ראשית המסחר

הבית הפינתי היה בן שתי קומות. בקומת הקרקע היה סניף הדואר (שם קניתי את הבולים הראשונים של מדינת ישראל). בנוסף לכך הייתה בקומת הקרקע מרכזת הטלפונים, בתקופה שלטלפן היה מחייב ביצוע ידני של החיבור. עד כמה שזכור לי היו שני טלפונאים (אולי יותר ?), פריץ וולף ותמר איינשטיין. הטלפונאים דאז ידעו בדיוק מי מטלפן למי.

בקומה השנייה היו משרדי הקואופרטיב החקלאי. צמוד למבנה ממזרח, הייתה תחנת האוטובוסים

האוטובוסים היו נכנסים לתחנה מכיוון שדרות הגעתון, נעמדים ממזרח למבנה ויוצאים מהתחנה לכיוון רחוב הרצל

מיכאל (מוקי) נויברגר

הוא שימש גם כמרכזית טלפונים של המושבה, דר' אליעזר הירשפלד ופריץ וולף עבדו שם, וכן משרדים של האגודה החקלאית

בחלק המערב צפוני של הבניין. בחלק הצפוני מזרחי היה קיוסק של האדון הנס כהן. בשלב מאוחר יותר התפרנס מהקיוסק אדון טולדנו

ראובן ארמן ארבל

המרכזיה שכנה בתחנת אגד, בבניין שהיה ממש בצומת הרצל-געתון. בלילות היה רק מרכזן אחד ולרשותו עמדה מיטת שדה צבאית מתקפלת . פעמון רב עוצמה היה מעיר את המרכזן או..... שנהריה הייתה מנותקת. ולצעירים שנולדו עם סמרטפון ביד, צריך להדגיש שכל שיחת טלפון היתה מגיעה למרכזיה והמרכזן היה מעביר אותה באמצעות פלאג למנוי המבוקש

צבי ישראלי

מספרי הבתים שבשדרות הגעתון ניתנו ממזרח למערב, לכן נסקור את השדרות החל ממזרח, מהכניסה למושבה, ונתחיל עם הצד הצפוני שפותח ראשון לצורכי מסחר

שדרות הגעתון 10 או 12

על חלקה זאת היתה מסעדת הפועלים אשר שירתה את כל חברי הקבוצות השונות שהיו בנהריה לצורכי עבודה

בפינת הרחובות הרצל (של היום) ושדרות הגעתון, היה מאז הקמתה של נהריה מרכז האספקה לחקלאים, ומרכזה של האגודה החקלאית, שדרשה שמכולת תהיה גם בקרבת מקום. אותו בנין גדול למדי הפך באמצע שנות ה- 40' לבית הקולנוע של המושבה כשמסביבו עסקים מספר. למעשה, הבניין הזה היה מרכז המושבה לכל דבר

במקום בו נמצא היום הסופרמרקט בעיר היה אז מבנה ארוך שהיו בו (מדרום לצפון) חנות מכולת של ברנשטיין(לאחר מכן של וסל), מחסן הזרעים של האגודה השיתופית נהריה, חנות רהיטים וחנות ירקות. בהמשך לכוון מזרח מהמכולת של ברנשטיין היה בית הקולנוע החורפי של המטרופול נהריה, ואילו מזרחית למחסן הזרעים היה בית הקולנוע הקייצי. מזרחית לבית הקולנוע הקייצי היה בניין חד קומתי ארוך, היה זה בניין המפלגה מפא"י ובית ההסתדרות. צפונית לבית ההסתדרות היה מקלט ציבורי גדול חפור ומדופן

בניין המכולת של ברנשטיין, מחסן הגרעינים ושתי החנויות היו במרחק של כעשרה מטר משולי הכביש.( שהיה אז צר בהרבה ממדיו היום) לאורך הבניין כולו היה שביל מעבר ברוחב של כשלושה מטר בין השביל לכביש הסלול היתה תעלת מים חפורה (זו התעלה התמשכה לכל אורך רח' הרצל ובה אף מצאתי כסף). בחורף מכיוון והשביל היה נמוך מהכביש, היה כל הקטע מתמלא במי גשם , ולמעשה, יכולים היו לראות כביש, מים ובניין

תחנת האוטובוסים של נהריה היתה תחנה של ארבעה עמודי מתכת וסככה ומיקומה המדויק היה היכן ש"פוטו לזר" נמצאת כיום

מזיכרונותיו של גבי זוהר ז"ל

בשנת 1940 אבא מכר את החנות ברחוב הרצל בחיפה וקנה מכולת די גדולה בנהריה, ברחוב הגעתון (היום עומד שם סופרמרקט). נהריה היתה כאמור עיר של "יקים", רוב תושביה דברו גרמנית, והורי חשו ביניהם נוח מאד.אמא עזרה לאבי בחנות, אמי שלטה מעט מאד בעברית , למדה מעט ערבית ,כי לחנות שלנו הגיעו גם קונים ערבים. סחורה לחנות אבא קנה רק מהיהודים

שנת 1950, בארץ תקופת הצנע, אנשים קנו אצל אבי בהקפה וחובם נרשם, עם קבלת המשכורת שילמו את חובם. המצב יצר קושי בתזרים המזומנים ואבי החליט לסגור את החנות, לעזוב את נהריה ולקנות בית בקרית ביאליק

גבי ברנשטיין ז"ל

מתוך האוטוביוגרפיה: מהורהרים עמדנו וראינו

שדרות הגעתון 22

זו חלקה מספר 308 שנמכרה לאיזידור פלטוב ב- 1935 שהקים שם בית קפה עם גינה. במהלך שנות ה- 40' קנה גרינבאום את קפה פלטאו ונתן לו שם חדש "גינתי". לקפה "גינתי " יצא שם טוב בנהריה והוא נשאר עד לאמצע שנות ה- 60

שדרות הגעתון 26

חלקה 310 נמכרה למאייר שמכר אותה באמצע שנות ה- 40' לנויברגר

בחזית הבית שלנו היו בנק קופת-עם (במקור קופת מלווה נהריה, שאותה ניהל אבא של מיכה שטיל), מרבו ומכלת כהן. הבנק והחנויות נבנו על ידי הוריי בשיתוף עם השוכרים

מיכאל(מוקי) נויברגר

שדרות הגעתון 30

חלקה 312 נמכרה לגברת לחמן שתיכננה להקים מספרה במקום. היא אמנם הקימה צריף ובו מספרה אך לא ראתה ברכה בעסקיה. את המבנה רכש וילי כהן.

שדרות הגעתון 34

חלקה 314 היתה רשומה על שם ריכבלסקי שרכש אותה בשנות ה- 40' לאחר שנואש מהחקלאות.

בשנת 1941 בנה ריכבלסקי בשדרות הגעתון את בית ריכבלסקי שבו היו בשנת 1948 מספר חנויות. ביניהן: " קפה געתון ", המספרה של סשה בליצבלאו וחנות סיגריות בבעלותו והחנות של שמחה צייגר שהיה שען ואופטיקאי על פי מקצועו וכן תיקן גם תכשיטים . ב- 26.5.48 ספג הבית פגיעה ישירה ממטוס סורי, ונהרגו 5 איש. סשה בליצבלאו פתח את המספרה בשדרות הגעתון 30.

הגענו לנהריה בנובמבר 1940 שכרתי צריף עץ ברחוב הרצל אצל גברת ליפמן, זה היה בצריף. זה היה בעצם לול, והיא עשתה מזה דירה, 20 מטר ובמטבח עשיתי מספרה קטנה, כסא פשוט מאד ובחדר השני, היינו גרים שמה משנת 40' עד שנת 47'.

ב- 41' ריכבלסקי בנה בשדרות הגעתון הבית הראשון שהיו בו 5 חנויות: קפה געתון של ורנר קאופמן והמספרה שלי, על ידי היתה חנות דגים עם שני חברים מקיבוץ, אחר כך היה בועז החיט ועל יד זה צייגר. על הבניין הזה נפלה הפצצה במאי 48'.

סשה בליצבלאו

שדרות הגעתון 36

חלקה 315 היתה שייכת לפייבלמן. הזוג מקס ואליס פייבלמן ואחותו נלי פייבלמן. הוא בנה על המגרש מסעדה כשרה. לאישיותו ולנדיבותו יצא שם והמקום היה אהוד ביותר על החיילים הבריטים.

פייבלמן בראשית שנות ה- 40' באדיבות סשה בליצבלאו

שדרות הגעתון 40

חלקה 318 היתה שייכת למו (משה) רוזנהיימר. הוא עצמו התפרנס כמתווך. בשנות ה- 40' ניצב שם צריף שבו היתה לאריך להמן מספרה, עד שנת 1949.

הצד הדרומי של שדרות הגעתון

על פי ספרו של דר' קלאוס קרפל, היו חלקות בצד הדרומי של שדרות הגעתון שמלכתחילה לא נמכרו, וחלקות אחרות שאיש אינו זוכר מי בעליהן, או חלקות שנקנו והקונים לא הגיעו מעולם לנהריה.

צוין שבפינת הרחובות שדרות הגעתון והרצל של ימינו היה בית הבטחון. מערבה לו היתה החורשה של על שם אלזה דוד.

בפינה הדרום מערבית היה חורשה על שם אלזה דוד וגם בפינה הצפון מערבית היתה חורשה. שטחים אלה לא נמכרו כחלקות למתיישבים ובמשך הזמן שימשו את הרשות . יתכן, שזאת היתה התכנית מלכתחילה.

החורשה , חורשת אקליפטוסים שהשתרעה למעשה על כל מתחם בנין העיריה , כיכר העיריה ושני הבניינים המסחריים הארוכים הגובלים את הככר.. החורשה היתה מקום המפגש והבילוי של תושבי המושבה שמנו אז כאלף תושבים. היתה זו חורשה מסודרת ומטופחת עם שבילי הליכה רחבים מרוצפים בחצץ, עם ספסלי ישיבה, שיחים ופרחים.

בחזית (איפה שהיום מוכרים שווארמה) היה צריף משושה עם גג משופע, קטן ובו היתה גב' ליטן מוכרת פרחים. מאוחר יותר היתה גב' ליטן באה לוילה שלנו ובלי רשות גוזמת מהאספרגוס שלנו ומוכרת אותו עם זרי הפרחים שקושטו באספרגוס זה.

מתוך זיכרונותיו של גבי זוהר ז"ל

שדרות הגעתון 25

חלקה 330 נקנתה על ידי טוטי לוי שהקימה עליו את פנסיון "טוטי לוי".

שדרות הגעתון 31

חלקה 334 נקנתה במקור על ידי מר וינדמילר ונחכרה ב- 1940 להוגו (האב) וארנסט (הבן) אופנהיימר.

כאן הקימה משפחת אופנהיימר קיוסק בצריף הראשון שלה ב- 1940 ונתנה לו את השם פינגוין.

שדרות הכעתון 35

משפחת פרנק פתחה בחלקה חנות , כנראה מטבח פועלים , אך נאלצה לסגור אותו מאחר שפעלה נגד ההנחיות של האגודה. הוא רכש מכונית והשתמש בה כמונית להסעות

שדרות הגעתון 39

לא ברור למי שייכת חלקה 339, אך במקום זה היה בשנת 1940 ביתם של משפחת שטיינברג ובחזית הבית היתה ספריה וחנות לכלי כתיבה. העסק הלך והתפתח ורכש לו מוניטין עם השנים

בתחילת שנות ה- 40' פתח שמעון שטיינברג חנות ספרים וספריה להשאלת ספרים, הן בגרמנית והן בעברית עבור הילדים. חנותו היתה בחזית בית המגורים של המשפחה בשדרות הגעתון מצידו הדרומי של הנחל, בקטע שבין רח' וייצמן (של היום) לרח' רמז (של היום) בסמוך לפנסיון "הירש

בשנת 1944 הוא הרחיב את פעילותו וייסד את מודעות שטיינברג, שהיה למעשה , מקומון ראשון בארץ , עוד בטרם היתה המילה מקומון. הוא נועד, באמת, להעביר מודעות , הודעות על אבל או שמחה , הודעות של המועצה לציבור, ופרסומות לגבי פנסיונים, בתי עסק בנהריה , וגם רשימת סרטים המוקרנים בבתי הקולנוע השונים בנהריה. ה"עיתון" חולק בחינם כל יום שישי, והיה בכל בית, היו בו בין 6 ל-12 דפים מודעות שטיינברג היה חלק מהנוף הנהרייני עד שנות ה- 70' או 80' בערך, כשכולם זוכרים אותו לטובה

צוין כבר שפינת הרחובות הרצל ושדרות הגעתון היו לבה של המושבה. בצד הדרומי של בית הבטחון נבנה מבנה שבחזיתו היתה החנות של גלי.

אברהם משה גלי, ארנסט, הגיע לנהריה בליווי אישתו הראשונה אילוש וביתם בת 3 חודשים, רות באמצע ספטמבר 1939, לאחר שקנה מגרש בדרום רחוב הרצל של היום, מאד קרוב למחלבת שטראוס עוד בברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה.

ארנסט היה סיטונאי טקסטיל מצליח בברטיסלבה,שהיה גם ציוני למרות היותו אדם דתי.

בהגיעם לנהריה שכרה משפחת גלי חדר אצל משפחת מנדל בדרום נהריה, בפינת הרחובות קפלן ויצמן של היום. גלי התחיל מיד למכור בגדים שהביא איתו מצ'כוסלובקיה מהחדר השכור. הוא היה מביא הסחורה לבית הלקוח על אופניו.

לגלי התברר מהר מאד שהמגרש שניתן בדרום העיר ליד שטראוס לא מתאים למסחר ולכן ביקש מהקואופרטיב להחליף המגרש. אלה הסכימו לתת לו את המגרש ברחוב הרצל 73 של היום, בו נמכרו תחילה דברי לבוש וסידקית ויותר מאוחר גם דברי מטבח, צעצועים, תמרוקים, בקיצור כל בו קטן בעיר קטנה .

כחלק מהפיתוח, גלי יצר שותפות עם רשת חפציבה, והחנות נקראה שנים מספר בשם זה. גלי מאד הצליח בעסקיו וב 1955 הוא הכניס כשותפים את משפחת לוריג, שעברו להתגורר בנהריה.לאחר כמה שנים השותפות פורקה וגלי נישאר עם הצד הטקסטילי ולוריג עם כל היתר. חנות גלי כחנות אופנה התקיימה עד 1970

יוסי שטרן

בית המלאכה של רודי שטרן היה ממוקם מאחורי הבית של גלי. הבית של של גלי עדיין עומד על תילו, היה בן קומת קרקע, שם היתה חנותו של גלי, חנות בגדים במרכז הבניין. דרומית לחנותו , באותו הבניין היתה מספרה ומשמאלה כאשר הכניסה היתה מצד צפון( היום יש שם חנות לאביזרי רכב, אזעקות וכו'), היה סניפון של בנק לאומי כשלידו היה קיוסק של משפחת ברגר (הוריו של גיורא מ"רדיו גיורא" )

מעל קומה זו היו שתי דירות, דירה אחת היתה של משפחת גלי ובדירה הסמוכה גרה משפחת שטיינמץ שגרו שם בשכירות

מתוך זיכרונותיו של גבי זוהר ז"ל

בנהריה של שנות הארבעים היו מספר מכבסות.

במכבסות עסקו אריך בלוך (ברח' וייצמן של היום) , דר' רובינזון ( ליד בית הקברות, סוף רח' סוקולוב), וילי אדלר ׁליד מלון רוזנבלט) שיחד עם אשתו ניהלו גם מכבסה והיו גם בעלי משק חקלאי.

המכבסה שלנו היתה מפעל משפחתי , ילדינו שגדלו התחילו לעזור לנו, בנותינו עזרו בעיקר בגיהוץ במעגילה ובתליית כביסה בזמן שבננו מיכאל התחיל בהובלת הכבסים, כדי להקל על אביו. תחילה בעזרת אופניים ואחר כך באמצעות אופנוע עם סירה. גם אֵם אשתי היתה לנו לעזרה גדולה בייחוד במעגילה. היו לנו לקוחות שביקשו גם תיקוני בגדים, את התיקונים מסרנו לשכנתנו גברת צוויג.

אריך בלוך