביע תרנים של מלחים גאים

אני מדבב.

אני מדבב רגשות מתים.

אני מדבב את המילים,

המתים.

אין הנאה בכתיבה, יש רק צער;

והצער הוא כמו גלים סוררים והוא מטביע תרנים, של מלחים גאים.

שיר מספר 252

החברים שלי שבים ומופיעים בחלומות שלי והם מספרים לי על כל מה שהספיקו לעשות בזמן שלא היו חברים שלי.

הם מספרים לי על הבחורות שזיינו בזמן שלא היו חברים שלי.

הם מספרים לי על המכוניות המהירות והכבישים הריקים.

הם מספרים לי על הזכרונות של צבים צהובים. 

הם אוהבים אותי, הם לא מכירים אותי. אני כותב עליהם, אני לא מכיר אותם.

אני סובל בשקט, אני סובל ברעש. הם לא מכירים אותי, הם לא יודעים מי אני,

הם חושבים שהשירה שלי נחותה, הם חושבים שהיא מחווירה לעומת דבר-מה,

הם חושבים שאני לא יודע שכולם יודעים מי אלה שלא מזיינים,

הם חושבים שאני לא יודע שכולם לועגים לאלה שלא מזיינים,

הם חושבים שאני לא יודע שאלה שלא מזיינים הם בעצם מתים.

שיר מספר 253

מה שהכי כואב זה שאני בעצם לא יודע למה אני מסוגל בגלל שאני עושה כל כך מעט

ואני עושה כל כך מעט כי אני מרגיש שגם המעט שאני עושה הוא לא טוב

וכשאני אומר שאני עושה מעט אני לא מתכוון לשירים הרבים שכתבתי ולמסות ולסיפורים

אני מתכוון לעשייה החוץ-ספרותית שלי שהיא כמעט ולא קיימת ובזאת דלילותנ ודליחותה

אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר האנשים שהיה לי איתם דיאלוג השנה

אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר המקומות החדשים שהייתי בהם השנה

אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר הבחורות שחשבתי עליהן כשאוננתי, השנה

..הגירויים המיניים שלי...? הם דמיוניים לגמרי!

שיר מספר 254

אסור להגיד שלום לאנשים לא חשובים,

אסור להגיד שלום לאנשים לא יפים,

אסור להגיד שלום לאנשים בלתי-מועילים,

אסור להגיד שלום לאנשים שלא יכול להיות שתשיג מהם:

קידום חברתי או סקס.

שיר מספר 255 - אשמה.

אני אשם שהפציצו את הירושימה ונגסקי? אני אשם?!

בהחלט.

אם הייתי נולד קצת יותר מוקדם..

והייתי מכיר את האנשים הלא-נכונים..

אולי הייתי יכול למנוע את זה!

למה לא נולדתי יותר מוקדם?

כי אלוהים לא רצה, או הגורל..

למה אלוהים לא רצה, או הגורל?

כי הוא לא חשב שאני מספיק טוב..

בשביל למנוע הפצצות אטום.

ובמה אשמתי? בזה שהנני מי שהנני?

בהחלט.

אני אשם שהפציצו את הירושימה ונגסקי.

שיר מספר 256 - מוות לרובי

מוות לרובי

מוות לרובי

מוות לרובי

מוות לרובי

שיר מספר 257 - פנטזיה נובורישית על אישה בגיל 35 בשם רחל של אישה בת 35 בשם רחל

יש שני גברים בחלום שהיא רוצה לחלום.

כושי, ערבי ואדם בצבע לבן

הכושי הוא גם ערבי וקוראים לו חסאן

חסאן מזדיים כמו שור אבל היא אוהבת את זה

הלבן מזדיים כמו חילזון וגם את זה היא אוהבת

יש לה שם וקוראים לו רחל

אני רוצה לחשוב שרחל רק מאוננת ולעולם לא מזדיינת

אני רוצה לחשוב שרחל נטולת יצרים מיניים למרות ביולוגיותה

אני רוצה לחשוב שרחל לא הייתה יכולה לספק תיאבון מיני עצום שלי

אני רוצה שאנאיס תהיה שלי, בדרך-פלא - כי בדרך-הטבע אני חסר-ישע. אבל היא לא תהיה כי אין ניסים.

שיר מספר 258 - "החבאת היזכרות"

אני לא זוכר שזה קרה אבל זה קרה. אני חווה את זה כאילו זה קורה בפעם הראשונה. טייק אוהן.

אני זוכר את אילונה כל כך טוב. כל כך טוב. וגם לולא הייתי רואה בדיוק אותה הייתי חושב שזאת היא.

גם אם זאת הייתה מישהי ששונה ממנה לגמרי ואני הייתי מתאהב בה כפי שהתאהבתי באילונה - הייתי חושב שזאת היא והייתי אוהבה כאילו מעולם לא אהבתי. לא כאילו;  "הייתי אוהבה מעולם לא אהבתי".

שיר מספר 259 - צר לי עליך עולם יקר!

אני כל כך גוסססססססססססססססססססססססססססססססס, סססססססססססססססססס

אני כל כך גוסססססססססססססססססססססססססססססססס, סססססססססססססססססס

אתם הורגים אותי, אנשים. אתם פשוט הורגים אותי.

אני לא גיתה ואני גם לא שייקספיר - אבל אתם פשוט, פשוט הורגים אותי.

איך אתם הורגים אותי? אה? איך אתם הורגים אותי, אה?

עם השקרים שלכם, עם משחקי התחפושות שלכם (גם של הגוף וגם של הנפש), עם האין-שאר-רוח שלכם.

אני מת, חברים. אני משלים חובתי המוסרית האחרונה (למות).

שיר מספר 260 - סיח הפיח

אה....... אני לא אוהב שאתם צועקים עליי.    לא-לא.

אה....... אני לא אוהב שאתם מחייכים אליי.   לא-לא.

שיניים שלכם מדיפות את הבלותכם ואת הרוח-הרעה-המוסווה-היטב שלכם.

שיניים שלכם מדיפות..  צחנות כל מה שאני שונא-שונא.

שיניים שלכם כל כך יש-ר-א-ל-י-ו-ת.

שיר מספר 261

אני צריך שיאהבו אותי כמה שיותר.

אין טעם בחיים בלי שאוהבים אותך.

אני לא-נושף בעורפה של אנאיס אבל אני כל כך רוצה,                                     כל כך כל כך רוצה!

אני פוחד שאני אחשוב שאני מקסים אותה והיא לא תחשוב שאני מי-יודע-מה,

ואני אחשוב "אני ממש לא-כלום." ולמצולות אשקע-אשקע דומם ולא תהיה לי עוד אף מילה.

אולי זה לא יקרה

סביר מאוד להניח שזה לא יקרה

אבל מה אם זה יקרה? מה אז? נפשי תימוט.

ולא תהיה לי עוד אף מילה.

שיר מספר 262

מתי אני כבר אמות? מתי אני אמות? מתי אמות?

אני רוצה למות מיד, אני רוצה למות בלי להרגיש.

אני רוצה למות.

שיר מספר 263

אילו ימים הם אילו הימים? אילו הימים הם אילו הימים?

ימי כיחלון ושידפון, ימי חידלון וכיזבון, ימים שדי בם. די.

"די בכם ימים - די בכם!" מתרה בהם נפשי בלא הועיל

"די בכם ימים - די בכם!" ולא יודע אני אי-זה הוא שיהיה לי לשוחר רעתי ולמחיש זדוני.

אילו ימים הם אילו הימים? אילו הימים הם אילו הימים?

ימי מורת-רוח ומורת-שד, ימי מוראים ליראים עובדי השם.

ימים בהם דל כוחה של המילה והמשפטים כה נילאים.

ביגיעה רבה אני כנוע. ביגיעה רבה מתנחלת בי אהובתי, הבריאה.

שיר מספר 264

אותה אילונה פאהטרו שכה אהבתי, אהבה שיכול הייתי להקדיש, להקדיש לכל בת-תמותה נאוה אחרת.

אבל בה בחרתי. בחרתי בה. והאל ידע זאת (כן-כן) והיא ידעה זאת. והם שניהם יחדיו היו לי ליגון הממאיר.

אני עדיין רוצה לאהוב. מאוד מאוד מאוד רוצה לאהוב. אבל אין לי את מי. אני מכלה אהובות פוטנציאליות

במבט

בטון דיבור

בארשת מוות.

את אותן דקות ספורות שדרושות כדי להתאהב רק לי אלוהים נתן כגזירה שאינני יכול לעמוד בה.

שיר מספר 265

שירה שלי ברמה נמוכה, שירה שלי ברמה נמוכה                     שירה שלי עלובה כל כך 

והיא כה דלה ודלוחה, כה דלה בעיקר. וגם עבשה נורא

והיא נחותה מבחינת הטכניקה של כתיבת שירה!                      אז היא מוכרחה להיות גדולה

שיר מספר 266

אין לי יכולת להנות מהנאה.                                                                        אין לי הנאה מהנאה         

אין לי יכולת להנות מסבל.                                      אין לי הנאה מסבל           

אין לי יכולת להנות מתשוקה.                                                          אין לי הנאה מתשוקה

אין לי יכולת להנות מחרדה.                                    אין לי הנאה מחרדה

אין לי יכולת להנות מאהבה.                                                           אין לי הנאה מאהבה

אין לי יכולת להנות משנאה.                                   אין לי הנאה משנאה

אין לי יכולת להנות ממחשבה.                                                         אין לי הנאה ממחשבה

שיר מספר 267

ראיתי בספריה בחורה כל כך יפה, כל כך מעוררת ערגה. ערגה לערוג. לערוג למשהו יותר טוב. יותר טוב.

רציתי שהיא תדע דבר-מה. רציתי שהיא תדע שהייתי רוצה להגיד לה:

"תני לי לבהות בך ולדמוע,

"תני לי לבהות בך ולגווע."

יהיו אלה שורות מרופשות בדף מבוייש שהלובן בו עז,

או שיהיה זה פי המדווה שיבשר לה 

הסיבה

למותי

הקרב ובא

וגם התשובה לכל                     =                          דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר

מה

שיכול

לגרום לי, לחשוב שלא לאבדון ראוי העולם.

שיר מספר 268

אני לועס את חיכי ומייחל למותי

הבא וקרב

קרב ובא

בא וקרב

קרב ובא

מתרסק לתוכי

מטוס קרב בריטי מממלחמת העולם השניה                                          פףףףףףףףףףףףףף

עם פרופלורים עצלניים והרבה עשן                                                  פףףףףףףףףףףףףף

אני מתנפץ לרסיסים

אני עולה באש

אני לועס את חיכי ומייחל למותי

שיר מספר 269 - מסה על אומניפוטנציה שהיא אימפוטנציה שהיא אומניפוטנציה

יש לי 14,032 שקל בבנק - אני עני מרוד. לוגיקה שלי לא הגיונית מספיק. לא הגיונית מספיק.

הייתי נותן לך את הכל אם הייתי מכיר אותך קצת יותר טוב. הכל.

באמת.

אין לי שום דבר נגד כסף מלבד העובדה שהוא תמיד אימלל אותי.

תחומי התעניינות שלי אף-פעם לא היו רווחיים. אפילו לא זולים.

תחומי התעניינות מאוינים-פיננסית.

בחורות במבטא רוסי אוהבות לדבר עם אנשים בכלל או רק איתי? מחפשות ספר או זיון?

לו היו יודעות שעני מרוד הנני ושאני חוטא במשלח-ידי

היו בזות לי, גם בפניי.

חורצות לשון

לחה בכוס מתוק

שיר מספר 270 - שיר על המילה (1)

אין לי את המילה

השדופה, השפופה -                                                                                             

המילה שבשלה לא אחטא!

המילה שאלוהים הוא פטרונה.

שיר מספר 271

זה מאוד מביך                                                                  ואפילו מביש

ללכת לאיבוד בחצר האחורית

של הבית שלך                                                                 או של דודה שלך

כשזה קורה לך אתה מבין

כמה מעט אתה מבין                                                          שאתה לא מבין

כמה בקלות אתה יכול ללכת לאיבוד

בתוך עצמך                                                                     או בתוך אישתו של דודתך

שיר מספר 272

טרילולי רצון טוב וטלית שכולה תכלית

ת'יס מונקי איז גווינג טו אוואן

טודיי איימ גווינג טו אוואן, בייבי

ביקוז אין אוואן אוורית'ינג איז פיין

טרילולי רצון טוב וטלית מוכתמת בדם

שיר מספר 273 - שיר על המילה (2)

יש לי מילה אבל זו המילה הלא נכונה.

יש לי מילה אבל זו מילה כל כך נושנה ובלתי-שנונה.

יש לי מילה אבל זו מילה שלי, שלי, ורק שלי - אז אני לא אגלה לכם אותה!

שיר מספר 274 - שיר על המילה (3)

המילה שהיא יפה מכל - אבל לא בגלל שהיא מילה.

המילה שהיא הסיבה לכל - אבל לא בגלל שהיא מילה.

המילה שהיא נאצלה מכל - אבל לא בגלל שהיא מילה.

אז בגלל מה? בגלל מה. בגלל שהיא מראה של נפש נעלה.

שיר מספר 275

משחק החיים או משחק המוות? משחק של חיים או משחק של מוות?

משחק שתכליתו אשליה מתוקה או משחק שתכליתו אמת מרה?

משחק החיים או משחק המוות?

משחק שהכללים שלו קבועים או משתנים או משחק שאין לו כללים?

משחק החיים או משחק המוות?

משחק של רובי או משחק של לא-רובי?

שיר מספר 276

מה שאני כותב עכשיו, יום אחד לא יתקיים, כמו שהוא קיים עכשיו

הוא יהיה קיים - אבל לא כמו עכשיו

הוא יהיה קיים - אבל לא כמו עכשיו

שיר מספר 277

כל מה שאת צריכה לעשות זה לפשק את הרגליים ולהניף אותם כלפי מעלה         כן, ככה

כך שתהיה לי נקודת תצפית אופטימלית לכוס שלך ולנקב שמתחתיו                  הנה בייבי אני תיכף גומר

שיר מספר 278

פוצצו פאב במרכז לונדון, בסוהו

אני מעודכן: אני יודע מה קורה בעולם

(אל תחשבו שרק הצרות שלי מעניינות אותי)!

זה מאוד מעניין (אותי) לראות בסקאי ניוז

אמבולנסים מהבהבים

אנשים מבוהלים

וזה משמח (אותי) לראות: אנשים מתים.

שיר מספר 279

כל הנביאים שלכם וכל האלוהים שלכם                                  כל המזמוזים שלכם וכל הזיונים שלכם

הם אלה שמחזיקים אותכם חיים                                            הם אלה שמחזיקים אותכם חיים

והם בשבילי היינו הך: הבל-הבלים                                       והם בשבילי היינו הך: הבל-הבלים

כל ההספדים שלכם וכל האיחולים שלכם                                כל הלחישות שלכם וכל הזעקות שלכם

הם אלה שמחזיקים אותכם חיים                                            הם אלה שמחזיקים אותכם חיים

והם בשבילי היינו הך: הבל-הבלים                                       והם בשבילי היינו הך: הבל-הבלים  

שיר מספר 280 - שיר על המילה (4)

את המילה "גסיסה" לא אני המצאתי, אבל המציאו במיוחד בשבילי.

את המילה "מיתה"  לא אני המצאתי, אבל המציאו במיוחד בשבילי.

את המילה "גאווה"  לא אני המצאתי והיא בלתי-שימושית עבורי.

את המילה "שמחה" לא אני המצאתי והיא בלתי-שימושית עבורי.

את המילה "אהבה"  לא אני המצאתי והיא בלתי-שימושית עבורי.

את המילה "נעלות"  לא אני המצאתי, אבל המציאו במיוחד בשבילי.

את המילה "נבזות"   לא אני המצאתי, אבל המציאו במיוחד בשבילי.

את המילה "מיתה" ואת המילה "טובה" לא אני המצאתי ואין לי מושג מה פירושן.

את המילה "גסיסה" ואת המילה "איטית" ואת המילה "מייגעת" לא אני המצאתי.