תעשיה בנהריה

זוגלובק

ריינהולד אברהם זוגלובק ורעייתו אירמגרד לבית קבילצקי הגיעו לנהריה מגרמניה ב- 15 בפברואר 1937 במטרה להתנחל בה ולהעביר אליה את המפעל המשפחתי לעיבוד בשר כשר וייצור נקניק. זמן מה אחר הגיעם של אירמגרד וריינהולד לנהרייה הגיעו מגרמניה בני משפחה נוספים, ביניהם הוריה של אירמרגרד ואחותה עם בעלה קבילצקי. הגיע גם הציוד מבית המלאכה לבשר - מכונות, מערבלים, ומטחנת בשר.

בהגיעם למושבה הוחל מיד בהקמת המפעל. כדי לפרנס את המשפחה עד שתסתיים הבנייה , מקימה יונה מטבח עבור פועלי הבניין בו היא מבשלת את המטעמים המסורתיים הנפלאים שיהפכו לסימן ההיכר שלה. בדצמבר אותה שנה כבר נחנך "בית החרושת לנקניק כשר – קבילצקי את זוגלובק

ריינהולד זוגלובק בעל תואר מייסטר (מומחה) לייצור נקניק, עטור פרסים בגרמניה, ייצר במפעלו את מעדני הבשר והנקניקים במיטב המסורת האירופאית, כאשר רעייתו אירמגרד תורמת את חלקה בידע הקולינרי שלה, ויוליאן קבילצקי, אחיה, היה אחראי על השיווק. תוצרת המפעל הגיעה לכל מקום ובעיקר היא נפוצה בקרב אוכלוסיית הייקים ברחבי הארץ ואנשי הממשל הבריטי ששהו בארץ באותן שנים. כל המשפחה המורחבת נרתמה לעבודה, המפעל המשפחתי רכש לעצמו מוניטין בזכות ההקפדה על הטיב ועל השירות האמין.

מתוך אתר זוגלובק באינטרנט

שנה מאוחר יותר זוכה התוצרת המשפחתית לפופולריות רבה בקרב המתיישבים היקים ואנשי הממשל הבריטי. את בשר הבקר הם מביאים מלבנון וסוריה.

הקמת מדינת ישראל ב 1948 מציבה אתגרים חדשים בפני המפעל הקטן. מרבית העובדים מגוייסים למלחמה והמפעל מנותק ממקורות אספקת בשר בקר בארצות השכנות שהופכות לארצות אויב. המחסור בבקר מוליד פתרון יצירתי וחדשני. לראשונה , בישראל, נעשה שימוש בבשר תרנגולי הודו מלולי המשק המשפחתי כתחליף לבקר.

הזוג ריכרד והילדה שטראוס ברפת שלהם באדיבות אנדריאס מאייר

הילדה היתה אובדת עצות ותינתה את צרותיה בפני ידיד המשפחה. זה , להפתעתה יעץ לה לעשות גבינות מעודפי החלב ואף סיפק לה מתכון. הילדה החלה לייצר במטבחה הקטן גבינות על פי המתכון שסיפק לה אותו ידיד, וכעבור זמן אף השתכללה וייצרה גבינות על פי מתכונים שהמציאה בעצמה. מאז היה לריכרד מבחר גדול יותר להציע ללקוחותיו, אך עדיין לא נפתרה לגמרי בעיית עודפי החלב.

שנה לאחר בואם לנהריה , ושנתיים לאחר עלייתם ארצה, התקיימה במושבה תערוכה חקלאית והם החליטו להשתתף בה. הנציב העליון הבריטי כיבד בנוכחותו את פתיחת התערוכה , ובטקס הסיום החגיגי הוענק למשפחת שטראוס פרס ראשון על מוצרי החלב שלהם.

· השנה היתה 1938 . בשדה ליד בית שטראוס גדל תות שדה. יום אחד צץ רעיון במוחה של הילדה : היא ליקטה תותים, יצקה עליהם קצפת מתוקה שייצרה במפרדה ידנית , ותוך זמן קצר נודע שמו של מעדן התות בקצפת בכל רחבי הצפון.היא פיזרה כסאות על מרפסת ביתה ועד מהרה הפכה המרפסת למקום מפגש עבור תושבי נהריה ,וגם עבור החיילים הבריטים ששירתו באזור.

· 1939 נדרשה משפחת שטראוס להחליט אם ברצונם להמשיך כרפתנים או לעבור לתעשיה ולפתח את המחלבה, ההחלטה היתה בעיקר על רקע של היגיינה, היתה סכנה של ממש להחזיק רפת ליד מחלבה בגלל בעיות זהום. הפור נפל והפרות נמכרו. את החלב הם רכשו מעתה מרפתני נהריה וגם מרפתנים מהישובים הסמוכים , ומקיבוצים.

· שנות ה- 40 התרחב השיווק גם אל הישובים שסיפקו את החלב וגם מעבר לזה , המטבח הביתי היה קטן מדי וריכרד החליט להעביר את הייצור לעין שרה . אך , אליה וקוץ בה , בעין שרה גידלו חזירים והרבנות לא הסכימה ששם ייצרו את מוצרי החלב., בלית ברירה חזרו לחצר ביתם והקימו את המפעל הקטן בחצר. עובדים שכירים הצטרפו למפעל :מומחה לייצור גבינות מצ'כיה ושתי עובדות מנהלל שסייעו לו.

· עוד לפני פרוץ מלחמת השחרור הקימו הילדה וריכרד את הסניף הראשון של שטראוס בחיפה בניסיון לפרוץ מחוץ לנהריה.

· בסוף שנות ה- 40 עבדו במחלבת שטראוס נהריה רק כמה פועלים, המחלבה ייצרה גבינה מותכת, גבינות לבנות, שמנת חמוצה, לבן לבניה, וחמאה.באותה תקופה החלו לייצר את הגבינות ה"המסריחות"- לימבורגר ורומדור. העבודה היתה ידנית ואת הגבינה המותכת ייצרו בעזרת המתקן הפרימיטיבי המיושן.

את החמאה מכרו באריזות של 10 גרם או חצי קילו בנייר פרגמנט, הגבינה המותכת נמכרה באריזת אלומיניום. על האריזות הודבק תוויות עם השם שטראוס וציור של יען , משמעות השם שטראוס. לאחר שהרבנות הזהירה את השטראוסים כי יען היא חיה בלתי כשרה , הוחלף הסמל במגדל המים של נהריה. התוצרת נמכרה לחנויות בנהריה , בתי קפה ולמסעדות, ולקיבוצי האזור.

בשנת 1949 עשתה הילדה את ניסיונותיה הראשונים לייצר גלידה. בשנת 1945השתתפה מחלבת שטראוס ביריד שהתקיים בתל אביב. הילדה נסעה ליריד כדי לגבות כסף עבור הגבינות שנמכרו שם ,ופגשה בעל חוב שלא היה לו איך לשלם את חובו. היא הבחינה במכונת גלידה ישנה ובהחלטה ספונטנית הציעה לאיש שיתן לה את מכונת הגלידה כתשלום החוב. אחר כך הלכה ליפו העתיקה, שכרה טנדר והעבירה את מכונת הגלידה לנהריה , מבלי שבעלה ריכרד ידע על מכונת הגלידה. היא החלה לערוך ניסויים בייצור גלידה והחלה לשווק אותה לפינגוין ואחר כך לבתי הקפה , גינתי ופייבלמן.

המידע נלקח מתוך הספר:

שטראוס- סיפור של משפחה ותעשיה.

מאת שרית ישי- לוי 1997

הוצאת כתר

מפעל לגזוז

זכור לי גם מפעל לגזוז שהיה בקירבת הבית, ולבעליו קראנו "דוד גזוז". היינו הולכים לשם לקנות בקבוקי גזוז מנטה

זיכרון אחר מאותה תקופה היה הטעימה הראשונה של גלידה מסחרית, גלידת שטראוס, בגביע וואפל. בתוספת לגלידה קיבלנו "אובלט" מתוצרת פאמקו, מפעל שהיה בסמוך למחלבת שטראוס

רחל ליברמן – יבנין

נכדה לפיליפ ובת לבנימין וקלרה

מתוך אתר בית ליברמן

מודעות שטיינברג 1947 באדיבות הארכיון של מוזיאון היקים

מודעה שפורסמה בעיתון "דבר"

כל יום העמיסו באתים משאיות עם זיף זיף אשר נמכר על ידי קאופרטיב הזיף זיף לקבלנים בחיפה. היתה הנחה ותקוה שהזיף זיף על החוף יחודש על ידי הים. זאת היתה טעות. חופי נהריה שהיו גם פרנסתה נחשפו לסלעים מתחת לזיף זיף. מאוחר יותר נבנה שובר גלים על מנת לאגור את שאריות הזיף זיף

המסגריה של אנדריאס מאייר

אביו של אנדריאס מאייר התעקש שאנדריאס ילמד מקצוע עוד לפני עלייתם ארצה. אכן, אנדריאס מאייר למד מסגרות ואביו דאג לעלות לארץ עם כל הציוד הנדרש במסגריה. מתושבי נהריה התקבלו רק מעט הזמנות לעבודות מסגרות. הזמנות גדולות אחדות התקבלו מיזם חשוב שבנה ביצורים בסמוך אלינו בגבול עם סוריה ולבנון, הוזמנו דלתות וחלונות משוריינים לבונקרים. במסגריה כבר היו כמה עובדים שכירים. חברה אחרת חפרה תעלה אנטי טנקית מהחוף עד למרגלות ההרים ואנשי המסגריה ביצעו את התיקונים בטרקטורים ובבולדוזרים. גם מחלבות שטראוס נעזרו במסגריה בעבודות מסגרות שונות..

אי שם בשנות ה-40 המוקדמות הוקם מבנה חדש מבטון למסגריה.

המסגריה של אנדריאס מאייר