"הגעתי לנהריה ב- 1.9.1939 ביה"ס כאמור, היה קטן. הצריף ושתי כיתות שהיו למעשה בית כנסת ורק מחיצה דקה הפרידה בין הכיתות , ובשעת שיעור כתה אחת הפריעה לרעותה. בכל ביה"ס היו כ- 60 תלמיד. ביה"ס היה בלתי מדורג , כלומר בכל חדר למדו מספר כיתות, אני לימדתי כיתות א' ב' ו- ג' בחדר אחד, וכל שיעור היה מחולק לשלוש יחידות מטודיות. שתי כיתות (שני טורים) קיבלו עבודה עצמית ועבדו . את השלישית(טור שלישי) לימדתי אני בצורה פרונטלית רגילה , לפעמים הרגשתי כמנצחת על מקהלה. מפליא הדבר שהילדים לא סבלו מכך, ההיפך היה הנכון. הם אהבו את העבודה העצמית . בעיקר הפיקו תועלת מכל השיטה הזו התלמידים המחוננים מכתות א', ב'. כך גם הילדים שלמדו בחדר בו היו כיתות ד' ה' ו' , המוכשרים מכתות ד' ידעו מה שלמדו בכיתות ה' ו'