תשתית מים וחשמל

חשמל

החברה המייסדת הבטיחה להכין את כל התשתיות הדרושות להקמת ישוב. בפברואר 1935 החליט הוועד המנהל על משא ומתן עם חברת החשמל הארץ- ישראלית Palestine Electric Corporation . החברה דרשה תשלום של 2000 לא"י כמקדמה. הנושא נדון בוועד עם הסתיגויות רבות, אך ב 24.9.1935 חוברה נהריה לרשת החשמל הארצית.

מתוך הספר "כפר הייקים" של קלאוס קרפל

תמונה מראשית שנות החמישים.

בכל השטח הגדול שנרכש ע"י החברה, משני עברי הגעתון היו שלושה בנייני אבן. שניים מהם היו חאנים עזובים שבימים עברו שימשו כמקום לינה לעוברי אורח. האחד בצפון בקרבת פינת רחוב הרצל (של היום) ורחוב שטיינמץ (של היום). השני הה במקום שבו קיים היום בית קיי. הבית השלישי בן קומותיים ופרדס לידונקרא בפי הערבים "עין שיראח,והיה בשטח של עין שרה של היום. הבית הזה נקבע כמרכז ארעי לפעולת ההיאחזות במקום על אף היות בקצה הדרומי של השטח. ליד הבית הזה החלו בראשית 1934, סגל המדריכים לענפי החקלאות השונים מטעם החברה, עם מספר מתיישבים בהכנת משתלה לעצי פרי וירקות. עוד באותו קיץ עלו הטרטורים העבריים הראשונים על קרקעות החברה כדי להכשירם בחריש ראשון לקראת ההתנחלות. הוקמו כמה מבנים ארעיים לאות כי האדמה עברה לידי הבעלים החדשים. מחמת החשש לזוהמה במי המקום ומחוסר באר למים טובים, הובאו מי השתיה מהבאר בעין שיראח. רק במרץ 1935 זכתה נהריה למים טובים הבאר שנקדחה באדמותיה.

אפרים הלטרכט ז"ל

מתוך חוברת שי שהכינה המועצה המקומית

בשנת העשור למדינת ישראל

החאן הצפוני שקיבל את שמו של המתיישב הסמוך לו. הוא נקרא חאן שכטר

מים

בין המייסדים היה גם שמעון רייך אשר היה מהנדס מים במקצועו. הוא העלה מספר אפשרויות לגבי מקורות המים בפני הקואופרטיב שקם בינתיים. בין שיקוליו היו גם שיקולים של הזרמת המים לחלקות החקלאיות והוחלט שהדרך הזולה ביותר היא להשתמש בכח הגרביטציה ולהזרים את הים ממקום גבוה. כך הוחלט על הקמת מגדל המים והקמת קואופרטיב המים שיטפל בכל נושאי המים. הועלתה גם הצעה שכל תושב יורשה להשקות את חלקתו רק בזמנים מסוימים בכדי לשמור על חלוקה נכונה של כמויות המים, אך זה לא עלה בידיהם לשמור על כך.

מתוך הספר "כפר הייקים" של קלאוס קרפל

אספקת המים למתיישבים הראשונים התנהלה באמצעות חמורים שהובילו את המים מהבאר בעין שרה. בעיית המים נפתרה עד מהרה ע"י קידוח מוצלח ואז נבנה מגדל המים - הראשון בכל האזור מגדל המים התנשא בנוף החשוף למרחק רב ונעשה סימן הכר של נהריה ולסמלה של המושבה.

דר' דב לזר

בשנת 1936 הוקם במקום מגדל המים הראשון באזור כולו. המגדל שנראה ממרחקים, הפך אחר כך לסימלה של נהריה

מגדל המים נבנה על ראש גבעה שגובהה 10 מטר מעל פני הים. בנייתו החלה במאי 1935 והסתיימה בסוף פברואר 1936

גובהו של המגדל 27 מטר. הוא תוכנן כמבנה סגור בעל שמונה צלעות ובראשו מאגר מים עגול בקיבולת 250 מ"ק. השטח הפנימי מתחת למאגר חולק לקומות וחובר במדרגות. מטרתו העיקרית היתה לספק מי השקיה לחלקות הצפוניות, משדרות הגעתון ועד צפונית לרח' חניתה

בהכנת התשתיות הונחה גם צנרת לכל החלקות החקלאיות כולל ממטרות דו זרועיות המסתובבות ומחלקות את המים למעגל קרוב ולמעגל מרוחק יותר.

מגדל המים שימש מעבר להספקת מים לתפקידים נוספים במהלך השנים: משרד החברה המיישבת, ספריה חדר קריאה (ב- 1946) ומרפסת תצפית. תחנת המשטרה והנוטרים. בתקופת המאורעות בין השנים 1936 עד 1939, שימש הגג לתקשורת, ביום הועברו שידורי מורס ובלילה בעזרת זרקור, לחניתה בצפון וחיפה בדרום. במלחמת העולם השנייה, היתה תצפית על הגג לגילוי חדירת מטוסים אוניות אויב

מתוך אתר בית ליברמן

לאחר שיירת יחיעם התארגן משמר אזרחי בנהריה. הגברים יצאו לשמירה והנשים עלו על מגדל המים לתצפית ולשמירה וגם קבלנו את האיתות מן הקיבוצים המנותקים, שאיתם הקשר האלחוטי היה הקשר היחיד באותה עת.

שושנה שיפטן

הכנת התשתית כוללת גם הקמת מבנה לבית הספר וגם הכנה לטיפול רפואי במקרה הצורך. בדף נפרד