החקלאות

לא כולם נטשו את החקלאות בעיקר אלה שבאו עם כוונה להיות חקלאים, ולא ראו בחקלאות ברירת מחדל. אלה ראו את הפתרון בהגדלת החלקות והמשיכו מספר שנים והיו כאלה שבחרו להישאר חקלאים כל חייהם

לקראת אמצע שנות ה- 40' חדל מרכז האספקה של האגודה החקלאית לתפקד כמקום ריכוז לתוצרת החקלאית והיא הועברה ל"תנובה". עד תחילת שנות ה- 70' היתה "תנובה" ספקית הירקות והפירות היחידה בארץ. המבנה של "תנובה" שכן בשדרות הגעתון מזרחה מפנסיון "האוס כהן" ומילא שני תפקידים: אליו סופקו הירקות שגודלו בנהריה לשם שיווקם ברחבי הארץ, וממנו התקבלו הירקות והפירות למכירה בחנויות הירקות עבור תושבי נהריה

חלקה מספר 11 היתה שייכת ליעקב ורות פאוקר. גם הם נקלעו לקשיים כלכליים, וביקשו לעבור לחלקה קטנה יותר. בהיותו גנן על פי השכלתו והכשרתו הוא התפרנס מעבודה בגינות של מתיישבים ובחלקתו גידל ירקות לצריכה עצמית . ב- 1948 הוא קיבל על עצמו את הטיפול על בית הקברות הצבאי, וקיבל גם מינוי שאחראי על בתי הקברות הצבאיים שבצפון הארץ

ב- 1950 רכש משק בשכונת רסקו וגידל ירקות. היה מחלוצי מגדלי הכלרבי, אלא שהתקשה לשווקו כי עדיין לא היה מוכר בארץ

חלקה 13 היתה שייכת לולטר וחנה דויטש (עיברתו את שמם לדיין). לפני עלייתו של ולטר לארץ הוא היה בהכשרה בדרום אמריקה, והוא בא עם כוונות להיות חקלאי. היתה לו רפת חלב עד תחילת שנות ה- 50' עת חלה. את השדות עיבד עד לשנות ה- 60'. על קשייו הכלכליים התגבר באמצעות משרה במועצה המקומית

הורי רכשו חלקת אדמה במושבה השיתופית נהריה, והחלו לנסות להתפרנס מחקלאות שהייתה בשבילם כמו דף חלק ולא ידוע

הורי היו שניהם מומחים בענף הטקסטיל , בזה לא יכלו באותם זמנים להרוויח את לחמם. הם ניסו גידולים שונים , מעצי פרי שונים , ועד גידולי שדה , וזאת כמובן בשיתוף עם מומחים בחקלאות מתוך הישוב בארץ שנקראו "המומחים" אשר באו לייעץ להורי שהיו חסרי ידע בנושא

חלק גדול מעצי הפרי כמו תפוחים אגסים ופירות נשירים לא שרדו את מתקפת זבוב הים התיכון , וכך גם גידולי השדה הרבים ,וכל זאת בגלל קרבה לים , ואקלים לא מתאים

הסתבר בדיעבד שגם ה "מומחים "לא צפו את כל הסיכונים האלו . החקלאים החדשים וחסרי הניסיון נשארו לפעמים בלי כל יבול , וכמובן ללא פרנסה מספיקה , היו אלה שנים קשות מאד של מצוקה כלכלית

לרוע המזל הייתה מצד זה של הכביש אדמה שחורה כבדה שלא הייתה טובה לגידולים רבים , במיוחד לא לגידולי שורש

היינו שוקעים בחורף בבוץ , ובקיץ הפכה האדמה הזו לקשה וסדוקה

לעומת זאת האדמה שמעבר לכביש לצד מערב הייתה אדמה שחורה כבדה מעורבת עם חול אדמה זו הייתה אידיאלית לכל הגידולים , זאת הייתה הסיבה שהורי קיבלו בהחכרה עוד חמישה דונם מעבר לכביש, שהתווספו לחמשת הדונמים שהיו ברשותם , וכך יכלו לגדל כל ירק ופרי הרצוי להם

לאחר כמה שנים של גידול כל מיני הירקות , החליט אבי להתמקד בגידול זרעים והתמחה בנושא, אך הפלפל שבה את ליבו ובגידולו והפקת זרעיו עסק שנים רבות ופוריות עד אשר יצא לגמלאות

כאשר אבי החל בגידול הפלפל להפקת זרעים , החלה עבודת המיון , עד אשר נמצא הפלפל המתאים בצורתו בצבעו, בעובי קליפתו, בטעמו ובאיכותו הפלפל שלנו היה חייב להיות בעל שלוש בתים (תצוגתו

משדה גדול של פלפלים נבחרו רק שתילי הפלפלים אשר היו מתאימים בצורת העלים צבעם הירוק כהה ועובי הגבעול . צמחים אלו סומנו בסרט , ואחותי זוכרת איך הלכה עם אבי בשדה ומותר היה לה לקשור את הסרט לשתיל הפלפל הרצוי.ואז היה צורך לחכות עד אשר השתילים יצמיחו פלפלים , דבר שלקח לא מעט זמן וסבלנות . עד אשר אפשר היה בוודאות שלמה לקבוע, כי אומנם הפלפל בעל צורה מושלמת ועל שתילים אלו הושארו הסרטים . היו כאלו אשר הפלפלים לא יצאו מתאימים , ומהם הורד הסרט המסמן

רק אותם הפלפלים הנבחרים נקטפו לחוד כאשר הבשילו , מהם הוצאו הזרעים יובשו ונזרעו בשנה הבאה . זרעים אלו נקראו בשם זרעי אם

שאר הפלפלים נשלחו לשוק לאכילה. ואחר כך נשלחו לחברת הזרע שמכרה אותם לחקלאים לגידול פלפל לאכילה בלבד

תהליך זה לקח כמה שנים עד אשר לכל הפלפלים הייתה אותה צורה ואיכות כפי שנקבעה . ואז גם נקבע רשמית השם בלקסיקון הירקות העולמי והוא כאמור "פלפל צהוב נהריה

כמובן שלא היה הפלפל צהוב כפי שיש היום, הכוונה הייתה שצבעו היה ירוק בהיר מאד , עם נטייה לצהבהבות , בניגוד לפלפל שהיה אז בשוק ונקרא פלפל קליפורני שהיה בצבעו ירוק כהה וקליפתו עבה , פלפל זה יובא מקליפורנייה

היחוד בפלפל צהוב נהריה היה בכך שקליפתו הייתה דקה וצורתו הייתה קבועה וטעמה מתוק , הייתה לו עדיפות על הפלפל הירוק כהה , להכנת מתכוני בישול רבים

רות זון ארנן

חלקה 346 היתה שייכת למקס ואמי איזקסון. עבר הכשרה חקלאית לפני ואחרי עלייתו ארצה. נאלץ להשלים הכנסה בשנים הראשונות ועבד בעבודות עבור האגודה. ביקשו וקיבלו חלקה נוספת שהיתה מעבר לכביש. גידל ירקות ואחרי שנת 1940 התמחה בגידול אספרגוס. היה חקלאי עד 1973, שנה לפני מותו.

לאבא שלי היה משק של 15 דונם משהו כזה, בהתחלה היה לו רק ליד הבית ואחר כך הוא קיבל זה תוספת של קרקע שהיתה בגבעת אוסישקין והיו לו שם מגרשים , מגרש אחד, שני מגרשים , בהתחלה אחד ואחר כך שניים. הוא סידר השקייה מיוחדת והוא גידל ירקות. הוא גידל ירקות סטנדרטיים, אבל הוא הביא זרעים מכל העולם וניסה הרבה מאד דברים שלא היו אז בארץ, למשל , הוא הביא כרוב שושנים , דבר שלא הכירו , רברבר – היום את הדברים מכירים. צמח שקראו לו Schwartz wurzel הוא הביא מגרמניה. את הזכרונות שלו מגרמניה הוא ניסה לעשות כאן. הוא גידל כרוב וכרובית ותפוחי אדמה , לפי העונות רק תפוחי אדמה. הגידול של הגאווה שלו היה אספרגוס, הוא קיבל שתילים , הכין שוחות עמוקות , שתל אותם ובמשך שנים היינו בקיץ תמיד עושים את הגבעה כזאת וכורתים אספרגוס לבן יפה. הוא היה ידוע כבר בכל הארץ , אנשים היו מכל המקומות באים, כי זה היה אספרגוס כמו שהיום יש בברלין. יש על יד ברלין כפר של אספרגוס , אז זה בערך אותה רמה, משהו נהדר . ואבא ארז את זה כמו יקה , חבילות יפות , זה היה ממש מיוחד.

נעמי איזקסון בר סלע

חלקה 421 היתה שייכת להנס וחוה פלאוט. הנס התפרנס מעבודה בקואופרטיב ואילו חוה עברה קורס לגידול ורדים ועסקה בכך בחלקתם

חלקה 495 היתה של ארנסט ורות מנדל. ארנסט היה סוחר בקר בגרמניה ביקש להפוך את הלול לרפת חליבה , והיתה להם את מכונת החליבה הראשונה בנהריה. היו לו יותר מ- 10 פרות, שטופחו בניקיון מופתי, הוצאו למרעה שהיה עדיין בשפע. את החלב שיווקו למחלבה של טלהיימר. בנוסף היו לו גם גידולי שדה, כמו : בוטנים, למשל. היגרו בשנת 1956 לארגנטינה

· אריה אלוני הגיע לנהריה באמצע שנות ה- 40' וחכר אדמה לגידול ירקות . הוצע לו לקנות חלקה באגודה , ואכן הוא קנה חלקה בקפלן 35 וגם שטח לרגלי גבעת אוסישקין. גידל ירקות והיה חלוץ מגדלי הפלפל בשנת 1976 הוא מכר את אדמה וקנה משק בטרומפלדור על שמו של בנו ניר. המשיך לגדל חסות ונטע אבוקדו