בטחון המושבה

בעיית הביטחון

בשנים הראשונות בעית הבטחון לא הייתה רצינית והסתפקנו בשמירה כנגד גנבים ומשוטטים שונים. צבי ניסנוב מטבריה היה השומר הראשון שהועסק בנהריה ב 1934. הוא כיהן גם כמוכתר, כלומר ייצג את התושבים כלפי הבריטים והשכנים הערבים. בלילה הוא סייר לאורך הגדרות למנוע הסתננות למושבה, ביום הוא הופיע במדים צבאיים, כך ייצג אותנו כלפי השכנים הערבים מבלי לפגוע בהם. היו לו חושים טובים, הוא שמר על קשרים טובים עם השייחים הערבים שבסביבה וגם העסיק שומר ערבי נוסף בשם אבו פוסי. מצב אידאלי זה השתנה עם פרוץ המאורעות של 1936. תחילה הוחלף השומר הערבי בשומר יהודי. נהריה הרויחה מהעובדה בכך שהסוכנות היהודית, בהסכמת המנדט הבריטי הקימה את משטרת הישוב. פריץ דויד, יליד 1910 התגייס ושרת בתחנת המשטרה כסמל מחלקה מ 1939 ועד 1944 והיה אחראי על הבטחון של הגליל המערבי. במקביל הקים יחד עם חיים ברמן, יעקוב פאוקר וחיים גינסבורג את סניף "ההגנה" בנהריה ושימש כמפקדו

עמדות השמירה מסביב לנהריה. כל עמדה קיבלה את שמו של הדייר הקרוב.

מתוך הספר "מושבת היקים" של קלאוס קרפל

הבית של דר' שלמה רילף

את ביתו בנהריה בנה לפי דרישות אנשי ההגנה, בית מבטון עם גג יצוק בטון, שטוח, עם הגבהה בקצה הגג כך שיוכל לשמש עמדה להגנה בזמן מאורעות, כיוון שהיה הבית הדרום מזרחי במושבה בשנת בנייתו. ואכן שימש עמדה לאורך שנת 1938.

מתוך אתר בית ליברמן

כדי להגן על עצמם מן הירי המתמשך, הקימו התושבים חומת מבלוקים או מביטון בגובה 1.20-1.50 מ' מזרחית לצריף ,כדי שיוכלו לישון בשקט מבלי להחשף לסכנת הירי

בבית זוגלובק ששכן קרוב לכביש חיפה ביירות ,הקימו חומה עם מילוי חצץ

מתוך אתר בית ליברמן

והיתה גם בעיה בטחונית מסוג אחר

בתקופת מלחמת העולם השנייה, היו סוריה ולבנון בשליטתה של ממשלת וישי. השלטון הצרפתי בסוריה ובלבנון הניח לגרמנים לפעולות כרצונם בארצות אלו. הסכנה שהגרמנים יפלשו לארץ ישראל דרך הים מלבנון הייתה ממשית

נוכח סכנה זו של הנחתת טנקים ושיריוניות בחוף נהריה, הורה השלטון הבריטי לחברה יהודית בשם "סולל בונה" לבנות קוביות בטון גדולות – באורך, ברוחב ובגובה מטר וחצי – ולהעמידן על קו החוף של נהריה במרחק של מעט פחות משלושה מטרים זו מזו (כיוון שזה היה רוחבו של טנק גרמני). את הקוביות הציבו במקומות שבהם הים בקרבת החוף היה עמוק וללא מכשולים, שם, כך העריכו, עלולות נחתות נושאות טנקים גרמנים להיכנס

בסופו של דבר, במהלך שנת 1943, הוסר איום הפלישה הגרמנית לארץ ישראל, נשארו רק קוביות אלו כמוצג המסמל את סיפורה של התקופה