קבוצות העבודה

עוד לפני הגעת המתיישבים היה צורך בבניית התשתית, ולפיכך היו בנהריה מספר קבוצות של פועלים . גם בהמשך נדרשו פועלים מסוגים שונים שיסייעו במלאכה.

פלוגת נהריה שהיא מקרב ה"רויזיוניסטים" הגיעה ב-1934 להחליף את הקבוצה הפקיעינית. תפקידם היה לעזור בעבודה החקלאית, והיו אחראים להנחת התשתית, היו בעיקר חורשים ועגלונים, לא רצו לרכוש חלקות בנהריה , כי לא האמינו בכדאיות העניין, ורובם עזבו עד סוף שנות ה- 30'.

הפלוגה הגיעה מראש פינה במספר גלים. היה זה הרעיון של סוסקין לפנות למרכז הפלוגות בראש פינה כאשר ההסתדרות לא שלחה עובדים. לעובדה שההסתדרות לא שלחה פועלים לנהריה יש כנראה שני הסברים. הסבר אחד טוען שפועלי חיפה לא היו מעוניינים להרחיק עד לנהריה בעוד שבחיפה היתה דרישה לידיים עובדות. גרסה אחרת מסבירה שנהריה לא יושבה בידי המוסדות המיישבים , קרי : הסוכנות היהודית ולכן לא זכתה לשיתוף פעולה מלא מהמוסדות. ה"רויזיוניסטים" לחמו נגד הבריטים והיה להם בסיס רעיוני להילחם נגד שנאת האחים בין היהודים. הם גרו כקבוצה בצריפים שהועמדו לרשותם בצפון המושבה סמוך לרח' חניתה. הפלוגה פורקה קרוב ל- 1940.

בין חבריה היו: אריה מרקוס, סמי שושני, רחל שושני, דובה גבן רביץ, יהודה גבן, דוד טרסר קרפל,ישעיהו וייס וחנה כהן לפוש.

פועלי הבניין קבוצת העובדים הגדולה ביותר שהגיעו יחד עם קבלנים. ביניהם הגיעו: מרדכי קמפינסקי, לוי כהן לפוש, שלמה פרידמן , צבי קיר, יצחק לב, מרדכי שפרוך, אשקים כהן , אריה קרמר , אפרים לוין, יוסף רימר, אריה זוהר, ויקטור סקלרסקי, רוזנשיין, וילהלם הלמן, מנחם טאובה, פרי כץ, יואל (קומה ) שוורץ , דוד באדר, משה בן חור.

הגרעין של עברון.

בסגריר של 1 בינואר 1937 באה קבוצה של עשרה חברים לנהריה. יום קודם לכן היו העשרה חברי קיבוץ גבעת ברנר. הם באו לנהריה לייסד: קבוץ, קבוצה- ואולי קבוצת פועלים. ביום בואם טרם ידעו את הדרך בה ילכו . גם מסגרת מפלגתית לא איחדה את חברי הקבוצה. לא מצאו חן בעיניהם סדרי החיים במשק הגדול , ויצאו לחפש דרך לבטוי עצמי אחר , שתכנו טרם היה ברור להם. אך רעיון חיי הקומונה היה משותף לכל חברי הקבוצה.

ציבור הפועלים היה קטן במניינו: פועלי בניין ומקצתם פועלים חקלאיים. המפלגה הרביזיוניסטית הביאה לנהריה פלוגת עבודה, בתחילה עסקו חברי פלוגה זו בהובלת זיף-זיף על גבי דבשות גמלים. לאחר סלילת הכבישים עסקו בהובלת חומרי בניין וכן בעבודות חקלאיות שונות במשקי המתיישבים.

ועד הפועלים מעוניין היה להכניס למושבה קבוצה מאורגנת שתשמש יסוד ועזר לפעולות ההסתדרות. ראשוני "עברון" נועדו לשאת במשימה.

לאחר לינה של שני לילות בליפט ההסתדרות הוקמו האוהלים הראשונים על הגבעה שליד בית הספר ששימש גם בית כנסת בשבתות ומועדים.

מחנה אוהלים דל , לא מסודר ולא נקי, סדורי שכון , אוכל ורחצה – פרימיטיביים ביותר, כך נראה היה מקום משכנה של הקבוצה בימיה הראשונים. תמונה עגומה שהתבלטה על הרקע של בתי החקלאים המסודרים , הגינות המטופחות, הנקיון והסדר ששרר במושבה.

מדי פעם הצטרפו לקבוצה חברים חדשים. עוזבי הקיבוץ במעיין חרוד, שלדבריהם לא רצו לנתק את המגע עם הפועל השכיר ועזבו את קבוצם עם הליכתו להתיישבות בבית השיטה. בקבוצה בנהריה מצאו חיי קולקטיב וגם מגע עם ציבור פועלים. הצטרפו גם מספר אנשים מעוזבי פלוגת הים. קבוצת חברים מקרית מוצקין שמשום מה קראו להם "קבוצת הגננים". הדבר היחיד שהיה משותף לכל הבאים לקבוצה היה ארץ מוצאם – גרמניה. בתקופת השיא מנתה הקבוצה 40 איש.

החברים עבדו בעבודות חקלאיות שונות אצל המתיישבים, בהעמסת זיף-זיף, בעבודות המשרד הקבלני, במשתלה של חברת נהריה, והחברות בעבודות משק הבית אצל המתיישבים.. מספר החברים לא היה קבוע, כל שבוע חלו שינויים.

בעזרת הלואה מהמחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית קונה הקבוצה את הליפטים הראשונים.

זמן רב לא יכלה הקבוצה להחזיק מעמד במצב זה. הכרחי היה למצוא דרך אל אחד הזרמים הקיבוציים. רוב החברים נטה ל"שומר הצעיר", חלקם מתוך ראייתם את השומר הצעיר כזרם השמאלי ביותר בתנועה הקיבוצית, חלקם מתוך רצון לחיות במסגרת קבוצית מצומצמת ואורגנית. ב- 15 לאוקטובר 1937 הוחלט סופית על הצטרפות הקבוצה לקבוץ הארצי.

בסוף מרץ 1938 הצטרפו לקבוצה חברי גרעין "למפעל" שעלו מפולין ועבדו עד אז בשריד בהכשרה. 10 חברים נוספים הגיעו שמוצאם מטרנסילבניה ושעבדו בעין שמר כהכשרה. ביוני 1939 מנה כבר הקיבוץ מאה ועשרה חברים.

המקום בנהריה נהיה צר, מצב השיכון היה בכי רע. חלק מהחברים גר בצריף פח ששימש פעם לול .

"עין שרה "

קילומטר דרומה מנהריה קיים היה משק יהודי. בעליו – משפחת ליברמן – משפחה עשירה מסטאניסלבוב שבגליציה. משפחה ציונית מאד ומעניינת מאד. משפחת ליברמן היתה בעלת אחוזות גדולות בפולין והיתה לה גם יד במפעלי תעשיה רבים . ב- 1935 קנה אבי המשפחה , פיליפ ליברמן את משק עין שרה, חמש מאות וחמישים דונם שהשתרעו כשולחן חלק בין הכביש הראשי עד לחוף הים וכן בית אפנדי רחב מידות. בנו רפת לחמישים ראש, נטעו פרדס ומטעים אחרים, קדחו באר, הניחו צינורות, הביאו טרקטור, בהמות עבודה, עשרים וחמש פרות מהולנד, עשרים וחמש פרות משוויץ. משק מודרני למופת, למופת היתה המשפחה ביחסיה עם העובדים. רק יהודים שנשלחו על ידי לשכת התעסוקה הועסקו במשק, דבר לא מבוטל בימי התחרות של העבודה הזולה. את המשק ניהל בוגר מקוה ישראל, אבשלום ברגמן. המשק היה מעובד ומטופח, אולם רווחים לא הכניס לבעליו.

עם גבור מאורעות 1936-39 נהיה מצבו של המשק חמור. נהריה הסמוכה לא יכלה להושיט עזרה ראויה לשמה. עם רדת החשכה היו העובדים מסתגרים בבית הגדול, והמשק החי, המטעים וכל יתר הרכוש נשארו הפקר. לילה אחד חדרה כנופיה ערבית לרפת וביריות חיסלה את מרבית הפרות. בלילה אחד נעקר חלק מהמטע. בהשפעת מאורעות אלה נולד הרעיון של הכנסת הקיבוץ למשק. על שטח של שני דונם הקימו מחנה מוקף חומה ובפינתו הדרומית מזרחית- מגדל תצפית שקומת הקרקע שלו שימשה מרפאה. את אדמות המשק חכרנו לפי חוזה , את המתבן שכרנו , את הטרקטור שכרנו על פי שעת שימוש וקנינו את אשר שרד מהטבח ברפת : ארבע פרות ושתי עגלות.

קומת הקרקע של הבית הגדול נמסרה לשיכונם של חברי הקיבוץ. בצפיפות רבה גרו בבית הזה. חלק מהחברים נותר בנהריה.

עד 1945 ישב הגרעין בעין שרה ורק אז עברו לגבעה ממול והתיישבו בנקודת הקבע שלהם. ביולי 1943 מנתה הקבוצה 103 חברים ו- 20 ילדים. המבנים שננטשו עם עזיבתם שימשו למגורים ארעיים עבור מתיישבים שביקשו להקים את ביתם בשכונת רסקו , בשכונת אוסישקין ובמקומות נוספים בנהריה, עד שהבתים יהיו מוכנים.

מתוך הספר : עברון הודפס בתש"ז

את הפרק כתבו יהושע בוק ויהושע סקיי

קיבוץ געתון ( אין הכוונה לקיבוץ געתון, מאחר שזה הוקם ב 1948 )

אנשי הקבוצות הראשונים, הגיעו כמעפילים בעליה הבלתי לגאלית, עלו להכשרה בכפר גלעדי ב- 1939 והתגוררו חצר תל-חי.

37 החברים בקבוצות אלה "הגרעין הצ'כי" בוגרי תנועת "תכלת לבן" עברו לנהריה ב- 1940 והקימו במושבה את קיבוץ "געתון". לול ישן בצפון המושבה שימש כחדר אוכל, מחסן בגדים ושירותים נוספים. בפינה הוקמה מקלחת ושירותים עם קירות ממחצלאות ויותר מאוחר הוקם מחנה אוהלים למגורים.

החברים עבדו בעבודות חוץ בעתלית, בנמל חיפה, והחברות במשקי בית ובחליבה של שתי הפרות של משפחת שטראוס.

ביוזמת חבר סנדלר הוקמה סנדלריה לתיקון נעלים שהפכה מאוחר יותר לבית החרושת לנעלים.

בהמשך הצטרפו לגרעין הצ'כי גרעינים נוספים: קבוצת בן-שמן, חברות ממשק הפועלות, עצורי עתלית ששוחררו מהמעצר, הגרעין האוסטרי, הכשרת כנרת, וחברים נוספים כולם יוצאי מרכז אירופה.

בשנת 1942 עלו חברי "געתון" לגבעה מול הכניסה הדרומית לנהריה במקום בו שוכן היום קבוץ עברון. על הגבעה נבנה חדר אוכל, בתי ילדים וצריפי מגורים.

לבית החרושת לנעלים הוקם מבנה ליד הכניסה לנהריה. יותר מאוחר הוקמו רפת, לול, וענפי משק נוספים.

בגבעה נולדו ילדי המשק הראשונים ומכאן יצאו חברים והתגייסו לצבא הבריטי ולפלמ"ח. לגעתון הצטרפו ב- 1945 קבוצה של גולי מאוריציוס ולאחר מכן "הקבוצה השוודית" שחבריה היו במעצר בקפריסין.

סה"כ היו בגעתון בשנת 1946 כ- 170 חברים שקיבלו את ההחלטה להקים את ישוב הקבע בעמק החולה על אדמות הקק"ל.

בליל ה- 2 לנובמבר 1946 יצאו מכפר בלום ועברו את הירדן על גשר חביות שהוקם לצורך זה, ראשוני המתיישבים בנקודה החדשה – "נאות מרדכי", על שם מרדכי רוזובסקי ממנהיגי התנועה הציונית בארגנטינה.

בעליה על הקרקע השתתפו כ- 65 חברים וחברות מגעתון ואליהם הצטרפו עוד כ-350 חברים מישובי האזור, אנשי סולל בונה, שומרי שדות ואנשי ההגנה.

גוייסו 10 טרקטורים רתומים לעגלות ומחרשות שעליהן היו המבנים הראשונים והציוד להקמת הנקודה החדשה.

עוד באותו הלילה הוקמו הצריפים הראשונים, הוקמה גדר סביב הישוב והתחילו בחריש. מהכפר הערבי "זוויה" שנמצא דרומית לנאות מרדכי נשמעו יריות ספורות. למחרת המשיכו בעבודת הבניה והקמת עמדות וחומה מבלוקים, ולעת ערב התרבו היריות מזוויה מהן נפגע ונהרג שלמה בן טוב ומאוחר יותר נפגע ונהרג שלמה בן יהודה שעסק בבניית חדר האוכל. למחרת בבוקר הגיעו השוטרים הבריטים ושמו קץ ליריות מהכפר, הם הורו על הפסקת עבודות הבנייה.

האנגלים לא אפשרו את המשך בניית הקיבוץ ופיתוחו ולמרות זאת החברים במקום הצליחו להערים עליהם והמשיכו בבניית ענפי שירות ומגורים לחברים במקום. הקימו מוסך ומסגריה, פיתחו גן ירק ושתלו את עצי הנוי הראשונים.

בינואר 1948 עזבו האנגלים את המקום ומספר חודשים לאחר מכן ברחו הערבים מהכפר זוויה והוא נכבש ונהרס ע"י חברי נאות מרדכי. לצורך הריסת הכפר ייצרו המסגרים בנאות שריון שהותאם לטרקטור 14 TD עם בולדוזר שנרכש ע"י הקיבוץ לצורך עבודות חקלאיות.

במקביל יתר חברי וילדי הקיבוץ המשיכו את חייהם בגעתון, בתחילת 1948 העבירו את ביהח"ר לנעלים לתל אביב ושם המשיכו בעבודת הייצור.

בליל 14/5/1948 עזבו חברי געתון עם אוטובוסים משוריינים את הגבעה על כל ציודם, הפרות הועמסו על מעונות(דוברות) והועברו ליגור. האמהות והילדים ויתר החברים שהיו בגעתון עלו גם הם על המעונות, עקפו את עכו ואת המצור על הגליל המערבי דרך הים והגיעו בליל ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל לנמל חיפה. למחרת עברו כולם לקיבוץ קדמה שליד נתניה.

בינואר 1949 התאחדו כולם ילדים וחברים יחדיו בנאות מרדכי.

חגי אלכסנדר

נאות מרדכי