Embedded Files
שירים על חיי
העולם הבא
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר:" (פרקי אבות)
· שירי גורלות 3-34 (98)
· שירים גרמניים 35-53 (46)
· קת'רינה 55-64 (30)
· דיספוזיציות 65-90 (84)
· שירים ראשונים ושירים אחרונים 127-160 (80)
· זלצבורג 91-112 (67)
· PASSAPAROLA! 113-126(49)
{כפי שמופיעים השירים בכתב-יד: זלצבורג 171-256 (86) נכתב בין: 5.9.99 ל9.9.99-, כל השאר 1-170 (170) + 257-271 (15) = (185) נכתב בין 18.8.99 ל4.9.99- וב9.9.99-}
שירי גורלות
"באר היטב לך אגיד, את אשר לדעת "אלוקי. עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשו שנוצרתי
את תאבי, לא אכחד ולא אדבר בחידות, כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי. קל וחומר במיתתי.
וכמו באוזני ידידים אפתח פי ואומר: הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה."
אני פרומתיאוס, נותן האש לבני אדם!"
"פרומתיאוס האסיר" - איסכילוס "מחזור ראש השנה ויום כיפור"
שיר הלל לבורא (סידור תפילה)
אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא.
לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא.
ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא.
והוא היה והוא הווה, והוא יהיה בתפארה.
והוא אחד ואין שני, להמשיל לו, להחבירה.
בלי ראשית, בלי תכלית, ולו העוז והמשרה.
והוא אלי וחי גואלי, וצור חבלי בעת צרה.
והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא.
בידו אפקיד רוחי בעת אישן; ואעירה -
ועם רוחי גוויתי; ה' לי ולא אירא.
מה אשיב לה'? כל תגמולוהי עלי. (תהילים קט"ז, יב'-יד')
כוס-ישועות אשא ולשם ה' אקרא!
נדריי לה' אשלם - נגדה נא לכל עמו.
חסד האל בטבע, הטבע בחסד האל! (תהילים)
אשר לו הים והוא עשהו ישמחו השמיים ותגל הארץ
ויבשת ידיו יצרו ירעם הים ומלאו
יעלוז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי היער
ה' מלך תגל הארץ נשאו נהרות ה' - נשאו נהרות קולם
ישמחו איים רבים
ענן וערפל סביביו ישאו נהרות דכיים
צדק ומשפט מכון כסאו
אש לפניו תלך מקולות מים רבים אדירים משברי ים
ותלהט סביב ציריו
האירו ברקיו תבל אדיר במרום ה'
ראתה ותחל הארץ
הרים כדונג נמסו מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ
ירעם הים ומלואו
נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו
קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים
קול ה' שובר ארזים
וישבר ה' את ארזי הלבנון וירקידם כמו עגל לבנון ושיריון כמו בן ראמים
קול ה' חוצב להבות אש
קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש
קול ה' יחולל איילות ויחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד
ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם
ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום
לא אנושי מידי.
הצורות האלוהיות האלה - שאין להן שם,
מרחפות באויר בדמויות של
עז מחוייכת, נחש טוב-לב - האלוהים של הבוקר שלי
הצורות האלוהיות האלה - שאין להן שם..
מתפתלות לאיטן, שטות באויר, מתערסלות, מעכסות גופן עד לבלי-היכר כל איבר ואיבר,
באי-סימטריה מופלאה;
צונחות
מתפתלות
מתפתלות וצונחות, באי-סימטריה מופלאה.
האלוהים של הבוקר שלי!
ההפרעה,
תיכף תבוא. אה-אה. ההפרעה תיכף תבוא, כי
כאלה הם החיים האנושיים: רצופי הפרעות.
תהיה זו קרסטין ("היי היי, הו הו, היי היי, הו הו").
היא תיכנס בדלת והכל יתפוגג; כאילו לא היה.
ואני?
עוד אשוב להתגעגע לחוטי המשי המופשטים המעופשים המעופפים המרופשים המטופשים הללו,
האלוהים של הבוקר שלי.
סיפור על חלל שהוא נקב ועל נקב שהוא חלל.
היא הזדיינה איתו בגלל שהיה פרוע.
ההורים שלה לא אהבו אותו.
היא הרתה לו.
היא נאלצה להתחתן איתו כי בשבילה הפלה הייתה רצח.
גם היא לא אהבה אותו.
אבל הילד. היא האמינה שאת הילד היא תאהב.
והילד יצא אמנם היפר-אקטיבי אך בעיקר: קונפורמיסט, אגוצנטרי, אסרטיבי ופרקטי.
והיא חשבה איך נישואיה במקום לקדש את הלידה חיללו אותה.
והיא חשבה כמה זה היה יכול להיות הרבה יותר נכון קודם להתחתן ואחרי-זה לעשות ילדים.
והיא חשבה כמה התאווה את הנפש משחיתה וכמה היא הייתה רוצה שהילד שלה לא יהיה שלה.
ויום אחד כשעידו - זה היה שמו - חזר מבית-ספר היא קראה לו אליה ואמרה:
"אני יודעת שאתה צעיר מידי בשביל להבין את זה אבל בכל זאת אומר לך. אומר לך שאני מצטערת שלא הזדיינתי עם ראובן ויטנברג. הייתי צריכה להזדיין עם ראובן ויטנברג! הוא היה גבר חלומותיי אבל הוא היה מותש מתלאות הזמן וגם לא ידע גם איך לנסח את הרצון שלו להזדיין אז לא יכולתי להזדיין איתו. אני יודעת שאתה צעיר מידי בשביל להבין את זה אבל בכל זאת אומר לך: דע לך שאם הייתי מזדיינת עם ראובן ויטנברג - אתה, או מי שהיה נולד במקומך - הייתם ילדים כלבבי."
ראובן-ויטנברגיות; "וככל שיענוהו כן יירבה וייפרוץ"
מעתה אחיה לעד, על-סף חרפת רעב.
אוכל רק לדמיין איך המעטים ששיריי נגלים להם
חושפים אחת לאחת את שלל מגרעותיי בכתיבה
מעתה אחיה לעד על-סף חרפת רעב.
בנקל אתפתה להאמין בתקוות שווא ואשגה בחלומות בהקיץ
כשעידו יראה לעוד איזה ניצה שתיתן לי כסף שיספיק רק לפיצה
ואנצל-לי לרגע מחרפת רעב, אבל לא לתמיד
אבל לא - לא לא.
מעתה אחיה לעד על-סף חרפת רעב.
עיניים זרות, טמאות, מגואלות בדמה של הוויה נחותה, ירפרפו
משורה לשורה, יבקשו למצוא דבר-מה שיזכיר דבר-מה אחר
טוב יותר, דבר-מה שלא קיים, אהוב, נשכח, "ואפשר לרקוד את זה?"
זו מוסיקה מצויינת לזיונים, אבל לא לתמיד
אבל לא - לא לא.
מעתה אחיה לעד על-סף חרפת רעב.
יותר לא אנדוד.
כעת אני בגרמניה אבל לא עוד.
זו היא לי ארץ הניכר האחרונה-לי.
את חיצי הגורל המושחזים והמדוייקים יספוג גופי הדווה·
את תרעולת הזולת הממיתה תספוג נפשי המפרפרה·
ונשמתי תצא נקיה. נ-קי-ה·
תהילתי המדומה - היא לי סבל של ממש.
נגוזה לעד ליאונורה בת-צחוק מליבי
(אותה איש לא ישיב, איש-לא-ישיב)
רק אחותה בת-מרורים פורטונה משמשת לי לחברה, אך
אל-לי להאשים איש. אלוהים בכל. אלוהים בכל.
מעתה אחיה לעד, על-סף חרפת רעב.
"זה הכל מאוד רוחני - אך, האם זה גורם לך להשפיך?"
תעתועי גורל (עונג ובושה)
נכנסתי אחריה למקדונלדס וראיתי איך
היא את שפתיה מלקקת לאחר שגמרה
את ההמבורגר והצ'יפס והפפסי ואני גמרתי
בתוכה בשירותים שהיו מאוד מאוד נקיים
בדיוק שתי דקות אחרי שהיא גמרה.
השארתי את התחתונים למזכרת למי
שיבוא אחרינו והלכתי לדרכי כשכפתורי
מכנסיי רכוסים היטב למען הוא לא יפזז
לעין כל ובכל זאת ניצל רשל פשע
הציץ והציץ ובזאת הפעם אף נחשף
בטרם מסך מבושיי הספיקותי להוריד-לכפתר
מזלי שהנפגע היה אך קבצן עיוור.
לחיות זה רע.
לחיות זה רע
אני אומר לך
אל-תגיד-לי "מה נשמע?"!
לחיות זה רע
אני אומר לך
אל-תגיד-לי "מה נשמע?"!
לחיות זה רע
אני אומר לך
אל-תגיד-לי "מה נשמע?"!
לחיות זה רע
אני אומר לך
אל-תגיד-לי "מה נשמע?"!
לחיות זה רע
אני אומר לך
אל תגיד לי "מה נשמע?"!
אל תגיד לי "מה נשמע?"!
אל תגיד לי "מה נשמע?"!
אל תגיד לי "מה נשמע?"!
לחיות, זה, רע, אני-אומר-לך, אז:
אל! תגיד! לי! מה! ניש! מהההה????
לחיות זה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
חשיבותה של חשיבות; מצופה למצופה; אוטוביוגרפיה רשמית.
מרומנטיקן גרמני מבחירה, לרומנטיקן גרמני מאונס.
מצופה מבחירה, לצופה מאונס.
אל תיגע בזה! זה לא שלך!
מתייר מזדמן לתושב זר.
מרומנטיקן גרמני לנאורוטיקן פרעוני...... מנאורוטיקן פרעוני לפירומן טבטוני........
אה אה אה - "זה באמת מצחיק!" הוא אמר ומיד אחרי זה הוא מת מרוב בדידות (מרוב בדידות הוא מת).
אתה יכול לדפוק אותה אבל לא לצאת איתה
את הכוס כבר ראית וגם הרגשת
וגם את החור שלידו ראית וגם הרגשת
אתה יכול לדפוק אותה אבל לא לצאת איתה
נישקת את השפתיים של מטה
אך לא תנשק את אלה של מעלה
אני לא יודע אם היא זונה או שאתה זונה, אבל דבר אחד ברור:
הזיונים שלך לא בחינם.
אהובה של אף-פעם (עצת טקטיקה פרקטית לעקיפת חוק המוות של הגורל האנושי)
את הזמן אנו מחלקים לשנים, חודשים, ימים, שעות, דקות ושניות. וכו'.
אלה יחידות בתוך יחידות בתוך יחידות בתוך יחידות בתוך יחידות בתוך יחידות. וכו'.
והנה חלפה לה יחידה אחת ואחרת באה במקומה: גדולה, שווה, או קטנה מקודמתה.
אבל גם ברצף של אינסוף יחידות - לכל יחידה יש סוף.
חלוקת הזמן מזכירה לנו את המוות.
השפיכה שלנו.- היא הסוף של תאוותנו.
השעווה מתמוססת לאיטה והלהבה כבה.
הסוף שלנו הוא המוות.
המוות מצער
הצער רע לנו
הסוף שלנו הוא המוות
כי האינסוף שלנו הוא האל-מוות
האל-מוות הוא הנצח
הנצח לא בהישג ידינו·
את הזמן אנו מחלקים לשנים, חודשים, ימים, שעות, דקות ושניות,
חלוקת הזמן מזכירה לנו את המוות.
השפיכה שלנו היא הסוף של תאוותנו.
השעווה מתמוססת לאיטה. הלהבה כבה.
כל שאיפה ממומשה היא הסוף שלנו -
בין אם היא פיסית, נפשית או רוחנית -
היא הסוף.
השעווה מתמוססת לאיטה והלהבה כובה.
הנצח שלנו הוא האנטי-סוף שלנו
את הנצח שלנו אפשר להשיג רק אם לא שואפים
רק אם לא שואפים
או אם שואפים ולא משיגים
כי הסוף שלנו הוא המוות
כי האינסוף שלנו הוא האל-מוות
האל-מוות הוא הנצח
הנצח לא בהישג ידינו~
האנטי-נצח הוא
האין-נצח הוא
הנצח של בני-המוות הוא
אף-פעם
ואני אהובה של אף-פעם.
בידור לשמו
כשלא עייפים כשמתעוררים,
כשהכאב נסבל,
כשהסקסיות לא מעמידה ויופי לא גורם לבכות -
החיים הם בידור לשמו.
מחשבות של דימון על טבע חוסר הדימיון
הסופיות והאינסופיות.
של החוויה.
"הרבה הרבה
פעמים מספור
כלו עיניי
וחישבו לדמוע
על שום חזיון תעתועים זה:
אלה ויהודי
פוסעים שלובי זרוע."
אין לי דימיון ואני נוטה למות.
אני לא יודע מתי - אבל יום אחד אני אמות.
החיים זוהי חוויה סופנית - כידוע לכל.
חוסר ידיעת מועד הקץ עושה אותה לאינסופית.
(זוהי כמובן קלישאה שפלה וכלל לא הייתה נחוצה
לולא הייתה לכתיבה איכות מסויימת שכזו:
כתיבה שמתוך-חוויה על-חוויה).
"מחיי: פיוט ומציאות"
כשכתבתי בפנקסים קטנים היו לי שורות קצרות
כשכתבתי בבלוקים היו ארוכות
זה היה שונה מאוד
אם הייתי כותב דקה לפני או אחרי דקה
אם הייתי כותב בבודאפשט ולא בזלצבורג
חוסר ההכרחיות של המציאות חודרת ומחלחלת לכתיבה שלי - ואני מודאג!
אני מודאג? אני מודאג.
אני מודאג כי ההכרחיות גם היא נמצאת וכי מדוע אני כותב מילים אלה דווקא?
הכל מוכתב, הכל מוכתב·
אני יודע שהיא יודעת שאני יודע
אני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא יודעת
אני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא יודעת שאני יודע
אני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא יודעת
אני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא יודעת שאני יודע
אני יודע שהיא יודעת,
אני יודע.
(טקטס מצויין שצריך להיות בהתחלה, כי זה מראה על פתולוגיה של חשדנות פסאודו-מיסטית)
(לא להוריד את ההערה הקודמת, חשוב להראות על חוסר-אמון בתבונת הקורא וגם על חשיבותה של חשיבות)
יום אחד מישהו שכח לכוון את השעונים (וזה שיגע לכולם את החיים)
יום אחד מישהו שכח לכוון את השעונים וזה שיגע לכולם את החיים.
אנשים היו ישנים ביום ועובדים בלילה.
אנשים היו כל הזמן מאחרים וגם אפפעם לא נפגשים.
יום אחד מישהו שכח לכוון את השעונים וזה שיגע לכולם את החיים.
ואנשים ממש הפכו ל.. משוגעים!
עצלים
מוטרדים
כפייתיים
מרדניים
אנשים היו מתעשרים בגיל 12~ הימים היו מתבלבלים! · אנשים היו מתחתנים בגיל 80!
גברים היו מזיינים בגיל 42 נשים בגיל 12 ונשים..? היו מזדיינות בגיל 22 עם גברים בגיל 62!
יום אחד מישהו שכח לכוון את השעונים וזה שיגע לכולם את החיים
ויוסף המשוגע היה "יוסף המשוגע" -
ואחרי שהכל הסתדר, כשיוסף המשוגע היה מתנהג לא בסדר,
היו בצחוק אומרים עליו:
"הוא נראה כמו מישהו שעוד לא סידרו את השעון שלו!"
טוב בלתי-מכוון (או שמא איננו כזה) -
הלה שעושה מעשים טובים
משום שכך ציווהו אלוהיו
עלינו לשבחו
על שדימה בליבו אלוהים
שמעודד עשיית מעשים טובים
אין בזה כל יופי
אין בזה כל יופי
אין בזה כל יופי
אין בזה כל יופי
אין בזה כל יופי
סבל מולד
לא פחות כואב מסבל נסיבתי
אין לי חוויות דימיוניות
אין לי חוויות דימיוניות
ישו
אז איך אתם אוהבים אותו:
נא, מבושל, מטוגן או על-הצלב?
ובראש שמוט ימינה או שמאלה?
והדם, עם דם בכפות הרגליים או בלי דם בכפות הרגליים?
עם מסמרים או בלי מסמרים?
איך אתם אוהבים אותו, איך אתם אוהבים אותו?
והמסמרים - אם אתם רוצים - רק במפרקים או גם בצלעות?
דרכו של האל לאהוב אותנו
כשמשהו רע קורה אתה מתקומם
אבל נגד מי בעצם,
נגד הגורל או נגד עצמך?
נגד עצמך:
על שלא השכלת להימלט מהרע.
נגד הגורל:
על שהביא עליך הפורענות הנוראה.
כשמשהו רע קורה אתה מתקומם
אבל נגד מי בעצם,
נגד הגורל או נגד עצמך?
נגד הגורל:
על שהגשים התרחיש הרע.
נגד עצמך:
על שלא רע לך כי רצית שכבר משהו ייקרה - טוב או רע.
כשמשהו רע קורה אתה מתקומם
אבל נגד מי בעצם,
נגד הגורל או נגד עצמך?
נגד הגורל:
על שמרדת בו במחשבה ולא נכנעת לו מבעוד מועד.
נגד עצמך:
על ששמת עצמך בכף הגורל.
כשמשהו רע קורה אתה מתקומם
אבל נגד מי בעצם,
נגד הגורל או נגד עצמך?
נגד עצמך:
על שקבעת טוב אך קבעת גם רע.
נגד הגורל:
על עצם זה שהוא קיים.
הגורל (תעתועי)
אתה לא יכול לברוח מהגורל.
ניסיתי דנמרק
ניסיתי קריביים
אפילו גרמניה ניסיתי! גורנישט.
אבל.. אתה לא יכולה לברוח מהגורל.
ואחד הוא גורלך:
לכתוב 500 שירי מוות, 400 שירים על המוזה ושירים בלתי-מוגבלים על חיי העולם הבא.
ומה יהיה כתוב באותם שירים?
על חיים כאובים ומכאיבים, אומללים ומאמללים, בלתי-אפשריים! ועל רצונות, בלתי ממומשות..
(פנטזיות סקס והזיות סוריאליסטיות גם)
הכרחיות
אין דבר כזה - מה שכתוב למעלה.
אין הכרח שהשמיים לא ייפלו ארצה
אין הכרח שהארץ לא תרקיע השמיימה
אין הכרח שהרגליים שלי ימשיכו לשאת אותי
אין הכרח שהשכנה שלי לא תירצח אותי
ושהמשהו הזה באוזניים ישמור לי על שיווי המשקל
ושהגרביטציה גם היא תעשה לי טובה
לפיכך:
ממשותנו לא פחות ממשית מכל פנטזיה אחרת! (והפנטזיות שלנו לא פחות לא-ממשיות מהממשות)
כוח ההתנגדות
כוח ההתנגדות גדול מכוח המשיכה.
דברים מתרחקים יותר משהם מתקרבים,
דברים בורחים יותר משהם נצמדים,
דברים מרתיעים יותר משהם מפתים,
דברים שונאים יותר משהם אוהבים,
דברים הורגים יותר משהם מזיינים.
מימדי העצלות כמימדי ההשפכה: רשמי פורנו
את ההפרדה בין עשייה ורגש עלינו לבטל.
כי אם המעשה לא נעשה מתוך אהבה, אז הוא נעשה כביטוי של רצון-לחיים.
רצון-לחיים הוא רצון מאולץ אך עדיין: סוג-של-רצון.
וביטוי של רצון-לחיים הוא סוג-של-אהבה, כי כל רצון הוא ביטוי של אהבה.
את ההפרדה בין עשייה ורגש עלינו לבטל.
אי-עשייה אין פירושה עצלות,
כי אי-עשייה היא ביטוי של העדר רצון-לחיים והיא נעשית מתוך אי-אהבה.
את ההפרדה בין עשייה ורגש עלינו לבטל.
הרצון לא להשתופף בחיק ההמונים:
איננו ביטוי של סלידה מההמונים, אלא אי-עשייה של רצון-לחיים.
והרצון להפסיק את החיים - הוא ביטוי של אהבה כלפי אי-עשייה.
מציאות ודמיון
גברים יעשו הכל בשביל זיון.
נשים יעשו הכל בשביל שגברים יעשו הכל בשביל זיון.
אהבתה לו בשל חשקה.
חשקו בה בשל אהבתה.
הסיפור כשורש כל רע; בגנות הנרטיביות
נגיד שאתה חולם ורוצה להשתין,
נגיד שאתה חולם ורוצה לזיין!
אז המוח שלך ממציא לך סיפור שבו זה בסדר להשתין ולזיין.
ההשתנה המסריחה במיטה הופכת לשחרור נוזלים בריא.
זיון אחות או חבר ילדות הופך להשפכה לגיטימית-מית.
אני אסביר, אני אסביר. אני רוצה להסביר. אני לא חייב אבל אני רוצה. אני רוצה.
לכאורה אין אנו נתקלים במחסומים מוסריים בחלום
אבל למעשה אין זו אטמוספירה טבעית א-מוסרית,
אלא רציונליזציה פשוטה, מציאותית ושכיחה למדי - בצורת סיפור.
הסיפור בודה משמעות נסבלת לרצף של רגעים שהתהום באקראיותם.
אתם מבינים? אתם מבינים?
בחלום לא מתבטל המוסר - הוא מתכופף!
אנחנו עדיין מתביישים במניעים האמיתיים שלנו,
אנחנו עדיין חוששים להוציא אותם לפועל,
אז המוח שלנו ממציא לנו מציאות שבה זה בסדר להשתין ולזיין. סיפור.
והידיעה שאנו פועלים במסגרת סיפור - איננה נעלמת מאיתנו כלל!
והסיפור הוא אבי כל שקר, מניפולציה, צביעות וכו',
מפני שהסיפור הוא הונאה-עצמית מבחירה! מרצונך החופשי-שי-שי~~
הסיפור מדמה מציאות מתוך ידיעה שאף הדימיון הרב ביותר לא יהיה זהה לממשות.
מראש, הכישלון ידוע ומראש וההנאה מהסיפור היא קודם-כל הנאה מעצם ההונאה, של עצמך!
ואנשים מצליחים לעשות סקס רק מסיבה אחת: הם יודעים לספר סיפורים.
והסיפור שכולל בתוכו את מוטיב הסקס הוא הסיפור העתיק ביותר והאמין ביותר -
אך גם זה שהכי כיף לספר (וזה שאני לא יודע לספר).
(אבל זה לא רק סקס, זה בכלל! זה בכלל!)
מאבק המינים (על שלילתו הא-פריורית של חופש הרצון מהמין הגברי)
· אישה ששוכבת עם הרבה גברים היא זונה
· גבר ששוכב עם הרבה נשים הוא רב-שגלן ומלך-העולם
כל זאת מכיוון ש:
· אישה איננה אמורה להיות קלה להשגה
· גבר אמור להיות קל להשגה
כל זאת מכיוון ש:
· האישה צריכה להכתיב לגבר את התנהגותו
· אסור שגבר יכתיב לאישה את התנהגותה
כל זאת מכיוון ש:
· אם אישה פרטית תרצה לשכב עם הרבה גברים מבלי להיחשב לזונה
אז היא צריכה שאישה כללית תתחלף עם גבר כללי ואז גבר פרטי ישלוט בעולם במקום אישה.
כל זאת מכיוון ש:
· גבר שאין בו את היסוד הנשי שמאפשר לו לראות בו עצמו אובייקט תשוקה של המין הנשי איננו משיג זיונים.
כל זאת מכיוון ש:
· אני שונא את העולם. אני שונא את הכתבים. אני רוצה למות מיד.
אם מישהי תתאהב בי אני אמות
ולא משיברון לב
ולא מאהבהבים בלתי-מספקים
ולא מעודף אהבה ג'יגאנטית
ולא מ.. עודף השפכות
ולא מ..
אלא מהתאבדות.
כי, אתם מבינים?
זה פשוט התאבדות.
(לכתוב על חוסר-הייתכנות של נאהבות)
שמישהי תתאהב בי,
להתאהב ברובי????~~~~ זה התאבדות. ה-ת-א-ב-ד-ו-ת.
"אז את לא רוצה להתאהב בי - את לא רוצה להתאהב בי"
לא אוצה, לא אוצה, לא אוצה.
(לכתוב על זה שיר דרמטי-לירי, לירי-דרמטי..)
אני לא אוכל לסבול את זה, אני לא אוכל לסבול את זה,
זה יגרום לי להרגיש דברים שאסור-אסור-אסור לי להרגיש,
שההצצה לחדרי של אמא מסיחת-הדעת מטריפת-הרצון-הטוב,
פשוט התאבדות. פשוט התאבדות -
זו תהיה התאבדות. זוהי התאבדות. ה-ת-א-ב-ד-ו-ת.
"את לא רוצה להתאהב בי - לא אוצה!"
אם מישהי תתאהב בי אני אמות מהתאבדות.
נשים עם ילדים
למרות שאני יודע שהם מביאים לעולם את האנשים הלא-נכונים,
כשאני רואה נשים עם ילדים
אנו יודע שאלה נשים מצליחים
כי הטבע בוחר לשאת ולדים
רק בתוך כאלה שמסוגלים
והמחשבה שהטבע עדיין מבצע מלאכתו, נאמנה
אותי היא מרגיעה.
אלוהים: המגף הענק שלו
האב.
המגף הענק שלו
גדול
אפילו יותר
מהמגף הענק
של אבי הביולוגי,
לפיכך
הוא
אבי האמיתי.
רק לאלוהים הפתרונים
רק לאלוהים הפתרונים.
מין
המיניות שלי נטולת חרטות
ההרגשות אחר ההשפכות -
טובות מאוד, תודה. באמת תודה.
לא רע לי מריגוש זול
לא רע לי מהשחתת זרע~
לא רע לי משפיך על השטיח
לא רע לי משפיך בתוך הנעליים
לא רע לי משפיך מתחת לציפורניים
לא רע לי משפיך באוזניים
מינוריות - זוהי מלאכה קדושה!
לא רע לי ממחשבות על החטא שבחטא.
אמנם משחית זרע
אך לא לריק
ולא לשם הנאה ולא לשם צורך
המיניות שלי מלאה חרטות
טובות מאוד
חרטות - טובות מאוד.
תודה.
הכתיבה מתוקה
קצת יותר מפרלינים שוויצרים
קצת פחות מתפילה
שיר מספר 25 (מתוך "500 שירי-מוות")
אני ממליץ לאישה אטרקטיבית לא לצאת מהבית.
אני יודע מה-זה גברים!
לגברים אין כלום להציע (גברים רק מחפשים זיון)
ובשבילה למצוא גבר שראוי-לה זה כמו שאמר קנט
"מי שטעם פעם טעם ביקורת, יתעב לעולם כל מיני פטפוט דוגמאטי, שהיה מסתפק בהם תחילה באין-ברירה, לפי שתבונתו הייתה זקוקה למשהו ולא מצאה דבר טוב מזה לעסוק בו."
לאישה יש הכל.
לא בעצם.
זה לא שלאישה יש הכל - האישה היא ה-כ-ל.
היא שוקיים בוהקות-בוהקות,
וירכיים שמתעגלות בדיוק איפה שצריך,
וגם-כן שפתיים חושניות שבולעות אותך שוב ושוב ושוב ויורקות החוצה וחוזר חלילה,
ועוד כל כך הרבה איברים ממיתי יגון
עד שאין לך ברירה אלא לבהות בה כאילו אומר
"הו טוב, אז אולי בכל זאת יש אלוהים!"
במין נימה שיש בה די הרבה לגלוג-עצמי אבל גם לא מעט רצון לבעול.
ומי יודע לכמה גברים היא גרמה להיות טובים במידה שלא היו יכולים לשער לפני שפגשוה·
תעתועי גורל
הזמן
את הסבון מהזקן הוריד
מנע ממני מבוכה קטנה
אך לא מבוכה גדולה
פיסת האדמה המיתולוגית
שלי,
פיסת האדמה המיתולוגית
שלי,
נעוץ בה שלט מתכת עומד על יתד עץ:
WITTENBERG
והגיריות לא שואלות שאלות!
פיסת האדמה המיתולוגית שלי -
היא שלי ורק שלי.
DORSELL
הזמן
את הסבון מהזקן הוריד
מנע ממני מבוכה קטנה
אך לא מבוכה גדולה
HAPFBANDAF
הזמן
כל זאת מתבסס על:
היותנו
יצורים
חושבים
ומרגישים
רגשות
יפים
"כמו"
שלי
HITLER
והגיריות? לא שואלות שאלות.
חופרות וחופרות -
לא שואלות!
KANT
הזמן
אבא של ממש
גם באותם רגעים ספורים שפועה בי רושם השווא שהנה אולי בכל זאת מעט ביטחון ביכולתי יכול לשרת את מטרתי והוא גם אפשרי - פועה בי גם אחת המילים של אבא "מנוול", "אפס", "כלב", "פרא-אדם". והרושם השני הוא אמיתי.
האסתטיקה של האתיקה
בשיר זה אני מתכוון להסביר מדוע עדיפה אתיקה אסתטית על אתיקה מהותית
(אני פה נכנע לתכתיבי ההגיון הפואטי השגיוני בבחירת השימוש במילים לועזיות או עבריות)
ובכן, הדבר כלל איננו כפי הנראה ממבט ראשון...!
המדובר על רגישות אסתטית, כן?
רגישות אסתטית ברמה הגבוהה ביותר, איננה סובלת:
רפישות, קלישאיות, בנליות, המוניות.
כך גם רגישות אתית.
ומדוע מוסר ממין זה ימנע רצח?
ובכן, רגישות אתית (שהיא למעשה רגישות אסתטית שמתייחסת למקרים קונקרטיים) רואה ברצח מעשה מרופש, קלישאי, בנלי, המוני והחטא בנטילת חיי-אדם הוא חטא גם משום שהוא פוגם בערכי הביקורת והשיפוט של התפיסה האסתטית השואפת לחיוניות (ליש). אם כן, זהו למעשה חטא כפול. חטא-על-פשע הייתי אומר. אולם אין רצח פסול משום שהוא פוגע ביצור חי מסויים, אלא מפני שהוא רע ודחוי מפני שכך מוטל עלינו להתייחס אליו כשולל איכות יסודית של כלל היצירה - שהיא הבריאה. וכו' וכו'. אפשר לומר הרבה דברים בעניין הזה וכמעט כולם יהיו נכונים ואמיתיים.~
ולסיום, עלי להוסיף שבכל מקרה שיש התנגשות בין הציווי המוסרי האלוהי המפורש ובין הציווי האסתטי - עלינו לנקוט כמובן בדרך האלוהית. אוננות, לדוגמא. בקלות היא יכלה להיות מעשה שמתוך גילוי מידה טובה ואף נעלה לפי התפיסה האסתטית (ולביאור נקודה זו בעתיד אקדיש כרכים רבים), אולם לפי התנ"ך זה אסור - ולכן עלינו להמנע מכך אלא-אם-כן הפורקן המיני יכול לבוא בדרך שהיא נקלית מאוננות לפי התפיסה האסתטית. האסתטיקה של האתיקה גם יכולה לשמש לנו כהסבר אנושי למוסר העליון (שפשרו האמיתי כידוע נעלם מבינתנו).
עיוועווים
גברות וגברים יקרים,
יש דרך לעשות דברים~! ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני יודע איך לומר
הגיע הזמן
לפגוע מבלי לפגוע
לנגוע מבלי לנגוע
חשחושים דקים-דקים אז-מופיעים בגבשושיות התת-עוריות של ציפורן זרת כף-רגל שמאל
אני יודע איך לומר
הגיע הזמן
לאהוב, מבלי לאהוב
חשחושים דקים-דקים אז-מופיעים בשקערורית-הרירית של מצע השתן של כיפת הפטריה של-הזין
אני יודע איך לומר:
הגיע הזמן לא לומר דבר!
מלבד:
דבר
מלבד
דבר
מלבד
דבר. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הכרח קיומי (תעתועי גורל)
להגיע לדרגה כזאת של ודאות
שתאפשר לכתוב שיר - ולא יותר מזה!
כי יותר מזה יאפשר להחריב עולם.
להגיע לדרגה כזאת של דאגה:
דאגה להישאר בחיים, שתוליד
רצון מאולץ להישאר בחיים;
להישאר בחיים כדי לכתוב
כי אין מישהואחר שיכתוב.
גורלים חיוביים וגורלים שליליים
טוב. אז התפיסה הראובן-ויטנברגית של הגורלות אומרת ככה:
אם גורלך רע
אין הוא רע מפני שהוא גורם לך להרגשה רעה
אלא הוא רע מפני שהיותו רע היא עדות ליחסך עם הבריאה
וגם עם אדון-הגורלים, שמעתה והלאה יכונה: אלוהים.
ולהיפך
אם גורלך טוב
אין הוא טוב מפני שהוא גורם לך להרגשה טובה
אלא הוא טוב מפני שהיותו רע היא עדות ליחסך עם הבריאה,
וגם עם אדון-הגורלים, שמעתה והלאה יכונה: אלוהים.
וידוי הריגה
אם הייתי יכול לחיות לא הייתי כותב
והדבר שהכי מפחיד אותי זה השלמות
לכתוב משהו שאחריו לא יהיה צורך לכתוב עוד דבר
פירוש הדבר: מיתה~
ואני אוהב לחיות, כי לחיות
פירוש הדבר: כתיבה·
אלוהים
הזכרון שלי גורם לי לחשוב שיש אלוהים
הזכרון שלי גורם לי לשכוח את ההגיון
של הדברים
באשר לגורלות בלתי-רצוניים
טוב אי-שאת סבל בלתי-רצוני והתייסר בשל-כך אחר כך
משאת סבל בלתי-רצוני ואי-התייסר בשל כך אחר-כך
על המידה הנכונה של התעקשות בטרם מרימים ידיים ומניחים ליד אלוהים להתערב
מפסיקים רגע לפני שכלו כל הקיצין
ואז פשוט הדברים מתרחשים מעצמין
אין זאת מעשה ידי.
זעם, בשל אי-כתיבה, בשל
כתיבה עילגת כתיבה נחותה, בשל
עליצות פתאומית, פסיק נפלא!
פסיק נפלא,
פסיק נפלא,
פסיק נפלא.
שנאה-עצמית.
כי מותר לי לשנוא את כתביי·
כי הכתיבה היא לא מעשה רצוני!
הכרח קיומי·
זהו הכרח קיומי
לישון, לישון
תנומה ארוכה
עד ערות ארורה
הכרח קיומי
זהו הכרח קיומי
חלום בלהות
שנמשך ונמשך ונמשך ונמשך
ואין בו כל טוב
אין מחילה
אין מחילה ליצירה שהיא פחות מהנעלה שבנעלה·
גורלות ספורט
האטה לקראת הסוף
כדי שהצ'כית שתרוץ במקצה הבא
תעלה לגמר
היא לא בת-ארצה
אבל היא אהובה
וזו מהרפובליקה הדומיניקנית?
מתחרה בקרב7, קרב7!
והיא מדהימה בכל הענפים!
והיא גורמת לסבינה בראון איפוס ממיתוס!
(ולהפוך למיתוס מאופס)
בגידה אהובה
מאמש לא ראיתי אותה.
אני יודע שהיא עם גבר אחר אבל אני אוהב אותה.
אני אפילו יודע מי הגבר הזה אבל אני אוהב אותה,
היא אישתי -
והבגידה שלה בי היא ייסורי המתוקים.
תעתועי גורל (תעלולי גורל): זיווג אנטי-פואטי של זיווג אנטי-פואטי
את הנורה הישנה ניפצתי
כי החבר של קת'רינה אמר לי לעשות את זה.
(טוב, הוא לא ממש אמר לי.
הוא "אמר לי בעצם נוכחותו". "הוא" "אמר" "לי".
אתם מבינים? אתם מבינים?? זה מאוד מערער אותי לראות אותו. מאוד מערער·)
את הנורה החדשה קניתי
כי נשאתי באחריות.
אך היית זו קרסטין שקנתה נורה תיקנית
כי אני קניתי אצל מרוקני!
ובגלל שהחבר של אניסה בחר לקנות קלסר-לבן-פשוט
אני קניתי קופסאת-קלסר-שקוף שלא הייתי צריך בכלל!
"הבנתי כל מילה!"
דיברתי בעברית.
חשבתי שאף אחד לא מבין
ואז בחור שחום משומקום
הופיע ואמר:
"הבנתי הכל, חמודי. ה-בנ-תי ה-כל."
ואני דיברתי על סקס ועל קת'רינה!
וגם על ריגול לטובת רוסיה!!
הרגש החסר
הרבה הרבה הרגשתי
אולם יש רגש אחד שהחסרתי,
רגש אחד שתמיד יהיה זר לי:
השמחה
הפשוטה
הטהורה
ללא-סיבה:
"שמחת החיים" דומני שמה.
תעתועי גורל (יפה מאוד, העיבוד)
מכסיקנים מדובבים לגרמנית שרים·
הם שרים ושרים ואת המילים הם אינם מבינים,
עד אז הם דיברו גרמנית ולפתע!
מה זו השפה האיומה הזו שנחתה עליהם, לפתע!
יש להם: אצילה-רודנית-מכשפה-לבנה-בעלת-אחוזה.
קת'רין הפבורן שמה -
הם שרים לכבודה.
ובאיזו שפה ישירו הפועלים המרודים - מכסיקנית?
אנגלית.
התנאי לאנושיות בריאה
היה להם אבא טוב - אז הם אנשים טובים ·
היה להם אבא טוב - אז הם לא יורים באנשים ·
היה להם אבא טוב - אז הם לא שונאים יהודים ·
היה להם אבא טוב -
אז הם אנשים טובים.
היה להם אבא טוב -
אז הם לא יורים באנשים.
היה להם אבא טוב -
אז הם לא שונאים יהודים.
חוק הנאהבות
הוא לא שרירותי ואכזר פחות מכל חוק טבע אחר.
לא פחות מזה שנולדת שחור,
לא פחות מזה שנולדת עם אוזן אחת,
לא פחות מזה שנולדת במשפחה ענייה,
לא פחות מזה שנולדת עם כוס,
לא פחות מזה שנולדת לדת הלא הנכונה.
הוא לא שרירותי ואכזר פחות מכל חוק טבע אחר.
העצמת אנשים (לקרוא אחרי "הענשת עצמים") -דרוש ליטוש
הנחתי את קת'רינה על השולחן וחתכתי אותה לפרוסות -
שמתי גבינת-בצל על השכבה העליונה שלה וסלמי בתוכה ואכלתי.
האמת היא שזה לא צריך להיות רק תעלול לשוני -
זו גם דרך חיים, זו גם דרך חיים;
זה לא רק משל - זה גם דרך חיים;
צורה מסויימת של תפיסת-ודאות (הוצאות?) מציאות.
התפיסה שענקים מושלים בחיינו
ואם.. ואם זה לא כך -
נעשה את הנתינים המרורים קשי-היום לענקים. (ואריאציה. על נושא בנלי)
תעתועי גורל
מה ארור גורלו של הלה שסבור:
שנגע באשר לא נגע
שטעם את אשר לא טעם
שטמע את אשר לא טמע
שעיכל את אשר לא עיכל
ו~
שהקיא את אשר לא הקיא
או·
שחירבן את אשר לא חירבן
מה ארור גורלו של ראובן ו.
סדיסט-פקשן של אבא
אף פעם לא מרוצה
לא משנה מה תעשה
אף פעם לא יהיה מרוצה
הוא אף פעם לא מרוצה
לא משנה מה תעשה
הוא "יישות בלתי-מרוצה" - זה מה שהוא; לא ניתן לרצות אותו. תאמינו לי. מניסיון.
וכשאתה מנסה אתה מרגיש שאתה נאבק בבלתי-אפשרי.
ואתה מנסה עוד ועוד ועוד ועוד
לא - אבל לא. לא לא.
לא לא.
הוא "יישות בלתי-מרוצה" - זה מה שהוא; לא ניתן לרצות אותו. לא ניתן.
והוא גורם לך להרגיש כל כך חלש
כל פעם שאתה כל כך נחלש
כל פעם אתה חלש
אתה כל כך כל כך נחלש כל כך
אתה נחלש עוד ועוד
כל פעם מחדש
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
ואתה מנסה
והוא לא מרוצה.
מיומנו של מציצן: אתמול
היא הסירה את הכתפיות של החזיה.
כשהיא כרעה ארצה
להכין שיעורי בית
היא ליטפה קלות את שיערה
כשהיא חשבה על יוהן;
יוהן עוד מעט גומר תיכון
והיא רק אתמול התחילה
אבל-הוא עושה-לה את-זה.
והכתפיה כאילו גולשת לה מעצמה
אבל בעצם לא - כלל וכלל לא
כי היא ממש ממש רוצה את זה
(נוקשה ואחר-כך נוזלי, נוקשה ואחר-כך נוזלי)
וכשפטמותיה הדשנות החלו לבצבץ
היא מרגישה אותו בתוכה.
מיומנו של אבא של אובייקט הצצה: שלשום
היום בתי הפכה לאישה.
זה לא קרה בין לילה
אבל מהיום היא אישה.
והיא לא אישה בגלל שאמא שלה קנתה לה חזיה
והיא לא אישה בגלל שלראשונה בטמפון השתמשה
והיא לא אישה בגלל שראיתי את חבר שלה מבתק אותה
היא אישה בגלל שראיתי לה והוא עמד.
מיומנה של אם מציצן: היום
תמיד חשדתי שיש לו איזו סטייה.
האמת היא שחשבתי שזה משהו גרוע יותר, שבסתר סתרים
הוא לובש לבני נשים או דופק ישבנים של גברים:
אני רק מקווה שיצרו של הילד לא יגבר עליו גם הלילה -
וגם הוא יבוא עליה -
הו, בתי הנחשקת מידי.
סקס (עם אובייקט הסקס הטורדני ביותר של חלומות 99)
אני נוסע איתה במונית ואני דוחף אצבע לתוך הכוס שלה
זה נראה לי דבר מאוד טבעי לעשות ואפילו מתבקש בהתחשב בכך
שהיא לא לובשת תחתונים והיא גם לא לובשת שמלה
והחריץ שלה פעור לגמרי לרווחה
והיא נאנחת, נאנחת ונמתחת לאחור
מטפסת מעלה ונהדפת בשמשה האחורית וחזור
אני משאיר את האצבע שלי לשניות ארוכות בתוכה
היא מביעה פליאה, השפתיים שלה בהחלט שוות מציצה
אני אומר לנהג לעצור
אנחנו יוצאים החוצה
היא מתיישבת ארצה בפינת רחוב
אט-אט היא צונחת מטה, גבה שעון על קיר
אני מתיישב לידה ומאונן לה עד שהיא גומרת
העוברים ושבים תמהים אך ממשיכים ללכת
והיא נאנחת, נאנחת ונמתחת לאחור
מטפסת מעלה ונהדפת ואין חזור.
התליין שלי.
היומיום.
ההכרח להתעורר.
ההכרח להשתין.
כל, הפעולות, האלה, שאתה, חייב לעשות, כדי להשאר בחיים, ואתה עושה רק כי אתה חייב.
עולה של יממה היא עוולה של יומה,
זהו עול שנגדו אני יותר לא יכול.
הנשיות
הנצח כלום לעומתה.
הנצח ממש עכשיו לעומתה.
הנצח תא זרע לעומתה.
הנצח הוא החיים בעולם הזה לעומתה.
עסקים (בניכר) ומוסר (השכל)
בהתחלה, הם לא ידעו שההוא הוא ושהוא ההוא.
וכשהם ידעו שההוא הוא ושההוא ההוא זה כבר היה מאוחר מידי.
הם פתחו ביחד מסעדה של מאכלים מזרח-תיכוניים בגרמניה.
הוא ידע שההוא לא גרמני וההוא ידע שהוא לא גרמני.
וממש הלך להם~
עד שהפלסטינאי רצח את הישראלי
כי היהודי רק רצה כסף
(זה ידוע שיהודים רק רוצים כסף).
תפקידה של האישה:
בשרות האל היא משמשת מבחן לעמידותנו אל מול פגעי ההסכמה והעבר.
על הטרגדיה שבידיעה (כל ידיעה מושחתה); על חוסר-הכשרון
אני יודע שעל אף רצוני העז כתביי לעולם לא יוצאו לאור
אני יודע שזה לא בגלל שיקולים פוליטיים, אלא בגלל שאין לי די כשרון כדי להיות מודפס
וזה שאני כותב מתוך ידיעה שלכתביי אין שום ערך -
זה כשלעצמו איננו מקנה להם ערך.
כי כל אשר נעשה מתוך ידיעה שהוא עשוי להיות בעל ערך הוא חסר ערך.
לחיי העולם הבא (יש לקרוא בהברה אשכנזית)
היום ראיתי מישהי נורא-נורא יפה
היא הייתה אוסטרית אבל לא היה לה מראה אוסטרי טיפוסי
היא הייתה מתוקה ואצילית לא אגע בה, לא אגע!
אדוע אדע, אדוע אדע -
היא בשביל העולם הבא.
Bee Gees: New York mining disaster 1941
In the event of something happening to me
There is something I would like you all to see
It’s just a photograph of someone that I knew
Have you seen my wife Mr. Jones?
Do you know what it’s like on the outside?
Don’t go talking too loud you’ll cause a landslide,
Mr. Jones.
I keep straining my ears to hear a sound
Maybe someone is digging underground
Or have they giving up and all gone all to bed
Thinking those who once existed must be dead
Have you seen my wife Mr. Jones?
Do you know what it’s like on the outside?
Don’t go talking too loud you’ll cause a landslide,
Mr. Jones.
In the event of something happening to me
There is something I would like you all to see
It’s just a photograph of someone that I knew
גזר דין - מוות
עוד משחר נעוריי ידעתי ולמרות זאת שאלתי
מה שלאחרונה קיבל מענה צורב ומשפיל
האשמה: אי-ציות לחוקי הטבע, מרידה אומללה באכזריות של היקום
פסק הדין: אשם
גזר דין: מוות
תעתועי גורל; סיפורה של נערה
היא נולדה ב9/9/99.
היא תמיד חשבה שזה טוב - להיוולד בתאריך עם כל כך הרבה תשעיות.
אבל מהר מאוד תפסה
שלא תוכל לאהוב אלא גבר
שם לו יש תאריךלידהזההספרות.
בסוף מצאה אחד.
ב8/8/88 נולד.
והיא רצחה אותו כשתפסה
שהוא אותו זבל כמו שאר הגברים, הזונות.
הנדסה גנטית (לא חשוב איזה נהר, לא חשוב שאפסו כוחותיו)
ביום שקלט;
שהוא עומד להתנהג לילדיו
כפי שאביו התנהג אליו
הוא קפץ לנהר;
ושחה
ושחה
ושחה
ושחה
עד שטבע.
והאנושות כולה ניצלה.
צדק צדק מי ירדוף?
אל נקמות ה'
אל נקמות הופיע -
הנשא, הנשא שופט ארץ!
השב גמול על גאים.
עד מתי רשעים: יעלוזו, עד מתי רשעים יעלוזו.
עד מתי..?
עד מתי רשעים יעלוזו!
עד, מתי, רשעים, יעלוזו.
אל נקמות ה',
אל נקמות הופיע,
השב גמול על גאים. הנשא שופט ארץ!
שיר מספר 298 (מתוך "500 שירי מוות")
עצוב לי על ילדים שמחים, שלא יודעים שבעולם:
אהבה היא לא אהבה
נקמה היא לא נקמה
חוכמה היא לא חוכמה
אמת היא לא אמת
אושר הוא לא אושר
תשוקה היא לא תשוקה
סקס הוא לא סקס
אלוהים אמיתיים ואלוהים שקריים
אין אלוהים מלבד האלוהים של היהודים.
אין אלוהים מלבד האלוהים של היהודים.
האלוהים של הנוצרים? לא קיים.
האלוהים של המוסלמים? לא קיים.
האלוהים של האינדואיסטים? לא קיים.
האלוהים של הבודהיסטים? לא קיים.
האלוהים של הקפיטליסטים? לא קיים.
האלוהים של המרקסיסטים? לא קיים.
אין אלוהים מלבד האלוהים של היהודים
וזהו האלוהים של אברהם, יצחק ויעקב
(ולא אלוהי ישו או מוחמד)
דרכו של הטבע לומר לנו מה לעשות (ודרכנו לומר לו "לא!")
השנאה העצמית שלי רעה לי כי אנחנו
אמורים לאהוב את עצמנו.
ואנחנו שונאים את עצמנו
כשאנחנו שונאים את עצמנו
כשאנחנו מתנהגים כפי ש
אל-לנו לנהוג!
הכאב רע לנו. מפני שעלינו
לרדוף אחר עינוגים.
אז אם כואב לנו זה סימן.
שאין, אנו, את הטבע, משרתים.
הטבע שלי? הטבע שלך? הטבע של כולנו.
הטבע של כו-לם.
בדידותו של "האני" בעולם נטול "אני"
הטבע לא מעודד ריבוי יצורים כמוני!
זה למה הוא לא מרשה לגורל לזווג לי זיון בדמות אישה -
זה למה יצורים כמוני לא מביאים שום תועלת לאנושות.
פרנסה
וממה סוקרטס התפרנס, וממה אפלטון?
מי שילם בשביל השטויות שלהם? אה? אה?!
וישו. איך בדיוק הוא קנה לחם וחלב (במכולת של נצרת)?
אהבה=
תחושה שמבטיחה כל כך הרבה ולא מקיימת דבר.
מקום יפה למות בו
אין כזה.
האלפים והפיורדים יפים מידי. ירושלים קדושה.
שיר פתיחה
(בהתחלה: ציטוט מהמסות על חוסר הכשרון)
תיאורים של משכבים רצוניים-כפויים,
שבשעת המשכב יש תחושה בלתי-נסבלת של כפייה,
חוסר שחרור.
שיר בשם
"איך נאבקתי בגורל וניצחתי"
גורלות של מעלה, גורלות של מטה
גורלות רצוניים, גורלות כפויים
שיר שמספר על השחרור מאילוצים טבעיים, מולדים
וכן מנסיבות,
על מצב בו המשאלות תמיד מתגשמות!
וזאת לאחר מאבק אינטלקטואלי ואמוציונלי
מוצלח באדון הגורל - ספינקס ובגברת-פורטונה,
"שהם לכאורה אלים לא חשובים אבל למעשה
הם האלים שקובעים."
(חמלה הצילה את אדיפוס, לכן יש לנהוג בחוסר-חמלה כדי לנצח את הגורל)
שיר בשם "מות הספינקס"·
אני מתכוון לספר כאן הכל אודות הכל, ואם היה אפשר
בשפה רצוצה ובלתי-מובנת או בשפה דלה וברורה, שיימחקו המילים מיד אחר הכתיבה
במילים נלעגות ומנוכרות - אני מתכוון לספר כאן הכל, מבלי שאדע על כך
אודות הכל. הייתי למאושר באדם
שהרי מגיעה הגדולה לקיצה עם תום הכתיבה.
אל תגידו שיד האל בכל!
אל תגידו שהכל שחקנים והעולם במה!
לא כן הדבר!
שחרור לה הבנה
הנפש מסוגלת להגיע לדרגת שתאפשר שהיא שליטה·
(לכתוב ממש טוב - כך שיהיו להם ייסורי אשמה על כך שלא זכיתי להיות לנכס תרבותי בימי חיי והם יחשבו: עולם שבו כתביו של ראובן ויטנברג לא נקראים הוא עולם לא שווה!)
(רציונליזציה אפולוגטית!)
(לכתוב כמו שהם אוהבים שהם חושבים וכמו שהם חושבים שהם אוהבים)
(רציונליזציה אפולוגטית!)
הוי, אני והנרקיסיזם הפולני המגלומני שלי המגוחך שלי!
מה יהא עלי? מה יהא??????~
הוי, אני והנרקיסיזם הפולני, הגולמני והגמלוני!
הפאק של האקזיסטנציאליזם הריאליסטי: חובת העדר השפעת העולם החיצון על הנפש, כך שהנפש היא ריבונו של עולם והנפש דיכאונית ורעה.......!
הו טרזיאס, טרזיאס!
טרזיאס, טרזיאס, טרזיאס, טרזיאס, טרזיאס!
הסקס לא קיים, הסקס לא קיים.
לא את בשורתו אני נושא אלא את עצמי.
טרזיאס בי, טרזיאס בי.
(יום אחד למצוא דרך לומר להם שהמוטיבציה שלי לכתיבה איננה שוררית {וכל שכן לא סיפורית})
אם לא יהלמו חזיונות רוחנו את המציאות
תהיה המציאות לחזיונות רוחנו!
(תלונות על מיחושים דקיקים בגב ובכפותה רגליים)
כל ימי חיי.. כל ימי חיי.. אך ורק דבר אחד העסיק אותי: האמת. ~~~~ באמת!
(השיר על האמת)
אם תיבדקו היטב תגלו שהמחלה שהכי כדאי לאמן לחלות בה היא המאניה-דיפרסיה;
כי זוהי מחלה שמשקיטה אותך בעיתות סערה ומסעירה אותך בעיתות שקיטה.
ללא דחייה נמרצת של אווילות הטבע והזמן לא תיתכן יצירה גדולה.....
הו, שוב אותה רגיעה ארורה שלאחר גמר כתיבת יצירה גדולה!
(האפוס העצום ורצוץ עלילות דמויות מהמיתולוגיות היוונית והנורדית גם שמוכיח את גדולת כתיבתי)
אינטלקטואלים..... אקדמים או לא אקדמים? לא משנהים.... פרופסורים? בסוף אתם תפסידו.
כי הרגש ינצח. אינני יודע אם יילבש הרגש את דמותו של צ'ה גווארה או אדולף היטלר... אבל -
דעו לכם - הרגש ינצח. כי אין דבר בעולם שיותר חזק מאהבה או שנאה. אין דבר כזה!
(מטאפורה על החשבת יוצרים כדי שנוכל לחסות בצילם כשבעצם אנחנו חוסים בצל החשיבות)
אם מידת הגדולה כמידת הבושה שיש בו באדם כשהוא חושף חולשותיו האמיתיות או המדומות בכתב, אחת לאחת - ספק רברב אם היה, ישנו ויהיה מי שממני גדול.
(מוטיב חוזר: תמיד הייתי חרפה למשפחתי ולי עצמי. תמיד הייתי חרפה למשפחתי ולי עצמי)
והמחשבה הנעימה שהאין-התאהבות בי נובעת
משיקול דעת מוטעה, משיקול לב מוטעה, משיקול כוס מוטעה -
לא מרפה ממני כשהמחשבה המכאיבה שאין לי בשביל מה לי לחיות?
נעימה וכשמחשבה המכאיבה שעוד לא נפטרתי מהרצון להיטיב מכאיבה ואז אני אומר שמעולם בחלתי בכל עמל שהוא מפני שאין עשייה שלא משניאה את עצמה על בעליה ואת בעליה על עצמו - היא נעימה וכשמחשבה המכאיבה שעוד לא נפטרתי מהרצון להיטיב מכאיבה. והיא תמיד? מכאיבה.
אני לא בטוח שכולם הבינו את הלא-מטאפורה.. אז אחזור שנית:
צריך לעבוד כדי שיהיה אפשר להתחמק מעבודה,
צריך לחיות כדי שיהיה אפשר להתחמק מהחיים,
צריך לרצות למות כדי שיהיה אפשר להתרחק מהמתים.
צריך צריך צריך צריך צריך~ 5 פעמים צריך.
ואני. אשמח למות או שאמות בשמחה? אני אשמח למות ואמות בשמחה.
לו רק הייתי יכול להאמין שיש איזה משהו שראוי להאבק למענו מלבד המילה והמשפט..
(וזה המקום להזכיר: כל שרציתי היה: מישהי שתהיה מוכנה לקבל אהבתי הרבה)
תפקידו של הסופר הוא אחד:
להשקיט מצפונים סוערים ולהסעיר מצפונים שקטים
(הלצה פסאודו-אירונית בדבר אי-תפקודו של הסופר)
אלוהים מחכה שאני אמות. רק כשאמות יעשה שמי לרבבה.
זה הכל בגלל שאני אנושי!
לולא הייתי אנושי, הייתי
חזק ויפה, במקום:
נכשל ונרפה.
לולא הייתי אנושי הייתי אלוהי.
ולפעמים.. לפעמים.. לפעמים שאני קולט שאני עושה משהו שהוא חסר משמעות בשביל כל השאר.. בעצם אולי מוטב על איך זה גורם לי להרגיש לא לדבר.
הודאות שבשררת החשכה (כשהאור לא מכלה היצירה) היא הסיבה לקיום כתביי.
הבושה שבעצם הכתיבה היא המהות.
אני מוריש לעולם דבר יקר, דבר יקר!
כל תקוותי שידע העולם, שידע מה יקר הוא הדבר ומה יש לעשות בדבר יקר שכזה!
לא שיטה כללית.... לא הנאה פרטית.... אלא - אפשרות לחיים!
אני אופטימיסט והומניסט! אבל אני אופטימיסט הומניסט או הומניסט אופטימי?
לא נועדתי לחיות כאחד האדם.
דחייתי את החיים הפשוטים הייתה רצונית ובלתי-רצונית כאחד,
אולם בתוספת לנטייתי לחריצות וקפדנות מבקשים ממני ללמד זכות על נשמתי ולומר:
אין סלידתי מהאנושות פינוק - אלא - הכרח.
(לרשום פה תיאורים אכזריים בדיוקם של זיונים מפוארים, לכשיהיה לי ניסיון)
הביישנות ממריצה אובדנות
או
האובדנות ממריצה ביישנות,
כתבים
רבים
לא באו לעולם,
בגלל מי מהשניים?
בגלל מי נבצר ממני ניסיון החיים הדרוש כדי לתאר את הטוב,
בגלל שנאה עצמית המולידה שנאה לכל הסובב,
בגלל שהעצמי כולל בתוכו את הסביבה,
בגלל שאהבה עצמית מולידה אהבה לכל הסובב,
בגלל שהעצמי כולל בתוכו את הסביבה,
בגלל שסופה של שנאה-עצמית מוות,
בגלל שסופה של אהבה-עצמית חיים,
בגלל שהללו חופפים זה לזו ואינם משלימים,
בגלל שאותו כוח שמונע ממני לחיות מניע אותי לכתוב,
בגלל שלא יוכלו המלעיזים לטעון שלא מספיק ניסיתי,
בגלל שאין זאת מפני עצלות או מפני חוסר-התמדה,
בגלל שפשוט הדבר,
בגלל שאלא מפני אמונה בצדק עליון,
בגלל שאין אלוהים משנה דעתו,
בגלל ביישנות,
בגלל אובדנות?
הביישנות ממריצה אובדנות
או
האובדנות ממריצה ביישנות,
כתבים
רבים
לא באו לעולם,
בגלל מי מהשניים?
לו רק הייתי נאהב לו רק הייתי נאהב לו רק הייתי נאהב
כל שרציתי היה: מישהי שתהיה מוכנה לקבל אהבתי הרבה,
כמו שפעם כתבתי:
"אני כל כך אוהב את עצמי
שאני רוצה למות."
כמו שפעם כתבתי:
"אני כל כך שונא את עצמי
שאני רוצה למות." למות איתי? איתי ורק איתי; זוהי משאלת הבדידות שטמונה במוות.
כמו שפעם כתבתי.. הו, למה תמיד כשאני מתחיל להרגיש משהו מתנערת האובדנות ממרבצה גם?
כמו שפעם כתבתי, בשירי המוות שכל כך עלצתי בכותבי אותם משום שהקיום שלהם היה כל כך מוחשי בליבי עוד משחר היותי, וכתבתי שם באחד השירים הראשונים (שיר מס' 3):
שיר מספר 3
למות לבד.
כאילו שאי-פעם סיפקה לי המציאות סיבה לחשוב שאינני,
כאילו שאי-פעם הייתה לי איזו סיבה לשגות במחשבה שאינני לבד.
סיבה טובה, רעה, אמיתית, מזויפת, נוקבת, חלושה.. שום סיבה.
בדידות מתוקה! - מה לך שהיום את מלוחה?
אם ירשה לי האל לשוב ולהודות לו על רק על נדבה אחת שלו
אודה לו ואשוב ואודה על שלא עשני די עשיר כדי להיות גאה
אז מה השתבש לנו כאן ולמה; תשוקת המוות הייתה חזקה מתשוקת החיים. לאחר מותי מסכת חיי תהא משל ושנינה, אות ומופת למשפט "כך ייעשה לאיש אשר לא יציית לצוויהם המובהקים של ההסכמה והזמן". אבל תהא זו טעות. לא היה זה אלא ניצחון תשוקת המוות - לה התמסרתי והיא זו המנתצת מזבחות שתשוקת חיים חלשה לא יכולה להקים תחתם חדשים. ובהעדרה של תשוקת חיים לא מוקמים מזבחות חדשים. ולא הייתה בי די תאוות חיים. וגם האין-מעש הוא ביטוי של תאוות-מוות (כי החיים הם מעשיה). אז אני מקווה שאחזור בגלגול הבא עם קצת פחות תאוות-מוות וקצת יותר תאוות-חיים. וקצת יותר כישרון-כתיבה גם.
כתבתי קרוב ל1500- שירים בטרילוגיה האחרונה ואני יכול לכתוב עוד 15,000 בשבוע אבל
המוזה מבקרת אותי לעיתים תכופות מידי וקצב הכתבתה עולה על קצב כתיבתי אז יותר לא אכתוב.
(בסוף:
במהלך הזמן,
כשהכאב נעשה חזק מידי,
אתה הופך להיות בלתי-מודע לכל מה שהטריד אותך
ואז אתה כותב שירים. מחורבנים.)
"תמיד אותה הפתעה!"
הוודאות שמשהו בלתי-צפוי יתרחש;
בלתי צפוי: מעלית שצונחת מטה כשאתה משתמש בה.
הוודאות שמשהו רע יתרחש;
רע: מכונית שמעיפה אותך לקצה השני של העיר כשאתה חוצה מעבר-חציה.
הוודאות שהבלתי-צפוי יהיה רע.
הוודאות שבקביעות.
הוודאות שבגללה ועליה כתבתי שיר בשם "נבואה".
נבואה
יש לי נבואה.
אין לי מושג מה עומד לקרות
אבל ברור לי שזה יהיה משהו רע.
וטוב טוב טוב לי על הלב! (מה שהשמטתי מ"שיר-פתיחה" {ובצדק}).
בכל הספרים שכתבתי אי-פעם ושאכתוב (אם מחר אחיה) ניסיתי להוכיח דבר אחד בלבד:
ככל שרב הדימיון כך רב השפיך,
או במילים אחרות:
עוצמת השפיך כעוצמת הכוח המדמה,
או במילים אחרות:
עוצמת השפיך כעוצמת השאיפה לאמת ואיכות השפיך כאיכות השאיפה להשפיך.
המשפט האחרון היה יפה? המשפט האחרון היה יפה.
אמנם מנוסח באריכות-מה אבל היה משום הכרח במגושמות זו. מגושמות ראובן-ויטנברגית טיפוסית.
המשפט האחרון היה יפה אבל אני רץ באיצטדיון ריק.
אני רץ מאוד מהר ושובר שיאי-עולם. לא בגלל קלילות רגליי ועמידות ריאותיי, אלא בגלל שנפשי טובלת בהונותיה בחזיונות גדולה.
אני רץ מהר מאוד ושובר שיאי-עולם, אפילו למרחק ארוך ואכן-גם למרחק קצר.
המשפט האחרון היה יפה אבל אני רץ באיצטדיון ריק.
אין איש רואה, אין איש מריע.
המשפט האחרון היה יפה אבל אני רץ באיצטדיון ריק.
אין איש רואה, אין איש מריע.
אין איש רואה, אין איש מריע.
אין איש אומר לי “It was a great run, Ruvi.”
וגם לו תחמוד דעתי לצון ותבונת-ליבי תהא משתובבת ואצטלם ליד לוח הרישום האלקטרוני
ושיאי ינצנץ בספרות דיגיטליות מאוד-רשמיות - לא תהיה זה הוכחה קבילה
משום שלא יהיה לי בפני מי להציגה.
אני רץ רץ רץ רץ רץ רץ רץ רץ רץ רץ רץ
דפוק כמו "פוראסט גאמפ" ודפוק כמו פוראסט גאמפ עצמו.
אבל.. למה כמעט לא קורה שאני לא רוצה להסתער על המילים בחמת-זעם ולהשמיד הכל-הכל?
לדבר עם אחי
זהו קיר אכזרי -
הקיר של אחי;
ממש לא נעים להתנגש בו -
בקיר של אחי.
זה לא קיר מטאפורי -
זה קיר אמיתי!
וממש לא נעים להתנגש בו (בקיר של אחי).
זה לא כל כך נעים לדפוק את הראש בקיר סתם וזה
הרבה פחות נעים לדפוק את הראש בקיר של אחי.
מוות מתוק
התחלתי ללכת לדרכי לדואר ואח"כ לבנק
ופתאום תקף אותי החשש
העמום אך המאוד מוחשי;
חששתי שזו דרכי האחרונה
שלא אזכה להשלים יצירותיי
שהלאות הזו
היא לא לאות של תשישות נפשית או גופנית
אלא תשישות של נשמה
המבשרת: מוות.
דרמטיכוס
במבט מלא שיטנה ובוז
הוא ניגש
במבט מלא רחשי אהבה מתרחשת וכמיהה נחשלת לאהוב!
הוא ניגש
מבט עורג..
היא השיבה.
במבט מלא תרעומת ואיבה
הוא ניגש
היא נשקה לו
במבט מלא תשוקה שורפת-כל ותאווה מבעירת להבת הלב!
הוא ניגש·
היא מצצה לו·
דרכו של אל ללעוג לברואיו
החיים ללא אישה הם בלתי-אפשריים.
אז כיצד זה שהשרירותיות שבאך-הכרת אישה
היא שרירותיות כה הרת גורל וגם כה אכזרית!
כיצד זה? כיצד זה?
רק רגע, רק רגע.
כל מה שאתה מבקש זה רק רגע ומרגע שיש לך את הרגע אתה מצטער שביקשת.
איך זה כשדווקא כשנדמה לך שאיתרע-לך רגע
אותו רגע הרה-גורל מסתבר רגע כזב מצחין ומושתן!
איך זה? איך זה? שואל אני את האל פעמיים והוא עונה בעצלתיים:
"כי זוהי דרכי ללעוג לכם, יצורים חרמנים!"
אני ואלוהים (מדוע אלה הלא-אהובים שעליהם להודות לאלוהים)
האמונה נבחנת כל הזמן. כל הזמן·
וכל פורענות חדשה היא מבחן חדש.
וכל הזמן צריך לבחור בין להכות בסלע ובין לדבר אל הסלע.
ולדבר אל הסלע זה טירוף - כי לדבר אל הסלע זה טירוף!
והטירוף גדל וגדל ככל שהתוצאה מבוששת.
והטירוף נעשה נואש יותר ויותר ככל שהמודעות לחוסר התוחלת שבדיבור גוברת.
אבל כנראה אלוהים מעדיף מאמינים מטורפים על כופרים שפויים.
אבל כנראה אלוהים מעדיף מאמינים מטורפים על כופרים שפויים.
ובמה ניתן להמיר את השתיקה? במה. במה. במה.
אני לא מקבל את השתיקה כסירוב - אז מה היא השתיקה. מה?
ומה ההבדל בין דיבור עם עז פועה לבין דיבור עם אלוהים שותק?
ואם אתה מאמין במין אלוהים עלום שכזה מדוע שלא תאמין גם בשדים ורוחות? אה? אה!
או בכל דבר אחר שלא רק שאין לו קיום ממשי אלא גם שאין שום סימן לנוכחותו המטאפיסית.
אבל כנראה אלוהים מעדיף מאמינים מטורפים על כופרים שפויים.
לפעמים אני חושב שיש לי דיאלוג עם אלוהים ויש לי דיאלוג עם עצמי,
לפעמים אני חושב שיש לי דיאלוג עם עצמי ויש לי דיאלוג עם אלוהים.
השורות מתאזנות כשמחליפים מילים,
המילים מתחלפות כשהשורות מתאזנות.
מוצארט
אני רוצה לחיות בעולם·
בו אין צורך להיות נאהב כדי לאהוב·
בו אין צורך לכבול מישהי באהבה כדי להיות כבול באהבה·
הייתי מוכן לעשות את המעשים הנוראים ביותר כדי לזכות בדבר הענוג ביותר.
להיות נחשק מבלי להיות נאהב? זה מספיק טוב בשבילי.
בו אין צורך להיות אהוב..... כדי לאהוב, כדי לחיותתתתתתתתתתתתתתתת
לכבול מישהי...... שהיא אתה.........? לכבול. לכבול. לכבול
כאב ראש
הכאב ראש הזה זה דרכו של האל לסמן לי שכעת הוא מדבר דרכי.
אין שום תכונה שאני מעריך ורואה בה מעלה -
הערכתי נתונה רק למעשים שהתכונה מובילה אליהם.
וכשאני אומר "מעשים" אני מתכוון לפעולות של הרגש והשכל שיש להם ביטוי חיצוני.
וכשאני אומר "ביטוי חיצוני" אני מתכוון לביטוי חיצוני שמתוך הכרה בהיותו כזה.
העונג האיום
העונג האיום הוא
העונג שקבע את מקומי בעולם המתים הוא
עונג המין;
זהו העונג שגורם לי להבין ששגיתי כאשר עשיתי
כאשר ציווני עונג הרוח -
שמשכני להאמין לשווא שאם זכיתי בו אזכה גם באחרים.
מציאות (עבור מי לכתוב)
אין לאן לברוח.
אפשר רק לעצום עיניים ולדמיין שישנים
לו ארחיק לקצות תבל
אמצא רק הבל הבל הבל
ומה הטעם בבתים יפים, אם גרים בתוכם אנשים מכוערים?
התפאורה המפוארת ביותר לא תחפה על מחזה כושל.
כל שאוכל לעשות מעתה והלאה:
לכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב
ולכתוב ולכתוב ולכתוב
ולכתוב
עוד ועוד
ואין עבור מי לכתוב את כל הדברים היפים שהייתי כותב לו היה
עבור מי, לכתוב·
דברים בלתי-אפשריים (דברים בתוך דברים)
תשוקה בלא ייסורים~;
אהבה בלא מילים~;
אלוהים בלא משיחים~;
מציאות בלא שקרים~;
ניצחונות בלא הפסדים!
חיים בלא מתים!
הנאה מגושמה הנאה משוגעה
שיקרתי כשאמרתי "מעתה אחיה לעד על-סף חרפת רעב.".
הייתי רוצה למות יותר מפעם אחת.
ההנאה שלי לא טובה ולא רעה.
ההנאה שלי לא טובה ולא רעה.
אני נהנה מהגורל ואין זאת משום השלמה עם הגורל.
עוד לא.
לא עוד. לא עוד.
ההנאה שלי לא טובה ולא רעה.
זוהי הנאה משוגעה, הנאה מגושמה!
וצר לי על שעל לבבות ערלים להיות קודש למתקפות מעונות של משוגעים מגושמים.
הייתי רוצה למות יותר מפעם אחת.
ולחיות אף לא פעם אחת.
אלוהים הוא לא האלוהים שאתם חושבים - הוא אלוהים יפים.
שלושה עשר עיקרי האמונה
יגדל אלוהים חי וישתבח, נמצא ואין עת אל מציאותו.
אחד, ואין יחיד כיחודו, נעלם, וגם אין סוף לאחדותו.
אין לו דמות הגוף ואינו גוף, לא נערוך אליו קדושתו.
קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו.
הינו אדון עולם לכל נוצר, יורה גדולתו ומלכותו.
שפע נבואתו נתנו אל- אנשי סגולתו ותפארתו.
לא קם בישראל כמשה עוד, נביא ומביט את-תמונתו.
תורת אמת נתן לעמו אל, על-יד נביאו נאמן ביתו.
לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו.
צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמתו.
גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו.
ישלח לקץ הימין משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו.
מתים יחיה אל ברוב חסדו, ברוך עדי-עד שם תהילתו.
שירים גרמניים
שירים גרמניים
סימפוניה פואמית: גרמניה
סימפוניה פואמית: גרמניה
פרק 1 - שמי תכלת של צל-מוות
פרק 1 - שמי תכלת של צל-מוות
רק לא לחשוב על זה. רק לא לחשוב.
לא יכול להפסיק לחשוב. לא יכול להפסיק לחשוב.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה.
לא לחשוב על הקרונות שאינם בשימוש במסילות הצדדיות.
הצבע התקלף והשילדה השדופה חשופה.
לא לחשוב.
קול צקצוק החרבות שהרכבות משמיעות לעצמן, תמיד לעצמן.
לא לראות. לא לראות מהחלון של הרכבת. דבר.
לא לחשוב.
לא לחשוב למה שימשו השעונים של תחנות הרכבות
והאנשים שמוודאים שכל הדלתות נעולות
ולוחות הזמנים.
והכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה פעם. ואת מי הובילו. ולאן.
לא לראות אותם. את הגרמנים.
משפחה בווארית: אמא, אבא, שתי אחיות.
הם פותרים תשבצים. לידי. בקרון הרכבת שנוסעת ממינכן למיינץ
הם פותרים תשבצים - הם לא רוצחים; יש להם נימוסי שולחן מושלמים.
הם פותרים תשבצים ורוצחים: הם אנשים תרבותיים.
לא לחשוב.
לא לחשוב: אחרי שפתרו בעיית היהודים נותר רק לפתור תשבצים.
לא לחשוב.
הנעל של האחות הקטנה שיושבת מולי מתחככת בטעות בנעל שלי.
לא לא,
הם מדברים אליי גרמנית. הם חושבים שאני גרמני. חושבים שאני גרמני.
לא לחשוב.
זו אירוניה
שבזמן אחר הייתה מצילה חיי, אבל כעת לא. לא
אירוניה לא משעשעת היא אירוניה אפלה.
אירוניה אפלה, אבל
כעת, למי איכפת? אה? למי איכפת. למי. למי.
אירוניה אפילה.
אינשולדינגן
שדות וכרמים:מתפקעים. הירוק בכל. הכל:ירוק.
לא לחשוב.
הירוק הזה לא טוב,
לא לראות גם.
ישמרני האל לבטח.
לא לחשוב.
אנוכי נשר דווה מדובלל מרוב חקר וללא לאות ועד שאמות מלמולי קדחתי אלהגג.
במחיצת אנשים לא-גרמנים החשש ממזיקנות לעיתים מופרך, אבל לגרמנים יש ניסיון.
אני חושש - כי יש להם ניסיון. אני חושש. לגרמנים יש ניסיון.
מחליפים צדדים וכעת האחות הקטנה לצידי.
השפתיים הגרמניות דשנות ורוטטות קלות החוצה ולדבר אחד בלבד נועדו. לדבר, אחד, בלבד.
נים ללא נים ונים עם נים.
אני מהלך בשדה. כביש באופק. עוד קצת באופק - הבית שלי. בין העצים - חתולים מתים. פלא שהם לא נרקבים. הייתי יכול לחשוב שהם חיים לולא התנוחה שבה הם מצויים. וריפיון הגוף. ושמיטותו. אחד בשדה ואחד על ענף. הגוף של זה שבשדה קעור והגוף של זה שעל ענף על ענף. יש גם נווד זקן שרוע על אבנים. נע קלות. כמעט מת. עוד לא מת. רק ישן.
נים עם נים ונים ללא נים.
הטבע שקרי. לא לחשוב.
השדות והכרמים:שקריים. לא לחשוב.
רק דם יש באדמה הזאת
רק דם;
לא לחשוב.
אדמה ספוגת דם היא זו.
אני יודע, אני יודע.
קבורים פה גופות של יהודים. קבורים פה גופות, של, יהודים.
לא לחשוב.
רק לא לחשוב על זה.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה.
לא לחשוב על הקרונות שאינם בשימוש במסילות הצדדיות.
הצבע התקלף והשילדה השדופה חשופה.
לא לחשוב.
קול צקצוק החרבות שהרכבות משמיעות לעצמן, תמיד לעצמן.
לא לראות. לא לראות מהחלון של הרכבת. דבר.
לא לחשוב.
לא לחשוב למה שימשו השעונים של תחנות הרכבות
והאנשים שמוודאים שכל הדלתות נעולות
ולוחות הזמנים.
והכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה פעם. ואת מי הובילו. ולאן.
לא לחשוב שכל אדם מעל גיל 79 הוא רוצח. לא לחשוב.
במחיצת אנשים לא-גרמנים החשש ממזיקנות לעיתים מופרך, אבל לגרמנים יש ניסיון. כן כן.
לא לחשוב.
השפתיים הגרמניות דשנות ורוטטות קלות החוצה ולדבר אחד בלבד נועדו. לדבר, אחד, בלבד.
עיניים כחולות והשחור של האישון גדול מאוד
גומה בסנטר גומתי
שיער בלונד מקורזל
"אינשולדינגן".
לא לחשוב.
ישמרני האל.
ישמרני האל לבטח, אני לא קורא ספרים ובקושי רואה סרטים אבל
אני יודע, אני יודע:
ישמרני האל לבטח.
ישמרני האל.
לא לחשוב:
"לא כי הם לא רוצים -
כי הם לא יכולים!
ובהזדמנות הראשונה הם יעשו זאת, עוד תראו!
יירצחו יהודים, כן-כן.
לא כי הם לא רוצים -
כי הם לא יכולים!"
היטלר.
לא לחשוב על היטלר.
לא היה אחד כזה. לא, היה, היטלר. לא היה היטלר.
וגם אם היה - לא חשוב;
לא רוח הפרט הורגת אלא רוח ההמון
ואין להמון פתיל - מעצמו הוא בוער.
בירה קומבכר; שתיה במקום שואה, שתיה במקום שואה.
חוויות משכיחות הן חוויות נשכחות.
לשתות, לשתות, לשתות, לשתות.
לא לחשוב.
ישמרני האל לבטח.
מה לא עושים כדי לשכוח? עושים הכל כדי לשכוח;
מדברים מדברים, צוחקים צוחקים!
מעשנים מעשנים, שותים שותים - שותים שותים!
לא לחשוב;
אתה לא יודע במי אבא שלה ירה והשליך לבור-אחים רושף דם-עצם,
אתה לא לא יודע את הפיטמות של מי אמא שלה חרכה ואז ירתה,
לא ראית את הבעת הפנים של סבא שלה
כשהוא פקד "לשרוף את כולם!"
לא לחשוב, לא לחשוב.
אהבת-העולם, אהבת-הבריאה:
אהבה שכזו פירושה:
השלמה עם כל חלקיק וחלקיק. ועם תנועת העננים הצחורים בשמי התכלת.
שמי התכלת, שמי התכלת (שמיים נטולי-עננים או שמיים עם עננים שאנשים לא אוהבים?)
מילים, מילים, מילים, מילים, מילים, מילים, מילים, מילים
צווחה צרודה שפעם לעולם שלם חלחלה ובו הדהדה, והיום היא קלושה קלושה קלושה קלושה,
שמי דם.
שמי דם? הם שמי תכלת,
שמי דם נוטפים דם ואני כולי מלא דם.
שמי תכלת הם אשליה. כל אשליה לי רעה.
שמי-דם, שמי-תכלת,
שמי-תכלת, שמי-דם.
לא לחשוב.
שמי-דם, שמי-תכלת,
שמי-תכלת, שמי-דם.
שמי-דם, שמי-תכלת,
שמי-תכלת, שמי-דם.
לא לחשוב.
שמי-דם מול שמי-תכלת.
דם, תכלת, תכלת, דם.
דם הציפורים. הנה גם הציפורים - מתים.
הירוק החי הוא שחור מת. והאדמה. דוממה; מדוע היא דוממה? מדוע? מדוע.
היטלר מת. ולמי בכלל איכפת מה הקשר בין דם אדם ואדמה בכלל.
מילים מילים מילים מילים מילים
“In heaven everything is fine.”
כאן שורפים יהודים
מישהו כיבה התנורים אבל עשן התנורים לא כבה
ובקול שוררי גדול אקרא:
"אלוהים - האם לשם כך עשיתנו לעם-הבחירה?!"
לא לחשוב. לא לא. לא.
דם ואש ותמרות עשן.
והדם.
דם - דם היהודים המתים.
והאש.
אש - האש המעכלת.
ותמרות העשן.
"לא לחשוב"; לא! לא לא לא.
..תמרות עשן - עשן המשרפות.
לא לחשוב, לא לחשוב.
ואני אומר... אני אומר:
דם ואש ותמרות עשן ודממת-נצחים.
דממת-נצחים - זו האדישות האלימה והמנומסה של הגויים התמים לקול זעקת היהודים המתים.
לא. לא לחשוב.
לא. לא ייתכנו פה חיים.
לא לחשוב, לא לחשוב על זה.
לא ייתכנו פה חיים.
אבל לא, לא ייתכנו פה חיים!
לא לחשוב.
לא לא.
המוות.
פה משכן המוות
פה לב המאפליה.
“Everything is gonna be alright, everyhting is gonna be alright.
“Everything is gonna be alright, everyhting is gonna be alright.”
לא לחשוב למה שימשו השעונים של תחנות הרכבות
והאנשים שמוודאים שכל הדלתות נעולות
ולוחות הזמנים.
והכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה פעם. ואת מי הובילו. ולאן.
הנשרים עוד דוהים, ועוד אחר טרף הם תרים. לעולם אינם שבעים, הנשרים.
חיוכים גרמניים - חיוכים זחוחים-חים-חים, אני רוצה לדעת למה הם שמחים.
עליזות גרמנית - עליזות שטנית-נית-נית. מה עוללו שאנחנו לא יודעים?
החיוך המזויף
לא מאפיל על האפילה
ומתריע על הרוע
שטמון
עמוק עמוק
בתוך
הלב הלב הלב
המשוקץ אכול העלוב
והמיפלץ הריקבון והנבוב
“Love me, ple-ease love me..... con conjourrrrrrre
“ouhhhhhhhhhhh-ouhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh”
לא לחשוב
הם מקבלים יורוס ונותנים לכולם לגור פה(ס).
גרמניה המתנצלת היא
ילד שמתנצל ומתנצל עד הפעם הבאה שישתולל וישתולל והעולם כולו ייחרב.
אידיליה.
לא לראות.
לא לחשוב.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה.
לא לחשוב על הקרונות שאינם בשימוש במסילות הצדדיות.
הצבע התקלף והשילדה השדופה חשופה.
לא לחשוב.
קול צקצוק החרבות שהרכבות משמיעות לעצמן, תמיד לעצמן.
לא לראות. לא לראות מהחלון של הרכבת. דבר.
לא לחשוב.
כשנשרים נוסקים וחגים גחים במרום אוריום אין לדעת מה יקרה פתאום.
שמי דם שהם שמי תכלת,
שמי דם נוטפים דם ואני כולי: מלא דם.
שמי תכלת הם אשליה: וכל אשליה לי רעה.
שמי תכלת שהם שמי דם.
השלווה האידילית הזו הייתה, פה, גם אז. גם אז הייתה פה.
רק שאז הייתה זו אשליה הורגת,
והיום - אשליה מרפאה. אבל לי כל אשליה רעה!
לא לחשוב. לא לחשוב.
רק את הנשמה שלי היא הורגת. רק את שלי.
היום הם כבר לא חושבים שהם יותר טובים מכולם,
היום הם חושבים שהם כמו כולם - רק יותר טובים.
אתה לא יודע בראש של מי סבתא שלה ירתה. והדם ניתז לכל עבר.
ולי היה רע ולי היה רע. רע, לי. כל כך רע לי. כל כך כל כך
והשטן.
פה רוע.
פה שוכן הרע.
לא לחשוב!
השטן
הוא פה.
לא לחשוב, לא לחשוב, לא לחשוב, לא לחשו
הוא פה, הוא פה. אני נשבע שראיתי אותו אתמול, בכנסיה, נשכב על הצלב בפוזה של הצלוב.
לא ייתכנו פה חיים, לא ייתכנו.
מה יילד יום? מה יילד יום? איש לא יודע מה יילד כי דבר לא יילד יום. ימים עקרים הם אלה הימים.
האם אי-פעם? האם אי-פעם? היעלה על דעתו של איש???????
מסכת-כזב היא זו הבריאה. בגרמניה, בגרמניה.
הכרמים-של-הריין - ווין-אוף-ת'ה-ריין...! ווין-אוף-ת'ה-ריין. פאק ת'ה ריין! פאק ת'ה ריין.
לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב
השפתיים הגרמניות דשנות ורוטטות קלות החוצה ולדבר אחד בלבד נועדו. לדבר, אחד, בלבד.
הדם ניגר ולא נגמר,
הדם ניגר ולא נגמר.
לא דם של איילים - דם של אנשים.
לא דם של תיישים - דם של אנשים. אנשים.. אנשים.. אנשים.. אנשים!
הקברים הדוממים מדממים אל תוכי.
בסופה של דרך כל בשר יש בור ועל פי הבור אין מי שייצעק "קפוץ!" ונופלים במקום להיות מושלכים.
נופלים במקום להיות מושלכים. נופלים.
לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב
להפסיק לחשוב. להפסיק, לחשוב, כבר!
לא לחשוב, לא לחשוב.
אהבת-העולם, אהבת-הבריאה:
אהבה שכזו פירושה:
השלמה עם כל חלקיק וחלקיק. ועם תנועת העננים הצחורים בשמי התכלת.
השלמה שכזו פירושה אהבה
רק עם
עם היופי
עם הרוע, עם
"מיין פיהרר, זיג הייל!"
אבל, האם אי-פעם יעלה על דעתו של איש?
האם אי-פעם יעלה על דעתו של איש? ? ? ? ?
הכל: ירוק ירוק ירוק ירוק ירוק ירוק ירוק ירוק רוק רוקורוקוקורק קור-ירוק. קור ירוק.
דם ואש. תמרות עשן.
אתה לא יודע במי אבא שלה ירה והשליך לבור-אחים רושף דם-עצם,
אתה לא לא יודע את הפיטמות של מי אמא שלה חרכה ואז ירתה,
לא ראית את הבעת הפנים של סבא שלה
כשהוא פקד "לשרוף את כולם!"
הם מקבלים יורוס ונותנים לכולם לגור פה(ס).
לא לחשוב!
לא לחשוב, לא לחשוב.
אדמה זו רועשת. אדמה זו רועשת מידי.
נשרים נוסקים חגים גחים במרום אוריום, אין לדעת מה יקרה פתאום. אין לדעת מה יקרה.
לא טוב שאישה תשמש לפורקן מיני - מוטב להשפיך לפני שמחפשים. מוטב להשפיך.
מוטב להשפיך. ומיד.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לחתוך הלשון,
לחתוך האישון.
ולישון לישון לישון.
הקברים הדוממים מדממים אל תוכי.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא טוב ראות, לא טוב ספר דבר עון.
להפסיק לחשוב: לא לחשוב.
רק לא לחשוב על זה. רק לא לחשוב.
לא יכול להפסיק לחשוב. לא יכול להפסיק לחשוב.
לא לחשוב, לא לחשוב.
השלווה האידילית הזו הייתה, פה, גם אז. גם אז היא הייתה פה.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא טוב, הבט, מהחלון מטה, אל האנשים הגרמנים, מהקומה החמישית, ממנה ייקפוץ.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא לראות אותם: את הגרמנים.
משפחה בווארית: אמא, אבא, שתי אחיות.
הם פותרים תשבצים. לידי. בקרון הרכבת שנוסעת ממינכן למיינץ
הם פותרים תשבצים - הם לא רוצחים; יש להם נימוסי שולחן מושלמים.
לחתוך הלשון,
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה.
לא לחשוב על הקרונות שאינם בשימוש במסילות הצדדיות.
הצבע התקלף והשילדה השדופה חשופה.
לא לחשוב.
קול צקצוק החרבות שהרכבות משמיעות לעצמן, תמיד לעצמן.
לא לראות. לא לראות מהחלון של הרכבת. דבר.
לא לחשוב.
לא לחשוב למה שימשו השעונים של תחנות הרכבות
והאנשים שמוודאים שכל הדלתות נעולות
ולוחות הזמנים.
והכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הכבישים.
לא לחשוב למה שימשו הרכבות האלה פעם. ואת מי הובילו. ולאן.
לחתוך האישון; לישון לישון לישון לישון. לישון.
לא לחשוב, לא לחשוב.
לא בטעות מתחככת נעלה של המפתה הפותה בנעלי שלי. לא בטעות. לא בטעות.
לא לחשוב.
לא לחשוב.
לא לחשוב.
לא לחשוב.
לא לחשוב.
לא לחשוב.
לא לחשוב.
הם שכחו. אנחנו? לעולם לא.
לא רוצים להיזכר ולא יכולים לשכוח.
רק לא לחשוב על זה. רק לא לחשוב.
לא לראות. לא לחשוב. לא לכתוב.
קול צקצוק החרבות שהרכבות משמיעות לעצמן, תמיד לעצמן.
אהבת-העולם, אהבת-הבריאה:
אהבה שכזו פירושה:
השלמה עם כל חלקיק וחלקיק ועם תנועת העננים בשמי התכלת.
פרק 2 - חזיון מציאות
ממרומי החדר ניבטות אליי
דמויות דהויות אך נזעמות
של כל המתים שנבלעו
באדמה הזו
הם אינם יכולים להינתק מהתקרה
הם מבעבעים במים צלולים
רק ידיהם וראשיהם נשלחים לעברי
בתנועות של תרעומת כלפי גורלם
ורצון עז במגע
יש שם זקנה בגלימה אדומה
וקילשון בידה
וילדים בחולצות פשתן פרחוניות
חומצים פנים
איש אחד מתרה בי באצבעו
רוכן כלפי מטה, גוחן בתוך לבנת חומה
חלקם כמעט פורצים מבעד לאגם המראה
מחרים, נהדפים קדימה,
אבל זו לזו ואל האדמה
רגליהם כבולות·
פרק 3 - יום נורא ואיום
ביורן הוא השטן.
השטן הוא אלוהים.
ביורן הוא אלוהים.
סובב אני בחוצות מיינץ העתיקה, היא מגנצא החרבה, ובידי מפה שאין בה הועיל כי עיני קהו מראות מפאת חום השמש וקת'רינה - אהובתי המממשית-אך-דימיונית היא מחכה לי. ואני אובד לי, מבושש לה. לי היא משאת-לב אך גם אביזר-לינה. לה אני לא-דבר.
ראשי קודח. מי ייתן ולא ייתנני לילה!
רד הליל ועודני אובד.
סובב אני בחוצות מיינץ העתיקה - היא מגנצא החרבה. כרובים ניבטים אליי מלמעלה, יצורים דרי אבן, טיט ומלט. אומרים לצון וחומדים יראה - המה יושבי השכינה ואלי הזימה!
סובב אני בחוצות מיינץ העתיקה, היא מגנצא החרבה.
ראשי סחרחר עליי. מי ייתנני אימה?
אהובתי לי מחכה ואני מבושש לה.
בידי מפה, מי ייתנני אימה.
האל לא אקלל. בידי מפה.
קירות בארוק מעוררים חמתה של החמה עליי, ממיטים עליי חרפה בדמות זיעה שדופה.
הפעמונים מצלצלים, הקתדרלה מצילה עליי יגונה הגותי. חצות.
סובב אני בחוצות מיינץ העתיקה היא מגנצא החרבה.
מוטב אכסה תחת עץ, בכיכר. אפלל: מי ייתן ותהיה זו תנומה שממנה לא אתעורר.
איה, אהובתי? איה. אני לה מבושש.
סובב אני בחוצות מיינץ העתיקה, היא מגנצא החרבה, ובידי מפה שאין בה הועיל. עיני קהו מראות מפאת חום השמש וקת'רינה - אהובתי המממשית-אך-דימיונית היא מחכה לי. ואני אובד לי, מבושש לה. לי היא משאת-לב אך גם אביזר-לינה: לה אני לא-דבר.
פרק מספר 4 - המתים הרבים של היהודים - "מה פשר השתיקה הזו?"
הם לא סולחים
כי גם לו היו רוצים
לא היו יכולים
הם לא סולחים
הם לא כועסים
כי גם לו היו רוצים
לא היו יכולים
הם לא סולחים
הם לא אוהבים הם לא אשמים, לא מאשימים
הם לא שונאים והם לא אשמים
הם אפילו לא מאשימים:
הם המתים הרבים של היהודים.
דמי אחיי זועקים אליי מן האדמה;
דמי אחיי זועקים אליי מן האדמה;
כיצד אחרש?
כיצד אחרש? כיצד?
זעקה נואשה היא זו הזעקה -
זעקה שלא יכול להיות בה הועיל,
אבל - כיצד אחרש?
כיצד אחרש. כיצד?
"למה אתם שותקים?" אני שואל.
למה אתם שותקים.
למה, אתם, שותקים.
הקברות הדוממים של היהודים.
לא דומעים, לא זועקים -
פשוט דוממים.
רגע אחרי.
רגע אחרי שהיו שלדים מהלכים
רגע אחרי שהיו גופות שמוטות
מוכים וחבולים
בדוויים שאף אין בכוחו של אינקץ לרפא!
מחוררי קליעים של נבלים גרמנים
נרדפים ודרוסים
בזויים ומושפלים
מוכים וחבולים
בדוויים שאף אין בכוחו של אינקץ לרפא.
רגע אחרי,
הבנים היקירים של אלוהים
מתים, באלפים
בבית הקברות היהודי של מיינץ
היא מגנצא.
שאלה אילמת לגרמניה מתחסדת
ואם היית שם -
היית מתנגדת?
דיסקו-גרמניה
גרמנים שיכורים, גרמנים עצובים
גרמנים שיכורים, גרמנים עליזים
הם טבעו לי מספר על הזרוע
ונתנו לי להכנס לגטו של המאושרים
גרמנים המוניים, גרמנים אדיביים ~~~~~ אף פעם לא אלימים
גרמנים חרמנים, גרמנים מעודנים ~~~~~~~ אף פעם לא אלימים
גרמנים
אני שונא את החיים - הארורים!
אני שונא את הגרמנים - הארורים!
אני שונא את הבקרים - הארורים!
אני שונא את הציפורים - הארורים!
אני שונא את הכְתבים - הארורים!
אני
רוצה
למות.
אני לא אוהב לחיות - אני לא אוצה לחיות!
הרעים רעים בשבילי, הטובים טובים בשבילם!
אני שונא את החיים - הארורים!
אני שונא את הגרמנים - הארורים!
הרעים רעים בשבילי, הטובים טובים בשבילם.
אני שונא את החיים - הארורים!
אני שונא את הגרמנים - הארורים!
אני שונא את הבקרים - הארורים!
אני שונא את הציפורים - הארורים!
אני שונא את הכְתבים - הארורים!
גרמנים
לא כי הם לא רוצים -
כי הם לא יכולים!
ובהזדמנות הראשונה הם יעשו זאת, עוד תראו!
יירצחו יהודים, כן-כן.
לא כי הם לא רוצים -
כי הם לא יכולים!
כוסים גרמניים קופצניים (א-לחלוחיים ולחים)
התקשורת שלי -
חוסר התקשורת שלי..
לחוסר התקשורת שלי עם הבריות
יש שלוש סיבות:
1) פסיכולוגית - חוסר יכולת למצוא את המילים המתאימות.
2) אפיסטמולוגית - חוסר יכולת למצוא את המילים המתאימות.
3) טלאולוגית - חוסר יכולת למצוא את המילים המתאימות.
הרגשות שלי..
הרגשות שלי בלתי-מילוליים.
המילים האלה? הם לא הרגשות שלי!
מעט מאוד עלה לי לכתוב את זה. מעט מאוד.
זו אמנות זולה - עלה לי יותר להדפיס..
(ואמנות זולה לא מביעה רגשות בכלל!)
פדרו-דומיננטה
איך פקדתי לכבוש את העולם
מחדרון קטן שלי, בעליית הגג
במרתף אפל שלי
איך פקדתי לכבוש את העולם
מחדרון קטן שלי, בעליית הגג
במרתף אפל שלי
הדלקתי נר והשעווה טפטפה עליי אבל היה לי טוב כי היה לי אור.
איך פקדתי לכבוש את העולם
מחדרון קטן שלי, בעליית הגג
במרתף אפל שלי
את הנשים שביתי ואנסתי ואת הגברים עיניתי ורצחתי,
השם שלי פדרו. השם שלכם לא חשוב.
גרמנים
אם הגרמנים היו עושים היום שואה
היו שומעים סקוטר בכניסה
ובמקום הייל כשנפגשים
היו עושים צ'וס כשנפרדים
וכל השאר היה זהה לגמרי.
ארוטיקה של מעיל עור מתקמט
הארוטיקה של מעלית שריצפתה מלאה טחב ניקלה וכתמי עובש שחורים פזורים גם על תיקרתה
מעיבים על הנשמה, האמינו לי! אבל אירוטיים להפליא.
הארוטיקה של קציני אס-אס במעילי עור שחורים
יורים ביהודים, כורתים איברים
גרמנים
מגיפת השמחה חללים רבים מפילה
מיליונים על מיליונים
נופלים שדודים ללא שהם מדממים
אומרים שלא היה כמותה
"אח! המגיפה השחורה היא כלום לעומתה!"
היא גורמת לאנשים לאבד עשתונות
היא גורמת לאנשים לרצות להשתנות
לאבד עצמם כליל
לצלילי היורו-טכנו יורו-דנס יורו-טראש - הו, מה נורא הוא הצליל!
צליל השכחה המתוקה שלאבדון היא מובילה.
בגרמניה, גרמניה
מעלה תהיה: המלחינים הפילוסופים והמשוררים הדגולים - איך זה שמעם זה הם יצאו!~
פרנויה מוצדקת
נא לא להחביא פה יהודים
זה מה שהיה כתוב בשלט שראיתי בשלישי בבוקר.
נא לא להחביא פה יהודים
זה היה כתוב בגרמנית ואני לא מבין גרמנית.
נא לא להחביא פה יהודים
זה היה כשיצאתי לקנות המבורגר ביתי,
אצל המהגרים האיראנים - בני יבשתי,
הבטתי מבעד לשמשה, אל מחוץ ל,Europa-Grill
ושמתי לב שהשלט את איש לא הגעיל,
היה אחד שהתלחש עם חבר,
והצביע עליי "הנה האחר!",
והוא ידע שזה לא בסדר. לא בסדר
שאני נושם, יושב ואוכל בפינת הישיבה היחידה
ובראשו בערה כתובת אש,
לרצוח אותו! לרצוח!
גרמנים
אנחנו קורבנות הטירוף הגרמני
אני יהודי ואני מת
הגרמנים רצחו אותי
את דמי מהלו בדמו של ישו
והדם היה אדום מדם ולא נמהל
ולא נמהל
ולא נמהל
והדם היה אדום מדם ולא נמהל
Johan Wolfgang von Goethe
מה הוא היה אומר לו הוא היה כאן?- ·
מה היה אומר?
האם גם ליבו היה מתכווץ?- ·
מה היה אומר?
האם גם עיניו היו מבקשות להעצם?- ·
מה היה אומר?
מה הוא היה אומר.
גרמניה מעל הכל
גרמניה מעל הכל גרמניה מעל הכל!
גרמניה מעל הכל!
גרמניה מעל העולם גרמניה מעל הכל!
גרמניה מעל האדם גרמניה מעל הכל!
גרמניה מעל הכל!
גרמניה אפילו מעל הזמן גרמניה מעל הכל!
אבל לולא הבירות והסיגריות -
האם גרמניה הייתה קיימת כלל?
גרמנים (נחוץ ליטוש קל)
כולם כבר הספיקו להיפטר מ"המיין קמפף" שלהם·
(או לפחות לעשות כאילו אין להם אותו בבית וכאילו הם לא קוראים אותו בסתר)
וכיום אין בכלל צורך לשרוף ספרים·
כי ממילא אין מי שייקרא ספרים כי מתו התגרנים (משכיני התיגרה)
וגם אם לידי מאן-דה-הוא (Who?) ספר ייקרה·
והוא ממש ממש במקרה ייקרא -
למי איכפת בכלל? אה? למי איכפת!
גרמניה
אני חש בסכנה.
אולי זה לא יקרה היום
אולי זה לא יקרה מחר אבל
אני חש בסכנה
כי זה כבר קרה
פעם
אחת.
הגרמנים
הם אומרים שאני אומר דברים לא נכונים..
וול - הם טועים, הגרמנים.
הם אומרים שאני רואה דברים לא קיימים..
וול - הם טועים, הגרמנים.
הם אומרים שהשירים שאני כותב ומראה להם לא יפים.
וול, הם טועים - הגרמנים?
לי, הגרמנים לא הצליחו להשתלט על המחשבה.
הגרמנים תמיד מוכנים לעזור ונורא נחמדים,
הגרמנים נוסעים על אופניים ומחייכים,
הגרמנים שותים בירה יותר מכל והם לא אלימים,
הגרמנים עושים הכל הכי טוב שאפשר כי הם רוצה שיהיה הכי טוב לכולם!
ואתם יודעים מה? אתם יודעים מה?!
אני מתחיל לחשוב, שהגרמנים בעצם אנשים טובים ביסודם
אני מתחיל לחשוב, שהשואה הייתה חריגה יוצאת מן-הכלל
אני מתחיל לחשוב, שהגרמנים בעצם אנשים טובים מיסודם
אני מתחיל לחשוב, שאולי השואה הייתה בכלל המצאה!
הרכבות שליד הבית הגרמני של רובי
הקולות של הרכבות מעוררי אימה -
גם לולא הייתה שואה.
הצרימות, הצרימות
הגלגלים הרצוצים והפסים העיקשים
מחרים-מחזיקים לאינקץ בדיסהרמוניה איומה זו!
וגם למי שלא היה שם -
אלה הם צלילים היישר מן הגהינום!
דיר באלאק על האוטו
"דיר באלאק על האוטו!" שמעתי אותו אומר.
"דיר באלאק על האוטו!" הוא חזר ואמר.
ואני הנני יושב על גדות נהר הריין
ומחשבותיי נודדות הרחק הרחק בזמן
האמת היא שאני חושב על מה גיתה חשב כשהיה כאן
האמת היא שאני תוהה על מה גיתה תהה כשהיה כאן
ודאי לא היו לו כל אותם פיסיונומים עוכרי-נוף שיש לי·
ספינות-מנוע..
גשרים-חשמליים..
ספסלים..
אופניים..
אנשים..
(האמת היא שהאחרונים דווקא כן היו לו אבל גיתה.. גיתה הרי אהב אנשים!)
שיר על חיי העולם הבא
הנה 3 חטאים שבשלם אני ראוי לייסורי הגהינום:
1) אי-הליכה לבית-כנסת בערב שבת.
2) ניסיון משכב עם הגרמניה.
3) אכילת חזיר.
על שלושת אלה מיי יתן ואת הדין אתן
עוד בחיים אלה
שהרי בעולם הבא הדין סופי - לדיראון עולמים.
מכתם לדוד
מכתב למארחים גרמניים
אני עושה לכם מה שאתם עשיתם לנו בשואה·
אני משמיע לכם מוסיקה שאתם לא אוהבים.
אני אוכל בצורה שאתם לא אוהבים.
אני חושב בצורה שאתם לא אוהבים.
ממש כמו בשואה, ממש כמו בשואה!
אני עושה לכם מה שאתם עשיתם לנו בשואה.
לא כולל:
הרכבות והאנשים, החרדות והסיוטים.
אני עושה לכם מה שאתה עשיתם לנו בשואה·
ממש כמו-בשואה! ממש-כמו בשואה.
עמלק
"מחה תמחה את זכר עמלק" -
כך ציוונו אלוהים.
ואפילו כשלעמלק יש כוס ארי מתוק ופנים אריות מושלמות -
אנו מצווים למחותו.
סופרמרקטHL של קייזר שטראסה;
הם נעים בטור אחד, מאוד ישר·
יד נשלחת להוציא מעגלה, שוטחת על סרט נע·
הם נעים בטור אחד, מאוד ישר·
מוזיזה מחיצת מצרכים. בדיוק מטר אחד אחורה, להפריד בין שלה ובין של זו שבאה שאחריה·
הם נעים בטור אחד, מאוד ישר·
יד שניה מחזירה לעגלה·
אחרי שהקופאית תקתקה·
לתוך הסלסלה·
והלאה· והלאה· והלאה·
הם נעים בטור אחד מאוד ישר.
איך הגענו לגטו ורשה
יום אחד הם העירו את כולנו בשעה שבע בבוקר ואמרו:
"בואו! הולכים לגטו."
הם היו: ביורן וניקולס ודומיניק וקרסטין וקת'רינה.
בהתחלה חשבתי שזו בדיחה ו"זה לא יכול להיות"
אבל הבנתי שזה אמיתי כשדומיניק הכניס לי אלה בצלעות.
יום אחד הם העירו את כולנו בשעה שבע בבוקר ואמרו: "יאללה, לגטו!"
א-מוסריות, בלתי-מוסריות, אנטי-מוסריות
פגשתי אתמול אדם
לא היה לו קוד מוסרי כלל
מעולם לא פגע בזבוב
אבל לא היה לו קוד מוסרי כלל
הוא ישב במשרד שלו שיחק במטוטלת הכדורים הכסופים שלו המעמד חייבו דשנות-עונג מחוייכת
כשדיברתי על עצמי
בהתחלה חשבתי שהוא כמו כולם
אבל ככל שהשיחה נמשכה
הבנתי; הבנתי
שאני בעצם מדבר אל עצמי
ושהוא - הוא מסוגל לכל!
אפילו לרצח. אפילו לרצוח·
מי עוד מעט לא כאן? כשקרסטין וקת'רינה מתאדות וגם אני
אני מדבר כבר והם לא מקשיבים
אני מאונן כבר והם לא שמים לב
לנגד עיניהם אני הולך ומתאדה
ושביב קיומי אף לעיני איננו נראה
וקרסטין וקת'רינה רק נראות - לא קיימות!
וזה לא בגלל שאני מאמין בפילוסופיה שדוגלת שרק אני קיים
אלא בגלל שקיומן הפיסי
הולך ומתאדה·
הולך ומתאדה·
ואין זה בגלל שהם הופכים לרוחות רפאים,
אלא בגלל שקרסטין וקת'רינה - לא קיימות!
גרמניה
הם מחכים במעבר חצייה מרומזר.
ולא רק הם:
גם האיש האדום מחכה -
הוא נראה כל כך ממושמע,
עד שאני כבר לא יודע
מי יותר ממושמע:
הוא או האיש שמחכה?
הוא נראה כל כך ממושמע -
וצייתן.
הרגליים שלו צמודות זו לזו -
הוא פעם בטח היה חייל בוארמכט.
קורבנות
בעברית הקורבנות שלנו הם קורבנות;
הקורבנות שלנו הם Victims
והSacrifice שלנו הם קורבנות.
קת'רינה
רק כשהיא ראתה את הכתובות על הקירות היא הזדעזעה
(ולא הייתה זו "הכתובת על הקיר").
היהודים הם קורבנות של העולם אז זה בסדר שהם מתים.
אבל הגרמנים צריכים לדבר יפה, לא? ·
כן, ויש גם אשמה וחרטה ו-כפרה.
ואם יהודי בא לגרמניה אז אפשר לנצל את זה בשביל כפרה, לזיין אותה.
שיר סיום למסע בגרמניה; גרמניה: איך שרדתי אותה
עיניים כחולות והשחור של האישון גדול מאוד
גומה בסנטר גומתי
שיער בלונד מקורזל
היא סיביל שפרד קטנה - גדולה. גדולה. גדולה. גדולה!
ואני רוצה לחשוב שלעולם לא תיגדל.
בפעם השניה דימעה ביצבצה
אך הפעם בגלל הידיעה:
לשם כך הייתי כאן.
יצורים מזדיינים: הגרמנים
מה כל מה שהם יודעים לעשות (בשורה הבאה התשובה)?
להזדיין.
זה למה הם (בשורה הבאה התשובה)?
יצורים מזדיינים.
הגרמנים יצורים מזדיינים?
יצורים מזדיינים הגרמנים.
יצורים מזדיינים
יצורים מזדיינים
ביורן מזיין את קת'רינה ובכלל, הגרמנים - אתם יודעים מה הם?
כן, לביורן יש חברה אותה הוא דופק ללא הרף - אבל, הגרמנים - אתם יודעים מה הם?
יצורים מזדיינים - זה מה שהם.
גרמני אחד מזיין גרמניה אחרת, גרמני אחד מזיין גרמניה אחרת.
גרמני מזיין גרמניה.
זה כל מה שזה:
גרמני מזיין גרמניה.
ואתם יודעים למה כל זה?
זה למה: הגרמנים, יצורים, מזדיינים.
זה למה: יצורים, מזדיינים, הגרמנים.
מיינץ
יש פה אנשים מכלמיני לאומים
הודים, טורקים, תאילנדים, איטלקים ואפילו מרוקנים
אבל דבר אחד משותף לכולם: הם כולם דוברים גרמנית שוטפת!
והיא שוטפת ושוטפת, את מעיי ואת תנוכי אוזניי היא שוטפת!
כיצד הדבר? תמה ליבי. והכליות שלי יודעות לספר לי:
השיטה הגרמנית לעולם לא נכשלת;
שיר מספר 462 (מתוך "500 שירי מוות")
אני נזכר בערגה מנומנמה באותם הימים
ימי שיחות נלבבות עם כמרים
בלגים, צרפתים, ומפינלנד - איכרים
עשיתי הכל כדי לספר להם את האמת על אלוהים
דבר מלבד דבר מלבד, דבר מלבד דבר מלבד
חוקים טובים רק עבור נרפי הרוח וחלושי הדעת
דפיקות הלב שלי מואצות כשהיא מתקרבת
מואצות יותר ויותר ככל שהיא קרבה
מואצות יותר ויותר ויותר
מואצות יותר ויותר ויותר ויותר יותר ויותר ויותר ויותר
אני מרגיש ששואה גדולה מתקרבת האפוקליפסה לבסוף הגיעה
צפירות של אמבולנסים לא נשמעות יותר,
אל חלל האויר מחלחלות שריקות רפות של רכבות,
בהמולה שקטה דוהרות דוהרות,
דרקון עם שבע לשונות משוטט ברחובות,
זורע הרס ונוטע בהלה,
בתים רבי-קומות על סף קריסה,
כל מעשה ידי הבריאה והאדם - האש עיכלה,
משפחה שלי לא השכילה מבעוד מועד להימלט על נפשה,
מה טוב, מה טוב!
אהובה שלי איננה,
השואה החדשה - היננה!
הטבע הנורא בשיגיונותו של האהבה עליה עומד העולם~
תנו לי לספר לכם משהו על אהבה.
לא אוהבים מישהו בגלל שהוא יפה או מכוער·
לא אוהבים מישהו בגלל שהוא טוב או רע·
לא אוהבים מישהו בגלל שיש לו חצ'קון על האף·
לא אוהבים מישהו בגלל שקוראים לו ליאונרדו די-קאפריו·
לא אוהבים מישהו בגלל שהוא מנהיג העולם החופשי, החדש והמנוון להפליא! ·
לא אוהבים מישהו בגלל·
ולכן אפשר לאהוב במקרה גם את השטן.
"פורט קליפורניה"
זה משבש את הראייה!
ואתה מרגיש שהאוזניים למעלה
ואתה מרגיש שהעיניים למטה
ואתה מרגיש שהכל הכל הכל הכל משובששששששששש.......!
זה משבש את הראייה.
וזה גורם לך לכתוב שירים
על יינות שגרמנים אוהבים
קת'רינה
שירים על קת'רינה
השפה של הנפש: מוסיקה
הלחישות המילוליות שלי
לא-נשמעות.
הלחישות המילוליות שלי
בלתי-נראות.
הלחישות המילוליות שלי
אנטי-מוסיקליות.
הרצון שלי, הרצון שלי לגעת בדבר-מה,
דבר-מה יפה ובלתי-מזיק
הרצון שלי, הרצון שלי..
הרצון שלי לגעת בדבר מה,
גרמני? לא. לא גרמני. אנא, שלא יהיה גרמני!
שיהיה הולנדי. מציל יהודים בשואה מעודד תרבות ירודה
דנמרק, דנמרק, דנמרק, דנמרק!
הלחישות המילוליות שלי הן..
צעקות. מרות. נוקבות,
בלתי-מילוליות!
אנטי-מילוליות!
לא-נשמעות!
הצעקות שלי הן..
צעקות ולא זעקות -
כי כל הזעקות שלי הפכו לצעקות.
גרמניה. היא גרמניה.
נולדה במזרח אך גרה במערב.
משפחתה ניצולת המלחמה, היא מדרזדן.
דנמרק דנמרק דנמרק דנמרק
הלחישות שלי מילים,
הצעקות שלי אבנים,
ההשפכות שלי לא קשורות למין.
אני מבין, אני מבין. אני לא מבין.
אני הייתי
אני הייתי האיש הזה.
האיש הזה - שסובב בדיסקוטקים וכשהוא ממש נואש הוא נותן למישהי יפה ורד.
אני זוכר שהבטתי בבוז ולעג בהודי הנמוך והשמנמן שנתן לקת'רינה פרח
אבל היום אני יודע -
אני הייתי האיש הזה. ועם מות אהבתנו מת גם הורד.
"נגעתי בֵשדיים והם היו דלילים ופריכים" (סקסוניה); אהובתי הגרמניה; השיר היחיד שקשור למין ויש בו ממשות ממשית (במקצתו);
היא אומרת שהיא באה מסכסוניה
אבל לדעתי היא באה מסקסוניה
היא אוהבת מין ואלימות
וכמה שיותר
אז אנחנו רבים ואחרי זה מזדיינים
אבל לא תמיד
לפעמים
אנחנו מזדיינים ואחרי זה רבים
ותשמעו חברים:
הפיטמות שלה? ~~ מדהימות.
והשדיים? ~~ תפוחי-אדמה ענקיים.
חסדה של קת'רינה
אחרי הרבה יותר מידי "Let it!” “Let it!"
“Is that a vacum?” ·
שאלה·
וגרמה לי לעשות "אהמ, אהמ, אהמ" נבוך וחסר-ישע
היה זה מיד אחרי שהתרעתי על ראשית עגומה של קרע
וזה לא היה מה שאמרה השיקסע
שצימח כנפיים צחורות ממותניה לפתע
זה מה שעשתה.
היא אחזה בכפות ידיי
ולא הירפתה
עד שביצבצה לה דמעה.
מה שרובי לא רוצה לרצות ורוצה לא לרצות
הרי כל הרעיון - שתאהב מישהי והיא תאהב אותך בחזרה ויהיה לך טוב - אבסורדי לגמרי!
אתה תתמסר לחלוטין לאהבתך והיא רק תפריע לך!
אתה לא רוצה שהיא תאהב אותך! אתה לא רוצה!
אתה לא רוצה את האהבה שלה! אתה לא רוצה!
אתה לא רוצה שהיא תהרוס לך את האהבה שלך! לא טוב להרוג את ארוס! לא טוב!
אתה הרי רוצה אהבה טהורה!
אתה הרי רוצה אהבה נחשלה! אהבה ארורה!
אתה יודע מה אתה באמת רוצה? אתה יודע מה אתה באמת רוצה? אתה יודע מה אתה רוצה!
את הבלתי אפשרי. אתה רוצה את.. הבלתי-אפשרי!
אתה רוצה - לאהוב אהבת-אלוהים וגם אהבת-אדם - בו-זמנית.
נשים גרמנים
היא צריכה לחשוב שאתה שונה ממנה, שאתה גבר, שאתה יצור מכוכב אחר, שאתה יהודי, שהיא צריכה לעשות הכל כדי שתחשוב שהאהבה מסריחה ושזה היה רעיון גרוע בכלל להתחיל איתה, מלכתחילה! היא צריכה לעשות הכל כדי שתחשוב שאתה מי שהיא לא היא ולעולם לא תהיה, שאתה יהודי - יהודי,
ושהאהבה מסריחה, היא צריכה זה - זה היא צריכה,
זה.. זה מה שהיא צריכה. אה-אה. כן-כן. אה-אה.
זכרון קולקטיבי של קת'רינה ורובי
DIDO (“Dido & Aneas”; music: Henry Purcell, words: Nahum Tate )
Thy hand Belinda, darkness shade me,
Oh thy bosom let me rest.
More I would, but Death invades me;
Death is now a welcome guest.
When I am laid in earth,
May my wrongs create
No trouble in thy breast.
When I am laid in earth,
May my wrongs create
No trouble in thy breast.
Remember me, remember me,
But ah! forget my fate.
Remember me,
But ah! forget my fate.
Remember me, remember me,
But ah! forget my fate.
Remember me,
But ah! forget my fate.
המשיכה הטבעית לא עוד טבעית
המשיכה הטבעית לא עוד טבעית.
האמה הלופתת אגן הירכיים -
למצולות היא שוקעת. למצולות. ולא ביגון ולא שאולה.
למצולות היא שוקעת. למצולות.
הליבידו שלי לא משוכנע יותר;
לא משוכנע מהריחות האלה.
לא משוכנע מהצבעים האלה.
לא משוכנע מהתחושה הזאת.
והטעם, הטעם של תנוך האוזן שלה?
הרירי, הרירי כל כך!
איננו כשהיה.
הליבידו שלי מת, אתמול.
היית בהלוויה שלו? היית? היית?! נדמה לי שראיתי אותך.. אהממממ...........
לא חבשת כובע מגבעת אדום? לא? עם נוצת-יען תחובה באמצע?
אה, היה זה חזיון מגוחך למדי! לא אשכח זאת. (אתה כל פעם מפתיע אותי עם כובע משונה אחר!)
או שמא היה זה שלשום שראיתי אותך? לא בהלוויה? אז איפה זה היה?
הליבידו שלי מת אתמול -
ואתה לא היית שם?
מה מידת הסבל שמסב הסבל ומה מידת האושר שמאשר האושר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"החי" סביב הצוואר והעור החם
ככל שהיה לי יותר ממנה היה לי יותר מהחי
ככל שהיה לי פחות העור שלי היה יותר קר
והיום אני יודע שהתביעה שלי מקת'רינה לאהבה
הייתה תביעה מאלוהים להמשך חיי,
כי כפי שכתבתי:
.."להישאר בחיים כדי לכתוב
"כי אין מישהואחר שיכתוב."
כי כפי שכתבתי:
.."ואני אוהב לחיות, כי לחיות עוד
"פירוש הדבר לכתוב עוד"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביורן: החבר של הגרמניה
אבא שלו היה בוורמכט.
אמא שלו הסגירה יהודים לגסטפו.
הוא עוד מעט יקיש את קת'רינה - עוד מעט הוא ידפוק אותה.
הוא עוד מעט ישחיל את הזין הנצי העבה שלו לתוך הכוס הארי-הבתולי שלה.
הוא עוד מעט יגמור. בתוכה.
אבל לי אין עסק עם בנים של נאצים, אז לא איכפת לי כלל!
המ, המ. לא, לא.
כיצד יכול אדם
לרצות בנפש את הגוף
ובגוף לרצות את הנפש?
האלוהים של הרגשות המתים
"יש בך משהו אלוהי, אתה יודע?"
רציתי שהיא לי תאמר
"יש בך משהו אלוהי, אתה יודע?"
רציתי שהיא לי תאמר,
ובמקום זאת אמרה:
"מי הרינג, יו שרינק!"
ודקה אחרי שאמרה כמעט וזיינתי אותה.
לולא פעמון הדלת צילצל
אני אומר לכם הייתה דממה דקה
הורדתי מעליה את החולצה ואת החזיה
פתחתי את הכפתורים של הג'ינס שלה
וכבר ביצבו שערות הכוס ואופס!
הלא
I give you more than I want to give you.
היא אמרה
ואני חשבתי
Is this possible?
הייתכן?
Is this possible?
היעלה על הדעת?
אפשר לתת יותר משרוצים לתת? Is this possible?
הלא.. הלא.. הלא
האין תחילתה של חובה ברצון?
האין תחילתה של חובה ברצון?
אפשר לתת יותר משרוצים לתת? Is this possible?
אפשר לתת יותר משרוצים לתת? Is this possible?
אפשר לתת יותר משרוצים לתת? Is this possible?
אפשר, לתת, יותר, משרוצים, לתת? Is-this-possible?
הלא.. הלא..~.
שיר אהבה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מי קרא לך?
אל תבוא לפה!
אל תיגע באהובתי.
היכן ידך? היכן היא נוגעת?
היא איננה שלך!
תיצא מיד מהדירה.
האם אתה מגחך? זה "אה-אה" לעגני שבוקע מגרונך?
מדוע באת? "לי - ידוע יגוני,
אל תיקח לי את אהובתי, בבקשה. לו - לא ידוע אושרו."
אינך רואה?
אינך רואה?
היא שלי ונועדה רק לי.
מדוע באת?
מדוע באת?
אל תבוא לפה יותר.
אל תבוא לפה יותר. היא חברה שלך אבל לי היא אהובה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
MEIN LEBEN
למה אין אופליה בטרגדיה הזו?!!!!
למה?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הגרמניה
אני אוהב את קת'רינה ואני רוצה שהיא תהיה שלי
אבל
אני והגורל שלי
לא כל כך מסתדרים
אז
גם שאיפה זו תיוותר בגדר משאלה
יש לי רעיון על משהו שהוא גם לא טהור וגם לא הרמוני
אני חייב להמשיך לחשוב שאני רוצה משהו
שכשאני אשיג אותו אני אצטער שהשגתי אותו
(אהבה)
אני חייב להמשיך לחשוב שאני רוצה משהו
שכשאני אשיג אותו אני אצטער שהשגתי אותו
אני חייב להמשיך לחשוב שאני רוצה משהו טהור והרמוני
אני חייב להמשיך לחשוב שאני רוצה משהו בשם קת'רינה
אני חייב להמשיך לחשוב שאני רוצה משהו בשם קת'רינה
לחשוב שאני רוצה משהו
(שאני רוצה רק לרצות)
לילה של שנאה
שיילכו להזדיין האפסים הגרמנים האלה
שיילכו, להזדיין, הגרמנים, האפסים, (עם שפת האימים שלהם, שהיא גם שפת איומים)
שיילכו להזדיין
יצורים מזדיינים
יצורים מזדיינים
להזדיין: זה כל מה שהם יודעים!
רובי לא צריך תאוות
רובי לא צריך תשוקות
רובי לא צריך להתרבות
שייפול הקיר על החבר-הזונה, שייפול עליו הקיר.
שייפול הקיר על החבר-הזונה.
אני מביט במראה בחשכת החדר ומגלה:
מישהו משתמש בפרצוף שלי כדי לדבר איתי.
אהבה של אישה
היא אהבה מסולפה.
היא לא אהבה של הבשר והיא לא אהבה של הנפש -
היא אהבה תועלתנית-מתמטית,
גרידא.
Katharina it a vitch
שטן בשם יהוחפץ מנסה לבלבל אותי-
שטן בשם יהוחפץ רוצה לשגע אותי!
הוא רוצה לגרום לי לחשוב שאני חפץ
הוא רוצה לגרום לי לחשוב שכולם חפץ
שטן בשם יהוחפץ מנסה לבלבל אותי-
שטן בשם יהוחפץ רוצה לשגע אותי!
שאתה חפץ You IT
שהיא חפץ She IT
שכולנו חפץ We IT
שאני חפץ I IT
שאפילו קת'רינה חפץ· Katharina it a vitch.~
בטעות היוולדי.
בחורים כמו ביורן לחיים נועדו·
ואילו - אני?
אה. בטעות נולדתי. ולמוות נועדתי.
אין בחיי כל הועיל -
לא לי ולא לאיש.
[אולי מיותר, הדגשה מיותרת, מוסיפה טרגיות אך מאבידה תמציתיות]
בטעות נולדתי.
בטעות נולדתי ולמוות נועדתי.
הנביבות שבנאהבות (למה אני לא יכול לשמוע וגנר אחרי שהייתי בגרמניה)
כל מה שהיה לא היה
שרשרת ה"חי" שלה כבר לא שלי ולא שלה
מה שלפני רגע נראה פסגת אלפים מושלגת..
"אם אוהבך תהיה יותר קרוב אליי מעורי" - היא כתבה
ואת טנהויזר של וגנר היא יותר מכל אהבה
כשקת'רינה נכנסת לקריזה (ואני מקשיב מעבר לקיר)
אז היא מתחילה עם הדיבור הצפוף, המוזר מוזר מוזר מוזר~
כשבסוף כל משפט
JA??????!!!! מאשים, תובעני
אקורד צעקני, בטון צווחני
ולי הכל נשמע "מבול של שאלות רטוריות!" אני לא מפחד מהמבול הזה
שהיו יכולים עד מאוד
להעיק על נשמתי
לו הייתי יודע
מה לעזאזל היא אומרת?~~
תעתועי גורל
נראה לי שהמחזור של האישה
זה עוד המצאה שטנית-אלוהית של הגורל
שנועדה למנוע ממני עינוגים מיניים;
אני זוכר שזה קרה לי עם ההיא מהטניס,
אני זוכר שזה קרה לי עם מאיה,
ועכשו
זה
קורה
לי
עם
קת'רינה.
בעסה. עולמית.
תעתועי גורל
מעתה:
קת'רינה
היא
קטרינה.
וזאת משום שאמרה לי "גודנייט"
ויצאה עם ביורן החוצה
הבעתה של קת'רינה
על פניה
הבעתה היא בעתה
ולראותה; הרגשה נוראה
אבל נוראה הרגשתה פי כמה
כשהיא מבינה שאסור לה לרצות
ובכל זאת, הנה עוד רגע זיונה בא
ואני חושב שאותי היא רואה
אבל היא לא רואה אותי, היא רואה אותו
את אחיה ותחתוניה הקרועות בידיו
והוא שואג, הוא שואג:
"אני אעשה אותך אישה אחות!
"אני, אעשה, אותך, אישה." וגומר,
על פניה
על פניה על פניה על פניה על פניה על פניה
הבעתה היא בעתה
ואיש איננו יודע. איש איננו יודע
האם היה זה שפיכו או דמה,
האם היה זה שפיכו או דמה?
פתאום הבנתי למה (“Abuse”)
פתאום הבנתי למה היא קראה לי "ברודר" בכל פעם שנגעתי בה.
Dark History
לה ולדויצ'לנד שלה יש משהו משותף,
עבר משותף,
עבר אפל שאותו משתוקקים לשכוח ולא יכולים, לא שוכחים
עבר שגם אם אתה שוכח אותו הוא לא שוכח אותך, בלתי נשכח
ואם הוא לא שוכח אותך אז גם אתה לא שוכח אותו - בלתי נשכח
לה ולדויצ'לנד שלה יש משהו משותף - עבר משותף.
וההשכחה כפולה כי האפלה כפולה.
קת'רינה שמה.
אלוהים - איך יכולתי לחשוב לפגוע בטוב כה טהור?
ביציר כפיך שהוא כה זך ונאדר. הכיצד, הכיצד?
הו, אלוהים הטוב. אני כה רע. כה רע, כה רע. רע רע רע רע רע רע רע רע
וכמה רוע יכול לב שפל להכיל?
שאלתי עצמי ועודי שואל.
בעודי שוכב במיטה ובבכי מיילל, שאלתי. שאלתי.
מיילל בבכי. אמנם בכי חרישי ועצור אך עדיין - היה זה בכיו של תינוק מצווח.
וזו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי מזה שנים
והפעם הזו לא הייתה בגללי - היא הייתה בגלל קת'רינה.
קת'רינה שמה.
הו, קת'רינה. הו, קת'רינה.
זוהי קינה מרה על גורלה של אומללה
ומה נבזה הדבר שהיא משמשת לאמנות האסקפיסטית הנרקיסיסטית הקשקשנית הארורה שלי!
מה נבזה הדבר.
בכיתי כי חשבתי על כל הדברים הנוראים שנעשו לה - והיא הלא כה תמה!
בכיתי כי חשבתי על חוסר הצדק הנורא: נורא נורא נורא נורא
עוול ללא סיבה אין עליו כפרה ומחילה
הו, קתרינה. הו ,קתרינה; אהובתי קת'רינה.
קת'רינה שמה.
העוול הלא-פואטי כל כך. העוול הזה הוא הלא לא פואטי כלל! לא לא לא לא לא לא לא לא
אינני בוש לבכות בגללה. כלל וכלל לא. לא על כך תהא בושתי בגהינום. לא לא.
שום עוול שעשתה לי לא ישווה לעוול שנעשה לה.
היא איננה גרמניה - היא קת'רינה.
קתר'ינה, קת'רינה, קת'רינה, קת'רינה -
קת'רינה שמה! קת'רינה שמה!
שום עוול שעשתה לי לא ישווה לעוול שנעשה לה, כי
עוול ללא סיבה אין עליו כפרה ומחילה
ולי היא אהובה ומקור בכיי הוא בכייה.
מכתב לגרמניה
"באותו יום ראשון להגיעי (שהיה יום רביעי) כשעל פיסת נייר מרובעת שקימטת וניסית לשים בכף ידי הקמוצה כשישנתי הודעת לי שנשקת לבחור אחר שבוע קודם עולמי חרב עלי ותקוותי לקשר נפשי שהוא איחוד נשמות חדלה בי ולכן כשחשקתי בגופך לא ניצבו עוד בפניי המחסומים הדימיוניים הבלתי-עבירים הנושנים והתפוגגו המכשולים שהציבה ציפיה חסרת-תקנה לאשר מכתבך בהזיותיי עורר ולכן לא בחלתי בניסיונות להרוות תאוות."
Page updated
Google Sites
Report abuse