בית הכנסת

בין התושבים הראשונים נמצאו אחדים שדאגו לתפילה בציבור, אם כי רק בליל שישי ובשבת בבוקר בזמן הראשון, וכבית תפילה שימש להם צריף שעמד בפינת הרחובות הקרואים היום בשמות הרצל ושדרות הגעתון. את המניין השלימו יהודים אחדים מפקיעין, שעבדו בנהריה כל ימות השבוע ונשארו כאן לשבות את שבתם. יהודי פקיעין אלו לא חזרו לכפרם בגלל "המאורעות", המצב המלחמתי שהוצהר ליהודים מצד הערבים, אלא התיישבו בחדרה. מקום התפילה הועבר בפסח תרצ"ו (1936) לאחד מחדרי מגדל המים, ובשנת תרצ"ז (1937) עם הקמת בניין בית הספר הראשון הנקרא היום ע"ש וייצמן, קבעו את התפילה בציבור בחדרי ביה"ס. לימים הנוראים או לתפילה לרגלי מאורעות מיוחדים, כאשר גדלה השתתפות המתפללים, הוכן למטרה זו מחסן הקואופרטיב החקלאי.

לעניינים הדתיים דאגו מהימים הראשונים להיווסדה של המושבה האדונים : דר' אהרון ליאון ז"ל ומרדכי זליגמן ז"ל עד לפטירתם. בשנות רדיפת היהודים בגרמניה ואירופה המרכזית, הצליחו יהודים רבים להימלט מידי הרוצחים ולמצוא מקלט ואהבת אחים במולדתם, וגדל מספר המתיישבים גם בנהריה. העולים החדשים הגיעו מגרמניה, אוסטריה , צ'כוסלובקיה וגם מפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השניה ישבו במושבה הצפונית הזאת למעלה מאלף איש, והם דאגו לבית ספרם הקטן וגם לחיים הדתיים. לחברים הקודמים נתווספו אנשים פעילים אחרים בועד הדתי, כמו אברהם משה גלי,אהרון סמואל ז"ל ואברהם וייל ז"ל.

הרב דר' אהרון קלר נולד בפברואר 1909 בעיר בויטן, גרמניה, בן למשפחה בת תשעה ילדים. התחנך בברלין שם שילב השכלה כללית יחד עם לימודי קודש. בהמשך לימודיו השלים תואר דוקטורט ע"ש הילדסהיימר בברלין מאוניברסיטת ברלין והוסמך לרבנות ע''י בית המדרש לרבנים

בשנת 1939 הגיע ארצה לתל-אביב ותוך זמן קצר עבר לרעננה שם הקים את התיכון הדתי הראשון בעיר. אז קיבל הצעה מעניינת מהרב הראשי לישראל דאז הרב הרצוג שבה נאלץ לבחור האם לכהן כרב ראשי בשוויץ או להגיע למושבה קטנה בצפון בשם נהריה. הרב קלר בחר באתגר של המושבה הצעירה ועלה צפונה עם משפחתו כשהוא רק בן 33

בגליל המערבי לא היתה אז אף סמכות דתית. גם את תושבי נהריה לא ממש עניינה הדת וכך מצא עצמו הרב קלר כסמכות הדתית היחידה שנתן שירותי דת לכל האזור ושימש גם כאב בית הדין בגליל מערבי. חיש מהר התחבב הרב הצעיר מגרמניה על המקומיים האזור ויצר קשרי ידידות עם תושבים רבים גם מקיבוצים ומושבים רבים , היה מוכר כאדם חביב ביותר ונעים הליכות ועד מהרה התחבב מאד על המתיישבים בנהריה

הוא היה נואם רהוט ומבריק בעל לשון חדה שנאם תמיד בצורה דו-לשונית - גרמנית ועברית. מכריו מספרים כי הרב היה איש ענו וצנוע שתמיד התייחס בצורה שווה לכל אדם

בשנת 1949, לאחר תום מלחמת השחרור מתפנים תושבי נהריה לבנות בית כנסת ומקווה טהרה. הרב הראשי , הרב הרצוג קובע נחרצות שאת מקווה הטהרה יש לבנות לפני בניית בית הכנסת. המקום הנבחר הוא מרכזי, בפינה הדרומית – מערבית של החורשה ע"ש אלזה דוד ויחד עם זאת מרוחק מהמולת המרכז