שודדות ים

כבר סופר לעיל על מלכת האילירים, טויטה, אשר, במחצית המאה השלישית לפני הספירה, כדי לקום את נקמת דם בעלה, שוטטה עם צי ספינות לחופי הים האדריאתי, והביאה כך לערעור המסחר הרומי, עד כי הרומים, על כל כוחם ועוצמתם, כרתו עמה ברית7. במדרת המשא ומתן עם הרומים טענה המלכה כי שוד הים מהווה עיסוק חוקי של הכתר האילירי וההכנסות ממנו הן מס שעל הרומים, וכל מי שמבקש לשוט לופי איליריה, לשלם לה.

בין שודדות הים בימי קדם ניתן למנות מספר לוחמות מעמי הצפון הנזכרות בחיבור "תולדות הדנים[1]", שהועלה על הכתב בידי ההיסטוריון הדני סאקסו גרמטיקוס במאה ה 12. בין השמות הקדומים של ספניות מעממי הצפון שהוא מונה[2], ניתן לציין את סלה, אחותו של מלך נורבגיה קולר. מסופר כי לערך בשנת 420 לספירה, מלך יוטלנד, הורוונדיל, פרש מכס המלכות ויצא לשדוד ספינות[3], וקולר ביקש להכניעו ויצא לחפש את צי הפירטים שהוא עמד בראשו. הווונדיל הרגו ואז נאלץ לצאת לסדרת קרבות עם צי שהובילה אחותו של מלך יוטלנד, ספנית מיומנת ומפקדת רבת תעוזה שנודעה גם היא כשודדת ים. רק במותה הושם קץ למלחמה המתישה ביניהם. מסופר גם על אביד, שודדת ים נורבגית שתת פיקודה שטו גם נשים וגם גברים.

במאה השמינית לספירה נזכרות בחיבור שלוש נשים נורבגיות ויגביורג, הת'ה וויסנא שפיקדו על ספינות מלחמה. ויגביורג נפלה בקרב, על הת'ה מסופר כי הפכה למלכת זילנד, שהינה בדנמרק של ימיו, וויסנה נהרגה בדו קרב.

שתי נסיכות דניות (על פי הכתרים שהן עונדות) נלחמות זו בזו בקרב ימי, מתוך "תיאור עמי הצפון" שחיבר השבדי אולאוס מגנוס, 1555

סיפורה של ג'ין דה קליסון שנודעה בכינוי "הלביאה מבריטני", אשר בין השנים 1343-1356 יצאה למימי תעלת לה- מנש בראש ספינת לוחמים, והטילה אימה על ספינות אנגליות[4], הובא לעיל. אלה היו אלה ימי "מלחמת מאה השנים" שבין צרפת ואנגליה וג'יין פעלה למען נקום את נקמת מלך צרפת ובני עמה. צי הפינונת שלה, כולן צבועות שחור ולהן מפרשים אודמים, כונה "הצי השחור" ואלה הטילו מורא רב על הספנים והקברניטים האנגלים.

אליסה אסקילסדוטר הייתה בת אצולה נורבגית אשר בין השנים 1460-1470 הפכה לשודדת ים כדי לקום את דם בעלה. היא שוטטה עם צוותה מחוץ לחופיה של העיר ברגן ואיימה כך לנתק את קשרי המסחר של נורבגיה עם מרכזי הסחר מעבר לאוקיאנוס האטלנטי.

מכל הנאמר עד כה ניתן להבין כי שוד ים, למי שיכול לממשו, מהווה כוח אדיר מול אויב גדול פי כמה, שכן בכוחו של צי שודדי ים קטן להטיל אימה על כל ציי הסוחר של היריב, ולהעיק את צי המלחמה שלו אשר יכול להיות כי נזקקים לו במקום אחר. על כן, מי שביקש לערר יריב כלשהו, יכול היה, במיוחד אם הייתה לו עזרה של שליט שלו צבא סדיר, לפעול כך ולתרום למיגור האויב המשותף.

החל במאה ה 16, יש בידנו מידע רב ומתוקף על נשים שפעלו כשודדות ים. לכולן, כמו לקודמותיהן, היה ידע רב בשיט וניווט, וסיבה להשתמש בידע שלהן ובמשאביהן, לפגוע בסוחרים שלכאורה הם שוחרי שלום:

גרייס או'מלי, (150-1603) (ובשמה הגאלי האירי Gráinne Ní Mháille), שכינויה "מלכת הים מקוׂנֵט[5]", מנהיגת בני (שבט) או'מלי (Ó Máille) שירשה מאביה את עסק הסחר הימי שלו, (שלעתים מכונה במקורות רק שוד ים), ומאמה, אדמות נרחבות במערב אירלנד. כך צברה רכוש רב, בהמשיכה את פועלו של אביה בים, ובדאגה כנה לעובדי האדמה והאיכרים בשטחי האמה שירשה, ואף כי ספק אם ידעה אנגלית, הופיעה לפני המלכה אליזבת I בארמונה בגריניץ' שבלונדון, בעתירה בשם בניה שנשבו על ידי המושל האנגלי של קונט, אשר טען נגדה לאורך השנים כי טירה היא מעוז למרי נגד הכתר האנגלי. בסיום הפגישה הבטיחה גרייס או'מלי שלא לסייע למורדים ומתסיסים נגד המלכה, בניה שוחררו, והמושל האנגלי הוחלף. אולם משנשלח שנית לאירלנד ומכיוון ששאר בקשותיה (להחזיר לה רכוש שנלקח על ידי המושל, לדברי, שלא כחוק), המשיכה גרייס אומלי את פעולתה נגד הכתר האנגלי ותמכה במרד תשע השנים. סביר כי גם היא וגם המלכה מתו באותה שנה, 1603.

פגישת גרייס או'מלי והמלכה אליזבת I

הגבירה החופשית (אלסיידה אלחֻרָּה)[6] (1510-1542) בת עלי בן רשיד אלעלמי, שודדת ים בעלת מעמד חברתי רם לחופי טוניסיה, שליטת (חאכמת) טיטוואן שלחופי מרוקו, שלטון שעבר אליה לאחר מות בעלה, חברה לשודד הים (קורסֵר) התורכי ברברוס מאלז'יר, כשהיא שולטת על מערב הים התיכון ובעל בריתהּ במזרחו. יש לציין כי היא נודעה בשל מוצאה הרם, השכלתה הרחבה, והעובדה כי לאחר מות בעלה נישאה למלך מרוקו, אך נותרה בטיטוואן ולא וויתרה על מעמדה כשליטת העיר ובנותיה, וכשודדת הים המשמעותית ביותר באזור, שבו עשו את דרכן ספיות הסחר בין ספרד ללבנט ולמצרים ובין ספרד לעבר האוקיאנוס האטלנטי. עם זאת לאחר שלושים שנות הרפתקאות ועושר הוסרה מכס השלטון על ידי חתנה, וגורלה סוף ימיה איננו ידוע.

מרי וולברסטון, (1525-1582~), בת למעמד חברתי גבוה באנגליה, אף כי לא מבית אצילים, נישאה לבן מחוז קורנוול שמשפחתו עסקה בשוד ים מזה דורות רבים. בעלה, סר הנרי קיליגרו, בעצמו שודד ים בעברו, מונה כאדמירל על ידי המלכה אליזבת I, ועתה נאלץ לדכא שוד ימים לחופי קונוול. אך בכל פעם שבעלה יצא לים כדי לתור אחר ספינות שודדי ים ולמגרן, יצאה היא עם צוות משרתיה הנאמנים, לתקוף ספיות מסחר. בשנת 1570, לכדה ספינת סחר גרמנית ליד חופי פאלמות', ושיחלה את הפינה על הרכוש שבה לחופי אירלנד, למכרה שם, אך הבעלים היה ידיד של המלכה, והיא נלכדה והובאה למשפט בעיר לונסטון שבקורנוול. עתה, למרות שיצאה לחופשי, בין אם שוחדו השופטים על ידי משפחת בעלה, או מרחמיה של המלכה, פרשה משוד ים אך המשיכה לעסוק במסחר בסחורות גנובות.

מרי וולברסטון, ליידי מרי קיליגרו

גם בין שודדי הים שמעוזיהם בקריביים, ה"בקנירים", היו נשים. במאה ה 17 פעלה ביניהם שודדת ים בשם ז'קוט דלהיה, או בשמה האנגלי אן Dieu-Le-Veut , (אן שהאל רוצה).

אן הייתה במקור מחבל בריטני של צרפת, ויתכן כי גורשה לאי האיטי כעונש על פשע שביצעה. ידוע כי נישאה לשלושה שודדי ים ידועים, בזה אחר זה, לאחר שהתאלמנה. לבעלה לורנס דה גראף, שודד ים בחסות הכתר הצרפתי, התלוותה במסעותיו, לכן זכתה בכינוי "שודדת ים", וידוע גם כי הצוות ראה בצירופה למסעות ברכה והתייחס אליה כאל קמע למזל טוב, בניגוד לאמונה העממית כי נשים על סיפון האנייה גורמות למזל ביש. על כל פנים בעלה טען כי היא השתתפה באופן פעיל בשוד ופיקדה על הספינה ועל הצוות. לאחר שבעלה פשט על ג'מייקה האנגלית, זכה בדרגת קפיטן, בתואר אביר, בעמלה נכבדה מכל פשיטותיו, ובמעמד רם בחצר הפקידות של השטחים שהיו תחת שלטון צרפת. האנגלים השיבו מלחמה שערה, התקיפו את הנמל הצרפתי פורט דה פיי, ושבו את אן וילידה. רק לאר מספר שנים שוחררה והתאחדה עם בעלה. על פי חלק מהמקורות עברו ללואיזיאנה, אך אין לכך סימוכין.

בין השנים 1650-1660, השתתפה קריסטינה אנה סקייט, בת אצולה שבדית, במסעות שוד ים שערכו, בסתר, אחיה ובעלה לחופי הים הבלטי. משנת 1657, פעל אחיה, הברון גוסטב, כשודד ים ותקף ספינות בים הבלטי, והיא ובעלה, אף הוא בעל תואר ברון, הצטרפו אליו כשותפים. ידוע כי השתתפה עמם בתכנון ובביצוע מהלכי שוד, וכך למשל, נכחה ונטלה חלק פעיל, בשנת 1662, בהתקפה של ספינת סחר הולנדית והוצאה להורג של כל צוותה. אולם מתקפה זו חשפה את פעילותם שכן שברי הספינה אותה הטביעו הגיעו לחופי אולנד (Öland) בקיץ של אותה שנה, חרושת שמועות החלה ואצבעות מאשימות הורמו נגדם, בעוד המשלחת ההולנדית לחצר המלך דורשת פעולת נגד וחקירה. היא בעלה נמלטו לדנמרק אך אחיה נלכד, נשפט והוצא להורג. בהיותה אישה, לא הוגשו נגדה כתבי אשם, שכן נתפשה בעיני החוק כקטין, אך בעלה נשפט שלא בנוכחותו וגזר דיו מוות ריחף גם מעל לראשו, וכל רכושו הוחרם. עם זאת בשנת 1668 שבו לביתם, ובעלה זכה בחנינה.

במאה ה 18 התחזק הקשר שבין נשים בכלל לשודדי ים:

נשים פגשו שודדי ים, בכל רחבי תבל, בראש ובראשונה בשל הסחורה שאלה הביאו. נשים הרי תמיד, בזמן מצוקה, השתתפו עם האבות הבעלים והבנים בעסקיהם ומלאכתם, והדבר נכון גם לגבי תור הזהב של שוד הימים, הוא עידן התפתחות הסחר הימי. היו אלה ימים שבהם נאלצו גברים רבים לחפש את מחייתם כספנים, ונשותיהם, אמותיהם ובנותיהם תפשו את מקומם בחיי המסחר והיצירה. המציאות כפתה על החברה את חוקיה, ונשים החלו לעסוק במסחר בכל הרמות, הפכו לבעליהן של ספינות שהוחכרו לקברניטים או סוחרים, ורכשו סחורות בהיקפים גדולים, ולא רק כקמעוניות . לעתים מזומנות ניתן עתה לפגוש בנשים שניהלו בתי מרזח ופונדקים. בחלק מערי החוף נכתבו חוקים מיוחדים שאפשרו לאלמנות לשמר את חובותיהם ותחומי האחריות של הבעלים ואת רכושם. לכך יש חשיבות רבה, מעבר להיותם של אלה מקורות מחייה, שכן בתי מרזח, מסבאות ופונדקים היו המקומות אליהם הגיעו ובהם התקהלו שודדי הים, וסחרו זה עם זה ועם אנשי החוף. כבעלות המוסדות האלה יכלו הנשים עתה לסחור עם שודדי הים, כאוות נפשן. בבתיהן גרו שודדי ים וסעדו את לבם, ובבתים אלה קו נשים אלה כל העת סחורות גנובות, הפכו למלוות לעת מצוא, או למעשה לבעלות בתי עבוט שבהם משכנו השודדים חפצים תמורת כסף מזומן. כך, נשים נשאו ונתנו עם השודדים והפכו לבעלות רכוש גנוב שנשדד בים. ידוע גם כי כאשר התדפקו השלטונות על דלתות הפונדקים האלה וביקשו אחר השודדים, נשים אלה הגנו עליהם והסתירום.

אך היו נשים שהתקרבו יותר אל שודדי ים, ולא רק סחרו עמם אלא אף נישאו להם. נישואים כאלה לא היו מועילים ונוחים כפי שניתן לדמות. למרות שחלק מהבעלים צבר רכוש רב, לנשים לא הוענק אפס קצהו של רכוש זה, שהרי קשה היה לבעל לשגר את אוצרותיו לאשתו בעיר הנמל בארץ מכורתו, שהרי לעתים התקשו הספנים קשי היום ששירותו בנאמנות את ארצם לשגר לרעיותיהם את שכרם. כך או כך, העובדה שלצדם עמדו נשים בנות המעמדות הנמוכים דווקא, הבטיח לשודדי הים מקום מבטחים במסבאות ובפונדקים שניהלו נשים אלה, למודות העמל.

בנוסף, נשים גם הפכו לשודדות ים בעצמן, וכך בוודאי נשאו ונתנו עם עמיתים, בני צוותן, ואחרים, מידי יום ביומו. אמנם רק מעט נשים שודדות ים נזכרות בשמן בתעודות, והמידע שהיגע לידינו מעורפל ומלא השערות ותיאורים. בנוסף, לא לעתים קרובות עלו נשים בכלל על סיפונן של ספינות שודדי ים כחברות בצוות השודדים. ספינות אלה לא העניקו לחברי הצוות שהשיטו אותם תנאי נוחים, והחיים על סיפון ספינת שודדי ים דרשו מאמץ פיזי שאף גברים התקשו לעמוד בו. יש סברה כי התפתחה בקרב ספנים האמונה כי נשים מביאות מזל רע לספינה וצוותה, אולם כפי שנדון כבר לעיל, נשים נמצאו על סיפוני ספינות לאורך ההיסטוריה, אך לא תמיד יכלו לקבל תפקיד ראוי בהתאם לכישוריהן.

אן בוני (1700-1782~) הייתה אישה אירית שהפכה לשודדת ים ידועה ורבת מוניטין באזור הקריבי. מעט ידוע על חייה, והמקור המרכזי ממנונ ניתן לשאוב מיד עהוא ספרו של הקברניט צ'ארלס ג'ונסון "תולדות שודדי הים".

היא נולדה בשנת 1700 לערך, בקינסייל, עיר דייגים שבמחוז קורק, באירלנד, והוענק לה השם אן מק'קורמק. אמה הייתה משרתת והיא נולדה לאמה ולעורך דין בשם וויליאם מק'קורמק, שבמשק ביתו עבדה. מסופר כי כאשר עבר אביה להתגורר בלונדון כדי להימלט ממשפחת אשתו החוקית, הלביש שם את בתו בבגדי ילד ולקרוא לה בשם "אנדי". כשעלתה משפחת אשתו על עקבותיו היגר למושבות הכתר בצפון אמריקה, לקרולינות, ועמו המשרתת לשעבר ואם בתו אן, והבת. הוא שינה את שמו כשוויתר על התחילית מק שאפיינה את מוצאו האירי כדי שיוכל להשתלב באוכלוסייתה של העיר צ'ארלסטאון ביתר קלות. בתחילה, התקשתה המשפחה להתקיים אך בעזרת ידיעת החוק וכישרון למסחר צבר קורמק סכום רב, בנה בית בעיר ואף רכש מטע מחוצה לה.

כשהייתה אן בת 12 מתה עליה אמה. אביה שלא הצליח להפוך לעורך דין, הצטרף לחברת סחר, וראה ברכה והונו התעצם. כך נחשבה אן לשידוך ראוי אך נודעה כבעלת מזג חם. מסופר כי בהיותה בת 13 שנים דקרה נערה משרתת בסכין. לבסוף נישאה לג'יימס בוני, ספן חסר כל ושודד ים לעת מצוא, שחמד את רכוש אביה, אך הלה התכחש לה ונישל את שמה מצוואתו. מספרים כי בוני הזועם הצית את מטעו של האב, אך אין לכך סימוכין. ידוע, עם זאת, כי בין בשנים 1714-1718 עברו השניים להתגורר על האי ניו פרובידנס שבבהאמה, בעיר נסאו. עיר זו הייתה ידועה כמקום מקלט ומפלט לשודדי ים אנגלים שהקימו בה רפובליקה עצמית. רבים מהם קיבלו חנינה מהמלך, או בכלל מקרה לא נרדפו על ידי החוק. ידוע גם כי כשהגיע לעיר בשנת 1718 המושל החדש וודס רוג'רס היה בוני אחד מהמודיעים של הממשל.

עם המעבר לאיי בהאמה החלה אן בוני להתחבר עם שודדי ים במסבאות המקומיות. כך פגשה את הקברניט "קליקו ג'ק" ראקהאם, קברניטה של ספינת השודדים "נקם" והוא הפך למאהבה. לשניים נולד בן בקובה, ולא ברור אם נמצאה לו משפחה אומנת או שהשניים נטשוהו, אך מיד לאחר הלידה, בוני הצטרפה שוב לאהובה והשניים המשיכו את חייהם כשודדי ים בינתיים בוני גם אתרה את בעלה, התגרשה ממנו, ונישאה לאהובה. יחד עמו ועם מרי ריד, גם היא שודדת ים ידועה, גנבו את הספינה "נקם" שעגנה בנמל העיר נסאו, ויצאו לים. השלושה גייסו צוות מלחים, הפליגו בימי ג'מיקה והאזורים הקרובים אליה. במהלך החודשים הבאים זכו להצלחה: שבו ספינות ובזזו את אשר עליהן, וכך צברו סכום משמעותי. מזופר כי מררי נטלה חלק בקרבות, לצד הגברים, והוכיחה כי היא לוחמת יעילה ורבת כישורים, והיא זכתה להערכת עמיתיה. המושל רוג'רס מנה אותה בין שודדי הים המבוקשים על ידי הכתר. עם זאת, למרות פרסומה, בוודאי גם בשל היותה אישה, מעולם לא פיקה על ספינה משלה.

בסתיו של שנת 1720, הותקפו קליקו ג'ק וצוותו על ידי ספינת הכתר האנגלי עליה פיקד קברניט מטעם מושל ג'מייקה. רוב הספנים היו שתויים כדי להילחם אך מרי ריד ואן בוני לחמו בתוקפים בשצף קצף, והדפו אותם לזמן מה. אולם קליקו ג'ק וצוותו נלקחו לג'מייקה שם נשטפו ועונש ממוות בתליה נגזר עליהם. מסופר כי מילותיה האחרונות של אן בוני לבעלה היו: "אם היית נלחם כגבר לא היו תולים ואתך ככלב."

אחרי שניתן גזר הדין עתרו גם אן בוני וגם מרי ריד בבקשה להמתיק אותו, בטענה כי הן נשים הרות. על פי החוק נדחה ביצוע גר הדין של שתיהן זמנית עד ללידת תינוקותיהן. מרי ריד נפטרה בבית הסוהר, כנראה מקדחת שתקפה אותה לאחר הלידה. אין כל מידע על שחרורה של אן בוני מהכלא אך לא ידוע מהרשומות כי היא הוצאה להורג בסופו של דבר. יש סברה כי אביה שיחד את הסוהרים ואת מערכת המשפט והביא לשחרורה, או שהיא השתחררה ושבה לחיי שודד ים בשם אחר. אך סביר כי אביה אכן הצליח לשחררה והחזירה עמו למושבות הכתר בצפון אמריקה, כנראה לווירג'יניה, שם נשאה ואף ילדה שמונה ילדים, אך גם סברה זו איננה מבוססת דיה.

המקרה של אן בוני מוכיח כי כשמדובר בחיי פשע לשמם, אין כל הבדל בין נשים לגברים, לא שאיפה למימוש יכולות מיוחדים הייתה כאן אלא זלזול בחוק ובמסגרת ובחיי אדם, אפילו על רקע התמיכה בשודדי ים תמורת הכנסה מהביזה שלהם ובלבד שלא יפגעו בספיות המסחר של הממלכה שתמכה בהם ושל בעלי בריתה. כך גם יכולה כל אישה שחיי פריקת עול החוק בכל ההיבטים מתאימים לה, לפעול כמו כל גבר, השמיד להרוג ולשאת נשק.

אן בוני, תחריט מתוך הספר תולדות שודדי הים מאת צ'ארלס ג'והנסון (1725)

מרי ריד (1690~-1721) הידועה גם בשם מרק ריד, הייתה שודדת ים בת אנגליה אשר יחד עם רעותה אן בוני, זכתה להימנות עם שודדות הים הידועות ביותר של כל הזמנים, אשר הורשעו בשוד ים בשיא ימי תור הזהב של שודדי הים[7] בתולדות העולם.

מרי ריד נולדה באנגליה לאלמנתו של קברניט ולאב לא ידוע. גם תאירך לידתה המדויק לא ברור, וכנראה נולדה בשנת 1691. כאשר נפטר אחיה הבכור ניסתה האם להסתיר את לידתה, לאחר מות האב, בהלבישה אותה בגדי ילד ובהציגה אותה כאחיה המת, שמו, מרק. על זאת כדי שסבתו של הילד תמשיך לתמוך בו, כפי שעשתה בחייו, לאחר מות האב. הסבתא אכן האמינה כי נכדה עודנו בחיים שלחה את התמיכה הכספית לאמה של מרי, עד שהגיע הבת לגיל עשרה, עדיין לבושה בגדי נער. כך גם מצאה תעסוקה כנער משרת ואחר כך כנער מלח. היא הצטרפה לצבא הבריטי שחבר לכוחות ההולנדיים נגד הצרפתים ויצאה לקרב כחייל, כנראה בעת מלחמת תשע השנים, או במהלך הקרבות של מלחמת הירושה הספרדית. ריד, שהתחזתה לגבר, הוכיחה את עצמה כחייל אמיץ בקרב, אך התאהבה בחייל פלמי. לאחר נישואיהם השתמש הזוג הצעיר בקצבאות הלוחמים שקיבלו ובמתנות חבריהם הנדהמים לנשק, ורכש פונדק בם "שלושתת פרסות הסוס" ליד טירת ברדה שבהולנד של ימינו.

אך בעלה של מרי נפטר, והיא שוב לבשה בגדי גבר ועטתה דמות גבר ויצאה להילחם שוב בהולנד. כשנחתם הסכם השלום פרשה משירות צבאי ועלתה כספן על ספינה שהייתה אמורה לעשות את דרכה לאיי הודו המערבית.

מרי ריד, תחריט מתוך הספר תולדות שודדי הים מאת צ'ארלס ג'והנסון (1725)

הספינה עליה שירתה מרי ריד נלכדה בידי שודדי ים אשר אילצו אותה, ואנשי צוות נוספים, להצטרף אליהם. היא הצטרפה למבקשי החנינה מהמלך בשנת 1718 והתמנתה כשודד ים בחסות הכתר[8], אולם בשנת 1720 הצטרפה לצוותו של קליקו ג'ק רקהאם, אשר סבר כי היא גבר. זהותה התבררה רק לאחר שמרי ריד גיתה את אזנו של קליקו ג'ק כי היא אישה. על פי המקורות נחשפה זהותה כאשר אן בוני ניסתה להתקרב אליה כאל גבר והיא נאלצה לגלות לה את האמת. כך התיידדו השתיים והדבר עורר את קנאתו של קליקו ג'ק שחשב כי מדובר בקשר אהבהבים ועל כ נאלצה אן לגלות לו את האמת כדי לשכך את קנאתו. שאר חברי הצוות לא ידעו את זהותה המינית של מרי ריד למעט השבויים שנלקחו בפשיטה על ספינת מסחר עלומה, שכן הסתבר כי היא הרתה לו.[9]

מרי ריד נפטרה בכלא, לאחר לידת בנה, כשגזר דין מוות מאיים עליה[10].

בראשית המאה ה 18 הצטרפה מריה לינדסי אל בעלה הקברניט אריק קובהם, שניהם בני אנגליה, ויחד פשטו על ספינות באזור מפרץ סנט לורנס, מבסיסם שבניופאונלנד, שהיתה מושבה אנגלית, בקנדה של ימינו. על פי המסופר לא התאימה מריה לחיי הפשע והאכזריות, שכן נדרש ממנה לראות בהוצאתם להורג של חברי צוותי הספיות שנלכדו והטבעתן, ויש סברה כי בעלה רצח אותה פן תסגיר אותו לשלטון, או כי יצאה מדעתה. עם זאת לא ניתן למצוא מסמכים המאשרים את קיומם של השניים, אף כי הם מוזכרים כעובדה בספרות המתארת את פעולות שודדי הים והפושעים באזור שנכתבה במאה ה 19.

אינגלה, אשתו של שודד הים לארס גאת'נהיילם, שודד ים בחסות הכתר השבדי, שפשט על ספינות באזור הים הבלטי, בתקופת המלחמה הגדולה בצפון, בין הצאר הרוסי לשבדים, נטלה את תפקידו לאחר מותו בשנת 1718. יש לציין כי בעלה צבר ממון רב שכן החל את הפשיטות בשנת 1710, ותקף ספינות ששטו תחת דגליה של מדיות שונות. בשנת 1715 זכה בתואר אצולה מהמלך השבדי צ'ארלס XII . בנוסף, לזוג היו חמישה ילדים. ועם זאת היא האמינה כי עליה לחלוק את חייו המקצועיים של בעלה וידוע כי תכננה וארגנה את מהלך הפשיטות ולאחר מותו אף הרחיבה את עסקיה והעמיקה לשלוח יד במסחר וכונתה "מלכת הימאות". תבונתה באה לידי ביטוי כאשר עם תום המלחמה, בשנת 1720, והאיסור על תקיפת ספינות על ידי אזרחים פרטיים, פרשה לחלוטין מהעיסוק הזה ואף נישאה בשנית לקצין בצי השבדי.

רבים מאלה שהוגלו למושבות הכתר האנגלי ואחר כך הבריטי בצפון אמריקה פנו לשוד ים, בצוק העתים, ולא מכיוון שעצם הגלייתם מוכיחה כי מדובר באנשים פורעי חוק, שכן רובם נשפטו על עברות של מה בכ, אלא הדבר מלמד כמה היה הממשל במושבות אלה חלש וכי לא היה למושבות עצמן יכולת לספק את צרכיהם של המורשעים שנשלו אליה, שכן המתיישבים עצמם נאבקו במחסור וקשיים:

בשנת 1725, נשלחו מרי הארווי ובעלה תומס למושבת הכתר האנגלי קרוליינה שבצפון אמריקה כעונש על פשע שבצעו. שניהם הפכו לשודדי ים ובשנת 1726 הועמדה למשפט עם שלושה גברים נוספים ונידונה למוות, אך בעוד שלושת הגברים נתלו דינה שלה הומתק, ואילו בעלה הצליח להימלט מהכלא.

בשנת 1728 נשלחו מרי קריקט ואדמונד וויליאמס, יחד, למושבת הכתר וירג'יניה כעונש על פשע שבצעו. על פי רישומי המושבה הוצאו להורג בשנת 1729 לאחר שנלכדו והועמדו לדין בשל שוד ימים.

משנת 1741 פעלה שודדת ים בשם פלורה ברן לחופה המזרחי של צפון אמריקה ולא ידוע כי נתפשה.

רייצ'ל וול היא האישה האחרונה שידוע כי הוצאה להורג בתליה במסצ'וסטס, בשנת 1789 והיא גם שודדת הים הראשונה שידוע כי נולדה כבר ב"עולם החדש".

היא נולדה במושבה פנסילבניה למשפחה פרסביטריאנית . לאחר נישואיה עברה לגור בבוסטון עם בעלה, שהצטרף לצוות של ספינת דיג, בעוד היא מצאה עבודה כמשרתת בית של משפחה אמידה. כששב בעלה ממסע, ועמו חמישה חברים ובנות זוגם, שכנע אותה להצטרף אליהם למסעות שוד ים. וכך היה. החבורה שכרה שתי ספיות מפרש והפליגה הימה. רייצ'ל וצוותה הפליגו לכיוון חופי ניו המפשייר. וזו הייתה דרך פעולתם: לאחר סערה, הייתה רייצ'ל ניצבת על הסיפון וקוראת לעזרה, וכאשר עוברי בדרך עצרו מדרכם ועגנו כדי לסייע לה, הם נלכדו, סחורותיהם ורכושם נלקחו, והם עצמם הומתו. כך הצליחו תוך כשנה (1781-1782) לצבור רכוש רב, סכום כסף שעלה על 6000 לירות, ללכוד עשר ספינות ולהרוג 24 ספנים או נוסעים.

לאחר שבעלה וצוותו נסחפו ללב ים שבה רייצ'ל לבוסטון והמשיכה לעבוד כמשרתת, אולם נהגה להתגנב לספיות ולגנוב חפצי חן. לבסוף נתפשה כאשר ניסתה לגנוב כובע שחמדה מעל ראשה של בעלת הכובע, ואף לפצעה תוך כדי כך. היא נשפטה על גנבה אולם התוודתה על פשעי העבר, למרות שטענה כי לא נטלה חלק בהרג, נמצאה אשמה והוצאה להורג.

בין השנים 1801-1810 פעלה בסין שבשלטון שושלת צ'ין שודדת ים בשם צ'ינג שיה שהטילה את מוראה על ים סין הדרומי . היא עמדה בראש צי של 300 מפרשיות שאוישו על ידי 20000 שודדי ים ואולי אפילו כפליים מזה[11]. היא קראה תיגר על הצי של שושלת צ'ין, על הצי הבריטי ועל הצי הפורטוגלי, שספינותיו שלטו בנתיבי המסחר שבין סין ליפן מאות שנים. כך הפכה לאחד משודדי הים החזקים ביותר באסיה, ואולי ברחבי העולם, והשכילה לפרוש מחיי שוד הים, ולחיות בשלווה את שארית ימיה. עד היום משמשת דמותה השראה לגיבורות ספרים, סרטים ומשחקי מחשב ווידיאו באסיה.

היא הייתה זונה קנטונזית שעבדה בבית בושת קטן בעיר גואנז'וּ שנלכדה בידי שודדי ים. בשנת 1801 נשיאה לאחד מהם, שודד ים ידוע לשמצה בשם צ'נג יי, ועל כן היא זכורה בעיקר בשם "אלמנתו של צ'נג". לאחר נישואיהם נטלה חלק בפעולותיו ותכנוניו וכך הצליח לשגשג ולצבור מוניטין, וכך השכיל להקים ברית של כל שודדי הים בני קנטון, ובשנת 1804 הפך למנהיג צי אדיר ורב עצמה שנקרא "צי הדגל האדום." לאחר מותו, בשנת 1807, בתמיכת בני משפחת בעלה, ועל ידי יצירת בריתות אמון עם כמה מהחזקים שבשודדי הים באזור, הצליחה להפוך למפקדת ומנהיגת ברית שודדי הים של קנטון, כשלצדה, לסייע לה, נאמנהּ, צ'אונג פו טסאי, בן דייגים שנאלץ להפוך לשודד ים בהיותו בן 15 שנים, ואשר היה מקובל על בר שודדי הים בדרגים הנמוכים של האיחוד. היא נישאה לו כדי לחזק את הקשר ביניהם ואף ילדה לו בן בהיותה כבת ארבעים שנה. הוא עצמו מת בהגיעו לגיל 36 מסיבות לא ידועות.

כאשר ביססה את מעמדה כמנהיגת הצי המשולב כולו החלה בחיבור והטמעת מערכת חוקים וכללי התנהגות בכל התנהלות החבורה בחיי היומיום בכפרים שתמכו בהם, מאונס אם לא מרצון, ועד דרך העברת הפקודות ממנה ועד אחרון הספנים, וביצוען. הצי חולק ליחידות כצבא לכל דבר, וכל יחידה הייתה כפופה למפקד אזורי שקיבל את פקודותיו ישירות מהמפקדה העליונה ודאג להעביר מטה את הפקודות ואת הצעות הכפופים לו העביר למטה שמעליו. היא ארגנה קרן מרכזית אליה הועבר כל השלל, נרשם בקפידה והוערך, וממנה שולמו קצבאות. עשרים אחוז מערך כל ביזה ניתן לצוות שלכד אותה. עונשים כבדים הוטלו על מי שחרג מהחוקים האלה, וגניבה מהקופה הציבורית של כל אזור דינה היה מות. מי שאחר להעביר את שללו הולקה. בכספים נעשה שימוש לציוד הספינות ורכישת חדשות, ולתמיכה בצוותי הספינות לעת צורך. חוקים רבים הוקדשו ליחס לשבויים ובמיוחד לנשים. עונשי מות הוטלו על שודד ים שאנס שבויה, ואם התקיימו יחסי מין בהסכמה הומתו גם שודד הים וגם השבויה. אוזניהם של עריקי, או של מי שנעדר ללא רשות, נכרתו והם הובלו לפני עמיתיהם כשהם מושפלים. חוקרים סבורים כי אוסף זה של חוקים שנגעו לענייני ניהול החיים ומוסר הפכו את הצי האדיר הזה ליעיל וקל להפעלה ואת אנשיו ללוחמים עזים שהגנו על בתיהם, יחידותיהם, כשם שמגן אדם על מכורתו.

כך השתלטה צ'ינג שיה על אזורים נרחבים ממקאו ועד קנטון, כפרים רבים העלו מס לצי השודדים המאוחד, תמורת הגנה,והימנעות מלבזוז את השווקים והחוות. בשנת 1807 כתב קצין בריטי כי כל מי שהתנגד לצי שודדי הים של קנטון שביק להשתלט על ספינתו מוסמרו רגליו לסיפון והוא הוכה עד אובדן ההכרה. יש סברה גם כי הצי הזה השתתף בהברחת האופיום מסין ואליה ועל ידי כך צבר רווחים אדירים שסייעו לו לגייס ספינות ולציידן בצוותים ובנשק. חיל הים הסיני איבד יותר משישים ספינות כשניסה למגר את הכוח הנורא הזה שהפיל אימה על סחר החופים והסחר הבין לאומי בים סין. וגם ספינות מלחמה בריטיות ופורטוגליות נכשלו.

בשנת 1810 הציעה ממשלת סין חנינה לכל שודדי הים באזור אם יניחו את נשקם וימנעו מלתקוף ספינות מסחר. צ'ינג שהי ביקשה לנצל את ההזדמנות ולפרוש מחיי הפשע עם כל אנשיה, אולם המשא ומתן עם נציי הממשלה עלה על שרטון, בעיקר בשל חוסר הסכמה על גורל הסכומים שנצברו על ידה, וגם הדרישה שכל שודד ים יכרע ברך לפני נציגי הקיסר לא התקבלה על ידי השודדים. אולם צ'ינג שיה כרכה לא וויתרה. היא יצאה לעבר משרדו של נציג הקיסר, מלווה בנשים וילדים, ולא חמושה, והשיגה את כל מבוקשה. גם נושא כריעת הברך נפתר לשביעות רצום של כל הצדדים: נציג הקיסר שימש כעד בנישואיה הרשמיים ועל כן כרעה לפניו ברך לאות תודה. היא נפטרה בגיל 69 לאחר שניהלה בית הימורים וצברה רכוש נוסף על זה שהשכילה לשמר עם הענקת החנינה[12].

בשנת 1809 הואשמה מרגרט קרוק בשוד ים והוצאה להורג עם בעלה. האמת היא שהבעל, אדוארד ג'ורדן, תקף את קברניט הספינה והשתלט עליה בשל חששו כי הוא עלול לאבד את כל רכושו ולהיות מושם בכלא בעלי החובות. הקברניט, שהושלך הימה, שרד והעיד נגד ג'ורדן ואשתו, שהייתה על הסיפון עם בנם הקטן ושלושת בנותיהם. מרגרט הודתה כי בוויכוח שפרץ בתאה, טרם ידעה כי בעלה מתכנן להשתלט על הספינה, היכה הקברניט את בעלה והיא הכתה אותו, אולם בית המשפט פסק כי היא אשמה בכל האירועים שהביאו למותם של שני אנשי צוות ובהשתלטות לא חוקית על ספינה.

יוהנה הארד הייתה אחרונת שודדות הים מקרב בנות שבדיה. לאחר שתאלמנה בשנת 1823, נאסרה יוהנה, איכרה מהאי Vrångö , ביחד עם ארבעה גברים מבני כפרה, והואשמה עמם כי התקיפה ספינה דנית שנבזזה וטובעה, וכל אנשי צוותה נטבחו. אולם בעוד ארבעת הגברים נמצאו אשמים והוצאו להורג, קבע בית המשפט כי העדויות לגבי השתתפותה של יוהנה במעשה אינן מספקות והיא שוחררה.

סיידי פארל, שכונתה "סיידי העז", שכן נהגה לנגח את קורבנותיה, הנהיגה בשנות השישים של המאה התשע עשרה חבורת שודדי ים ופורעי חוק שנודעה בשם חבורת רחוב צ'רלטון". שהם חטפו ספינות ושטו לאורך הנהרות הסון והארלם, ותקפו יישובים קטנים חוות וכפרים, וגם נשים וילדים עבורם ביקשו כופר נפש. לאחר מספר חודשים התארגנו החוואים באזור ונלחמו בהם, על כן שבה סיידי לניו יורק, והיא וחבורתה המשיכו את מעשי השוד.

מעניינת לא פחות היא דמות של גרטרוד אימוג'ין סטאבס שכונתה "גרטי אבק שרפה" ו"שודדת הים, מלכת נהר קוטנאי". סופר כי היא נולדה באנגליה לאב שהיה נהג קטר ולאם תופרת, והמשפחה היגרה לאזור קולומביה הבריטית שבקנדה בשנת 1895. לאחר שאמה מתה במפולת שלגים הפך האב לאלכוהוליסט וגרטרוד נאלצה לעסוק בשוד ספינות על נהר קוטנאי כדי לתמוך בעצמה, וזאת עשתה מעל סיפון ספינתה שנקראה "המכשפה". עוד סופר כי מקו המסתור של אוצרותיה לא נודע שכן לאחר שנאסרה על ידי המשטרה הקנדית המלכותית הרכובה והושמה בכלא סירבה לחשוף אותו.[13]

הסיפור הזה הינו למעשה בדיה שפירסם העיתון המקומי של אזור קוטאני'ס באחד מימי הראשון באפריל, שהנו יום שבו מסופרות מעשיות בדויות שכאלה כהלצה, כדי הפיל בפח את התמימים שבין השומעים. אולם, כל כך הרבה מקוראי המעשייה הזו, שנכתבה כסדרת ראיוות מלומדת, האמינו באמיתותה עד כי לאחר מכן סופרו הדברים כאמת היסטורית ואפילו תחנת השידור הבריטית (B.B.C) הקדישה לשודדת הים הזו תכנית משלה במסגרת התכנית "היום בהיסטוריה".

עובדה זו מלמדת כי נוכחותן של נשים בעולם הפשיעה בכלל, ובין שודדי הים בפרט, לא נתפשת על ידי בני אדם כדבר מופרך. נכון שדמויות כמו אן בוני ומרי ריד ששמען יצא למרחוק כבר קבעו את המצאות נשים על סיפוני ספינות שודדי הים כעובדה, אולם, ניתן היה לשער כי יהיו מי שיגידו ששתי אלה היו יוצאות דופן בבחירתן לחיות כך. בפועל, מתברר כי גם נשים וגם גברים יטו לסוג מסוים של פעילות, על פי התנאים ובשל נסיבות החיים, וכי יהיו מי שיבחרו לעבור על כל צווי המוסר ולא רק על חוקי המדינה, ולפגוע בבני אדם בזדון, מתוך תאוות בצע, ובין אלה יהיו גם נשים וגם גברים.

דבר זה ניתן ללמוד גם מעצם העובדה שהנשים שודדות הים, למעט את, לא הסתירו את מינן ופעלו כנשים. אולם כדי להתגייס לצבא בכלל ולצי או לצי הסוחר גם כן, היה על נשים להתחזות לגברים ולנהוג כגברים.

הערות:

[1] תולדות הדנים בתרגום לאנגלית וגם: פרויקט גוטנברג

[2] משערים כי הנשים שהוא מספר עליהן לפניה היו גיבורות של שירי עלילה ומיתוסים, אך גם באלה ניתן למצוא שרידים של העובדות כפי שנשמרו בזיכרון העם.

[3] יתכן שיש כאן יותר מרמז לדרך החיים של הלוחמים בני עממי הצפון שיצאו לפשיטות על יישובים לאורך החופים, גם מעבר לים, ואחר כך גם במעמקי הארץ אליה פלשו, פשיטות בהם שללו ובזזו וגם הרגו, ושבו אל מולדתם. מפני כך כונו "ויקינגים" (פושטים ושודדים). עם זאת בני יוטלנד העדיפו בדרך כלל להתיישב במקומות אליהם פלשו ולהקים מרכזי מסחר ואילו דווקא הנורבגים נודעו כמי שפשטו ושבו לנמל הבית שלהם.

[4] ר' גם: ג'ין דה קליסון: שודדת ים או מדינאית

[5] Connaught, מחוז הולדתה של גרייס או'מלי

[6] תואר שמשמעו: אישה אצילה, חופשייה, עצמאית, מי שאיננה קדה לפני אף אדם והיא בעלת ריבונות מוחלטת בתחום שלטונה

[7] התקופה שבין השנים 1650-1730 אשר במהלכה ספנים אנגלים וצרפתים ממרכזיהם בג'מייקה ובטהיטי הצרפתית תקפו ספינות מסחר ספרדיות ומושבות ספרדיות בקריביים ובמזרח האוקיאנוס השקט, ערכו פשיטות על ספינות של חברת הסחר ההודית המזרחית והגיעו עד האוקיאנוס ההודי והים האדום, ולאחר מלחמות הירושה הספרדית, שהסתיימו בשנת 1714 ונוצר מעין מאזן כוחות בין המעצמות שהגדיר את כוחן וגבולות שליטתן באירופה ובמושבות, וכאשר מלחים רבים נותרו ללא יכולת להתפרנס הציפו את הימים כשודדי ים, ופשטו גם על חוף המזרחי של צפון יבשת אמריקה ועל חופי מערב אפריקה. במהלך כל התקופה הזו נשלחו מאירופה למושבות במזרח ובמערב ובחזרה מטענים יקרי ערך על פני מרחבי ים אדירים, ללא שמירה של ספינות מלחמה מלחים יודעי קרב, גידול במספר המלחים המוכשרים ולמודי המלחמה בים, שהוכשרו על ידי ממשלות ונאלצו לחפש אחרי שחרורם דרך להתפרנס, וחולשת הממשל במושבות בהן התבססו שודדי הים, בעוד המעצמות באירופה עסוקות בסכסוכים פנימיים, ולעתים מעלימות עין מפעילות השודדים, שנתפשו כשליחי הכתר הנלחמים באויביהם מעבר לים.

[8] אדם שאיננו קשור לכאורה לארגון ממוסד של הכתר, אדם פרט (privateer) שיש לו הרשאה לתקוף כלי שיט של האויב תמורת עמלה מהשלל שיילקח.

[9] העובדה שאף לא אחד מעמיתיה של מרי ריד, בצבא ובין שודדי הים, לא הבין כי היא אישה, ואם להאמין לסיפור אפילו אן בוני עצמה חשבה כי היא גבר, עשויה להתמיה את השומע. הרי לא מדובר בנער צעיר ששער זקקנו לא צימח עדיין. והנה, מתברר כי נשים רבות שירתו כחיילים או ספנים, בתנאי קרב, ובספיות חסרות תאים פרטיים, ובכל זאת לא נחשפה זהותן, לעתים עד שמתו בקרב או כאשר הן עצמן גילו אותה. הדבר מעלה שתי שאלות: האם גברים הכירו נשים הכרות אינטימית של ממש כדי לדעת מאפיינים של חיי אישה שהם טבועים בה? ולחילופין: האם באמת ההבחנה בין יכולותיהם של נשים לאלה של הגברים, בהנחה שהגבר הממוצע יתכן והוא חזק פיזית יותר מהאישה הממוצעת, אף כי הדבר איננו מלמד על יכולתו להתאמץ ולהשיג מטרות, אכן קיימים כפי שמוצגים הם על ידי מי שתומכים בהבחנה זו ואפילו מי שמתנגד למשמעותה נחרצות, שכן אלה מבקשים לזכות בשוויון "למרות" הבדלים מסוימים לא רק במראה ומאפיינים טבעיים אלא גם כאלה העלולים להשפיע על דרך פתרון בעיות וכיו"ב.

[10] ר' לעיל בפרוט חייה ומותה של אן בוני.

[11] קיימות גם הערכות המונות כאלפיים ספינות בצי שלה ושמונים אלף ספנים.

[12] במאה העשרים החל שוב שוד הימים לפרוח במימי ים סין, ובין שודדי הים שם בלטו גם כמה נשים.

[13] הנה לדוגמא אתר העוסק בשוד ים ומביא פרטים על גרטרוד ועל חייה