שיווק התוכנית

יהודים שרצו לעלות ארצה היו צריכים לשלם עבור סרטיפקט (אישור עליה שהבריטים דרשו) 1000 ליש"ט לכל נפש. רבים מאלה שנענו להצעה להגיע לנהריה ולרכוש חלקת אדמה העדיפו להגיע עם קרובי משפחה נוספים. שני אחים , אח ואחות או שתי אחיות כשכל אחד כבר בעל משפחה משלו. לעיתים הם הגיעו יחד מגרמניה ולעיתים התאחדו פה בארץ

פריץ דוד עלה עם משפחתו (הורים ואחות) לאחר שלמד לימודי פיסיקה בגרמניה והתקבל לעבוד בנהריה בחקירות גיאופיזיקלייות שמטרתן חיפוש מקורות מים. הוא עשה זאת לפני שמייסדי נהריה קנו את האדמות. כל המשפחה עלתה ב- 1933 ואליו אחותו רות פאוקר עלתה בפברואר 1935 והתיישבה בנהריה. אליה הצטרפו ההורים ופריץ דוד.

אמו אלזה דוד נסעה ב- 10.1.1939 לחיפה כדי לקבל את פניו של עולה חדש. בערב נסעה באוטובוס העולה לאחוזה ובאחד העיקולים הותקף האוטובוס ביריות ע"י כנופיה ערבית והיא נהרגה לזכרה נקראה החורשה שמול תחנת האוטובוסים של אז "חורשת אלזה"

אלזה הירשפלד הגיעה עם אחותה התאומה לוטה שידלוף

מרגוט ארמן הגיעה עם בעלה ויחד עם אחותה ורה ובעלה אריך להמן

גרטל מאייר ואחיה ריכרד מרקס הגיעו גם הם יחד

אריך זון ואשתו בלה היה אח של מקס משה איזקסון

עם התחלת השיווק של חלקות הקרקע החקלאיות , תוכנן לפנות גם אל יהודי צ'כוסלובקיה, בכדי שאלה ישקיעו בקניית הקרקעות, ויוזרם הון חוזר להמשך הפיתוח. לשם כך הוקצו חלקות מסוימות בין הרחובות שער ציון והגליל, שטח זה נקרא זמן רב "הגוש הצ'כי". הגוש הצ'כי לא מילא את ציפיות היזמים , לא כל החלקות נמכרו, ולא כל הקונים הגיעו לנהריה בסופו של דבר. אזור זה היה דליל יותר בהתיישבות ושימש את הרפתנים כשטח מרעה