פרוזה

בטרילוגיה "שר הטבעות" שחיבר ג'ון ר. ר. טולקין, התחזתה הגבירה הלבנה של רוהאן (Rohan), Éowyn לגבר כדי שתוכל לצאת לקרב נגד כוחות הרשע של מורדוׂר. רוהאן, יש לציין, היא אחת מממלכות בני האדם של הארץ התיכונה שקורותיה מסופרים בכתבי טולקין. גם בקרב שאר הממלכות, לדורותיהן, כמעט ולא נמצא לוחמות, ובוודאי שלא בקרב ממלכות האופל, ואפילו בקרב האלפים הן מעטות, מסופר כי גלאדריאל (Galadriel ) התלוותה לקרב המכריע נגד כוחות האופל ב Dol Guldur, אך כנראה לא השתתפה בו בפועל אלא רק צפתה במהלכו. לוחמות המהוות חלק מהכוחות החמושים של האלפים ניתן למצוא רק מבין אלה שהתגוררו בממלכת היערות היא מירקווד (Mirkwood ) (אלפית: ארין לסגלן, Eryn Lasgalen)[1], אזור המרוחק מהמרכז התרבותי של האלפים בריבנדל (הגיא העמוק) (אלפית: ימלארדיס Imladris) בעת שבה מתחוללים האירועים שטרילוגיה הזו; ללמדנו שבתקופה שבה חוברה הטרילוגיה, וכל הכתבים הנספחים לה, ערב מלחמת העולם השנייה, לא נתפשו נשים כמי שמסוגל לשאת נשק, כפי שעולה מקריאה בתולדות הארץ התיכונה[2].

בקובץ סיפורים בשם "יום שישי הקצר וסיפורים נוספים" שראה אור בשנת 1966, פרסם יצחק בשביס זינגר, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1978, את הספור "ינטל בחור הישיבה". הסיפור הומחז והועלה על הבמה בהצלחה כה רבה, עד כי הפך למחזמר שצולם גם כסרט. עלילת הסיפור נסובה אודות ינטל, נערה יתומה מאם, בת יחידה לאביה המלמד הכפרי בעיירה יהודית, בפולין של תחילת המאה העשרים, אשר אינה משלימה עם תפקידה המסורתי שנועד לה כאִשָׁה. אביה מלמד אותה תורה ותלמוד בסתר בעוד הוא מייחל ליום חתונתה. לאחר שאביה נפטר היא גוזרת את שערה, עוטה לבוש נער ויוצאת לדרכה כאנשל כדי ללמוד בישיבה. העלילה מסתבכת כשאנשל נפגש עם אביגדור, בן זוגה ללימודים (החברותא) שלו בישיבה, ונקרע בין אהבתו ללימוד לבין אהבתה של ינטל הנערה לאביגדור הגבר. ככזה עוסק הסיפור במעמד האִשָׁה ביהדות ובעיקר באופן ההתמודדות של האִשָׁה היהודייה עם גישת הממסד הדתי והחברה בכלל בכל הקשור לקניית השכלה.

גם על פי הסיפור הזה, המתאר חברה שמרנית שאיננה מאפשרת לבנות ללמוד ואיננה מאמינה ביכלתן להבין את רזי התלמוד, קשה עד מאד לאדם להתחזות לבן המין השני. ינטל מתאהבת באביגדור חברה ללימודים, אהבה שאיננה ניתנת למימוש. עקב סיבוך העלילה, שכן עלילות דרכן להסתבך, שידוכו של אביגדור מבוטל והוא, מחיבתו לאנשל מציע לו להינשא לארוסתו לשעבר. בתיאור הנישואים האלה, שם יצחק בשביס זינגר ללעג את החינוך המסורתי של הבנות בחברה היהודית בכל ההיבטים, שכן מסופר כי אנשל ואשתו חיים ביחד, בדירת הורי הכלה,מבלי שאיש מגלה את זהות הבעל האמיתית אפילו לא "אשתו". זהות זו נחשפת רק כאשר אין ינטל יכולה עוד לשאת את ייסורי אהבתה הכמוסה לאביגדור, ומגלה לו מי היא. אז הוא נתקף הוא בזעם כה עז, עד כי לא ניתן עוד לגשר על הפער שנוצר בין שניהם ודרכיהם נפרדות. הרי לא יעלה על הדעת שגבר צעיר שחי בסמיכות ובקרבה פיזית ונפשית כה רבה למישהו יגלה פתאום שאותו נער עמו הרבה שיחה וחשף לפניו את רגשותיו הוא אִשָׁה, מה גם שאִשָׁה זו נשואה לנערה אותה הוא אוהב. ועולה כאן השאלה אם יכולה אִשָׁה לגשר על השאיפה לממש אהבה ובו זמנית גם לממש את שאיפתה העזה ללמוד. המחבר איננו סבור כי ניתן הדבר בחברה השמרנית היהודית באירופה כלל. כלומר: אם חושקת נפשה של אִשָׁה בלימודים בישיבה עליה לוותר לחלוטין אל זהותה כאִשָׁה ולהדחיק את נשיותה לחלוטין.

אך כדי להתחמק מסכנה, אין ספק שהתחזות לנער או גבר מסייעת לגיבורה. כך למשל אפונין (Éponine Thénardier), ברומאן "עלובי החיים" (Les Misérables) שחיבר הסופר ויקטור הוגו, מצליחה לחדור מבעד לבריקדות בלבוש נער, ואפילו מוריס (Marius Pontmercy) איננו מכיר אותה. אפונין אמנם נהרגת באש צלפים אך מכיוון שבקשה להגן על מוריס בגופה.

הגיבורות של הנובלות ההיסטוריות מתחזות לעתים תכופות לגברים. בדרך כלל כדי שתוכלנה לנוע בחופשיות ממקום למקום ולהיות עצמאיות. מוטיב זה נשען הן על תפישות חברתיות בתקופת חיבור הנובלות האלה והן על היצירות מהתקופות המתוארות בהן[3].

וכמובן, כשנערה לובשת בגדי נער, עלולות לקרות טעויות מגוחכות, כפי שבא לידי ביטוי גם במחזות רבים. האוסף הדקאמרון (The Decameron) של ז'יובאני בוקאצ'ו (Giovanni Boccaccio) למשל, שכתיבתו ואיסופו הסתיימו במאה ה 14, מסופר כי בתו של מלך אנגליה עושה דרכה לאיטליה כשהיא לבושה בגדי נזיר. בדרך מתאהבת היא בעלם צעיר המשתאה נוכח ניסיונותיה לשאת חן בעיניו, עד אשר נאלצת היא להניח את ידו על חזה, כדי להוכיח לו שהנה אִשָׁה [4]...

בשנת 1590 ראה אור הרומאן "רוזלינד" (Rosalynde), פרי עטו של תומס לודג' (Thomas Lodge)[5] הוא סיפור המעשה שעליו ביסס ויליאם שייקספיר את מחזהו "כטוב בעינכם"[6]. סיפור זה גם הוא מבוסס על יצירה קדומה יותר "סיפורו של גמלין" (The Tale of Gamelyn)[7], "סיפורו של גמלין" לא נדפס עד שנת 1721, ואף כי סביר שהיה מוכר בצורת כתב יד בימי שייקספיר אין לדעת בוודאות אם הוא עצמו קרא בו. לעומת זאת, את ספרו של תומס לודג' בוודאי הכיר שכן רוב המשתתפים במחזה "כטוב בעינכם" מופיעים גם ברומאן רוזאלינד.

הרומנסה "רוזאלינד" מתרחשת בעיר בורדו "ליד אזור הארדנים"[8] וראשיתה מותו של ראש משפחה: סר ג'ון, חבר במסדר אבירי מלטה, כלומר, מי שלחם נגד התורכים המוסלמים בים התיכון, נפטר מהעולם. כדרך החברים במסדר זה, סר ג'ון צבר רכוש רב ואת אחוזתו ורכושו הוא חילק כמעט שווה בשווה בין שלושת בניו: Saladyne, Fernadyne ו Rosader. אולם Saladyne השתלט על האחוזה ועל רכוש אחיו ואילצם להיות לו לצמיתים (ווסלים). בחלוף זמן מה, כשהיריבות בין האחים גדלה ומתעצמת, הכריז מלך צרפת, Torismond, שהשתלט על כס המלכות שלא כחוק, על תחרויות האבקות ותחרויות פרשים כדרך האבירים (jousting) כדי להשכיח מלב בני צרפת את זכרו של המלך החוקי, הוא Gerismond, אותו הדיח מכס השלטון.

לקראת התחרות הגיע Saladyne להסכם עם אלוף האבקות אשר ידוע כי הדרך כלל הורג את יריביו לזירה, במטרה שילחם באחיו Rosader. הלה, יצא לתחרויות בשמחה, שכן סלד ממעמדו כווסל באחוזה, בסברו כי באתר התחרויות גם יכיר את גבירות פמליית המלכה ויבלה את זמנו בנעימים.

ואכן המלך Torismond הזמין שתיים מהגבירות האלה לתחרויות, מפני שסבר כי ביפין תסחנה את דעתם של האצילים ואנשי החצר: בתו הנסיכה Alinda ועמה Rosalynde, בתו של המלך המודח Gerismond אשר הייתה "המופת לשלמות על פני האדמה". כה יפה הייתה רוזלינד עד כי מבט אחד של עיניה העניק ל Rosader את הכוח והיכולת לנצח את האלוף ששיגר נגדו אחיו. הדבר העלה את חמתו של Saladyne והרשים את רוזלינד. Rosader החל אז לכתוב שירי אהבה לרוזלינד ואכזבתו וכעסו על אחיו נמוגים קמעה בשל עצות הוא מקבל מאחד המשרתים באחוזת סר ג'ון בשם אדם.

ובינתיים, החליט Torismond כי רוזלינד אהודה מדי על הבריות והחליט לגרשה מחצרו. כשמחאה על כך בתו אלינדה, גרשה גם כן. שתי העלמות עזבו את חצר המלך בזהויות שאולות: אלינדה, כנערה בשם אליינה (Aliena) ורוזלינד בחרה להציג את עצמה כעלם נועז בשם גנימיד (Ganymede). בדרכן נקרו לפניהם גזעי עצים שעליהם חרותים שירי אהבה[9] וקבוצת גברים השרים להנאתם שירים על הטבע[10] ושתי הנערות, הצטרפו לאדם שניכר כי הוא דתי וחסוד בשם Montanus[11] בבקתה כפרית קטנה.

ובינתיים, לכד Saladyne את Rosader בחשכת הליל, כפת אותו ואסרו. מטרתו היתה להציג את אחיו כמטורף אך Rosader מצליח לברוח מהשבי בעזרת אותו משרת זזקן שחיזק את רוחו קודם לכן ובצוותא, ברחו שניהם מבורדו ושוטריה אל היער באזור ארדן. שניהם כמעט וגוועו ברעב ולפתע נקרה להם Gerismond המלך החוקי של צרפת, הוא ואנשיו, בערכם משתה. כך הצטרפו לחבורה זו של גברים נאמנים ואצילי נפש, ואף חלקו עמם את סבלותיהם ואת הקורות אתם, אפילו על אהבתו לרוזלינד סיפר העלם לחבריו החדשים.

בדרך מקרה הגיעו באותו זמן למחנה גם רוזלינד ואלינדה בתחפושותיהן. שתיהן עודדו את Rosader להמשיך ולדקלם את שירי האהבה שחיבר, המהללים את רוזלינד. רוזלינד, שאיש לא הכירה, פצחה בשיר עם Rosader: לכאורה נטלה את תפקיד האִשָׁה הנאהבת המשיבה לאהובה על גילויי אהבתו. כל זאת המטרה לעודדו ולהכינו למפגש עם שאהבה נפשו. בסיום השיר הם אפילו ערכו השניים כעין טכס נישואין. כל זאת למען חזק את לבו ואמונתו כי יתאחד עם רוזלינד.

ובינתיים, גורש גם Saladyne מהחצר בבורדו, והוא יצא ליער כדי לחפש את אחיו. אולם, דרכו אבדה לו והוא נדד טועה במרחבים. ושוב, במקרה, עבר באותו המקום אחיו Rosader מהתקפת אריה. משום מה לא הכיר Saladyne את אחיו מצילו, ובהגיעם למחנה המלך Gerismond סיפר לכולם את גרושן של אלינדה ורוזלינד, והמלך החל לקונן על שתיהן.

גנימיד קורא את שירי האהבה ביער

ובינתיים, גורש גם Saladyne מהחצר בבורדו, והוא יצא ליער כדי לחפש את אחיו. אולם, דרכו אבדה לו והוא נדד טועה במרחבים. ושוב, במקרה, עבר באותו המקום אחיו Rosader והצילו מהיות טרף לאריה. משום מה לא הכיר Saladyne את אחיו מצילו, ובהגיעם למחנה המלך Gerismond סיפר לכולם על גרושן של אלינדה ורוזלינד, והמלך החל לקונן על שתיהן.

ואולם, ממש באותו הזמן התקיפה חבורת נוכלים את אלינדה ורוזלינד המתחזות לעלמה אליינה ולעלם גנימיד. Rosaderנלחם בהם ונפצע, אך אחיו בא לעזרתו. אומץ הלב שהוכיח נשא חן בעיני אלינדה והצית את התעניינותה בו.

בעודן שוקלות מה לעשות וכיצד ומתי לחשוף את זהותן, הצטרפו אלינדה ורוזלינד ל Montanus שביקש לבקר את אהובתו הרועה. זו מצדה התאהבה בגנימיד וזנחה את אהובה משכבר. בחשש מפני מצב לא טבעי זה, מיהרו השתיים לחזור למחנה ונפגשו ב Saladyne אשר הכריז בגלוי על אהבתו לאלינדה / אליינה והיא מצדה השיבה לו אהבה והבטיחה להינשא לו "או למות בבתוליה".

ובינתיים גברה אהבתה של הרועה הנאווה לגנימיד והיא נפלה למשכב. מתוך חשש לבריאותה ביקר אותה גנימיד, הוא רוזלינד, נשק ברוך על לחיה ואמר: "לעולם לא אנשא, ואת לעצמך", דברים אלה התקבלו בקרב החבורה כהבטחת נישואין (לעולם לא אנשא אלא לך לעצמך). הרועה אפילו קבעה את טכס הנישואין ליום המחרת.

אל הטכס הגיעו כולם: Rosader שאיחל לעצמו כי יוכל לשאת את רוזלינד באחד הימים, Gerismond שהעתיר שבחים על גנימיד, אפילו Montanus, שבור לב, הגיע, ואף ניסה לעתור להמלך בבקשה למנוע את הנישואים. אולם המלך לא מצא כל סיבה לכך. אז ביקש גנימיד את סליחת הנוכחים, יצא מהמקום ושב כרוזלינד. דמעות של אושר שטפו את עיני המלך בראותו את בתו, והכומר השיא את רוזלינד ל Rosader, את Montanus לרועה הנאווה ואת Saladyne לאלינדה.

עתה הגיע שליח מבורדו וסיפר למלך כי היער מוקף בצבאו של הטוען לכתר שהמליך עצמו שלא כחוק, Torismond, והוא נכון להתקפה. כולם התחמשו ועלו על סוסי מלחמה ובקרב היכו את הצבא התוקף מכה ניצחת, וגם הרגו את Torismond. המלך החוקי שב לכס השלטון וקבע את Rosader ליורש.

גם מיצירה זו, שהועלתה על הכתב במאה ה 16, עולה כי אפילו בלבשה בגדי גבר עדיין זקוקה העלמה לסיוע של גברים כשהיא מותקפת, וכי משאת נפשה תמיד תהייה להתאחד עם אהובה ולממש את אהבתה.

הערות:

[1] בחיבור "ההוביט" מסופר על טאוריאל (Tauriel), שהיה לה תפקיד רשמי בחיל המצב המגן על הממלכה.

[2] אף כי בעבר הרחוק, כך על פי הכתוב בחיבור סילמריליון, בעיתות של מצוקה אמיתית, בהן נשקפת סכנה של ממש לממלכה, היו הנשים מקרב בני האדם נלחמות בעוז.

[3] וכך גם בספרי ילדים המתארים תקופות קדומות יותר כמו למשל בספריה של Patricia Collins Wrede, "מירילון הקוסם (Mairelon the Magician) שראה אור בשנת 1991, שבו הגיבורה, קים, כייסת בלונדון של המאה ה 19, כדי להמנע מגורלן של נשים צעירות במשוטטות ברחובות לונדון מבנות מעמדה, מתחזה לנער, שכן, חנערים סיכוי גדול יותר לגדול ולהפוך לגברים צערים ואילו הנערות נתפשו ונמכרו לזנות... או סדרת הספרים "הרפתקאותיה המופלאות של מרי" מאת L.A. Meyer, המתאר את חייה של מרי היתומה בלונדון של המאה ה המתאר את קורותיה של היתומה מרי בתקופות שונות מתולדות אנגליה, וכיד היא נאלצת להתחזות לנער כדי להמלט מגורל אכזר, ועוד.

[4] כה שונה אווירה זו מהטרגדיה שפקדה את ינטל, כאשר התברר לאביגדור שחברו ללמידה הנו נערה (ר' לעיל: ינטל בחור הישיבה).

[5] קישור לספר:

http://www.gutenberg.org/cache/epub/17181/pg17181.html

http://pages.uoregon.edu/rbear/lodge/lodge1.html

http://archive.org/stream/rosalynde17181gut/17181.txt

[6] ר' להלן בתת הפרק על המחזות.

[7] סיפורו של גמלין הוא רומנסה שנכתבה בשנת 1350~ ומיוחסת לג'פרי צ'וסר (Geoffrey Chaucer), אף כי לא הוא כתבהּ.

[8] ואולם לא יתכן כי מדובר בארדן שמזכיר שייקספיר שזוהה עם היערות של בלגיה או היערות באזור Warwickshire שבאנגליה.

[9] במקור: Petrarchan love poems סונטות הקרויות על שם המלחין Francesco Petrarca .

[10] במקור: eclogue: שיר קלאסי בנושא פסטואלי.

[11] השם מעיד על חסידותו: Montanus: היה הכינוי למי שהשתייך לזרם הגות נוצרי קדום (מאה שניה לספירה המקובלת)שנודע בדבקות ברעיונות הדת.