עמי אסיה: סין

בלדה סינית בת כאלף שנים מספרת על הוּאַ מוּלַאן ( Hua Mulan), דמות אגדית של נערה שהצליחה להצטרף לצבא הלוחמים כשהיא מתחזה לגבר, ואף לשוב לביתה לאחר שנים רבות מבלי שזהותה נחשפה[1].

הבלדה הופיעה לראשונה באוסף "שירים ישנים וחדשים" שראה אור במאה השישית ספירה המקובלת, כמאה שנה לפני ששקמה שושלת טאנג, כלומר, בימי שושלת סוּי (Sui), היא השושלת הראשונה שאיחדה את צפון סין ודרומה תחת בית מלוכה אחד. העותק המקורי של הבלדה אבד והנוסח המוכר היום נלקח מאוסף שירה בשם "האוסף של הלשכה הקיסרית" שלוקט ונערך במאות ה 11-12 לספירה המקובלת, ומצוין שם כי המקור לבלדה הוא אוסף ה"שירים הישנים והחדשים" ממנו הועתק.

הצרוף מולאן בסינית (木蘭)משמעו "פרח המגנוליה " (Magnolia liliiflora) (מו = עץ או קרש, לוח עץ; לאן = אורכידאה). לגיבורה מוענקים גם מספר שמות משפחה בגרסאות שונות המתארות את הקורות אותה: בחיבור "תולדות שושלת מינג" שם המשפחה שלה הוא ז'וּ (Zhu); בחיבור "תודות שושלת צ'ינג (קינג)" ם המשפחה שלה הוא ווי (Wei). השם הוּאַ (花 Hua) שפירושו פרח, מקובל היום יותר בשל משמעותו השירית.

מימין: מולאן כפרש לוחם, אמן בלתי ידוע ; משמאל: מולאן בקרב, רישום דיו לאמן בלתי ידוע

מימין: ציור של מולאן בלבוש לוחם לאמן בלתי ידוע; משמאל: ציור דיו של מולאן על בד משי, האמן: Zhou Wenju מאה 10 לספירה המקובלת

רישום דיו של מולאן לאמן בלתי ידוע

מימין: פסלה של הוא מולאן בגנים הסיניים בסינגפור ; משמאל: דמוה של הוא מולאן כפי שתוארה בסרט האנימציה של אולפני וולט דיסני, 1988

בחלוף השנים הפך סיפורה של מולאן, לאחד מסיפורי מורשת העם הידועים והנפוצים ברחבי סין ונראה גם כי זו היצירה הספרותית הראשונה הידועה בסין התומכת בשוויון בין נשים לגברים.

בשלהי תקופת שושלת מינג חיבר המחזאי הסיני Xu Wei (נפטר: 1593) מחזה בן שתי מערכות בשם "האישה מולאן", המבוסס על הבלדה. במאה ה 17, בתקופת שושלת צ'ינג (קינג) שולבה דמותה ברומנסה היסטורית שחיבר הסופר Chu Renhuo בשם: Sui Tang Yanyi.

הבלדה מספרת על נערה אשר כי להציל את אביה שהיה בא בימים ומפני שאחיה היה לעומת זאת צעיר מדי, מחזה לנער ומתגיסת כחיל, לאחר שפורסם צו מלכותי לפיו על כל משפחה לשלוח גבר אחד לצבא. במשך תריסר שנים היא לוחמת בגבורה, ומסרבת לקבל אותות כבוד או דרגות, ומעדיפה לשוב לביתה.

הרקע ההיסטורי של האירועים איננו ברור. מחזהו של Xu Wei מתאר אותה כמי שחיה בתקופת שלטון שושלת ווי הצפונית (383-536) ואילו הרומנסה המאוחרת יותר של Chu Renhuo מתארת אותה כמי שלחמה בתקופת שושלת טאנג (620~), כבת למשפחה שמקורה בצפון המדינה.

סיפורה של מולאן הרשים את דמיונם של יוצרים רבים בעת החדשה, ומספר סרטים וסדרות טלוויזיה, בסין ובמערב, המתבססים על הבלדה הזו, הופקו אודותיה, האחרון והידוע שבהם במערב הוא סרט אנימציה שהפיקו אולפני וולט דיסני בשנת 1988.

על שם מולאן נקרא גם אחד מהמכתשים שעל פני כוכב הלכת נוגה.

הבלדה על הוּאַ מוּלַאן[2]

דז'ין...דז'ין...

מולאן אורגת, פניה לעבר הדלת.

אינך יכול לשמוע את קול כלי הרכב העוברים בדרך,

יכול אתה רק לשמוע את הבת הנאנחת.

הם שואלים: הוׂ הבת, מה בלבך?

הם שואלים: הוׂ הבת, מה במחשבתך?

לב הבת לא נתון לאדם.

אמש, ראיתי את כרזות הגיוס,

השליט קורא לחילות רבים,

רשימת החיילים משתרעת על פי תריסר מגילות,

ובכל מגילה שמו של אבי המשפחה.

לאבי אין בנים בגירים,

למולאן אין אח בכור.

"רוצה אני לרכוש אוכף וסוס,

ולשרת בצבא במקומו של אבי".

בשוק שבמזרח קנתה סוס נמרץ,

בשוק שבמערב קנתה אוכף,

בשוק שבדרום קנתה רסן,

בשוק שבצפון קנתה שוט ארוך.

עם שחר נפרדה מהאם ומהאב,

לעת ערב חנתה על גדות הנהר הצהוב.

לא שומעת עוד את קולות האב והאם בקראם,

רק את קול מי הנהר הצהוב ההומים בזרמתם

דז'ין ...דז'ין

עם שחר נפרדת היא מהנהר הצהוב,

לעת ערב מגיעה היא למרגלות ההר השחור.

לא שומעת עוד את קולות האב והאם בקראם,

רק את קולות סוסי הנוודים שוכני הרמות, ליד הר ין

דז'ין ...דז'ין

עשרת אלפים מילים נדדה, ועיסוקה הלוחמה,

חצתה גאיות והרים, כמו מעופפת,

משבי רוח הצפון נשאו עמם את קול שקשוק קדרות החיילים,

אור קר נצץ על ברזל כלי הנשק.

מצביאים נפלו במאות קרבות,

חיילים חסונים שבו (לביתם) אחר עשור.

בשובה, היא רואה את בן השמים[3],

בן השמים יושב באולם מלא הוד,

הוא מעניק קידום, תריסר דרגות,

ופרסים בני מאה אלף ויותר.

השליט שואל אותה במה חשקה.

למולאן אין צורך בתפקיד של שר.

"רוצה אני לרכב על סוס מהיר

אשר ישיבני לביתי".

כאשר האב והאם שומעים כי הבת שבה,

הם יוצאים מעבר לחומה לפגוש אותה, נשענים זה על זו.

כאשר האחות הבכירה שומעת כי האחות הצעירה שבה,

היא מתקנת את איפורה, ופונה אל הדלת.

כאשר האח הקטן שומע כי האחות הצעירה שבה,

מלחלח הוא במהירות את סכינו, עבור החזיר והכבשים.

"פותחת אני את הדלת לחדרי המזרחי,

יושבת אני על הספה שבחדר המערבי,

פושטת אני את גלימת ימי הלוחמה

ולובשת את הבגדים מהימים ההם."

כשפניה אל עבר החלון היא סורקת את שערה הדומה לענן,

היא תולה ראי וטופחת אבקת פרחים צהובים

היא יוצאת מהדלת ורואה את עמיתיה ללחימה.

העמיתים נדהמים ומבולבלים.

בנדודיהם יחדיו תריסר שנים

לא ידעו כי מולאן נערה.

"רגלי הארנבים מדלגות ומקפצות,

עיני הארנבים מביעות בלבול ומבוכה,

שתי ארנבות הרצות זו בצד זו, בסמוך לקרקע,

כיצד תוכלנה לדעת אם אני "הוא" או "היא"?".

על נג מוּי (Ng Mui ) מספרים כי הייתה אם המנזר של מקדש שאולין[4] בתקופת שושלת צ'ינג (קינג) (המוכרת גם בשם שושלת מנצ'ו, ואשר שלטה בסין ממחצית המאה ה 16 ועד מיגור הקיסרות במאה ה 20) וכי יצרה שיטת קונג – פו המתאימה לנשים. עוד מסופר כי היא הייתה אחת מחמש הדמויות האגדתיות, "חמשת הזקנים", ששרדו את הרס מקדש שאולין בתקופת צ'ינג. על פי המסורת שלטה במספר אמנויות לחימה והיגיעה לדרגה בכירה של אמן לוחם, בהן אמנות הלחימה הידועה בשם ווּדְאנְג (Wudang) ואמנות הלחימה הידועה בשם יוּאֵזִ'יאַקוּאַן (Yuejiaquan ) בסגנונו של יוּאֵ פֵי (Yue feyg). בנוסף מיחסים לה יצירת סגנונות משלה לאמנות הלחימה הנקראות וו מ פאי (Wǔ Méi Pài) סגנון ווינג צ'אן קואֵן (Wing Chun Kuen), סגנון הדרקון וסגנון חמשת הדפוסים של הונג קואן (Five-Pattern Hung Kuen).

הכניסה למקדש שאולין