מתוך הויקיפדיה
יוסי פריזם בן 15 הגיע לנהריה ב-1945
גבי ברנשטיין ז"ל
יוסי פריזם
הפלגה לראש הנקרה קיץ 45
מוקדש לשייטים האמיצים מאת יוחנן רילף
יוסי פריזם מוסיף: איך ראה נער בן 14 את היחסים עם הערבים והאנגלים
ולדעתי כשרונו לא נופל מהטור השביעי של נתן אלתרמן
לפני כשנה היה הדבר
אם לא תזכרו
לא נורא , אין דבר.
בבוקר לראש הנקרה
קיוינו לחזור עם צפונית במהרה .
כולנו היינו במצב רוח מרומם
פרט לאחד שעל הקרקעית נרדם.
האחד המסכן, אחיו של ראובן
הוא אכל ולא הפסיק להקיא
אנחנו ביחד צוחקים ושרים
הסירה מחליקה בבטחה על גלים
ודגים קופצים לצדדים מבוהלים.
מהר מאד התקרבנו אל הראס (ראש הנקרה)
כאשר בסירה שורר א-יינר בוג'ה ראס.
בראש הנקרה הסתכלנו בנוף
הסתכלנו בהר בדקנו את החוף
חיפשנו את הניקרה הגדולה ,
כדי להיכנס עם הסירה לתוכה.
בינתיים החלה רוח דרומית חזקה
חיים החליט לחזור במהרה
ולהגיע לנהריה לפני החשכה.
התחלנו להפליג חזרה ברוח דרומית
אך יודעים אתם איך מפליגים בנגדית
התגססנו דרומה בלי סוף
מהחוף אל הים ומהים אל החוף
וחיים כרגיל נוהג כקפטן עקשן
להתרחק מהחוף לא רצה החוליגן.
הוא רצה לעבור באכזיב ולהראות לערבים
" הסתכלו וראו, אנחנו ג'דאים",
חיים רצה להשאיר רושם בל ימחה,
אך אוי ואבוי מה פתאום אני רואה
על החוף ערבים של הלגיון הערבי
עומדים להם וברובים מנפנפים
הם רצו שנגיע לחוף בלי חוכמות
אחרת יתחילו ברובים לירות.
קפצנו למים , אני ואלחנן
כדי לנהל איתם משא ומתן
כך הגענו לחוף
הסברנו להם חיש
"פיש אנדאכ סמאק, פיש אנדאכ חשיש
פיש אנדאכ מסרי, פיש אנדאכ בקשיש"
זאת אומרת בתרגום
אין לנו כלום
לא כסף לבקשיש,
לא דגים ולא חשיש
לא נוכל לתת לכם מצלצלים
כדי למלא את ארנקיכם הריקים.
אך הם רצו לראות את הסירה מבפנים
אולי שוכבים שמה עשרות מעפילים.
אלחנן ואני חזרנו בשחיה לסירה
ובירכתיים משני הצדדים
החזקנו בחוזקה.
כל הציוד נקשר לסירה בחבלים
כדי שנוכל אל החוף להגיע עם הגלים.
לגלי החוף נכנסה הסירה
והחלה לטוס במהירות עצומה.
החרטום לפתע בתוך החול נתקע
וזה לא עינין את הירכתיים בכלל
הם המשיכו קדימה כאילו כלום לא קרה
וברגע זה הסירה על יושביה התהפכה.
אלחנן ואני נזרקנו לצדדים
ונחתנו בים כמו צנחנים.
העוגן הארור פרוטה לא שווה ,
אף פעם לא החזיק אפילו בים יפה
מיהר הפעם להיתפס בחול בחוזקה
והסירה נתקעה ולא זזה ממקומה.
אך אנחנו התגברנו על כל הקשיים
הבאנו לחוף הסירה
מערך ומשוטים
סידרנו הכל , מוכנים להפלגה
מחכים רק שבלגיון יתנו הוראה.
חייל ערבי , בחור חמד ממש
החליט פתאום שאין כל חשש
איננו מעפילים וגם לא מבריחים
ונוכל להפליג ללא עיכובים נוספים.
אך הסמל אמר לו "אל תהיה פזיז,
צריך אותם קודם להראות לאינגליז".
בינתיים נשארנו שם רעבים וצמאים
למרות שהערבים נתנו כמה אבטיחים
עגבניות רקובות וקליפות תפוחים.
אחרי שלא הצלחנו להשתחרר
התפלח אלחנן ולנהריה מיהר
להודיע להורים שאנחנו בריאים
ולהביא תגבורת חברים אחדים.
הוא חזר עם מתי ומנדל שני המבוגרים
אך בשלב זה הגיע במדים הקצין
חיים באנגלית הסתדר עם הקצין מצוין
ולנהריה לקחו אותנו אחר כבוד במשורין.
לקחו אותנו למאייר וולף, ראש המועצה
לזיהוי ודאי כל אחד בקבוצה
הכירו בנו כאזרחים נאמנים
שלפעמים אפילו משלמים מיסים.
צעדנו כל אחד לביתו
כמעט באפיסת כוחות
ואחרי שבוע הבאנו את "נצחון" לבית הסירות.
אלחנן אלטבך ויוחנן רילף ז"ל כתבו יחד לכבוד טקס חנוכת בית הסירות
בין הגלים
הים גועש הגלים סוערים
אך הנה מתקרבים פרצופי הנערים
היום כולם גיבורי הצי
אפילו את יצחק אין מהכלל להוציא
גם ראובן משבי ציון לא איחר
הוא בא וגם הביא את המעי העיוור
משיניו של ברטי כבר מבינים את המצב
מכות הנהגים עוד ניכרות על פניו
ואורי הצייר מעיר הקודש ברח
ותודה לאל סירה ב "ר" לכתוב לא שכח
יעקב בא היום כמו שניים ביחד
לא הביא שום טיפוס , אנגינה , או קדחת
גם חיין החליט לבוא היום לשוט
והואיל לעזוב את רחובות בירות
והסירה עולה מיד על קרונית
ועפה מהר כמו ישבן על זכוכית
חבר'ה ידים על הסירה שמים
משכו אותה למים סוסים דגלנים
הסירה במים " קדימה חתור
: גבי אתה אוחז משוט, לא זנב חמור"
גל עצום מתקרב, אין דבר חברים
הסירה תעבור גם ימים סוערים
אך פתאום נפסקה הדממה
שמשון קורא בקול "קריאת שמע"
הנה הכה אותנו גל כגוש בטון
אך הסירה קופצת בתרועת נצחון
"קדימה!" עוד לא אבדה תקוותנו
אם כי על החוף כבר צוחקים עלינו
אך הגל השני לא הבין שום חוכמות
שטף את הסירה והשאיר דמויות רטובות
ברטי שבר משוט והתחיל לרקוד
כי קיווה לזכות במדליית כבוד
והגל השלישי כחומה מתקרב
הלא אני נגדו ככבש מול זאב
וזה שטף מהחרטום עד לירכתיים
ועשה גוש אחד מגבי, מנדל וחיים
ושם בפינה בין הציפוי והצלעות
נשטפו חיה ואניטה זוג הנערות
ולאה על החוף בתפילה ושירה
מודה לאל עליון כי אינה בסירה
משה ויעקב עפו באויר
אך נפלו חזרה בקול נפץ אדיר
והג'ינג'י רותח כמו כלב חנוק
ומפחיד זבוב וחצי עם רבע חיזוק
ויעקב מקצה אל קצה התחלק
בקושי הצליח לא להתפרק
על החוף בכיה וצעקות
הגברים חיוורים הנשים מתעלפות
הגל הבא שטף טונות של מים
באויר כבר עפים ברטי יצחק וחיים
אמנם אורי ניצב בסירה כמו עמוד
אך בלי מצב רוחש נשף ריקוד
על פני המים נראו בועות
משה השתדל מהמים לעלות
גם שמשון התגלגל למים בשעתו
ועוד הספיק לכתוב צוואה לאשתו
הסירה חוזרת לא אבד אף איש
כולם רטובים כמו שלולית על הכביש
וכך אני יוצאים מהמים
אין דבר זה עבר , תחי ארוחת צהרים
גבי ברנשטיין ז"ל
יוסי פריזם