זוכר אני את בקורו הראשון של המפקח. כפי הדרוש העמדתי שישה משסעת תלמידי בשתי שורות עורפיות הפני הצריף להתעמלות הבוקר. התלמיד השביעי עלה בינתיים על הגג וזרק אבנים עלינו ועל המפקח, גם הצליח לשבור את משקפיו של זה, , ואחר מיהר וקפץ מבעד לחלון לתוך חדר הכתה, סגר את הבריח מבפנים, יצא שוב וברח.וכל זאת קרה שנה לפני שנתנו לי קביעות כמורה. רבים משיעורי הזמרה, המולדת וההתעמלות בילינו בסביבה הנהדרת של בית הספר. מן הגבעה ניתן אז לראות את כל האופק כולו, כי מעט בתים הוקמו למעט שלושה ארבעה בתים שבמזרח הנמוך. בין רגע הגענו לחוף הים לשפך הנחל (שנקרא אז "מפשוך") לשיחים שכיסו שטח של מאות דונם מסביב, חיינו בטבע. הים וחולותיו, הנחל והג'ונגל החילפה ובתוכו שרידי הנחל הקדום היו מאז מולדתם של הילדים. הם הכירו בסביבה זאת כל שביל ושיח, את הצורות המשתנות של החוף והנחל, שם דגו דגים בשק,כשהם ערומים לגמרי או למחצה, שם מצאו את הלטאות, הצבים והנחשים, שהביאו איתם לכתה, ומכל אלה שאבו את החומר לחיבוריהם הקטנים ולציורים , בהם קישטו את קירות הצריף. במרחק כמה עשרות מטרים ממנו עמד הבניין "החדש" של ביה"ס: שני חדרים וביניהם מחיצה , דלת גדולה שפתחוה למסיבות ולתפילות (גם של המבוגרים). כאן למדו בחדר אחד כתות ב'ו-ג' ובשני – הכיתות ה'ו-ו'. מבעד לדלת הסגורה יכלו מורים ותלמידים להשתתף בבת אחת בארבעה שיעורים גם יחד, דבר מעניין מאד, שעיצבן לעיתים קרובות מדי את כולם. רק לאחר שנים , כאשר הוסיפו עוד חדר גדול (בית כנסת), הצליח דר' רילף ( שבמהרה הפך למנהל ביה"ס ) בדרישתו לשנות דלת זאת לכפולה. אמנם תמורת תמורה זאת היה בחדר החדש הד נהדר ("אקוסטיקה") , שנשמע מבעד הדלת המתקפלת החדשה והיפה מאד