תכניות ראשונות לגבי ניצול חוף הים

נמל הדיג נועד להיות העמוד הראשון של המרכז הימי בנהריה. תנאי ראשון לכך היה בניית מזח שיהווה בסיס מהותי לנמל דיג

הוחל בבניית המזח , אך אז הסתבר שאין עבורו מימון. בניית המזח הופסקה מיד בהתחלה

מתוך הספר "מושבת היקים" של קלאוס קרפל

קבוצת עברון הגיעה לנהריה בינואר 1937 מגבעת ברנר וחלמו להקים קיבוץ. הם חיו חיי קומונה , הקימו מאהל על הגבעה שעליה הוקם מאוחר יותר בית הספר וייצמן ועבדו למחייתם בכל עבודה נדרשת של אותם ימים ובין השאר תכננו לעסוק בדיג. במאי 1940 נפסק, מסיבות שונות, שיתוף הפעולה בין עברון ונהריה והקבוצה עוברת לעין שרה

האוהלים של גרעין עברון על הגבעה שעליה ייבנה בית הספר

בתנועת בית"ר (נקראו הרויזיוניסטים ) היתה מחלקה ימית. בשני מרכזים באירופה החלה הכשרת הצעירים היהודים: בריגה שבלטביה החלו בהכשרת מלחים בעבודת ימאות מעשית ואילו בצ'יוויטווקיה שבאיטליה הוקם בית ספר ימי להכשרת קציני ים.

במהלך הלימודים, שנמשכו שנתיים, הפליגו החניכים בים התיכון על סיפון אניית הלימודים, ספינת מפרש ששמה "שרה א'". הלימודים כללו ניווט, קריאת מפות, אלחוטנות מורס וכיוצא בזה. רפאלי, שלמד במגמת מכונאות, הוצב בחדר המכונות של הספינה.

בסוף מאי 1937, כחלק ממסע האימונים שלה, הגיעה האונייה לביקור בארץ ישראל, ושהתה כשלושה שבועות בנמל חיפה, שם התקבלה בכבוד רב.

בשנת 1939, אחרי גלגולים במקומות שונים בארץ, הגיעו מספא אנשי-ים מתנועת בית"ר לנהריה, כדי לעסוק שם בדיג כחלק מהפעילות ל"כיבוש הים". קבוצה זו זכתה לכינוי "הפלוגה הרוויזיוניסטית" כדי להבדילה מקבוצת דייגים נוספת (מתנועת גורדוניה) שפעלה אף היא בנהריה, בהדרכתו של רב חובל גרמני (לא-יהודי) בשם גוסטב פיץ'. בין חברי הקבוצה היה גם חיים רפאלי , שנקרא אז בשמו חיים בלטל.

קבוצתו של רפאלי קיבלה מהתנועה ספינה שאורכה כשבעה מטרים עם תורן ומפרשים ושהיה לה גם מנוע חיצון. מאחר שבנהריה לא היו מעגן או מזח נאלצו אנשי הקבוצה להעלותה לחוף אחרי כל הפלגה, דבר שהקשה על המשך הפעילות במקום.

מתוך האינטרנט

הסירה דימיטריוס היתה סירת מנוע גדולה שנגררה אחרי האניה אסימי. ביוני 1939 הפליגה "אסימי"מיוון לכוון ארץ ישראל. מול חוף נהריה הורדו המעפילים אל הסירה דימיטריוס והם הגיעו לחוף עם שחר, אך נתגלו על ידי חיילים בריטיים ששחו להנאתם בחוף, והמעפילים נעצרו.

ויש גם עדות אישית שלפניהן היתה אניה בשם "אטרטו" מאת: יצחק גולד

בליל 1938 הגעתי לחופי נהריה באוניית מעפילים "אטרטו". ההגעה למושבה נהריה דאז והפיזור לבתי התושבים נעשו במהירות ובחשאיות כדי להימנע ממפגש עם הבריטים שלא אפשרו כידוע, הגעת מעפילים לארץ. משנתפסה אוניית מעפילים היא נעצרה על ידם.

בטרם אספר על שתי היממות שעברו עלינו, קבוצת המעפילים שמנתה כ-400 איש, אפרט את בקשתי ופנייתי אליכם התושבים – בימים אלה ימלאן לי 97 שנים וחש לי להביא לתיעוד נכון והולם את הגעת אוניית "אטרטו" לחופי נהריה. במוזיאונים וברשומות השונות המופיעות בארץ מפורטים שבעת מסעותיה של האוניה "אטרטו" כנושאת מעפילים לארץ, אולם באף אחת מהן לא מוזכרת ההגעה לחופי נהריה ולכן לא מופיע התאריך הוודאי של ההגעה: 31.12.1938.

עזרתכם כעדים או בני עדים חשובה לי מאוד ולכן אוסיף פרטים שיאירו אור נוסף על הלילה ההוא. העובדה החשובה ביותר היא שמועד זה של חגיגות השנה החדשה (סילבסטר), "ההגנה" בסיוע התושבים ארגנו לבריטים מסיבה שכללה כמובן משקאות חריפים וריקודים כדי להסיח דעתם מהספינה המתקרבת לחוף. בשעת לילה ובצל החשכה, התקרבו סירות וספינות ל"אטרטו", שאו היתה כנראה גיחתה השנייה עם מעפילים לארץ (קברניט הספינה היה יווני ונמל יציאתנו היתה נאפולי, אטליה).

שטנו בסירות זמן קצר. הורדנו על חופי נהריה במהירות ע''י ה"הגנה", רטובים בהליכה קצרה במים, פיזרנו ברגל, לבתי משפחות בנהריה. זכור לי היטב שאותי אירח מר גרינפטר, אדם מבוגר שגר בבית בודד וחתנו עבד במגדל המים של נהריה.

שנים רבות לאחר מכן, כמדומני לאחר מלחמת ששת הימים, התקיים בנהריה מפגש המעפילים לזכר נסיעה זו. כפי שמשתמע, הלילה ההוא נשאר חד ומיוחד בזיכרוני ותיעוד נכון הולם של האירוע הפך לי למטרה. על כן אודה לכל מי שסיפור זה מזכיר לו ולה משהו שיכול לחזק את עבודתי, מקור ראשון או שני, בני משפחות ואחרים.

מתוך אתר בית ליברמן

מודעה שפורסמה בעיתון "דבר" בתאריך 19.8.1936

כל יום העמיסו באתים משאיות עם זיף זיף אשר נמכר על ידי קאופרטיב הזיף זיף לקבלנים בחיפה. היתה הנחה ותקוה שהזיף זיף על החוף יחודש על ידי הים. זאת היתה טעות. חופי נהריה שהיו גם פרנסתה נחשפו לסלעים מתחת לזיף זיף. מאוחר יותר נבנה שובר גלים על מנת לאגור את שאריות הזיף זיף