שירי עלילה

דווקא בשירי העלילה ניתן למצוא יצירות מעטות שבהן מוצגות נשים כלוחמות בזכות עצמן:

בין הגיבורות הלוחמות האלה ניתן למנות את Belphoebe (Belphebe או Belphœbe) הנזכרת בשיר העלילה שחיבר אדמונד ספנסר (Edmund Spenser), המשורר האנגלי בן המאה ה 16: "The Faerie Queene[1]" בשנת 1590. השיר נחשב ראשון שנכתב בצורת חריזה המכונה Spenserian stanza שבה בכל בית תשע שורות והוא הארוך שבשירים שנכתבו בשפה האנגלית. זוהי אלוגריה שניתן לקראה במספר רבדים כולל שבח למלכה אליזבת I . השיר מספר על אבירים המייצגים את המידות טובות והמשורר הצהיר על כוונתו להציג את דמות האביר, איש המעלות, המושלם. השיר נשא חן בעיני המלכה עד כי העניקה למשורר קצבה שנתית של חמישים לירות לכל ימיו, עובדה שסייעה לפרסומו ותפוצתו.

Belphoebe, מתוארת כלוחמת, כציידת נמרצת שחייה הוקדשו לציד (שהרי כמו הכוהנות של אלת הציד ארטמיס גם המלכה לא נשאה לגבר), כלוחמת וכבעלת תעוזה ואומץ. שמה נזכר גם בקינה "אנשי המלכה" (The Queen's Men )[2] שנשא המשורר ר. קיפלינג לשני קברניטים שנספו במשלחת מלכותית בריטית, הפעם כתואר למלכה ויקטוריה:

"הם חלפו אל עבר הירח שאורו מתמעט; נשיקתה על שפתיהם; Belphoebe בעבורה מסרו את חייהם".

שתי גיבורות של שיר העלילה Orlando Innamorato שחיבר משורר הרנסאנס האיטלקי Matteo Maria Boiardo במאה ה 15 מתוארות כלוחמות: Bradamante, אחותו של רינלדו (Renaud de Montauban) ו Marfisa אחוו של Ruggiero , אהובה של Bradamante ואחר כך בעלה .

Bradamante נופלת שבי בקסמיו של הלוחם המוסלמי (סרצני) Ruggiero אך מסרבת להנשא לו עד אשר ימיר דתו לנצרות. שניהם עתידים, כך נגזר, להקים מצאצאיהם את שושלת האצילים House of Este. בהמשך העלילה, Bradamante מצילה את אהובה מידי המכשף Atlante המבקש לכלאו אך הם נפרדים זו מזה, מספר פעמים במהלך הדברים, עד אשר לבסוף מתנצר Ruggiero והשניים נישאים.

מתיאור העלילה עולה כי Bradamante איננה נופלת ביכולותיה מכל אביר לוחם והיא נחשבת לאִשָׁה הלוחמת הדגולה מכולן. היא מנוסה בקרב ובעלת מוט אבירים (lance ) קסום אשר מטיל מעל גב הסוס כל מי שנגע בו. כך הפכה לגיבורה של נובלות רבות. כבר במאה ה 16 כתב Robert Garnier יצירה טריקומית בשם זה, אשר בה פיתח את סיפור האהבה של הזוג הנאלץ להתגבר על מכשוים רבים כדי לממש את אהבתו. רומאן דמיוני המאר את קורותיה לאחר מות בעלה פורסם בשנת 2011, וגם הרומאן האירוני "האביר שלא היה" (Il Cavaliere inesistente) שחיבר איטאלו קלווינו, מאסף מעשיות העם האיטלקיות. בשנת 1983 הופק סרט איטלקי על קורותיה בשם "לבבות ושריונות" (Hearts and Armour) הנשענת הן על היצירה Orlando Innamorato, והן על המשכה: האפוס Orlando Furioso שחיבר המשורר Ludovico Ariosto במאה ה 16.

Marfisa, אף היא מגיבורי האפוסים Orlando Innamorato והמשכו. היא אחותו של Ruggiero אך הופרדה ממנו בראשית ילדותה. היא הופכת להיות מלכת הודו וללוחמת למען המוסלמים (סרצנים) כך נטלה חלק במצור על מבצר Albracca עד שחרבה נגנבה על ידי Brunello, הגמד התככן. לימים היא מתאהבת ב Ruggiero מכיוון שאיננה מכירה אותו כלל, אולם הקוסם Atlantes העוין את אחיה מגלה לה את זהותו ואת עברם. כך נודע לה כי הוריהם היו בעצם נוצרים והיא מתנצרת ומצטרפת לצבאו של הקיסר שארל הגדול להילחם במוסלמים.

בשיר העלילה ביאוולף (Beowulf ) שחובר במאה החמישית והגיע לידינו בעותק מהמאה העשירית, מסופר מספר כי הגיבור נאלץ להילחם בשתי מפלצות: המפלץ גרנדל (Grendel), ולאחר מותו, באמו, אשר איננה נזכרת בשם, אלא כ"אמו של גרנדל". חוקרים חלוקים בדעתם אם דמות זו יש לראות כאִשָׁה ואם הנלחמת לקום את דם בנה, או כמפלצת זדונית ואפלה המייצגת את כחות השחור והרשע, או אפיו כתמצית הסכנה האורבת לגברים מידי נשים וכחות הפיתוי שלהן[3].

ביאוולף נלחם באמו של גרנדל: ביאוולף מוצג כלוחם בעל מראה גרמאני עטוי שריון טבעות והאם כמפלצת מוות ששערה כגורגונה מתפתל כנחשים

ביאוולף נלחם באמו של גרנדל: עיבוד מודרני לתפישת המאבק של ביאוולף באם: האם מוצגת כאישה בעלת כוחות פיתוי היכולה להטות את הלוחם מדרך הישר

הערות:

[1] על משמעות המושג פיה, והתפתחותו, ר': האתר הראשון של הנמלה העמלנית: לזכרו של אילן רמון: שדוני ברקים (הקטע המסביר את ההבדלים בין שדוני ברקים לפיות ולשאר היצורים המיתיים):

https://sites.google.com/site/home4galadriel/swt-hpny/lzkrw-sl-yln-rmwn

[2] מילות השיר: http://www.poemhunter.com/poem/the-queen-s-men/

[3] על שיר העלילה "ביאוולף", תכנו, הקשרו ההיסטורי והתרבותי, ותרגום קטעים ממנו: ר' באתר הראשון של הנמלה העמלנית, תת פרק "גיבור העל ביאוולף":

https://sites.google.com/site/home4galadriel/swt-hpny/gybwr-hl