נשים על הסיפון: ימאיות ושודדות ים

אין אנו יודעים מי ניווט את כלי השיט ששמשו את בני האדם כאשר חצו בני את האוקיאנוסים לפני כ 55000 שנים והגיעו עד אוסטרליה, או כאשר שטו לאורך נתיבי האצות והחופים. ידוע כי בחברות שמחיתם על הדיג השתתפו נשים בדיג עצמו ובחברות שבהן התקיים קשר מסחר בעזרת שיט על נהרות משמשות נשים כנווטות ושייטות עד ימינו.

בימי קדם, כפי שהובא לעיל, נטלו נשים חלק בקרבות ימיים, בהתאם למעמדן ולמקום הצי בתרבותן; אך הן נעדרו מספינות ששטו על פני הימים, ספינות מסחר וקרב, כבר בימי הביניים. כדי לשמש כימאי על סיפון ספינה היה עליהן להתחזות לגברים. במרכז ובדרום אירופה, לא הוענק להן הידע כיצד לנווט ולהשיט ספינות, גם בחברות שחיו על חופי הים ומחייתן על הסחר הימי, הדיג או השוד, אף כי באלה יכלו לסייע על סיפוני הספינות, אלא אם יצאו אלה למסעות ארוכים והן נותרו בבית, לשמירה עליו ולחינוך וגידול הילדים. אפילו הפולינזים, ששלטו בדרכי הים, לא לימדו את בנותיהם לשוט למעמקיו, אלא שיט חופים בלבד, לסיוע בדיג; אפילו עממי הצפון (הויקינגים), שנשותיהם נודעו בעוז רוחם ויכולתם להילחם וגם להשיט ספינות, הותירו את נשותיהם אחור כשיצאו לפשוט מעבר לים, כדי לשממור על הנחלה ולדאוג למשפחה.

בספרות ובאמנות מתואר גורלן של נשות הדייגים והספנים. שירים רבים נכתבו אודותיהן, פסלים הוקמו לשמן וציירים רבים תיארו את דמותן הצופיה אל הים ומייחלת לשוב הבעל.

ועם זאת נודעו נשים כספניות עזות נפש שהובילו ספינות לקרב והוכיחו ידע ויכולת הנהגה, גם כשודדות ים[1], דבר המצריך מעבר לידע בניווט, בתכנון אסטרטגי ויישום טקטי של התכניות, גם יכולת הנהגה וקבלת החלטות, כריזמה, שבעזרתה ניתן להוביל לא חיילים ממושמעים כי אם חבר פורעי חוק, ומכאן גם אופי של פורע חוק הבז לסדרים החברתיים באשר הם[2].

קיימת סברה כי מלחים וכל מי שיד לו בהפעלת קווי ספנות לסחר או לכל עניין אחר מנעו את צירופן של נשים לצוותי הספנים מפני שהן מביאות מזל רע לספינה ולצוותה. יתכן כי הדבר היה נכון לגבי ציי ימי הביניים, או לראשית ימי העת החדשה[3], אם באמת הייתה קיימת אמונה טפלה כזו או שמא היא התפתחה בחוגים מסוימים מסיבות שונות והושלכה על ימים עברו. ידוע כי נשים הצטרפו ולקרבות הימיים בעת העתיקה, וידוע גם כי בציים המאורגנים של העת החדשה, ובוודאי בעידן הזהב של הסחר הבין לאומי, עידן ספינות המפרש האדירות והמהירות, החל במאה ה 18, היו נשים על הסיפון של ספינות המסחר ושל ספינות הצי הלוחם; חלקן נשות הקצינים ואחרות, להבדיל, נשות שעשועים שמשכורתן שולמה על ידי הצי ששכר את שירותן. החשש שהנשים תסחנה את דעת הגברים משגרת יומם, נימוק שמעלים מצדדי האמונה הטפלה הזו, לחיזוק הדעה כי נשים לא יכלו לעלות על סיפוני ספינות, הוא טבעי ומובן, כמו החשש מכל הסחת דעת[4]; ואכן ללא ארגון זמנן של נשות התענוגות ומשמעת ברזל כלפי המלחים, לא ניתן היה לצרפן למסע[5]; עוד הועלתה הסברה כי הספנים התנגדו לנשים על הסיפון שכן הן אינן יכולות לתרום לתחזוקה ולעמל הקשה, ולפיכך הימצאותן על הספינה בזבזנית. ואולם ידוע כי הנשים שהצטרפו לבעליהן למסעות שמשו בתפקיד שלא הצריך כוח פיזי רב, ממש כמו נערי סיפון, וידוע מהרשומות כי קבלו שכר עבור עבודתן זו. מה גם שתמיד קושט חרטומן של הספינות בדמות נשית מתוך הסברה כי זו תגן על הספינה ומפני שנשים נחשבו לבעלות יכולת ניווט טובה יותר משל גברים[6]. כלומר, אין שום סיבה שנשים לא תעלינה על סיפונן של הספינות, כנשים, אך בעת החדשה, כדי להיות ימאי, היה עליהן להתחזות לגבר.

גם רוב הנשים שעלו על סיפונן של ספינות שודדי הים, והן לא נאלתו להתחזות לגברים לשם כך, לא התנהגו על פי המצופה מנשים: מסופר כי הן לבשו בגדי גבר ולחמו כתף אל כתף עם הגברים. כך, שתי שודדות הים אן בוני[7] ומרי ריד[8] ששרתו על סיפון ספינתו של שודד הים, הקברניט קליקו ג'ק, זוכות לשבח על רעיון זה של לבישת בגדי גבר כאילו הגו אותו וחידשו אותו בעצמן. לבישת בגדי גבר כדי לזכות בזכויות היתר של גברים בחברה לא שוויונית הייתה ידועה כבר בימיהן ולפני כן. בנוסף, מתוך העדויות עולה כי נשים שודדות ים לא התלבשו ממש כמו הגברים עמיתיהן, אלא פיתחו סגנון מיוחד שלהן. בקרב שודדות ים באזור דרום אמריקה, חופי האוקיאנוס השקט, ואזור הקרביים, היה מקובל לצרף לתלבושת קישוטים ועיטורים כמו חבלים קשורים ומהודקים בקשרי ספנות, חלקי רשתות, חלקי עץ ומתכת. כלומר: לא מדובר בנשם שהתחזו לגברים אלא בנשים שביקשו להתלבש בדרך שתאפשר להם לבצע את הנדרש מהן, אך לבטא את ייחודן.

השאלה שעולה, שוב, מהסיפורים, שאומתו, על הצטרפותן של נשים לצוותי ספינות כימאים, הינה כיצד לא זיהו הגברים את מין העמית ששרת לצדם בסמיכות כה רבה, ובתנאים שלא אפשרו פרטיות, אפילו יותר מתנאי לוחמי השדה. וכאן לא נותר אלא להביא, בשנית, את הדברים שהושמו בפיה של הוּאַ מוּלַאן, הנערה שלחמה עשר שנים בצבא הקיסרי הסיני כשראתה כמה נדהמו חבריה לראות כי היא נערה: ""רגלי ארנבים מדלגות ומקפצות, עיני הארנבים מביעות בלבול ומבוכה, שתי ארנבות הרצות זו בצד זו, בסמוך לקרקע, כיצד תוכלנה לדעת אם אני "הוא" או "היא"?".