שנות ה- 40

נהריה קיימת כבר 5 שנים, רוב המתיישבים נחלו אכזבה מהתוכנית המקורית וחיפשו את דרכם לאפיק פרנסה מוצלח יותר. אלו שנים של התפכחות ומפנה. רבים נאלצו לבקש הלוואות מהבנק. שנות ה- 40' סוללות דרך חדשה לנהריה

החזון של האגרונום דר' סוסקין להקים התיישבות חקלאית קרס בהדרגה מסיבות שונות והמתיישבים נקלעו לקשיים כספיים רבים. חלקם הגדול פנה לבקש הלוואות כדי לצאת מהמשבר וחיפש אפיקי הכנסה אחרים למחייתם. לשנות ה- 40' נכנסים המתיישבים אכולי אכזבות ומנסים לעבור תקופה כלכלית קשה זאת. עד שנת 1948 היו משפחות שעזבו ואף חזרו לארץ מוצאן – גרמניה

גל נוסף של עזיבה לגרמניה היה כשהחלו לקבל שילומי הפיצויים מגרמניה באמצע שנות ה- 50' והיתה זאת הזדמנות לשפר את תנאי המחייה, בעיקר לאלה שהתקשו להתאקלם בנוף הישראלי

היו משפחות שביקשו למכור את החלקה החקלאית שלהן ולקנות חלקת חוף למגורים בלבד, כמו למשל , סוסקין בעצמו

הפנייה לשירותי קייט ונופש היתה טבעית, מאחר שהיה ביקוש להשכרת חדרים , בתי קפה וכו

היו כאלה שפנו למסחר (נעלי דויטש וריכבלסקי) או לשירותים (אריך להמן – ספר)

היו שבחרו להישאר חקלאים בלבד או לשלב תפקיד בשכר לצד העבודה במשק

שתי קבוצות עבודה עזבו את נהריה.

קיבוץ עברון עבר לאזור עין שרה לבית ליברמן ששכרו ובכך פינה את המאהל שהוקם על גבעת בית הספר.

ב- 1942 קיבוץ געתון שהיה בצפונה של נהריה עבר לגבעה שכיום נמצא עליה קיבוץ קיבוץ עברון. קיבוץ געתון הקים מבנים של ממש על הגבעה, ואף מצאו פתרון תעסוקתי והקימו מפעל לייצור נעליים. קיבוץ געתון עזב את הגבעה ב- 14.5.1948 וכל חבריו עברו לישוב קבע שהקימו בגליל העליון וקראו לו נאות מרדכי. מפעל הנעליים הועבר איתם.