תרבות בנהריה

שיר הוליד שיר וכך נוצרה מסכת שלמה, שדמויותיה מיזגו תכונות שונות של המתיישבים, היה מעין רומן מפתח שעלילתו התבססה על סיפור התלאות היומיות הידועות לכול. הפזמונים בשפה הגרמנית ובחרוזים המקרטעים לעתים, שפעו קריצות אל הווי החיים "שם" בגרמניה תוך השוואה לכאן, ליישוב הקטן והדל. מבחינה מוזיקלית הייתה זו מסכת מלבבת לצלילי מוצרט ורוסיני,שומן,דבוז'אק ומנדלסון והקטעים המוסיקליים פרי עטו של פריץ וולף מאותם ערבי מוזיקה ביתית שנקראו על שם מחברם או עילתם, כמו "השוברטיאדה" המפורסמת"

ההצגה הועלתה ב- 1938 ארבע פעמים ברציפות, היא הוצגה באולם בית הספר המקומי, בתלבושות ובתפאורה מאולתרות, ובכיכובה של הצעירים והצעירות שכה הזדהו עם תכניה ועם שירה, ההצלחה הייתה עצומה, הכרטיסים בקופות אזלו, אחרי ה"נהריאידה" אף הוסיף וולף וכתב מחזות זמר נוספים ומוצלחים לא פחות כמו, למשל אבראקדברא, הפרנסה הגדולה

דוד ויצטום

היקים של נהריה סוגרים מעגל"

מתוך עת- מול, עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל

חוגי בית

מתיישביה הראשונים של נהריה יזמו גם חוגי בית שונים.

היוזם העיקרי בפעילות זו היה אפרים יואל שהגיע לנהריה ב- 1937 והדבר הראשון כמעט שעשה היה לעבור מבית לבית ולרשום אילו תקליטים מצויים בידי התושבים. רעיונו היה לארגן חוג חובבי מוסיקה קלסית שבו ישמיעו בכל פעם יצירה אחרת וכך לכולם תהיה הזדמנות לשמוע גם יצירות שלא מצויות בידם. המפגשים התקיימו בשבת אחרי הצהרים . בתחילה במטבח הפועלים (מעין מסעדת פועלים בתקופה הראשונה של נהריה), שם היה פטיפון, ומאוחר יותר עבר החוג לביתו של יואל שבינתיים נשא אשה והשניים שכרו בית קטן. בביתם היה רדיו עם גרמופון שהשאיר להם בעל הבית ומאוחר יותר רכשו הם לעצמם פטיפון. במהלך השבוע הכין פלקט ועליו כתוב מה יהיה בקונצרט הבא. מספר המשתתפים בקונצרטים היה שישבו על הרצפה בבית הקטן. האוירה היתה כבתוך אולם קונצרטים – שקט מוחלט . ישבו עם פרטיטורות. כולל יואל בעצמו

מה שמעו ? הרבה בך, אולם שמעו גם בטהובן, ברהמס ויצירות אחרות, למשל, הסימפוניה ה- 6 של צ'ייקובסקי.

המשתתפים היו מותיקי נהריה וחברי קיבוצים עברון ונאות מרדכי שגרו בנהריה., אלה היו יקים וצ'כים מתורבתים, בעלי תקליטים רבים והם היוו את רוב המשתתפים בקונצרטים. מכאן ניתן להבין שמספר המשתתפים מנהריה עצמה קטן מ- 30 איש.

ב- 1941 הפסיק החוג בבית יואל כי התינוקת שנולדה ב- 1940 גדלה בינתיים והחלה להפריע.

חוג אחר היה בביתו של בלוך (חובב מוסיקה שניגן בכינור) חוג זה לא היה למוסיקה בלבד, אך האזינו בו לתקליטים ושמעו הרצאות בנושאי מוסיקה.

מיכל אורן

מתוך עבודת פרה- סמינר 1984

"הפעילות המוסיקלית והחיים התרבותיים

בנהריה מ- 1934 ועד קום המדינה".

יצא שבמושבה נהריה בעלת תושבים תרבותיים ובעלי כשרונות, התבצעה פחות מדי פעולת תרבות. כך נוסד בבית דר' בלוך בשלהי 1942 חוג " עונג שבת". הוא התכנס כמעט כל שבת בשעה 16.00.

נושאי ההרצאות ושמות המרצים התפרסמו על גבי לוח ליד שער הגן ובחנויות המכולת: ברנשטיין, איינשטין, אדלר והס. יותר מאוחר הוציא בעל חנות הספרים שטיינברג עלון ידיעות מקומי בכל יום שישי. היתה קופה קטנה לתרומות כדי לכסות את הוצאות המרצים. קרה גם שהגיעו עולים חדשים שהציגו נושאים מעניינים שביקשנו מהם להרצות. מכיוון שלרוב הם היו חסרי אמצעים שילמנו להם שכר הוגן. תורמים לקופה זאת היו בעיקר דר' קראמר ואני עצמי. נושאי ההרצאות היו מגוונים ומקיפים, אבל פוליטיקה הוחרמה ונשארה מחוץ לתחום. הזכרון ל"עונג שבת" קיים עד היום.. העיתון הגרמני "ידיעות חדשות" כתב לכבוד 20 לקיום החוג " חוג עונג שבת" של אריך בלוך מנהריה הוא אחד המוסדות התרבותיים בעל זכויות של העיר, חגג השבוע 20 שנה לקיומו." מזה 20 שנה מתכנסים כל שבת אחרי הצהרים, תמיד באותה שעה ובאופן קבוע בבית בלוך, בעיקר אנשים מבוגרים מכל שכבות האוכלוסיה, כדי לשמוע הרצאות מעניינות. לפעמים מקבלים מידע על ארצות רחוקות בעזרת מקרן שקופיות או מאזינים למוסיקה קאמרית בפתיחות לעולם, מנוגד לכל שובניזם צר אופקים. השכיל דר' בלוך להחזיק את כל השבתות אחר הצהריים הללו לאורך כל השנים ברמה גבוהה. סה ללא ספק מהווה הישג גדול, שראוי לשבח מיוחד מפני שזה הושג , לא בשלושת הערים הגדולות של הארץ, אלא בעיר השדה.

אריך בלוך ז"ל

מפעולות "חוג עונג שבת" בנהריה בחדשים מרס- יולי 1947

התכנית שאינה מחייבת:

החטא והגורל . הרב דר' קלר , נהריה

התנ'ך וההסטוריה אפרים הלטרכט , נהריה

דת הבהאיים , שועה אוללה אפנדי, עכו

האיסלאם (3 הרצאות) דר' מ. פלסנר , חיפה

הטמפרמנטים בחינוך לוטה מרקוס , חיפה

הליריקה העברית החדשה פ. ארונשטיין קרית ביאליק

ההתגברות על השקפת העולם המטריאליסטית. מיכאל ויילר , חיפה

נביאים סוציאליים מודרנים באנגליה קרל לוי , נהריה

החקלאות וחליפותיה היינץ ברוק , נהריה

האמנות של אלברכט דירר דר' אריך בלוך, נהריה

הורמונולוגיה דר' א. ויידנפלד, נהריה

תורת הויטמינים דר' ה. בנסהיים, נהריה

אוטוסוגסטיה כגורם רפואי דר' א. בלוך, נהריה

הערבים בא"י (שיחה על ספר) דר' מקס קרמר , נהריה

מתוך עיתון שטיינברג

באדיבות מוזיאון היקים

בפינת הרחובות כנען (הרצל) ושדרות הגעתון היה מבנה גדול שנועד לשמש את החקלאים, לשם הובאה כל התוצרת החקלאית , הן מהשדות והן מהלולים ושם גם ניתן להשיג תערובת עבור משק החי. בכל מושב חקלאי מוכרת התופעה, שהחקלאי עובד כל היום במשקו, רק פעם ביום הוא מגיע לאותו מרכז למסירת התוצרת, ( המחלבה , למשל) וזאת ההזדמנות להיפגש עם חקלאים אחרים ולהחליף מידע ורכילות

אנדריאס מאייר מספר שבשנות ה- 30' , מדי שבועיים – שלושה הגיעה משאית עם אספקה, וזאת היתה גם ההזדמנות להקרין סרט קולנוע. מי שהיה פנוי להגיע למחסן רכש כרטיס ומצא לו מקום ישיבה על ארגז או שק שהיה במקום ותוך זמן קצר הפך המחסן לבית קולנוע. בדרך כלל הוקרנו סרטים אמריקאיים ומערבונים

אותו מחסן, באין מקום אחר, שימש גם למסיבות פורים עליזות

באמצע שנות ה- 40' הצטמצמה החקלאות בנהריה והמחסן כבר לא היה בשימוש נרחב כל כך, הוא הוסב חלקית לאולם קולנוע של ממש וזכה להיקרא קולנוע נהריה. את אולם הקולנוע הפעילו בני הזוג פריץ ואווה הרצברג.

אבא היה מקרין את הסרט ואמא מכרה את הכרטיסים.

מספרת בתו מנואלה הרצברג שהיום נקראת סילביה רוברטס

עם הגירתם של משפחת הרצברג לארצות הברית , לקח מר כרמי על עצמו את הפעלת הקולנוע.

בית הקולנוע הראשון בנהריה

היה בית קולנוע במקום שבו עומד היום הסופר. בצד הפונה לרחוב הרצל היו מחסנים והכניסה לקולנוע היתה משד' הגעתון. את התרגום היו מסובבים ביד בנפרד והיות ומותר היה לעשן אז, אהבתי מאוד את ריח העשן המעורבב בריח הבשמים של הנשים שנשא באויר

בקיץ היו מותחים בד על הגדר הצפונית,ומוציאים את הספסלים לישיבה תחת כיפת השמיים. ואז היינו מריחים את הקפה הקלוי של משפ' קרטר שבית העסק שלה היה בסמוך

רותי צייגר וילינסקי

הקולנוע הקייצי באדיבות סשה בליצבאו

בילדותי הייתי מקרין התרגום (בצד) בקולנוע הקייצי, בתקופת הקיץ.

בני דאובר

קולנוע נהריה היה לא במיוחד אלגנטי בלשון המעטה, אמא שלי למשל, כינתה אותו "אורוות סוסים".

עדנה פולק

בקולנוע הקייצי העלו גם הצגות

אני זוכר את ההצגה הראשונה, שראיתי שם, "משרתם של שני האדונים" ב- 1945

למיטב ידיעתי המקום היה שייך למועצת הפועלים. הקולנוע הזה נשרף (מתי ?) ולא שוקם יותר.

מוקי נויברגר

בית הקולנוע החורפי היה נורא, היו בו כמאתיים מקומות ישיבה, בכניסה היה קיוסק, ממולה משתנה, באולם היה עירוב של ריחות שתן וסיגריות, אבל, את סרטי הטרזן והמערב הפרוע- כמובן שאין לשכוח.

מזיכרונותיו של גבי זוהר ז"ל

קולנוע נהריה והאולם שלו התקיימו עד שנת 1960 בערך. אהרון שלזינגר היה המסריט והיה מקרין גם את סליל התרגום לעברית שהוקרן בנפרד בצדי התמונה.

ראובן ארמן ארבל