התחבורה היבשתית

הדרך היבשתית היתה חסומה לחלוטין. עוד בטרם החל הקו הימי היו מספר ימים בין ה- 17.3 לאחר פיצוץ המכוניות ליד הקריות ועד לתחילת הפעלת הקו הימי ב- 23.3 שבו לא היתה תחבורה בכלל.

מספרים שחייל בריטי שהיה נהג הסכים להעביר דברי דאר כמחווה לחברתו היהודיה . השירות הזה קיבל את השם קו מרי Mary line . יש לכך עדות בשתי מעטפות שהועברו כך בין דברי הדאר.

ביום 17 במרץ 1948 ניתקו הערבים באזור עכו את הקשר עם נהריה, אין יוצא ואין בא. היחידים שהורשו לנוע על הכביש המחבר את נהריה עם חיפה היו החיילים הבריטים שעדיין היו בארץ

ניתוק הקשרים מנע כמובן גם את האפשרות להעביר דברי דואר אל נהריה וממנה

אנשי ההגנה ידעו כי לאחת הנערות בנהריה, ששמה היה מרי, יש חבר שהוא חייל בצבא הבריטי. בהשפעתה, ותמורת תשלום, ניאות החייל להסתכן ולנסוע לחיפה כשהוא נושא עימו מספר דברי דואר

בחיפה מסר החייל את המכתבים למשרד חברת המוניות "קשר", שהעבירו את דברי הדואר ליעדם

במשרדי חברת המוניות קיבל החייל מכתבים שיועדו לנהריה ולקח אותם עימו בדרכו חזרה לנהריה

יש להבין כי שליחות זו הייתה כרוכה בסיכון אישי רב מצד החייל, ואם היה נתפס וברשותו המכתבים היה נענש קשות על ידי שלטונות הצבא הבריטי, או גרוע מזה, על ידי הערבים בעכו

אנשי ההגנה כינו את שירות השליחים שביצע החייל בשם "קו מרי" (Maryline), על שם חברתו של החייל

במשך חמישה ימים, מיום 17 במרץ ועד יום 22 במרץ 1948, "קו מרי" היווה את האמצעי היחיד דרכו ניתן היה ליצור קשר עם נהריה המנותקת

כיום שרדו משירות זה שני מכתבים בלבד, האחד נשלח מנהריה לחיפה ביום 19 במרץ, והשני נשלח מחיפה לנהריה ביום המחרת, 20 במרץ 1948

החייל השליח לא הטביע כמובן כל סימן מזהה על המכתבים, וניתן לזהות אותם באמצעות התאריכים בהם טופלו במשרד חברת המוניות בחיפה

פורסם ב-8 במרץ 2008, 23:43 במדור הדואר בא אתמול

בתחילת שנת 1948 היתה אמי , זלפה ליכטינגר בהריון מתקדם, היא היתה מאד חלשה והרגישה לא טוב. דר' ויידנפלד היה בא פעמיים-שלוש ביום למדוד לה לחץ דם. כעבור שנים הבנתי שהיתה לה רעלת הריון

לקראת סוף ההריון, בחודש מרץ הוחלט לשלוח אותה ללדת בבית חולים מסודר ולא לקחת סיכון ולהשאירה בבית היולדות המאולתר בנהריה. מכיוון שהדרך לחיפה לא היתה בטוחה בגלל המעבר דרך ואדי רושמייה, שם ירו על מכוניות, הוחלט להעבירה לבית חולים "העמק" בעפולה

למיטב זכרוני היא הועברה לשם כשבוע לפני הלידה, אבי ליווה אותה לבית החולים וחזר לחיפה. לנהריה כבר לא יכול היה לחזור כי בינתיים נחסם הכביש מחיפה לנהריה. אני נשארתי בבית חברתי חנה אנגל כל אותה תקופה עד שובה של אמי הביתה

בינתיים הצליחו אבי ותושבים אחרים מנהריה שנתקעו בחיפה ללא אפשרות לחזור לנהריה, לארגן כלי שייט שיעביר אותם דרך הים לנהריה. ואכן , כעבור מספר ימים חזר אבי הביתה. המצב בנהריה היה קשה, האוכל אזל והתושבים חששו מהתקפות ע"י כפריים מהסביבה. בבית הספר הורו לנו , כי אם נשמע יריות, עלינו להסתתר מתחת לשולחנות בכתה

נועה אחותי נולדה ב- 15.3.1948 בלידה רגילה ללא סיבוכים, אך אמי לא יכלה לחזור הביתה. על הולדתה נודע לנו רק מספר ימים אחר כך היות שהקשר הטלפוני לנהריה היה משובש

אמי נאלצה לעזוב את בית החולים כעבור מספר ימים, אך מכיוון שלא יכלה לחזור הביתה עברה להתגורר בבית קרובי משפחה בעפולה

כעבור מספר ימים ביקשה אמי מאבי שינסה למצוא אפשרות להחזיר אותה הביתה. דרך הים לא באה בחשבון עם תינוקת בת מספר ימים. לאחר מאמצים עלה בידו של אבי למצוא קצין בריטי מהימן ולשחד אותו להעביר את אמי בחזרה בדרך היבשה

אמי הובאה לבית קרובי משפחה בקרית ביאליק, ומשם נלקחה במשאית צבאית של הבריטים עמוסה בשקי קמח שהושאר בה חלל שבו הושבה אמי ואחותי בזרועותיה ונסעה לכיוון נהריה

אמי נהגה לספר שנשימתה נעתקה כשהרגישה את הסיבוב ליד עכו וחזרה אליה כשהכל עבר בשלום. עבור המסע הזה שילם אבי 20 לירות הון תועפות באותה תקופה, ואני זכיתי לראות את אחותי כשהגיעה לנהריה בת 3 שבועות

אילנה ליכטינגר חסיד