שירות רפואי

בין 40 המתיישבים בנהריה נמנו כבר שלושה רופאים, ומותר היה להניח שבכך יהיו שירותי הרפואה במושבה מובטחים. אך , לא כן היה הדבר. רופא העניים גר' מכס קרמר בא בפירוש בתור מתיישב חקלאי, לימים הוא היה למושיעם בצרה האגדי של חולים ערביים. המושבה עצמה לא הפיקה תחילה כל תועלת מכישוריו הרפואיים. דר' אליעזר וייל, היה רופא שיניים והוא, לעומת זאת, קיבל מיד חולים פרטיים, מאחר וטיפולי שיניים לא היו מבוטחים בקופת החולים של ההסתדרות.אבל, מה היה מצב רפואת המשפחה בנהריה ? בשנה הראשונה לייסוד המושבה הוסדרו שירותי רפואה כלליים על ידי הסכם פרטי שנחתם בין החברה לבין הרופא תושב חיפה, דר' אגון הניגסברג. דר' הניגסברג אמנם החזיק מגרש בנהריה, אך לא רצה לגור שם. פעמיים בשבוע הוא שהה במושבה החדשה כדי לקבל חולים במרפאה או לבקר בבתיהם. אחרי הקמת הקואופרטיב התחלק זה עם החברה בשכר הרופא בסך 10 לא"י בחודש. אבל, מאחר שהקואופרטיב חתם בינתיים הסכם קיבוציעם קופת חולים, הסתיים החוזה הפרטי עם דר' הניגסברג בנובמבר 1935 והחל מדצמבר 1935 הועסק דר' אדמונד ויידנפלד כרופא הראשון מטעם קופת החולים בנהריה ושולמה לו משכורת חודשית של 8 לא"י. בהפרש לדר' הניגסברג התחלקו החברה והקואופרטיב. תוספת זו למשכורת הרופא לא היתה הטבה סתם, אלא פיצוי על אובדן הכנסתו מהחקלאות, כי קופת חולים אסרה על רופאיה כל עיסוק צדדי ששכרו בצידו. בנובמבר 1935 ובינואר 1936החליטו החברה והקואופרטיב על הקמת מרפאה בנהריה.

מתוך כפר היקים של קלאוס קרפל