Embedded Files
לבים אחרונים של גסיסה של שנים
500 שירי מ וות
"מוות מוות מוות מוות"
"ספר הקינות של רובי"
קִינָה נ' שִיר-אֵבֶל, הֶסְפֵּד פִּיּוּטִי עַל מֵת אוֹ עַל חֻרְבָּן וְצָרָה.
(In Progress - all is changebale and due to be changed)
Pre-Version -1.01
שיר מספר 1
מוות מוות מוות מוות
הרי מילה זו כה נאה לכתיבה
וגם קרה; היאך הדבר?
מי ייתן והייתי מת באלפים
(או אולי אפילו בפיורד הוגנסונד שבנורבגיה)
מת לפני לפני לפני לפני
שראיתי איזה-ש-הוא-משהו
שיכול לגרום לי לחשוב שלא לאבדון ראוי העולם.
עיניים שהן חמלה אינסופית (ומערבל-בטון שבחשק-רב אבלע בתוכו).
פנים יפות יפות יפות יפות.
פנים שאפשר גם לגעת בהם,
שיכולות לגרום לי לחשוב שרק למגע ידי הן ראויות.
פנים של אילונה פאהטרו.
שיר מספר 2
דמעה בלתי-נראית על לחי שמאל,
אבל לא שקופה!
דמעה בלתי-נראית על עצמות-לחיים משובחות-שלי-כל-כך
(גבוהות ואציליות)
דמעה לצד שמאל ולצד ימין (בו-זמנית).
שוב דמעה בלתי נראית,
אבל לא שקופה, הפעם על לחי ימין.
היום כשיעלה השחר אני כבר לא אהיה - בזה אני כמעט בטוח.
זה יהיה שחר מנוחת הענקים הראובן-ויטנברגית.
למות היום? למות מחר? למות פה?
למות שם.
שיר מספר 3
למות לבד.
כאילו שאי-פעם סיפקה לי המציאות סיבה לחשוב שאינני,
כאילו שאי-פעם הייתה לי איזו סיבה לשגות במחשבה שאינני לבד.
סיבה טובה, רעה, אמיתית, מזויפת, נוקבת, חלושה.. שום סיבה.
בדידות מתוקה! - מה לך שהיום את מלוחה?
שיר מספר 4
טוב למות.
למות צעיר, למות זקן, או למות עולל.
תמיד טוב למות, בכל עת ובכל מקום.
שהרי מה טוב יש בחיים אם את המוות לנגד עיננו איננו רואים?
בכל עת ובכל מקום, מדובלל אני מרוב חקר.
והלא לא לעד ישעשעוני שיחות סרק והבל,
שהלא מגיעה העת בה הפרשות תבשילי קטנות הרוח של הזולת מדיפים ניחוחות
שהם.. הו-טוב - הבה לא נגזים.
אבל בכל זאת:
טוב למות, פשוט טוב למות.
שיר מספר 5
מוות מוות מוות מוות,
מתי כבר יהא המוות ביתי הקט על שפת נחל שורץ דגיפורל. מתי?!
אני רוצה לא רק לשחות במוות, אלא גם לצלול בו,
וגם לדוג בו דגים וגם לאכול על-שפת-המוות קוויאר.
וגם לעשות את כל מה שאסור-אסור-אסור-אסור לעשות.
הו, לא ידעתי טעם חירות מהי בטרם המוות היה בדמי.
שיר מספר 6
אני רוצה למות היום,
אני רוצה למות שלשום,
אני רוצה למות עוד מתמול שלשום.
אני רוצה למות ולא בחלום,
אני רוצה למות ולא בחלום,
אני רוצה למות ולא לחלום,
אני רוצה למות ולא פתאום.
אני לא רוצה למות בחול,
אני רוצה למות בשלג!
שיר מספר 7
מיניות כובשת.
מיניות דורסת.
מיניות שמחריבה הכל, ה-כ-ל.
לא מותירה שריד ופליט.
מיניות שגדולה עלי בשתי מידות
(ולפעמים אפילו ב3-).
נשים גדולות, רכוווווווווות.
מפתות מידי,
לוחשות זימה חרישית בקול רם מידי,
איברים רבים מידי, עגלגלים מידי, בולעים מידי.
להסיט המבט הצידה
ולמות ולמות, ושוב למות.
שיר מספר 8
למות עשיר, למות עניו,
למות בסתיו, למות ארנב.
מי יודע שמת? מי יודע שאי-פעם חי.
מי יודע שאי-פעם היה הר-געש-פעיל,
זורע וגם קוצר,
מי יודע שאי-פעם היה משהו שמאוד מאוד מאוד מאוד חשוב למישהו.
משהו שמתחיל בא' ונגמר בו',
משהו שמתחרז עם שעתה הגדולה של הנפש העצלה,
משהו כמו אילונה פאהטרו.
שיר מספר 9
אני רוצה שכולם ימותו.
אני רוצה שהשרת יעקב ימות,
אני רוצה שהמורה של כיתה ה', שושנה הלוי - אני רוצה שהיא תמות כבר עכשיו,
אני רוצה שכל הילדים של התיכון ימותו ובייחוד אורי שוויד,
אני רוצה שהחייל הדרוזי שאמר "ידרכו עליך אם תהיה שקט" ימות,
אני רוצה שדני ספיר ימות,
אני רוצה שכל מי שאי-פעם הכרתי ימות,
אני רוצה שגם מי שלא הכרתי ימות,
אני רוצה שיאיר לפיד ימות (יחד עם אבא שלו),
אני רוצה שאביב גפן ימות (יחד עם אבא שלו),
אני רוצה שנינה פרסון תמות,
אני רוצה שכל השבדיות ימותו.
אני רוצה שיהיה קונצנזוס סביב
"הו, כמה טוב למות!"
אני רוצה שאילונה פאהטרו תמות.
ואני לא רוצה שימותו פשוט בגלל שמתחשק להם למות.
אני רק לא רוצה שאניטה סביוה תמות, כי היא חברה דמיונית שלי.
שיר מספר 10
אני מבקש מכולם לשבת על הרצפה. ולא לגעת בכלום.
אני לא רוצה שיגידו אחרי זה ששברנו משהו.
או שאחרי שיצאנו יתברר שמשהו חסר.
כל מה שאני רוצה זה שהספינה שלי כבר תחזור לקחת אותי (נו מתי?),
ואני יודע די בביטחון ששם כבר לכל תהיה משמעות ביתית יותר,
חמימה יותר, מיקרוגלית יותר, כזאת שפחות נגועה באיבה שבניכור.
שיר מספר 11
בבקשה לא לדבר יפה מידי.
אני רוצה שיהיה לי קל לא להתאהב - אז בבקשה לא לדבר יפה מידי;
שלא אפול קורבן לכל מקסמי השווא,
ושגם אם אינם ממש קיימים
הנפש תמציא לי אותם;
תגרום לי לחשוב שהרוע חי גם מחוץ לגוף החי.
שיר מספר 12
אני כל כך עייף מלהתעייף
לחוש שוב ושוב את חרון אפה של הדת המזוויעה מכל,
ד ת ם ש ל ה א נ ש י ם ש ל א מ א מ י נ י ם ב א ל ו ה י ם
שיר מספר 13
מה נפלא ומפואר הוא המוות!
הרבה הרבה אמלל בשבחו
ועדיין יהא זה כגרגיר חיטה בים השיבולים,
כמהלך מחשבותיו הנכלולי של הזולת לעומת תפארת תבונתי,
ככל מה שלעולם לא אטעם ולפיכך יהא הטעם עז בשקערורית לשוני.
שיר מספר 14
כף יד זרה תכסה העיניים שיותר לא יראו ותסגור העפעפיים לתמיד,
בשקים שחורים מפלסטיק ייעטף בקפידה הגוף,
יישלח לניתוח שלאחר המוות.
תאריך מיתה לימין תאריך לידה.
ניצבת וסביבה גן ירק די מטופח או שלא.
אין כל ייחוד בעיצובה
זוהרת באלמוניותה.
מה אירוני יהא הדבר,
כשמצבתי תהיה לדבר המוחשי בחיי.
שיר מספר 15
מוות בשכיבה, מוות בעמידה.
למות במשגל נסוג,
למות בזיון תקיף.
הכי טוב מוות בייסורים.
שיר מספר 16
אתמול ירדתי לים,
ים המוות כך שמעתי מכנים אותו.
זה הים שבו מתים.
זה הים שבו למות
"זה ממש בסדר גמור".
אמרתי לעצמי: אני, למות, היום.
אבל למות איפה שכולם מתים,
זה כמעט כמו לשתות שתן של מישהו אחר.
זה כמעט כמו לא-להיות איפה שכולם אינם.
שיר מספר 17
חלמתי הרגע.
שוב אניטה איתי, בדנמרק המקסימה.
היינו עסוקים בדבר אחד (לא יודע במה),
כל השאר היו עסוקים בדבר אחר - לא יודע במה.
זכיתי ב300 שקל כמה פעמים, לא יודע למה.
היינו בחדר עם הרבה אנשים.
הייתי באמבטיה ונכנסו אנשים.
3 אנשים דניים (מדנמרק).
הם הראו לי משהו בדנית:
הבנתי שב2- עבודות גם זכיתי.
1. מוכר כרטיסי רכבת בתחנה המרכזית.
2. עובד בקאר-ריפרמיינטס או בקונדיטוריה.
איזו מישהי דנית אמרה לי בעברית שגנבו לי:
1) וולקמן 2) שירים שלי ועוד כמה דברים.
שיר מספר 18
מה יותר גרוע:
לעשות רע מתוך ידיעה שאתה עושה רע,
או לעשות רע מבלי לדעת שאתה עושה רע?
מה יותר גרוע:
למות מתוך ידיעה שלמות זה רע,
או למות מבלי לדעת שלמות זה רע?
שיר מספר 19
טוב למגר נטיות אובדנות,
אבל יותר טוב להחזיק אותן בחיים.
שיר מספר 20
בנות זה משהו שטוב כדי לחלום עליו,
לא כדי להשיג.
בנות זה משהו שטוב כדי למות בשבילו,
לא בשביל זיונים.
בנות זה משהו שטוב לחיות בשבילו,
אם-לא יותר-מידי-מאוננים.
שיר מספר 21
באלי להירצח בברוטאליות;
אני מרגיש כל כך זוועה;
אני מרגיש כאילו מוטב היה שהכל לפתע יחדל;
אני רוצה שאימא ואבא ואח ואחות - שכולם יהגרו לבוואריה היום;
שיר מספר 22
ממערב, ממזרח, מדרום, מצפון -
תמיד לתחנת הרכבת המרכזית מגיעים.
ככה זה בקופנהאגן.
ותמיד זה תחושה של יום ראשון בגן.
והדניות כל כך יפות והאוויר חדש-חדש,
ויש בפנים איזו המולה שטמונה בה סכנה,
אבל זו המולה דנית כך שאין ממה לדאוג.
שם דווקא לא אתנגד למות.
שיר מספר 23
טוב למות - פשוט טוב למות.
דבר שהכי הייתי רוצה לעשות? הממממ....... למות.
שיר מספר 24
המוות הגיע, המוות הוא בא!
המוות שלנו, המוות עוגה
המוות טעים, המוות הוא גבינת ריבה?
המוות נעלב, המוות לא בא.
שיר מספר 25
אני ממליץ לאישה אטרקטיבית לא לצאת מהבית.
אני יודע מה-זה גברים!
לגברים אין כלום להציע (גברים רק מחפשים זיון)
ובשבילה למצוא גבר שראוי-לה זה כמו שאמר קנט
"מי שטעם פעם טעם ביקורת, יתעב לעולם כל מיני פטפוט דוגמאטי, שהיה מסתפק בהם תחילה באין-ברירה, לפי שתבונתו הייתה זקוקה למשהו ולא מצאה דבר טוב מזה לעסוק בו."
לאישה יש הכל.
לא בעצם.
זה לא שלאישה יש הכל - האישה היא ה-כ-ל.
היא שוקיים בוהקות-בוהקות,
וירכיים שמתעגלות בדיוק איפה שצריך,
וגם-כן שפתיים חושניות שבולעות אותך שוב ושוב ושוב ויורקות החוצה וחוזר חלילה,
ועוד כל כך הרבה איברים ממיתי יגון
עד שאין לך ברירה אלא לבהות בה כאילו אומר
"הו טוב, אז אולי בכל זאת יש אלוהים!"
במין נימה שיש בה די הרבה לגלוג-עצמי אבל גם לא מעט רצון לבעול.
שיר מספר 26
רק רב טוראי,
אבל כל צבאות העולם נפלו שדודים לרגליו
רק רב טוראי,
אבל היה לו את אווה בראון
רק רב טוראי,
אבל היה לו מוות לא מי יודע מה
רק רב טוראי,
אבל אולי יום אחד פולין תהיה גם שלי
רק רב טוראי,
היו לו הרבה בחורות.... אבל הוא לא דפק
שיר מספר 27
חבר הוא עד אופי של האנושות.
חבר אומר בעצם קיומו:
"אל תגיד שהאנושות כולה מתועבת."
חבר אומר בעצם קיומו:
"האנושות בסדר - עזוב אותה במנוחה."
חבר אומר בעצם קיומו:
"כולם זונות וגם אני, אבל אני זונה שהוא חבר שלך."
שיר מספר 28
דרגה כל כך גבוהה של שנאה-עצמית
אני לא בטוח שהייתה לנירון
בעת שהבזיק במוחו הרעיון הגאוני לשרוף את רומא,
או לישוע המשיח
בעת שלא ידע עוד כיצד להרע לעמו, דמו ובשרו.
או אפילו לי,
בעת שאני קורא שורות אלה.
שיר מספר 29
מתי אני כבר אמות? מתי אני כבר אמות?
יש כאן מישהו שיכול לומר לי מתי אני אמות?
אני רוצה למות עכשיו, כן!
ממש עכשיו.
שיר מספר 30
שכולם ילכו להזדיין.
לכו זדיין;
שדן סממה ילך זדיין,
שאתגר קרת ילך זדיין,
שגדי סוקניק ילך זדיין,
שדן שילון ילך זדיין,
שיוסי שריד ילך זדיין,
שעמוס עוז ילך זדיין,
שחיים יבין ילך זדיין,
שג'ון לנון ילך זדיין,
שאלוהים ילך זדיין,
שאני ילך זדיין.
שיר מספר 31
אני, למות, היום.
אני, למות, מגיל 3.
אני, למות, אף פעם, לא.
אני, למות, כל הזמן.
לא לא לא לא
לחיות זה לא טוב
שיר מספר 32
ביום ראשון כתבתי שיר טוב.
ביום ראשון לא הייתי פה פתאום
ביום ראשון הכנסייה אהבת אותי ואני אהבתי אותה
ביום ראשון ישו היה מושיעי ואני הושעתי אותו
ביום ראשון הכל קדוש קדוש קדוש קדוש
ביום ראשון למות זה טוב
שיר מספר 33
זה עולם כל כך אלים
או שאתה רוצח או שאתה נרצח
או שאתה משפיל או שאתה מושפל
ואני בכלל את שיני הטרף הסרתי מזמן
מרצוני החופשי ובגבורה גדולה
אז תגידו לי מה לעזאזל אני כאן עושה?
שיר מספר 34
רק דיקטטורים יודעים מה טוב לעשות
היטלר ידע, מוסוליני פחות
פרויד ידע, יונג פחות
דורית, המורה לספרות, יודעת
והיא גם יודעת ללבוש בגדים סקסיים
שיר מספר 35
מוות/דממה
דממה/מוות
דממתמוות
שיר מספר 36
נערה בתולה יושבת בספסל האחרון בכנסיה ומאוננת בנימוס.
הכומר הוא אביה ועוד מעט הוא ירמוז לכולם להתקרב לקבל לחם ויין,
אני יודע שהיא יודעת שאני יודע שהיא מאוננת.
אני רואה במבט שלה, אני גם רואה שהיא לא יכולה לשלוט בזה יותר ושלא איכפת לה מכלום יותר,
אני יודע שיום אחד אני והבת 12 נעשה סקס
וזו תהיה הפעם הראשונה של שנינו.
שיר מספר 37
את לא רוצה להכיר אותי - לא לא
את לא רוצה לדעת כמה אני אוכל וכמה מעט מזה אני מעכל - לא לא
את לא רוצה להכיר אותי - לא לא
את לא רוצה לדעת כמה גוויות יש לי בארון - לא לא
זה כבר יותר מידי, גודביי.
שיר מספר 38
ללחוש ללחוש ללחוש,
לרצות לרצות לרצות,
לאהוב לאהוב לאהוב,
כמה שפחות, כמה שפחות. אבל עדיין.
אין יותר דבר.
שכבת קרח עבה נמסה וקורסת מתחתיי.
האוויר קפוא.
אין יותר דבר.
אין מה ללחוש,
אין מה לרצות,
אין את מי לאהוב.
אין יותר דבר, אין יותר דבר.
שיר מספר 39
עיניים של אילונה פאהטרו הם החיים שאין לי,
החיים שמעולם לא היו לי (כך שלא נגזלו ממני),
כל מה שהיה יכול להיות.
זה הכל וזה הכל ואלוהים, כמה שאני רוצה למות
שיר מספר 40
הצד החולני של האנושות - אני
שיר מספר 41
אשרי דלי הרוח ונעדרי התבונה
אשרי כל אלה שפרות רוחי באושים להם!
אשרי כל נחלאי ונדכאי האלוהות
אשרי מגורשי היכל הקודש שהוא בית הנצח שלי!
אשרי האנושות הדלוחה והכל כך פופולארית,
אשרי האפסים!
אני שמח שהם חיים -
לא מגיע להם למות.
שיר מספר 42
אני תככן, ממש חתרן בלתי נלאה.
מוחי חורש מזימות.
אבל הכל נועד לשרת את
האמת והחסד והטוהר והיופי
הכל נועד כדי שלא לשווא יהיה מותי
שיר מספר 43
לא אומרים לאן הולכים
לא יורקים לאן יורים
רק את המוות מבקשים
כי לשריקת הרוח בעצי הברוש כבר אין צליל
שיר מספר 44
מתינו מוטלים לצד הדרך
מתינו שתו יותר מידי פפסי
מתינו מחר הולכים לשחק כדורגל
מסתבר שלהילחם מתינו לא כל-כך יודעים
שיר מספר 45
אם את לא אוהבת אותי
אז תגידי לי מה בדיוק את לא אוהבת בי
כדי שיהיה לי ברור-ברור מאוד-מאוד -
בדרגת הברירות הגבוהה ביותר,
שהמוות הוא ידידי הטוב ביותר.
שיר מספר 46
אה כן
למה לא בעצם
לא איכפת לך, נכון?
את אולי רוצה לשתות משהו?
אולי תעברי למשהו יותר נוח?
אה, לא?
למה לא?
אני בטוח שיש לך תחתונים נורא יפים
ומה שיש מתחת לתחתונים יפה יותר בודאי
טוב, אז בסדר, ניפגש בתוכנית הבאה
שיר מספר 47
השיר הבא מוקדש לכל החברות שלי מהטלוויזיה
לכל אלה שכה רבה אהבתי אליהן
עד כי בקושי רב אני מתפתה להביט בהן
כי כשאני מביט בהן אני לא יכול להפסיק
וזה הכי גרוע כשזו ג'ניפר פייג'
שיר מספר 48
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות?
שתיפול עלי לבנה מקומה שביעית
הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות?
שהיא תחטיא אותי
שיר מספר 49
חלום. אני נדרס ומישהו אומר לנהג הדורס
"ידוע לך שהרגע דרסת את הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות?"
שיר מספר 50
למות, פשוט למות
למות ולא לדעת עוד מכאוב
למות ולא לדעת עוד זעם משכך מכאוב
למות ולא לדעת עוד אהבה שלא מספיק נכזבת כדי להיות רוצחת
למות ולא לדעת כל מה שמשיב לשווא חיים לשווא
למות, פשוט למות
שיר מספר 51
לא לא לא ניתן
את מכבי נזיין
שיר מספר 52
תנו לי למות צעיר
למות זקן זה לא בריא
זה כמו למות מיתה טבעית
זה כמו לחיות מיתה טבעית
שיר מספר 53
כאב איום
כאב שאין לו לא ראשית ולא תכלית
כאב שלא חשים ולא מרגישים
כאב שחיים ונושמים
עד לאין קץ
שיר מספר 54
למה שלא נהיה חברים במאפיה?
או שודדי בנקים?
או סתם רוצחים-להשכיר?
הכל, ולו בלבד שנקבל כסף על זה.
הלא העולם הוא מכונה שמופעלת מכוח הכסף ומייצרת רק כסף
והלא תהומות התבונה ועזות הרגש -
אין בהם אף כדי להשאירנו בקיומנו הפיסי יום אחד נוסף כאן
(יום אחד מיותר נוסף)
שיר מספר 55
העיניים האלה הם לא אני
האוזניים האלה הם לא אני
הפה הזה הוא לא אני
הלסת הזו היא לא אני
התבוסתנות הזו היא לא אני
המירורים שאני כה שבע מהם הם לא אני
הקול הזה הוא לא אני
הטחול הזה הוא לא אני
המילים האלה הם אני
שיר מספר 56
לא אנשים יפיגו הבדידות
אלא היצירה
לא אישה תגוויע יצר המין
אלא סיפוק עצמי
שיר מספר 57
אני רוצה שאודי אולמרט ינצח
ושכל השמאלנים יפסידו.
ושבכלל בכל העיריות ינצחו אנשי ימין -
כי רק הימין טוב לנו.
שיר מספר 58
לדודה שלי יש סרטן
לסבתא שלי יש דג-זהב
לאבא שלי יש כלב
ולאימא שלי יש ארנב
שיר מספר 59
הייתי רוצה להיות אנונימי-לגמרי בימי חיי!
והכי-מפורסם-בעולם-אי-פעם לאחר מותי
הייתי רוצה להיות גוויה-מרקיבה-שתולעים-ורימות-חיים-ממנה
דנמרק דנמרק דנמרק דנמרק!
בעצם הייתי רוצה גם לחיות בדנמרק ולזיין דניות כל היום.
שיר מספר 60
עיניים כחולות-אפורות כמו שלי +
נשמה שיודעת לדעת הכל +
גוף שיודע לעשות הכל +
יכולת להתעלות-רוח-כדבר-שבשגרה =
בחורה שלי (שלא קיימת)
שיר מספר 61
אני רק צריך לדעת שאני מסוגל - זה הכל
לדעת שאני מסוגל ואז למות
שיר מספר 62
לא לדרוך לי על האצבעות - אני מבקש
ללכת זקוף ולא להזיע - אני מתחנן
את יפה, אחרת לא היית פה איתי.
לא להגיד לי שאני לא מספיק יפה.
אני לא רוצה לחשוב שקיים איש מלבדי,
שראוי לנתח האדמדם ביותר של אישיותי.
שיר מספר 63
היינה וירמיהו צדקו
הכי טוב בכלל לא להיוולד
שיר מספר 64
אני שונא מילים, אני פשוט שונא מילים
השיר הזה אמור היה להיות המנון לשמחה
אבל אני פשוט שונא מילים
השיר הזה היה אמור להיות המנון לשמחת האנשים הפשוטים
אבל אני פשוט שונא מילים
השיר הזה היה אמור להיות המנון לשמחת האנשים הפשוטים וטובי-הלב
אבל אני פשוט שונא מילים
אני רוצה שכל המילים ימותו. מותו מילים! מותו מילים!
שיר מספר 65
אני רוצה כל הבחורות יעזבו את החברים שלהן ויהיו איתי לנצח
אני רוצה כל הנשים יעזבו את הבעלים שלהן ויהיו שלי לתמיד
אני רוצה בחורות יעקבו אחריי כל היום
אני רוצה בחורות יאוננו בגללי כל הלילה
שיר מספר 66
מתים אנו בהמונינו ולאיש לא איכפת
לא חגים מעל ראשינו מסוקים שמפילים עלינו קופסאות טונה
בתי התמחוי לא פותחים שעריהם בפנינו
קלינטון לא מעשן דרך איבר מיננו
אנחנו פשוט גוועים לנו לאיטנו
לאט לאט לאט
לאט מידי
בייסורים גדולים מידי והנאה כלל לא פחותה
שיר מספר 67
את הראש לדפוק בקיר
זה טוב כדי לבדוק אם הוא לא שביר
את הפסולת האנושית המהלכת
לשים בשק זבל גדול ולהשליך
רחוק רחוק רחוק רחוק
או לשים בכספת
ואת המפתח לים לזרוק
ואז אותו כריש גדול יבלע
והאנושות כולה תוושע
שיר מספר 68
רק לחשוב שחשבתי שאתה חושב בדיוק כמוני
רק לחשוב שחשבתי שגם לב שלך יצוק זהב טהור
רק לחשוב שחשבתי שריאותיך מופחות באוויר-מתוק-שלי
רק לחשוב שלא חשבתי
שיר מספר 69
לא כתבתי שומדבר שיכוללשמח - לא היום ולא אפפעם
רק מרירות ביישנית אינסופית
מילים לא ברורות
רעיונות בלתי שלמים
דמיון דל
רוח עבשה
שנאה תהומית לאנושות
בלתי מובנת, בלתי מתורצת, בלתי מספיק-מפגרת
סתם טקטיקת-חיים-כושלת
מוות שאין בו די צער כדי שנתאים לו צער-מוות משלו
גם בכלל לא שומדבר ששווה להצטער בגללו
שיר מספר 70
מבקר ההצגה לא יזנק לבמה בעיצומה של ההצגה
וישחק כאילו הוא כתב את המחזה
ויודע בדיוק מה כל דמות צריכה להגיד
וגם את האינטונציה הנכונה.
הוא לא יכול לעשות את זה
הוא לא שחקן - הוא רק מבקר. מובן? הלאה.
שיר מספר 71
היא כל כך מדהימה מאחור
איזה ישבן מקסים יש לה
קטן וגמיש ונע כל כך מהר
כל כך מהר עד שאני ממש לא יכול לתפוס
איך זה שהיא כבר את האוטובוס הספיקה לתפוס
ואני רק תפסתי עוד מחשבה והמחשבה כבר אלמנה (ואני ממזר?)
שיר מספר 72
להרהר על הכל
לערער על הכל
לאראר על הכל
שיר מספר 73
כואב לי, כואב לי
דואב לי, דואב לי
לא יכול לספר למה כי לא יודע למה
שיר מספר 74
למה לא יכול למות בשקט?
מה פשר המולת המוות הזו?
מדוע שלא תהא זו הדממה שתזעק?
שזה יהיה כמו בספר בראשית:
דמי אחיך זועקים אליי מן האדמה
שיר מספר 75
אמנות זה דבר כל כך טוב
זה גורם לך להיות שמח כשכולם עצובים ועצוב כשכולם שמחים,
ונושק לרקיע כשכולם את אפם תוחבים עמוק-עמוק ארצה-ארצה.
אמנות זה כמו אישה -
זה גורם לך להרגיש כל כך חלש,
רק בהבדל אחד -
אתה יכול ליהנות מזה גם מבלי לזיין את זה.
שיר מספר 76
קשה להגיד לא למיטה.
המיטה היא כל מה שאני רוצה ולא מקבל,
המיטה היא התענוג המפוקפק והאסור,
שאף אחד לא יודע שהוא כזה
ולכן אף אחד לא יכול להגיד לי להגיד לא למיטה.
ולמות בה זה כל כך כיף
כי זה כמו למות בלי שאלוהים יודע
וגם בלי ידיעת אלוהים ובלי ידיעת המוות
וגם בלי שאי-פעם משהו טוב קרה לי
או לפחות משהו שדוחה את הקץ
שיר מספר 77
לשים 200 שקל בקופה ולהפסיד הכל - זה לא נורא כל כך
אבל כשאתה שם 200 טריליון דולר - זה שברון לב די גדול
וזה מה שבעצם קרה לי עם אילונה
ובעצם לא רק איתה
אלא עם כל בחורה שאהבתי
שיר מספר 78
מיטה/מוות
מיטה/מוות
למות במיטה
למוט במיתה
מוות מוות מוות מוות
מווט מווט מווט מווט
מיתה במיטה
מיטה במיתה
שיר מספר 79
לכתוב שירים זה לא עיסוק נאות
למי שתמיד תמיד תמיד מנסה להיות-טוב-יותר-מעצמו
כי בעצם כשאתה כותב שירים אתה עלול לרצות-לחשוב שאתה כותב בשביל מישהו
שכאילו בסבלך אתה מנסה להשביע תיאבון עצום של אנושות ערפדית
ובלי-שתשים-לב למעין-היצירה-שלך יחלחלו מים עכורים של רוח ההמון
מבינים? זה די מרדד לרצות-לחשוב שמישהו מסוגל להבין נשגבות שכזו
אני חושב שזה בסך הכל די מבזה
לא להיות-כל-הזמן-נעלה
שיר מספר 80
יכול להיות שלא כולם שונאים אותי?
יכול להיות שלא הכל אבוד?
יכול להיות שייתכנו חיים על פני פלנטה נטולת חמצן-אלוהי זו?
אולי מרלוז היא התשובה, אולי לא.
אולי זה אולי מיותר, אולי זה אולי שיעשה לי רע.
האמת היא שאני ממש לא יודע מה לעשות.
שיר מספר 81
אני כל כך שונא את עצמי
אני רוצה למות בקרוב - אבל ממש בקרוב
הדוקטור הרוסי מהקן בקומת המרתף צדק
אין לי חברה ולכן אני פסיכי.
אין לי מושג איך להתנהג.
אני פסיכי - אני פשוט פסיכי
ולהשיבני למוטב רק שר המוות יכול
לא סקס, לא סמים ואפילו לא רוקנ'רול
רק מוות מוות מוות מוות
שיר מספר 82
כשמישהו אוהב אותך הוא בעצם מצדיק את קיומך
זה כאילו שאם אתה לא אהוב אתה לא קיים
זה כאילו שחבל הטבור של קיומך ניתק לכשאוהבך זונחך
אז במהלומה ניצחת חודרת לנפשך ההכרה בעליבות קיומך
בחוסר הנחיצות של חיים-ללא-אהבה
שיר מספר 83
מוות מוות מוות מוות
מה יותר גרוע:
למות בעודך בחיים או למות בעודך במוות?
למות בטרם נסתם הגולל על חיים אלה של דבר מלבד אומללות?
או למות מיתה של אין-דופק?
למות מבלי שאיש ידע או למות כשכולם יודעים מלבדך?
איזה מוות ראוי לי? המוות שאני ראוי לו
מוות מטאפיסי לגמרי ראוי לאדם מטאפיסי לגמרי
לאדם מטאפיסי לגמרי ראוי מוות מטאפיסי לגמרי
מוות מוות מוות מוות
שיר מספר 84
מי צריך חיים ללא שמיכת-מגן?
מי צריך חיים ללא רובה-צד?
מי צריך חיים ללא דו-שד?
לא - אנחנו באמת לא צריכים את זה.
שיר מספר 85
לא המציאות תשנה אותנו, אלא אנחנו נשנה אותה
לא אלי עון הגורל יכשילו אותנו, אלא שדוני מזלנו הטוב
לא התשוקה לחיים מלאים תציל אותנו, אלא המוות הטוב (האינסופי)
שיר מספר 86
הלוואי שגם בגיל 260 אוכל לומר לעצמי
"מעולם לא נגעתי באישה ביזמתי"
הלוואי שגם בגיל 370 אוכל לומר לעצמי
"מעולם לא אמרה לי אישה שהיא אוהבת אותי"
הלוואי שגם בגיל 23 אוכל לומר לעצמי אותם הדברים בדיוק
שיר מספר 87
מעולם לא שגיתי.
תמיד המוות היה הבחירה הטובה ביותר.
והיום יותר מתמיד.
שיר מספר 88
כמעט כל הכישלונות שלי היו מפוארים
חוץ מאלה שלא היו חרוצים
ומוחצים
ומעודדי-יגון
ומשביתי-שמחה
וממיתי-תקווה
וארורים מכל
שיר מספר 89
לוליטה היום בת 82
פעם היא הייתה בת 12
היום היא זקנה ומקומטת
פעם היא הייתה: לוליטה הילדה המפתה
היום היא: לוליטה המכשפה הזקנה
שיר מספר 90
אני כבר היום נמצא במצב
שאני יכול בלב שלם לומר לעצמי
שהאפלתי הלוך והאפל והחוורתי הלוך והחוור
כל מה שנעשה לפניי
כל מה שיעשה לאחריי
ולא עשיתי זאת אך ורק ע"י יצירת מבני משפט מפוארים
אלא בעיקר ע"י התגרות זבת-דם בנחשלות הקיום החוץ-ראובן-ויטנברגי
אבל הדם לא מייסרני, יען כי זה דם האלים ולא דמי
תודות למזל הגדול שנפל בחלקי לחיות בימי דמדומים אלה של האנושות
עת הכל מנסים להכשילני ולא יצלח איש - איש לא יצלח!
בבירור יודע אני: כל האנשים עלובים, אבודים ונטולי בינת-אלוה
ומצידי כולם פשוט יכולים ללכת להזדיין (ללכת להזדיין)
שיר מספר 91
לא איכפת לי שאף אחד לא יודע להעריך את חדות האמת ועוצמת הרגש
נשמות מתות, רגשות מתים, מחשבות מתות
אם תקבע להיפגש איתם בשעה 8 בערב בכיכר הם יגיעו? כמובן שלא
הם כולם פשוט מתים
אבל לי לא איכפת!
אני אעשה כך שבקרוב תושלם שליחותי כאן
אני אעשה כך שבקרוב אני אגיע לעולם האמת
ושם לא כוכבי יזרח אלא הכוכב כולו יזרח - ממש כמו שתמיד רציתי
כי אין אור בוהק וחי מאור האמת
והוא טוב רק כשהוא טוב לכולם
שיר מספר 92
מיזה באך ומיזה מוצרט לעומת היצירות הגדולות שלי?
מיזה גיתה ומיזה שילר לעומת היצירות הגדולות שלי?
למי יש סיבה יותר טובה משלי לחוות אושר עולמים?
למי?
הרי כולנו יודעים שאין אחד כזה.
כולנו יודעים שאני הוא הכותבנה הגדול ושאין בילתי.
כולנו יודעים.
שיר מספר 93
מובטח מקומם של כל השמעון נחומים והנורמן סרפוסים
בגהינום
ואינני חמל על יצורים נקלים אלה כלל וכלל
הלא עבור אנשים ממין זה בדיוק הומצא הגהינום
בעונג רב ובשמחה לאין-סוף אחזה כיצד הם מתענים
כיצד הם זועקים לישועה והצלה ואין עונה
כיצד האש שורפת אותם, חיים ונושמים
כיצד האש מעכלת את הבשר הטמא
להשחיט את המושחת
להשחיט את המושחת
להשחיט את המושחת
שיר מספר 94
מעכשיו אני כותב ספרות שבעה, בינונית, אנינה, רזה, טרנדית
עמוס עוזית, אתגר קרתית
ספרות יפה, בשביל החבר'ה (חבר'ה שיודעים להעריך ספרות יפה).
זהו.
מעכשיו אני כותב ספרות יפה.
שיר מספר 95
מוות - אבל לא במשמעות של לגמור ("Die")
מוות - אבל לא במשמעות של לרצות-מאוד ("מת")
מוות - אבל לא במשמעות של להפסיק לחיות ("למות")
מוות - אבל במשמעות של לרצות למות
שיר מספר 96
מרגעים של התעלות רוח ונשגבות רגש (כוזבים או לא)
לרגעים אלה של ערות בתנומה
של כתיבה מתוך שליחות ולא מתוך התלהבות
(כתיבה כי אין דבר אחר לעשות)
של כתיבה מתוך חובה לאנושות ולא מתוך עונג שמימי
(כתיבה שאין סיבה מוצדקת לקיומה)
שיר מספר 97
אני בוכה על מותי בטרם עת.
אני אבל על אובדני הפתאומי.
אני מקונן על חסרוני הצפוי.
ואני אומר
"אולי אם היה מנסה עוד קצת היה מגיע למשהו"
והתולעים ישיבו
"הוא היה ביסודו אדם טוב"
והרימות יהנהנו בהסכמה
שיר מספר 98
כשאני עם בחורה אני ממש בספירה אחרת
אז אני שוב מרגיש את החום המתיך הזה:
"המגע-עם-האלוהות"
החום הזה מתיך שתן חיוור לזהב טהור
אני עולה בלהבות אבל אני שמח
כי אני יודע שעדיין על אלוהים אני אהוב
שיר מספר 99
בדבר אחד אני בטוח:
כשאני אמות גם יחדל המין האנושי להתקיים
שיר מספר 100
לכבוד מנהל אתר שיגור טילים גרעיניים יקר,
אני מבקש ממך יפה-יפה
שבבקשה-בבקשה
תשאל מישהו איך מפעילים את זה,
תעשה שכבר יעשו שזה יקרה.
אוף..... אתה יודע למה אני מתכוון......
אני ממש-ממש צריך בדחיפות שיעוף לפה איזה טיל גרעיני.
בצפייה רגשנית לשיגור מוצלח (החרבה מוחלטת של כדוה"א),
שונא האנושות מספר 1.
שיר מספר 102
תנו לי למות, תנו לי למות.
מה, אתם לא שומעים טוב שם למעלה?
הרי רק אתמול הגיעה אליכם אספקה חדשה של מכשירי שמיעה!
רק שתדעו:
אלה מכשירי שמיעה שאני מייצר בעצמי..
מהמין המשובח ביותר - לא יכול להיות יותר טוב.
תגידו, אולי מכשיר שמיעה שלכם מכובה? תבדקו שוב בבקשה תבדקו שוב
בדקתם? זה דלוק? אז למה אתם לא נותנים לי למות? למה?!
מה אני כבר מבקש?
בסך הכל למות.
שיר מספר 103
זה לא טוב להיות אהוב.
כי כשאתה אהוב אז מותר לך לאהוב את החברה (Society)
ואם אתה אוהב את החברה אז אלוהים אותך שונא
כי אז טוב לך לחיות בקרב אחיך-בני-האדם
וכדי-כך להנציח-עון-מעשיהם
מתברר לך שלהיות אהוב זה לא כה בלתי אפשרי בעצם..
וכשאת ישבנך צמר גפן מתוק מרפד
אתה חושב שלא-למות
זה אולי בעצם בכלל-לא-רע של רעיון
ואולי אפילו כדאי לנסות
שיר מספר 104
אם לא תעזבי אותי אז אני אעזוב אותי
אני אעשה זאת כך: פשוט-אמות-לי
כך שכדאי לך לשקול היטב-היטב
לפני שאת נשארת איתי רגע נוסף
קים ווילד אוהבת אותי - בזה אני בטוח
נראה לי שאני לא-כל-כך-אצטער אם יותר אותך לא אראה
העם הצרפתי אוהב אותי - בזה אני בטוח
הפולארויד ישאיר אותך איתי לתמיד
אני אתגנב מאחוריך ואז מבלי שתראי את תהיי שלי
(מבלי שאפילו תספיקי למנות את מספר הזרגים שמצצת בכל ימי חייך)
הגרמנים אוהבים אותי
הספרדים אוהבים אותי
הנורבגים אוהבים אותי? אני בהחלט מקווה שכן.
שיר מספר 105
הו, כמה שאני רוצה למות....
כמה אני רוצה למות?
מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאודמאודמאודמאודמאודמאודמאודמאודמאוד
שיר מספר 106
יש עוד שלג לפניי
המגלשיים מהירים, אבל לא יותר מידי
אין יותר מידי, נפער ריק מתחתיי
כעת הגיע הזמן לעוף
טוב למות כשהרגליים לא על הקרקע;
אני גולש סקי ולא איכפת לי שהמסלול לא ייגמר
אני יודע בדיוק איפה באויר הכדור יפגוש את הרקטה
אני שחקן טניס, אני יודע הכל ואני פשוט לא מסוגל להפסיד
טוב למות - פשוט טוב למות
שיר מספר 107
כשאני אמות אין לי ספק שיפתחו ארובות השמיים
ובת-קול תשמע הרחק-ממעל (וקולה יהיה הלמות הלב היגע):
"הרגע מת לכם הטוב בבניי,
"גורלכם נחרץ לגהינום,
"נראה לי שהלילה גם אני לא אשן."
שיר מספר 108
הראש עמוק בתוך האדמה
ולמות, למות, למות
הגוף יבוא אחרי הראש
הגוף יבוא אחרי הראש
הראש תקוע בתוך האדמה
מישהו תקע אותו שם
מי תקע אותו שם? אני לא יודע מי
אני רוצה לדעת
אני מאוד רוצה לדעת
אני רוצה לדעת למה שקעה השמש קצת-מאוחר-מידי היום
אני רוצה לדעת למה היום אני כל כך רוצה למות פתאום
אני רוצה לדעת למה, כי לדעת איך ומי זה כולם יודעים
שיר מספר 109
לא יכול להיות שאי-פעם משהו טוב יקרה.
רק רע צופן העתיד
רע איום ונורא
רע שנפש נקרעת מבפנים במגע עמו
רע שלא טוב לחיות איתו,
רע שאין מה לעשות איתו,
רע שלא טוב למות איתו - אבל מוטב.
שיר מספר 110
אני יכול להבין את אלה ששונאים אותי, באמת שאני יכול
אני יצור מתועב - פשוט כך
ומי שתאהב אותי תהיה מוכרחה להיות שנואה עלי -
זה ידוע לי כבר די מזמן בעצם
ועוד אני יודע שדבר יחיד שאני יכול לשאוף אליו זה למות
וגם שזו שאיפה יחידה שאני יכול להיות בטוח שאהיה שמח לכשאגשימה
שיר מספר 111
זה צריך להיות לך די ברור, אלוהים
זה צריך להיות לך די ברור שהמוות יהא לי
אני לא מבין למה זה לא ברור לך
אני עוד צריך להסביר לך? למה, אתה לא מבין?
אלוהים - נראה לי שאתה דיסלקט.
שיר מספר 112
כל מה שיש לכולם ולי אין:
סקס, סמים וליקוקי-ביצים
כל מה שלי יש ואין לאף אחד אחר:
הכל (אבל בעיקר רצון עז למיתה מידית)
שיר מספר 113
איך אביזרים יכולים לעורר תשוקה? טוב, הנה שתי דוגמאות:
1) מגהצים חמים על שדיים לוהטים
2. סיגריות בוערות בתוך כוס לחלוחי
שיר מספר 114
שדות נורדיות= ילדות סקנדינביות
זיון שכל שנותר הוא למות לאחריו= זיון שדות נורדיות
למען שאיפה זו אכחיד שאיפתי למות= שאיפות סוטות מאריכות ימיחיים
שיר מספר 115
אני: אני רוצה ללכת לשחק כדורגל
אלוהים: אתה לא יכול
אני: למה?
אלוהים: כי עוד נשאר דבר אחד או שניים לעשות
אני: וזה לא סובל דיחוי?
אלוהים: המוות, המוות סובל דיחוי?
אני: אני מבין
שיר מספר 116
לרמוס, לנתץ, לחלל
לעשות הכל - אבל הכל
כדי שדבר לא יוותר על תילו
לא להניח למציאות הפוליטית להצמיח דיקטטורה;
שזה יהיה גרוע עד כדי כך
כל כך גרוע עד שאפילו דיקטטורה לא תוכל לתקן
שיר מספר 117
מוות
מוות זה דבר כל כך טוב.
כולם פוחדים מזה,
אבל אני יודע שזה טוב.
אני יודע שזה טוב בשבילי,
כי כולם פוחדים מזה.
כי זה עושה אותם כל כך נבזים,
כל כך חלושי דעת,
כל כך אנושיים.
שיר מספר 118
לא יודע
אולי זה לא טוב לשנוא כל כך
אולי מיזנטרופיה-שלי כבר עברה כל גבול ממש..
אבל מיזנטרופיה-שלי היא הבית שלי
זאת אני יודע עוד מגיל 3
אמאל'הההההההההההההה
אולי היא כבר בכלל לא שלי
אולי היא אלוהית מידי
אולי היא נכונה/אולי היא אמיתית.
אולי יש צדק בלשלול את האנושות.
שיר מספר 119
אם הייתי פוגש את עצמי ברחוב הייתי רוצח אותי
אבל לפני זה הייתי מוודא שעודני מתועב
והייתי עושה זאת כך: הייתי מבקש ממני לומר דבר-מה צודק
שיר מספר 120
כנסית הקבר;
כנסיה שהיא קבר
קבר שהוא כנסיה
אני מחר הולך להתוודות בקבר
אני מחר הולך להיקבר בכנסיה
שיר מספר 121
שיר מספר 121 על המוות
שיר בנלי להחריד
"שיר שמתאר את המוות"
שיש בו שלל "תפניות דרמטיות"
שיר מקברי
שיר מספר 122
מהלומת גורל
ועוד אחת ועוד
אחת
כמו 3 יריות של קאמי
רק שהפעם זה אמיתי
שיר מספר 123
לה-לה-לה-לה-למות
אה-אה-אה-אה-היום
בההההההה-יםםםםםם
שיר מספר 124
אני כל כך שונא את עצמי
אני רוצה:
1. לטבוח את עצמי
2. לשרוף את עצמי
3. לקבור את עצמי
שיר מספר 125
למה לא יכול למות בשינה?
ישן וישן ולא מת
חולפות להן השעות כאילו כבר מת
אבל לא
ישן וישן ולא מת
שיר מספר 126
לא לא
לעולם לא לעולם לא לעולם לא
לא לעשות דבר שיכול לגרום למישהו לומר
"זה ראוי לקומפלימנטים מהזן המשובח ביותר"
לא לא לא
לעולם לעולם לא
לא לעשות דבר שיכול לגרום למישהו לומר
"את קיומך הצדקת בעצם היצירה"
לא לעשות דבר; אפסות תנועה בלתי מזעזעת
שיר מספר 127
חולות לבנים - אבל כל כך מתים
כל כך = כל מה שיפה ומת
מת ויפה
יפה ומת
כל מה שיפה מת
שיר מספר 128
אני רוצה שיהיו תוכניות טלויזיה שיראו אנשים מאוננים
(ושבסוף התוכנית המאוננים ימותו)
ותהיה סיבה לאוננות שלהם:
זה יהיה בגלל שאין להם חברות.
ולא יהיו להם חברות בגלל שחברות אוהבות אנשים אחרים ולא אותם
וכשהם רואים ברחוב אנשים עם חברות
ברור להם מאוד למה היא שלו ולא שלהם
ובמקום הקרדיטים בסוף, יהיה כתוב:
"מוקדש לכל נשות העולם, שאף אחת מהן לא תהיה חברה שלנו."
שיר מספר 129
אני משוכנע שאם שר המוות לא יקטוף נשמתי
תהיה זו השינה או הצער הרב
שיר מספר 130
לא יודע
אולי זה באמת פסיכי לחיות כמו אדם אמיתי
אולי זה באמת פסיכי לא לנעוץ פגיון בלב הבריות
אולי זה באמת פסיכי לאהוב את אלווירה מדיגן
אולי זה באמת פסיכי לרצות להיות כמו-גיתה
אולי זה באמת פסיכי לקוות שדבר לעולם לא ישתנה
אולי זה בעצם פסיכי לא להיות פסיכי
שיר מספר 131
אגרוף קמוץ
גם כשאין אותו במי להטיח
אגרוף קמוץ כדי להרחיק אהובות פוטנציאליות
אגרוף קמוץ כדי לדכא חיבת כרישים
אגרוף קמוץ כדי לתפוס קצת אויר (להבטיח שלא יחמוק!)
אגרוף קמוץ כדי לשרוט ורידים
שיר מספר 132
למות זה לא דבר מיותר -
ומוות זה דבר טוב
לחיות זה רע, למות זה טוב
איך יכול להיות מיותר
מה-ש-הוא
המולת פעימות לבי
והגחלת הלוחשת של מותי הקרב
שיר מספר 133
הרבה יותר כואב לחייך חיוך מזויף
מאשר לכאוב כאב אמיתי
נראה לי שבקרוב לבוראי את נשמתי אשיב
אם לא יקרה פה משהו שממש ממש סבלי יחוויר
אם לא יקרה פה מישהו שיגרום לי לחזור לשוב ולהגות
בכמה טוב היה כשהייתי יכול להיות שוטה אבל גם מאוהב, אבל מאוהב
שיר מספר 134
כל מה שנקנה במאמץ לא שווה את המאמץ
יש לחיות את האיכויות האישיותיות-אפריוריות-ראשוניות
ואם תלאות הגורל המיתון - יש להחיות אותן
זה כמו שבאטמוספירת כלו-כל-הקצין
גדולה יודעת-כל-אופק אופפת את הנפש
או שהמוות מחיש צעדיו
שיר מספר 135
גם אם מחר וגם מחרותיים ועוד אלפי מילין של שנים
תהיה נפשי דוויה והדווי נטול-פשר לזולת
גם אז אדע שנגזר עליי לשאת בסבלות העולם לשם שמיים
ולא לשם תהילת עולם או גבורת רגע
אלא לשם שמיים
כן. אתה שומע אלוהים מזדיין? הכל לשם שמיים.
שיר מספר 136
כתבתי על זה שיר היום
כתבתי שיר על כמה שאני לא מאמין שאנשים מתאהבים
אני אפילו לא מאמין שלבחורים יש חברות ושלבחורות יש חברים
אני אפילו לא מאמין שיש יחס תלות זכר/נקבה
אני אפילו לא מאמין שאנשים מזדיינים
לדעתי כולם סתם רובוטים מזדיינים שאף פעם לא מזדיינים
שיר מספר 137
אתם לא מבינים?
אתם לא מבינים?
אני מוקף מין מוטציות שכאלה. כן? (אולי אפילו מוטציות מאדימיות)
והן טוענות שהן אנושיות אבל האמת היא שלא
ולנפש שלהן יש מנגנון די חמקמק. כן?
וכשאני רואה אותן חולפים על פניי מבלי לעצור לקחת אותי טרמפ אני-מתחשק-לי-לצעוק:
היי, איך אתם יכולים להיות כל כך בטוחים שאתם בכלל בחיים?
אני לא מבין
אני פשוט לא מבין
לפעמים נדמה לי שזה לא משנה אם חיים שלך אמיתיים או לא
כל-עוד-אתה-חי
או בעצם:
כל עוד אתה מת
שיר מספר 138
כל דבר רע שקורה לי
או סתם כל דבר שלא נעים כל כך
רק גורם לי להבין כמה גדולה עוד טמונה בי
כמה יצירותיי מאפילות על הפרשות דלות-הרוח של הזולת
וגדולתן מגיפה נחיחות הפרשות אלה.....
הו טוב, שכולם ימותו כבר. בסדר?
שיר מספר 139
מיסטר אוסטו-פורוזיס,
למה שלא תבוא לכאן לשבת יחד איתנו?
אני ממש-ממש הייתי רוצה לחיות בסרט של לואי מאל
או טריפו
או גודאר
או להיות סיקסטן של אלווירה
שיר מספר 140
שכולם יעופו לי מהעיניים
לא רוצה לראות פה אף אחד
לא צריך שיזכירו לי כמה הם נחותים
אני יודע זאת היטב גם מבלי
שיר מספר 141
אני לא נראה לי שאני הולך להצליח פה -
זה בכלל לא המשטח המועדף עליי
ממש
ממש
לא
אני נוטה לחשוב שצפוי לי כישלון
ממנו לא אתאושש יותר
ואני פשוט אבהה בקצה הבוהן שלי כל היום
כשנפשי אחוזה חרדה ממארת -
זאת אעשה עד קץ הימים
והימים יהיו יותר מידי ארוכים
יותר ויותר, מיום ליום
יום
ועוד יום
ועוד ועוד יום
ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד יום
שיר מספר 142
מעניין אם גם גופי מעורר תאווה לגעת בו,
זה מעניין מאוד.
מעניין אם יש בגופי איזו מקבילה לפיטמות שרואים מבעד לחולצה,
זה מעניין מאוד.
מעניין אם גם נחיריים שלי זעים בתנועה שמעלה כמיהה לזיון איתי.
זה מעניין מאוד.
שיר מספר 143
אין לי ספק שאת ראויה.
ראויה לטוב ביותר אפילו.
ראויה להיות אובייקט מיני שלי אפילו.
ראויה להיות שוכנת קבע במיטתי אפילו.
ראויה להיות שכנתי אפילו.
הו, אפילו אחד יותר מידי..
שיר מספר 144
למות;
מוות מוות מוות מוות
מוות שהוא הסוף המוחלט
מוות שאין דבר אחריו
מוות שהוא-הוא תכלית הכל
שיר מספר 145
אני קם בבוקר והלילה קם איתי,
אני קם בבוקר וחושכות עיניי.
אני קם בבוקר והמוות קם יחד איתי ופעימותיו אומרות לי:
תמות כבר יא מזדיין - למה אתה לא מת??
ל-מ-ה א-ת-ה ל-א מ-ת
תמות כבר/למה אתה לא מת
שירה מזדיינת, די להיום
שיר מספר 146
בא לי לסבול
סבל שיטהר נפשי הדוויה
כמו שקראתי לאחת המסות הגאוניות שלי:
"מסה על הסבל כמטהר"
שיר מספר 147
נראה לי שלא קל לבחורות להתאהב ביצורים דמויי אלים
אולי אני טועה
אניטה, טולי, כריסטינה, כריסטינה, שרה, יוהנה, מרלוז, ג'ניפר פייג', אילונה:
כל הבחורות שהיו שלי, אבל לא
אבל לא, כי לא היה סיכוי לדבר בעצם,
חומי אש בוערת מכלה הכל, בנות לא אוהבות את זה
מוות, חורבן, הרס, אבדון, שמד: מילים מדויקות מידי לתיאור "לאן חותרת נפש שלי?"
שיר מספר 148
בשר מכה בבשר
מכה לא רחם, מכה כאילו לרגע עצר העולם מלכת
פנטזיה על תענוגות חושים, פנטזיה של אביונים-חסרי-כל
שיר מספר 149
מתים תמים, מתיםתמים
מתים שלא יודעים שמתו
מתים שהיו מוכנים למשהו שונה לגמרי, משהו שונה לגמרי
מתים שקיבלו משהו צפוי
מתיםמופתעים
מתים שלא היו מוכנים
מתים שהמוות כקללה עבורם
מתים שהמוות לא טוב להם
שיר מספר 150
רגעי השפל של חיי אלה הם רגעים אלה
אני ממש לא יודע מה לעשות
נדמה לי שהכל קורס
אני פשוט אתבצר בבונקר שלי
ואני אתן סם-רעל לילדים
ואמות ביחד עם אווה
שיר מספר 151
אני רוצה להתאהב (בטירוף) במישהי ואז למות
ואני רוצה שיהיה לה מאוד ברור
(בדרגת הברירות הגבוהה ביותר)
שזה מה שאני מתכוון לעשות
ברגע הראשון שנפגש
והיא תדע את זה מבלי שאומר מילה
שיר מספר 152
אני חש את מותי הקרב
הנה זה ממש מגיע
אני חש כיצד קצות האצבעות מרטיטות על צווארי
נראה לי שתמה עונת הייסורים
נראה לי שבקרוב אשוב לביתי
שיר מספר 153
איך אני רוצה למות.
אז ככה:
זה צריך להיות איטי ומייגע
זה צריך להיות הרואי ואפרורי
זה צריך להיות מהר,
זה צריך להיות עכשיו.
שיר מספר 154
איך אני רוצה למות.
1. להיצלות ברותחין או
2. להידרס בכביש ו
3. להיות גוויה מתה לשם שינוי או
4. להמשיך לחיות או
5. להתקשר שוב לאילונה פאהטרו
שיר מספר 155
מוות מוות מוות מוות
מ-וות מ-וות מ-וות מ-וות
מה-ות מה-ות מה-ות מה-ות
מוות מוות מוות מוות
מוות
שיר מספר 156
תנו לי משהו לאכול - אני מאוד רעב
אני אפילו מאוג רעב
אני לא חושב שמשהו טוב עומד לקרות
נראה לי שגם הפעם יהיו אלה מילות-סרק
לא מילים שפוגעות ברקה ומפוצצות המוח
אלא מילים שלא משיגות יעדן
מילים שלא מפשקות ירכיים
שיר מספר 157
האישה שלעולם לא תהיה מועמדת להיות אישה-שלי
האישה שלעולם לא אחשוק לראות בה זיון עתידי שלי
האישה שהיא האישה שלי
האישה של חלומותיי הרטובים ביותר, האישה של מישהו אחר
שיר מספר 158
הבשר קמל
נכווה
עולה באש
הבשר לא נהנה
רק סבל מציעה לגופי המציאות החיצונית
שיר מספר 159
אני, למות, היום
אני, למות, מגיל 3
לא לא לא לא
לחיות זה לא טוב
שיר מספר 160
מה עדיף:
רעים רעשניים או
טובים אילמים או זיונים שלעולם לא מתגשמים
שיר מספר 161
המוות אוהב אהובות שזונחות
שמתעלמות
שלא מתקשרות
כאלה שקשה אפילו להביט על סוליות עקביהן
המוות אוהב אהבה של אלוהים
שיר מספר 162
האיש שאהב יותר מידי
האיש שהאהבה ירתה ברגלו
ואז בעמוד שדרתו
וגם לאחר שמת סופית:
המשיכה לירות
והיא ירתה בלבו
והיא ירתה ברקתו
והיא הרגה והרגה והרגה והרגה
עד שכל היקר נמוג
לא בהדרגה, אלא בבת אחת
עד שנשמת האף אפסה (הו, מה טוב):
האיש שאהב יותר מידי.
שיר מספר 163
חרס
חרב מנפצת חרס
היא בהיריון אבל לא ממני - בזה אני כמעט בטוח
אני לא כאן, אני אחזור בעוד שעה
אתם יכולים להשאיר לי הודעה אם אתה רוצים
אני לא כאן וגם לא נראה לי שאשוב
זה למה אני מת (!)
ובהזדמנות חגיגית זו,
אני מזמין את כולם לרקוע על קברי בקול צהלה מרה ואוושת תרועה נוגה.
שיר מספר 164
אבא שנא אותי
אני שונא אותי
אני כל כך שונא אותי עד שאני רוצה למות
אבא כל כך שנא אותי עד שרצה שאני אמות
אני חבר של אבא
לא סתם חבר
מגשים משאלות אישי שלו אפילו
לא סתם מגשים משאלות
הקוסם מארץ עוץ
שיר מספר 165
תנו
לי
למות
שיר מספר 166
יש הרבה נושאים שאני לא מצליח לכתוב עליהם שירים
נושאים כמו: אנשים שאני פוגש ולא מתקשרים
אנשים שנדמה לי אפילו שדי מחבבים אותי
אבל לעולם לא יודו
אנשים שבגלל שהם לא מודים גורמים לי לחשוב שהם שונאים אותי
שיר מספר 167
אני, אני ממש לא יודע מה לחשוב
אני, אני נדמה לי שכעת זה כבר ממש הסוף
אני, אני ממש כמו פרנק סינטרה היום
אני, אני חושב שרק למות זה טוב
שיר מספר 168
אז איך אני מסכם 23 שנות רצון למות?
אז ככה:
4 שנים ראשונות די מהוססות מבחינה אובדנית ושאפילו זכור לי שהיתה בהן עליזות מסויימת אבל לא דיה כדי להשכיח צער ויגון פתאומיים
במהלך 2 השנים הבאות התגבשה ההכרה בנחיצות המיתה
ומאז: 17 שנים של בקרים רווי שאיפות אובדניות עזות ונטולות רצון להישארות הנפש
שיר מספר 169
טוב
תנו לי להסביר משהו
אני צריך שכולם יישבו קרוב אליי
אתם יושבים קרוב?
יופי
אז תקשיבו טוב טוב
מה שאני רוצה להגיד זה ככה:
אתן כולכן זונות ואני מאחל לכן מוות מייסר ואיטי רווי ייסורי תופת
שיר מספר 170
שיר לכבוד אהובה חדשה שלי: מרלוז
שיר לכבוד זו שלעולם לא אדע מגע עורה
שיר לכבוד ממתיקת יגוני והמקור ליגוני
שיר לכבוד זו שפחדתי להודות בפניה שאני כותב שירים על המוות
שיר לכבוד עוד אישה שלעולם לא תהיה שלי
שיר לכבוד זו שבגללה ויתרתי על הרעיון לכבוש את טולי
שיר מספר 171
ראיתי היום את שרה ברחוב.
היא חצי שבדית אבל אני פוחד ממנה.
עשיתי כאילו אני לא רואה אותה,
אבל מאז אני לא מפסיק לחשוב עליה.
וכבר עברו הרבה יותר מידי שעות,
ואני יודע שלא דיברתי איתה מסיבה אחת:
היא החיים.
היא לא אהבה את אלווירה מדיגן כי הסוף היה טרגי -
היא יודעת את המוות אבל היא לא מקבלת אותו -
היא החיים.
היא כל מה שלעולם לא יהיה שלי,
לא נראה לי שנדבר עוד.
שיר מספר 172
אני מאוהב
באין-אונים
באין-אוהבים
באין-מזיינים
באין המוחלט
שיר מספר 173
תאוות המוות מושלת
והשנאה העצמית מתהוללת
ואני? אני שונא את כולם ורוצה שהם ימותו
שיר מספר 174
נשים בשם אילונה פאהטרו הן הגורם מס' 1 למותם של גברים בשם ראובן ויטנברג
שיר מספר 175
"פיר האר סנביור מיורן פר הור
מיס קינץ בר אוין גרויאן"
אנשים פונים אליי בנורבגית ואני לא מבין
אבל כמה שהייתי רוצה לומר להם:
"סמוג ברול גדינדל מאן"
שיר מספר 176
מוות שאיחר את זמנו,
מוות 23 שנה מאוחר מידי,
מוות שכבר אין בו די כדי להושיע,
מוות (רק) כדי להשלים את הביצוע.
שיר מספר 177
אני יודע איך צריכה להיראות אמנות גדולה..
היא צריכה להיראות בדיוק כמו שיר מספר 176
שיר מספר 178
שמישהו ירחיק ממנו את העט,
אל תתנו לו לאחוז בעט!
במגע העט עם הנייר ממש עולים ניצוצות שטן באוויר
שיר מספר 179
לתת לי משהו לאכול - אני נורא רעב
לא אכלתי כבר די הרבה זמן - נראה לי שבקרוב אני מתמוטט
כבר אין לי בראש טכניקת-כתיבה-יעילה-יותר
(כזאת שתפיק נתזי זרע רבים יותר)
כבר אין לי בראש טקטיקת-גדולה-יעילה-יותר
(כזאת שתפיק נתזי זרע רבים יותר)
כבר אין לי בראש אסטרטגית-אובדן-יעילה-ביותר
(כזאת שפשוט תהרוג אותי כבר)
שיר מספר 180
זה לא כל כך פשוט
להיות כל כך פשוט
לא לא
למעשה זה די מסובך
לא להיות כל הזמן בסבך
זה ממש לא דבר של מה בכך!
אני נראה לי שבקרוב לא יוותר דבר
מלבד מה שהוא מתוק-מתוק
(ולא משאיר אחריו טעם טוב בפה)
משהו שהוא ממש-ממש עכשיו
אבל הוא גם ממש-ממש מעבר לזמן -
משהו שמתחרז עם שעתה הגדולה של הנפש העצלה.
משהו משל הכותבנה הגדול.
שיר מספר 181
לי דממת העששית
לי אור יום לא יאיר עוד
מכל שלל האכזבות בחרתי לי את אלה שיקרבו מותי
אלה שיבהירו לי הבהר היטב
כי נפשי נפש יודעת מוות היא
ושזה גם כל מה שהיא יודעת לעשות (למות)
שיר מספר 182
אינני חש בכאב, אינני חש ביגון
אבל אני יודע
אני יודע כי קיצי הולך וקרב
אני יודע כי אני יודע די כדי
לא לדעת עוד
שיר מספר 183
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כותב
אני חי רק כשאני כואב
שיר מספר 184
בתחתית הפומפיה יש מין מסמר כזה
גיליתי את זה כשניסיתי לפמפם לי את הפרצוף
וגם אם מכים חזק ברקה עם שפופרת של טלפון או של טוש רחצה
אז יש לזה אפקט מוחי נלבב ביותר
מרגישים ממש כאילו יש סיבה אמיתית לכאב
שיר מספר 185
אושר שמימי
הנאה צרופה
עונג מתוק או אסור
מזה כל זה?
כל מה שאני לא מכיר, כל מה שאני לא מכיר
כל מה שגורם למי שכן מכיר לראות בי נחות
אבל לא! אני לא!
אני יוצא החוצה ואני רואה את האור
והאור הוא החושך
שיר מספר 186
אני חי בניגוד לרצוני
אני דומם בניגוד לרצוני
אני לא עושה מה שאני רוצה
אני לא עושה מה שמישהו אחר רוצה
אחים ואחיות האמינו לי:
אין לי שמץ של מושג איזה כוח עומד מאחורי פעולות שלי!
ממש-ממש לא...
נראה לי שתמה שליחותי
תגידו לי אנשים, כעת בשם מי אני נושם לעזאזאל?
פאק, זה לא ייאמן כמה שבא לי למות
פשוט לא ייאמן..
שיר מספר 187
אהבה אילמת
זעקה אילמת שמחלחלת פנימה
חולפת על פני ביצות ואגמים
וסופה מוות.
תשוקה חבויה,
היא תשוקה מתה.
שיר מספר 188
למלמל בשפתיים
לאמץ מיתרי הקול
שלא יחשבו שאתה מת
שאתה לא תחשוב שאתה מת
לא משנה מה אתה אומר
לא משנה אם זה אווילי או נשגב
לא משנה אם זה טוב או רע
לא משנה אם זה לא משנה
העיקר להגיד משהו
שיר מספר 189
מאחורי משקפיים כהים ועבים
יש אישונים שמופנים כלפי פנים
כשהתיעוב העצמי עולה על גדותיו
לקרוא החוצה למיצי המוח מוטב
שיר מספר 190
זה תמיד מרטיט לגלות שישו את המוות ניצח
ואני גם מנצח
כן כן
ניצחונות שלי מפוארים משל נפוליאון ואלכסנדר מוקדון ביחד
אני מנצח, חברים
ולא רק את המוות
אני מנצח גם את החיים (!)
ולא רק את החיים
אני מנצח כל מה שרע לנפש שואפת גדולה
רגליי ניפצו שלשלאות הברזל
וידיי ניפצו כבלי
כל האילוצים המייסרים שכרוכים בלהיות
מדמנת בשר
הו כן, חברים -
אני מנצח
ופאק יו אול, אוקיי?
שיר מספר 191
בחורה שתאהב אותי
תהיה מוכרחה לחשוב שאני אלוהים (כן-כן)
תהיה מוכרחה לחשוב שחמצן שלי ושל אלוהים זה אותו דבר
אני לא אומר שהיא תהיה מוכרחה להעריץ אותי -
לא ולא
היא ודאי תבוז לי ותלעג לי(אה-אה)
אבל היא גם תדע יחד עם זאת
שבזאת היא בזה ולועגת לאלוהים
שיר מספר 192
ניצחון שלי זה ניצחון האל וכישלון שלי זה ניצחון השטן
שיר מספר 193
עקצוצי אצבעות
ללכת על קצות האצבעות, בבקשה
המוסיקה מחייבת
זה מה שמוצארט אמר לי להגיד לכם
זה מה שמוצארט אמר לי להגיד לכם
נא לא לחלות באבעבועות
אמנם אויר דל
אבל אויר טוב
לא טוב להיות אביון
יותר טוב להיות
אבי אבות כל שיגיון
יותר טוב להיות
לחדול
יותר טוב
לחדול
להפסיק להפסיק
להגיד "לא לחשוב"
שיר מספר 194
המממממממ
לא, ממש לא נראה לי
הממממממממ
בדידות
כן
בדידות ברמה הגבוהה ביותר אפילו
הממממממממ
קירות
הממממממממממ
בעצם אפילו זה לא
גם לא קירות
ריק מוחלט
הממממממ
בדידות ברמה הגבוהה ביותר,
הממממממ..... מוות? המממממממממ........ מוות
שיר מספר 195
אנטי-רוך
אנטי-זעם
אנטי-בכי
אנטי-סקס
אנטי-חימה-שפוכה
אנטי-זעם-עצור
אנטי-כל-מה-שיכול-לגרום-לי-לחשוב-שלא-לאבדון-ראוי-העולם
שיר מספר 196
כמה שתשנאו אותי - אני שונא יותר
אני יודע די הרבה על עסקי שנאה/איבה/טינה/רצון למות
האמינו לי, אחים!
אני יודע הרבה ולא רק בתיאוריה.
אני יודע גם איך לשנוא יותר טוב - ממש במציאות הממשית!
אין אף אחד שמבין בזה יותר ממני, אין אף אחד.
אין אף אחד.
אתם שומעים, יא מתים? אין אף אחד, אין אף אחד, אין אף אחד
אין אף אחד אין אף אחד אין אף אחד, דבר מלבד דבר מלבד דבר
שיר מספר 197
רובי כרובי, רובי כרובי
מה מתוק הוא טעם גומי
בואי לרובי ילדה שלי עם שפתיים שמנות
בואי לרובי
כי רובי הוא הכי חמודי
ואם לא תדעי לאן תעופי
תדעי שזה הכל בגלל רובי
כי רובי הוא כרובי הוא
כרובי הוא רובי
שיר מספר 198
כל מיני נחיתויות מיתולוגיות
חושניות הורגת של הרוח,
הורגת את הבשר,
חושפת ניכור של הבשר,
נחי-תות-תות-תות-תות
תשוקה עזה ממוות
לאהוב רעיונות יפים
רעיונות כמו:
אני יצור מטאפיסי לגמרי.
אני יותר לא מאמין לכך
כשאתם אומרים שאני לא
שאני אמור להרגיש נחות
לעומת האידיאל של הנחיתות
כי אני לא
אני חזק ואני יפה
וכעת כשיש לי טירה משלי אני אפילו צודק
שיר מספר 199
יאללה יאללה
לכו הבייתה כולם
כולכם סתם אנשים בינוניים
שיר מספר 200
עיקרון המוות:
אם לא תשיג אותה מישהו אחר יעשה את זה
אם לא תרצה לנצח את אווילות העבר והטבע - תובס
כל שנותר:
להיות כלי משחק, ללא ידיעת פשר המשחק
לדמות רגשות של מישהו אחר, לשחק תפקיד בלי לדעת איך
לחיות?..
והגורל כה מחריד
כי הוא אחד
והוא חוזר על עצמו
שוב ושוב ושוב ושוב
כי הוא לא-דבר
כי הוא ממש ממש כלום
כי הוא עוכר שינה
וזה עיקרון עתיק יומין
וזה גם עיקרון של החיים
והוא המבאיש ניחוחות אהבה
והוא המצחין שאיפות הרמוניה
אבל אתם לחשוב על זה לא ממש מוכרחים
לא לא - רק אם אתם באמת רוצים
שיר מספר 201
כולם שונאים אותי.
אפילו אלוהים שונא אותי.
הוא סיפר לי אתמול בשקט-בשקט
לפני שהלכתי לישון.
הוא אמר:
דע לך רובי, כולם שונאים אותך - וגם אני
ועוד הוא אמר:
הנה לך חזון:
הנה הם באים וקרבים אליך כל שונאיך,
שהם כל אחיך בני האדם,
והם מקיפים אותך מכל עבר
וכל אחד בתורו אומר לך:
"רובי, אני ממש שונא אותך
אתה חלאת האנושות - פשוט כך
רובי, אני יורק עליך"
ולאחר מכן
כל אחד מהם יירק עליך כשפניו לובשים
מבע של שאט נפש שאין לתארו במילים
ואתה תמות מפאת הצער הרב
שיר מספר 202
עוד מציאות ועוד מציאות =
כשלון רודף כשלון.
כשלון כשלון כשלון כשלון כשלון כשלון
דינמיקה של טרגדיה יוונית בשיא גועלה
רק בלי קתרזיס, בלי קתרזיס - אוי לא, למה לא? אז מה זה שווה?
זה לא טוב ככה
כי זה כל הזמן, כל היום
כל הזמן, כל היום
וזה כבר ממש מוציא אותי מדעתי!
הגרוע מכל צפוי מראש
ואף-על-פי-כן
חד הכאב כל פעם
כבפעם הראשונה
הו, פאק
שיר מספר 203
אני כבר לא איש חורף.
מה הטעם בגשם הזה,
מה הטעם ברטיבות החמימה הזו?
אני כבר לא איש חורף:
אני נהנה לחשוק בבחורות
אני שמח לראות אנשים מאושרים
שיר מספר 204
די די די די
לכתוב שירים זה דבר מיותר
זה דבר שהוא כל כך לא קר
שהוא כל כך לא מנוכר
שהוא כל מה שיכול למנוע ממני
למות
שיר מספר 205
מחר יהיה יותר טוב. אני בבית מחר, אני בגהינום מחר.
שיר מספר 206
12 בדצמבר יומולדת שלי
12 בדצמבר: אני, לתלות את, עצמי
שיר מספר 207
למות ב12 בדצמבר;
תאריך סופי.
למות ב12 בדצמבר:
(וב13 כמה כיף ודאי יהיה לי(
לידה מיותרת ומיתה קצת פחות מיותרת, אה-אה.
אילו הייתה לי אישה - זו ודאי הייתה אילונה.
אה-אה.
אבל היא לא ולי אין ואנא אני בא והנה אני הולך
אה-אה.
אני אפילו לא יודע איפה היא
אה-אה.
אז אין לי אישה..
למות ב12 בדצמבר, למות ב12 בדצמבר.
איזה כיף למות ב12 בדצמבר.
השעה המדויקת: 23:59.
המצב הנפשי: -
המצב הגופני: -
שיר מספר 208
המשפטים של רובי הם: איך לומר..
מוחלטים, אפריורים ואקסיומטים
ואין לערער עליהם!
מובן?
שיר מספר 209
גלוםםםםםםםםםםםםםם
הראש ריק ממחשבותתתתתתתתת
דפוס התנהגות של חיה ניצודהההההההההה
כל היום היד על הזיןןןןןןןן
שיר מספר 210
איזה כיף לי!
מחר יהיה לי מה לקרוא.
אז מה אם לא הכל כל כך מושלם.
אז מה אם צער של אתמול לא התפוגג.
אז מה אם כל יום אני רוצה למות יותר ויותר.
אז מה אם מעולם לא היה לי פחות ומעולם לא רציתי יותר.
איזה כיף לי, מחר יהיה לי מה לקרוא.
ואני אחשוב:
הממממממ.......
הממממממממממממ.........
המממממממממממממממממממ...........
המממממממממממממממממממממממממ...........
אולי אני חי חיים עלובים ומסכנים
אבל יצירות שלי........
הממממממממממממממממממ......
הממממממממממ................
הממממ..............................
המממממממממממממממממממממממממממממממממממ......
ממש יצירות מופת אלמותיות
שיר מספר 211
שכל אחד יבין מה שהוא רוצה -
אבל אני מבין דבר אחד
ואני אספר לכם מהו אותו הדבר,
אם כן, זהו הדבר:
התענוג הגדול בחיים זה למות (!)
אבל אל תגלו לאף אחד..
הס!
פססססס.........
ו......
וגם דוד המלך ידע את זה; כן-כן!
הוא מת הרבה פעמים..
זוכרים את הפעם ההיא כשברח משאול ונישבה והיה למזיל ריר? זוכרים? הוא העדיף להשתגע מאשר להיות רדוף (אהאהא-אהאהא)
מאשר להיות תלוי בחסדי שאול
(שגם הוא היה מעט-מעט פסיכי..)
אך הבה נשוב למיתולוגיה של העת החדשה
זה נכון שגם אני מת די הרבה בסה"כ
לפחות יש לי תחושה כזאת..
היום למשל מתתי בערך 30 פעם.. בערך 30 פעם.
והנה פירוט מדוקדק:
1. כשחשבתי על שיר מספר 206 ולא מצאתי עט
2. כשמאוד חשקתי בבחורה שישבה שתי שורות מלפניי
3. כשחשבתי על העתיד שלי
4. כששוב ראיתי את רותי בריסקין (ולא בעיני רוחי..)
5. כשהילדים בהדרכה של מבוא לתולדות האמנות התקשקשו
6. כשראיתי כמה לא יפות הבחורות באוטובוס וחשבתי על יוהנה
7. כששמתי לב כמה אידיוט הבחור שבא עם החברה שלו להדרכה
8. כשפרופסור דיבואה לא ידע שהוא משעמם-מוות בזמן שדיבר
9. כשחשבתי על כמה מתייסרים התלמידים ממנו בוודאי
10. כשזאת באוטובוס סיפקה לי משפט פתיחה כשפתחה ספר סוציולוגיה
וכו' וכו'
אלה היו 10 דוגמאות למיתות קטועות ופתאומיות אך מענגות-עד-מאוד שפקדוני היום.
אני יכול להביא הרבה דוגמאות מכל יום!
ואיזה מין מוות זה בעצם? המממ....
קודם כל זה מוות לא מבעית, אך המכחיד גזירות גורל. מובן?
אוקיי. לא?
אז אולי נסביר, אולי נסביר.
אני מתכוון שזה מוות שמונע אפריורית תלות בחסדי רצון זר
הידוע בכינויוו: רצון ניקלה, רצון-משועבד-קונבנציות, רצון של הזולת, רצון לא נחמד, רצון בלתי תלוי.
כך שבעצם אף פעם לא קורה שקורה משהו שנוגד את רצוני הטוב.
כך שבעצם אף פעם לא קורה שומדבר..
אני מקבל מהעולם בדיוק מה שאני רוצה ואני לא רוצה מהעולם כלום.
אתם מבינים? זה לא סתם מוות - זה מוות נורא מיוחד!
זה מוות נורא-נורא מיוחד.
וזו פילוסופיה בריאה כי זו פילוסופיה מחייה. ולמה מחייה?
כי זו פילוסופיה שמקרבת קיצי אבל כל עוד הקץ לא בא אני חי.
מובן? יופי. אני שמח לשמוע.
מובן שזה גם מוות הרואי (!)
כי זה מוות על-סף העשייה הגדולה; אבל לא. תמיד לא, אף-פעם לא.
ודווקא כשהראוי-להשגה יותר בר-השגה ולמרות זאת איננו מושג -
תחושת העונג מתעצמת
ומדמה אתה בנפשך כאילו אתה נפוליאון בווטרלו בכל פעם שזה קורה
והאמינו לי אחים ואחיות - זו תחושה אקסטרה-דה-לוקס! פשוט אד"ל.
שיר מספר 212
כוסיות
ים של כוסיות
כוסיות עם גרביוני תחרה שחורים
כוסיות עם חצאיות ארוכות מידי
כוסיות עם פנים חמודים אבל לא מושלמים
אף גדול מידי, אוזן לא במקום
כוסיות עם פנים מושלמים אבל לא סקסיים
נטולות מבע "בוא תדפוק אותי"
שיר מספר 213
לא לעשות,
לא לעשות דבר.
מה שלכולם יש לי אין,
מה שאין לאף אחד לי יש.
שיר מספר 214
הממ.......
יש מטפסים מנוסים בקהל?
המממממ......
נראה לי שלא
הממממממ.....
אולי בקרוב אני אגיד לא לכל הבנות
המממממממממממ......
אולי לא לכולן בעצם......
אניטה היא בחורה שגם לו הייתי רוצה....
להגיד לה לא לא היה בדעתי עולה.....
שיר מספר 215
כולם אוהבים את כולם -
אבל אף אחד לא אוהב אותי.
כולם אוהבים את עמנואל ביאר -
אבל היא לא אוהבת אותי.
אבל היא לא אוהבת אותי.
אבל היא לא אוהבת אותי.
אבל היא לא אוהבת אותי.
שיר מספר 216
אני.............
אני............
איך לומר.............
המממממ.................
למות
אני ממש רוצה למות, כן.
הממ........
כן - זה מה שאני רוצה:
למות
שיר מספר 217
גסיסה.
לא איטית, אבל גם לא מספיק מהירה.
גסיסה לאין קץ, גסיסה מבלי שאיש יידע.
גסיסה - לא תשוקה.
גסיסה - לא תאווה.
גסיסה (ללא כמיהה לעתיד טוב יותר). דבר מלבד דבר מלבד
שיר מספר 218
רגש
לא די
רגש, לא די
לא די רגש
רגש, לא, די
די
לא רגש
שיר מספר 219
תנו לי לספר לכם משהו על החיים לאחר המוות
אני חושב שאולי גם אתם תילמדו משהו מהסיפור שלי
אני חושב שאם תקשיבו טוב-טוב תגלו
שזה אולי היה יכול גם להיות הסיפור שלכם
אני חושב שאם תקשיבו טוב-טוב תגלו
שזה בעצם סיפור חייכם
אני חושב..
אבל זה לא - לא לא!
כי לכם אין כישרון-לספר-סיפורים-יפים-יפים
ולכן גם אין לכם כישרון-להפריח-קרוסלות-באויר
אני מקווה שלפחות יש לכם כישרון-התפרנסות
כי בכל זאת: זה כיף לחיות, או שלא..
שיר מספר 220
אתמול משהו מאוד מרגש קרה לי!
אבל ממש לא נעים לי לספר על זה..
כי:
1. זה לא מצחיק
2. זה לא עצוב
3. זה קורה לכולם
4. זה יגרום לכם לאונן
שיר מספר 221
מילים דקות
מילים שדופות
(אבל לא רזות)
מילים שמנות
מילים דשנות
אבל מילים שהן:
שלי-שלי-שלי-שלי-שלי-שלי-שלי-שלי
לעד, לנצח וגם לעולמי עולמים
שיר מספר 222
יצורים רפי שכל:
בואו, בואו אליי...
הא-הא
אני רוצה לתת לכם משהו לאכול, משהו לאכול.
אני רוצה לעשות לכם טוב, לעשות לכם טוב.
כן כן
אל תדאגו, אני מבטיח:
זה יהיה טוב לכם
תאכלו בתחת שלכם
ואם תרצו עוד
יהיה עוד
ואם תרצו פחות תקבלו יותר
שיר מספר 223
לא יודע
לפעמים נדמה לי שיש יותר מידי תינוקות בעולם
יותר מידי קולות של רגליים קטנות מטופפות
יותר מידי צווחות דקות
יותר מידי נדנדות עולות ויורדות
אני בעד להתחיל דילול אוכלוסיה מהגיל הרך
אני בעד לרצוח תינוקות
אפילו אחרי שהם נולדים
שיר מספר 224
דרגה כל כך גבוהה
של שנאה עצמית
אני לא בטוח
שהייתה לנירון
בעת שהבזיק במוחו
הרעיון הגאוני
לשרוף את רומא
שיר מספר 225
מתים בריאים
כל כך בריאים
פרויד צדק, כן כן
פרויד צדק.
טוב זין יודע בחורות רבות
מיד יודעת לנענע העריסה
שיר מספר 226
לי יש הכל.
כל מה שכל כך
היה יכול
אולי לגרום לי
לחשוב
שלא לאבדון ראוי העולם:
זה אין לי.
א נ י כ ל כ ך ש ו נ א א ת ע צ מ י
שיר מספר 227
ויתרתי על כל ברירות המחדל,
כעת אין לי דבר.
אני שק דיכאון.
עטפתי את הסבל
עטיפת מתנה
והגשתי אותו לי כמתנת יומולדת
ודודה שרה שרה:
"היום יומולדת לרובי-כרובי"
ואני חשבתי:
"הו, מה טוב ומה נעים לסבול לבד לבד לבד לבד"
שיר מספר 228
אני כה מתעב את הגדולה הראובן-ויטנברגית
אני ממש שונא את הכותבנה הגדול.. בררר! הוא ממש אדם רע..
די לברוא עולמות ולהקריס עולמות כהרף-עין, בהינד עפעף - די כבר
נמאס לי להיות להיות יצור מטאפיסי לגמרי, לא עוד
אני רוצה לאהוב
שיר מספר 229
זה די עלוב לחיות בכלוב
לעולם לא לדעת עת לבלוב
זה גרוע כמעט כמו לחיות בלוב
לרצות לומר לכולכם שאני עצוב
עצוב על אף שהייתי יותר עזוב
כשעוד היה תענוג בלהיות נבוב
וזה לא אומר שאני לא כמה לטוב
וחושק להפסיק להרגיש כמו זבוב
כשהלב תמיד נשאר צרוב
ההוויה יבשה כמו חרוב
וכל שנותר הוא התיעוב
ועכשו אני יודע כיצד חש הצלוב
כשהבין שעל אלוהים איננו אהוב
שיר מספר 230
מחשבה היא חוויה נעימה
השכל מרגש..
התבונה היא רגש
הרגש האסור ביותר
וגם הרגש הטהור ביותר
מחשבה יפה היא מחשבה סקסית
מחשבה כמהת-סקס רודפת מחשבה סקסית ומשיגה אותה
מחשבה מזדיינת עם מחשבה. כמה שזה טוב!
מחשבה: הוווווו
מחשבה: האאאאאאאאא
שיר מספר 231
כולם אותו דבר כשהם מזיינים:
כולם מזיינים אותו דבר.
כולם אותו דבר כשהם מחרבנים:
כולם מחרבנים אותו דבר.
כולם אותו דבר כשהם מדברים דברים רעים עליי:
כולם אותו דבר.
שיר מספר 232
אני כל כך שונא את עצמי שאני רוצה למות.
הם לא מבינים שפילוסופיה צריכה להיות כמו אורגזמה של בחורות
רצף
של
אינסוף
התעלויות
מטאפיסיות
רצף
של
אינסוף
התעלויות
שיר מספר 233
לא נו נו הנננ הננננ
אני לא יוצא החוצה יותר - לא לא
הכל רע בחוץ, הכל רע בחוץ
יותר מידי אכזבות, יותר מידי כמעטים
אני שכחתי איך מכניסים בחורות למיטה
ופעם ידעתי! או לפחות היה נדמה לי שאני יודע
שיר מספר 234
כל מה שנכתב לפניי
כל מה שנכתב שלא בידיעתי
איננו אלא צל צילה של גדולה
איננו אלא כל מה שמבאיש נשמתי
איננו אלא כל מה שמאוד מיותר לי
איננו אלא כל מה שכה מבקש להמיתני
איננו אלא כל מה שהייתי רוצה להמית
איננו אלא תבשיל הבלות הרוח של הזולת
כל מה שאני רוצה לעשות
כל מה שאני רוצה לעשות
זה להכריח מישהו להודות שהוא שונא אותי
או לפחות שהוא אוהב אותי
או לפחות שאני לא חשוב לו
או לפחות שהוא בלתי חשוב
שיר מספר 235
אתמול הלכתי ברחוב וחשבתי
חשבתי על כל מה שמאמלל אותי
ועל כמה זה בעצם בלתי מוצדק
(שיש לי עולם רוחני כמו של דונלד דק)
וחשבתי וחשבתי וחשבתי וחשבתי
עד שלפתע ראיתי ננס הולך מולי
ואמרתי לו:
"תגיד, לא נמאס לך לפעמים להיות ננס?"
ולפני שהיתה בידו די שהות לענות, הוספתי:
"תגיד, זה לא נאחס להיות ננס?"
והוא ענה:
"כשננסים מופיעים בשירים שלך זה סימן שאתה ברמה נמוכה."
ואני שתקתי והעמדתי פני נעלב
אבל ידעתי שלא אכתוב עוד שירים
ומשראה שנאלמתי אמר:
"חידלון האישים שלך הוא מטאפורה לרגש."
ואני חשבתי:
"אולי בכל זאת טוב למות היום."
והוא שמע את מחשבתי ואמר:
"טוב למות.
למות צעיר, למות זקן, או למות עולל.
תמיד טוב למות, בכל עת ובכל מקום."
ואני כל כך התמוגגתי על המילים שלי עד שנמוגתי.
שיר מספר 236
ההוכחה לקיומו של אלוהים - אני
שיר מספר 237
אזרחי רומא הנכבדים!
הרשו לי. להכריז בזאת.
על פתיחת משחקי ה-אולימ-פי-יאדה!
אני שמח, גאה, נרגש, נפעם ומפרפר למוות!!!!
שיר מספר 238
לחורבן זה לא תהיה עדות
פשוט אין מי שיעיד
כולם כבר מתו מזמן
רק אני נותרתי כדי להשחית את הזמן, כדי לחלל קדושת המת
שיר מספר 239
המספרים ממשיכים לעלות.
16
17
18
19
20
21
22
23
וזה יותר ויותר מדאיג
ככל שהזמן עובר יותר מהר
מתחדדת ההכרה בשילטון הטרגדיה
וגם במוחלטות שלה ובזה שהיא מאפילה על הכל
וגם בנצחיות שלה
וגם בתכליתה הבלתי-נמנעת
וגם בכל מה שמפרכס גוף רופס
שיר מספר 240
שיר על הברק בעיניים של פלונדי - הכלב הטוב.
עיניים בורקות יש לו לממזר -
ממש התגלמות הניצוץ האלוהי.
שיר מספר 241
אני לפעמים רושם כלמיני דברים בפינקס שלי.
דברים שמסבים לי עונג רב.
דברים שעוזרים לי לחשוב שלא הכל לשווא.
אני לפעמים רושם כלמיני דברים.
אני לא יודע מה אני יעשה כשהפינקס לא יהיה עוד לב של הלוח.
יהיה לי קל יותר למות - זה בטוח.
שיר מספר 242
בלונדה
עם עיניים כחולות
בלונדה עם עיניים כחולות
חזיון תעתועים תת-מודע
פיה טובה של ילד בן 6
פנטזיה כמוסה של ילד בן 100
המממ....
בעצם
זה אחד מאותם מקרים נדירים
שאידיאל מתגשם במציאות
ומה זה עושה לך?
זה עושה אותך נורא נורא מחורמן
שיר מספר 243
יש דבר כזה - בדידות
אל תאמינו למי שיגיד לכם שאין
תעשו הכל כדי שיהיו לכם חברים
תעשו הכל כדי שיהיה קשה לכם להאמין
שיש דבר כזה
בדידות
שיר מספר 244
השיר הזה מוקדש לכל אלה שהדיבור הוא עבורם משאלה כמוסה בלבד
שיר מספר 245
זיונים באינטרנט
זיונים בסרטים
ובחיים?
זיונים שהולכים ומתרגשים
גם לי אבל בעיקר
לאלה שבזיוני שכל מאומנים
לאלה שאין להם הרבה להפסיד
לאלה שלא רע להם מספיק
טוב להם.
יש לאנשים האלה כל מה שיכול להיות
יש להם הכל.
אבל אין להם מה שיש לי
ומה יש לי? אין לי דבר
רק לעשירים טוב.
הענוים אולי יירשו את הארץ
אבל העשירים עשו את זה לפניהם
ומי יודע מה יוותר לאחריהם
אם בכלל יוותר דבר-מה
והלוואי ולא יוותר דבר
אני רוצה להמשיך לחיות מהאין
גם כשאשלוט
שיר מספר 246
טבע העולם האנטי ראובן-ויטנברגי
נגד טבע האישיות הראובן-ויטנברגית
מי ינצח
בינתיים האישיות מובילה
בינתיים האישיות מתבוססת בדמה
שיר מספר 247
רוצח סידרתי בשם אלוהים
רוצח סידרתי בשם ראובן ויטנברג
אחד ממלא בתי קברות
האחר ממלא שורות ריקות
רשימת מוות שלו יותר ארוכה
אבל אם יארכו ימיי
אין יודע למי המוות יאיר פנים יותר
שיר מספר 248
אתמול מת
אף אחד לא בא להלוויה היום
לא בגלל שלא העריכו אותו -
בגלל שלא הכירו אותו.
נשכח
פשוט נשכח
נשכח נשכח נשכח
לא הייתה האישה שתזיל דימעה
לא היה החבר שיישא הספד
כל ימיו רץ בשדות
שרב מידי בוהק השמש באדמתם
שדות-זבי-דם. למה דיממו במקום לצמוח?
והיו למירבצי קרח
קפוא
צלל לתהום הנשיה, שב לחיות בין המתים, המדממים ללא פנים.
שיר מספר 249
אני כל כך שונא את עצמי שאני רוצה למות
אני כל כך אוהב את עצמי שאני רוצה למות
אני כל כך חושק בי שאני רוצה את כולי לעצמי
אני כל כך דוחה אותי שאני רוצה שייקחו אותי
אני כל כך הייתי רוצה שיקרה משהו
אני כל כך הייתי רוצה שיקרה כלום
אני כל כך חי שאני רוצה ל-מות
אני כל כך מת שאני רוצה לחיות
ימיי ספורים
ולילותיי ארוכים מידי
כל יום נדמה לי שמחר אני מת
ומחר אני שוב אגיד שמחר אני מת
ומי אמר שאני לא מת
שיר מספר 250
קניתי אהבה בחצי מחיר,
זה היה זול - אז למה לא?
באותה הזדמנות:
קניתי מצברוחטוב בהנחה של סוף העונה,
זה היה זול - אז למה לא?
כשבאתי למכור אמרו לי:
"זה לא שווה כלום"
ואני חשבתי:
ככה זה שמחפשים מציאות -
ההשפלה לא מאחרת לבוא.
ופלונדי אמר:
זה סיפור שקרי.
ואני אמרתי:
נכון. אבל ביקום שיקרי השקר הוא חוק החיים.
ופלונדי אמר:
לא תשיג כלום בגישה הזאת.
ואני אמרתי:
נכון. אבל ההשגיות זולה בכל מקרה.
ופלונדי אמר:
לא הייתי מצפה ממך להגיד משהו אחר.
ואני אמרתי:
הממ... מוח שלי פח זבל ואני יצור נחות.
שיר מספר 251
אם משהו קורה כמו שצריך שיקרה
אז זה לא טוב
זה סימן שהכל צפוי ואין טעם לחיות
זה גם סימן שמשהו לא בסדר פה -
שמישהו יפסיק את זה!
כי זה לא אמיתי
כי הרי רק דברים בלתי-רצויים קורים בעולם שלי
קטסטרופות, אסונות תעופה יבשתיים
אי-הבנות שסופן טרגדיה
מפלות ניצחות ללא מרפא
ואם משהו קורה לא כמו שצריך שיקרה
אז זה רע מאוד - רע מאוד
כי זה סימן ששוב שיטה השטן באלוהים
ששוב השטן שיכנע את אלוהים
שיהיה לרעתי
שיר מספר 252
עץ זית בלב החורשה
שורך ענפיו ולבואי מייחל
חבלי אלפף ואהדק על עורו המתקלף
גופי לא יהיה עוד
לא יהיה עוד ללעג לרוח תועה
לבי יהיה ריק
רגליי באוויר
שיר מספר 253
תלאות לאינסוף
אין-לי חוויות עונג
הצלפות שוט
מענגות?
בעצם לא
נדירות
אבל אולי זה בעצם טוב
אני מפחד לומר שלום
שיר מספר 253
קול ציוץ ציפורים
יותר מזה לא צריך
כשהתקווה ממאנת למות
הפעוט שבפעוט
לצידו של הטבע מתייצב
ואני אינני מת
כי לאהוב אני אוהב
ולשנוא אני שונא
שיר מספר 254
אני 3 דברים:
1. מנוול
2. כלב
3. אפס
שיר מספר 255
ג'וטו חי בטוסקנה
אולי צייר מתוך אגו-מאניה
אולי בגלל זה הוא הגיע לגיל 70
והותיר אחריו הרבה חקיינים
ודמויות שלו תלת-מימדיות
כמעט
שיר מספר 256
כתב הגנה לחיי:
חטאתי
אבל לא חטאתי
חטאתי למען אלוהים
חטאתי ואלוהים העניש אותי על כך
לא עוולתי לאיש במזיד
ידעתי
ידעתי לאן מועדות פניי
אבל לא ידעתי
לא ידעתי דבר
רק אלוהים יודע
שיר מספר 257
תלטף
תלטף עוד קצת
מקשקש בזנב?
זה כלב טוב
תיזהר שלא יישך
אותך
לא לא
אותי
תלטף
יום אחד זה יחרבן בסלון
אבל לא היום
אולי מחר
כנראה שאף פעם לא
אם תלמד אותו את מי לאהוב תגלה
חיה מאולפת הוא ההמון
שסע אותו בי
כן
אני רוצה שיקרע לי את הבשר
את הבשר
אני רוצה שיעקור ממני עצם
עצם
אני רוצה שיעשה לי רע
רע
כי רע זה טוב וטוב זה רע
ואני מפה לא יוצא חי
שיר מספר 258
הכל
הכל
הכל
הכל
אני רוצה הכל
הכל סבל
הסבל הוא הכל
Page updated
Google Sites
Report abuse