עממי הצפון

המיתולוגיה של עממי הצפון מספרות על עלמות מגן (Shieldmaidens), נשים צעירות טרם הנישואין, שלא הייתה להן עדיין אחריות לגידול ילדים, ועל כן יכלו לשאת נשק ולהצטרף ללוחמים. הידועה שבהן נקראה Hervor, וזה למעשה שמן של שתי נשים לוחמות הנזכרות בקובץ מיתוסים בשם Tyrfing Cycle שעניינו החרב הקסומה Tyrfing. האחת בתו של Angantyr והשניה בתו של Heiðrekr (Heidrek) שהיה על פי המסופר בנה של Hervor הראשונה.

מותה של Hervor בת Heiðrekr, Peter Nicolai Arbo

על אחת מעלמות המגן אלפהילד, בת מלך הגיתים, סיווארד, מספרים כי היה לה צי פרטי של ספינות ארוכות, אשר אויש כוו על ידי עלמות, עמן יצאה לפשוט ולבזוז לחופי הים הבלטי. עוד מסופר כי על חדריה שמרו שתי מפלצות, כדי שמזרים לא ראויים לא יוכלו להיכנס אליה. אך הנסיך אלף, אף הוא ממוצא גיתי, בא לארץ הגיתים והשכיל להרוג שתי מפלצות אלה. הנסיכה, בעצת אמה, לבשה בגדי גבר וברחה ממנו, וכך הפכה לעלמת מגן. השניים נפגשו אחר כך בקרב ימי, וכאשר קסדתה נפלה והתבררה זהותה, הופסק הקרב ולבסוף, אוחדו שניהם בברית נישואין, אך אלפהילד המשיכה להילחם כל ימיה.

קיימת סברה כי תיאור "עלמות המגן" עומד בבסיס המיתוס על הוולקריות ( valkyrie valkyrja), האלילות אשר שרתו את אבי האלים אוׂדין, ואשר משמעות שמן הנה "אלה הבוחרות את הנופלים בקרב" משום שעל פי האמונה היו קובעות טרם קרב את שמות הנופלים בו ואת שמות מי שינצל ויחיה[1].

הסאגות[2] של עממי הצפון והאפוס הגרמאני "הניבלונגים" ( Nibelungen )[3] מספרים על ברונהילד (Buðladóttir Brunhild Brynhildr Brünnhilde), עלמת המגן[4] אצילת ייחוס, אשר שלטה מעבר לימים.

על פי Völsungasaga ברונהילד בתו של בודי, או על פי האפוס הגרמאני, נסיכה איסלנדית. היא אמנם "עלמת מגן" אך גם וולקריה שסר חינה והיא נאלצה לחיות חיי בת תמותה: באחד הימים הצטוותה לקבוע את תוצאות הקרב בי המלכים Hjalmgunnar ו Agnar. היא ידעה כי אודין, אבי האלים, מעדיף את המלך הוותיק והמבוגר יותר, Hjalmgunnar אך בכל זאת החליטה כי הקרב יסתיים בנצחונו של Agnar. על כך הענישה אודין. הוא ציווה עליה לחיות כבת תמותה וכלאה בטירה מרוחקת מעבר לחומה של מגינים על ראש הר Hindarfjall, שם נגזר עליה לישון כשהיא עטופה בטבעת של להבות עד אשר אדם כלשהו יצילנה וישאנה לאישה.

אל הטירה הגיע הגיבור Sigurðr Sigmundson (או בשמו הגרמני: Siegfried), יורש בית האב Völsung . הוא טבח את הדרקון Fafnir, נכנס לטירה והעיר את ברונהילד הנמה, בהסירו את קסדתה ואת שריונה. השניים התאהבו אולם Sigurðr ביק להמשיך במסעותיו. לימים, שתה משקה מכושף, שכח את אהובתו ונשא לאישה את Gudrun (המכונה באפוס הגרמאני Kriemhild). אחיה של גודרון, Gunnar חשק בבררונהילד, ושכנע את Sigurðr לסייע לו לכבוש את לבה. הלה התחזה לGunnar וחיזר אחר ברונהילד ואף העניק לה טבעת קסם שיש בכוחה להפוך הכל לזהב. כשהתגלתה לה המרמה ביקשה את מותו של Sigurðr אהובה משכבר הימים; אך לאחר מעשה נתקפה צער וחרטה והשליכה עצמה אל מדורת קבורתו.

גם ברונהילד וגם יריבתה גודרון מגלמות בדמותן את דמות "עלמת המגן" השואפת לכבוד המוענק ללוחמים נאמנים ואמיתי לב. ואף שהיא איננה נישאת לאהובה, בשל מעשי תרמית וכשפים, כך היא מתארת את ההבדלים בין שניהם:

"סיגור לחם בדרקון,

ודבר זה לא ישכח אף פעם

כולם יזכרו זאת לעד

כל עוד יחיו בני האדם.

ואילו האח[5],

לא העז לרכב אל האש,

ולא לדלג מעליה".

ובשל מעשי התרמית האלה, סופו של האפוס במוות, ובחורבן הבורגונדים מיד אטילה שליט ההונים.

"עלמת המגן" ברונהילד, מימין:Robert Engels , 1919 ; משמאל Gaston Bussière, 1898 : למטה: Sigurðr מעיר את ברונהילד, Arthur Rackham, 1911

במחוז Småland שבדרום שוודיה מסופרת אגדה על האישה הגיבורה בלנדה (Blenda) אשר עמדה בראש צבא הנשים של בנות פלך Värend שבמחוז, נגד פלישות הביזה של השודדים הדניים (ויקינגים)[6], עד כי אלה הושמדו כליל.

בלנדה, Johan August Malmström (1829-1901)

על פי האגדה, קרו הדברים המסופרים באגדות על בלנדה בימי שלטונו של המלך אָלֶה (Ælla Alle), מלך הגיתים (העממים יושבי חבל ארץ Götaland שבשוודיה). המלך אלה שלט, כך מסופר, הן על הגיתים במערב והן על הגיתים יושבי המזרח, במחוז Småland.

לימים, הוביל המלך אלה את הגיתים בני עמו לקרב נגד הנורווגים. כששמעו על כך הדנים ניצלו את המצב ופלשו לאזורי המחיה של הגיתים, שעתה נעדרו מהם הלוחמים הגברים שנלחמו הרחק בנורווגיה.

בלנדה היתה בת למשפחת אצילים מפלך ארץ קטן (Hundred) בשם Konga . היא החליטה לכנס את נשות פלך מגוריה ואת נשות הפלכים השכנים (Albo, Kinnevald, Norrvidinge וגם Uppvidinge) כדי להגן על האדמות מפני הפולשים ושיגרה אליהן שדר חרום (חצים בוערים) כאות להתכנסות לקרב. צבא הנשים התכנס במישור Brávellir אשר במזרח Götaland (Östergötland)[7].

הנשים ניגשו אל הפולשים וספרו להם כמה התרשמו מהגברים הדנים. הן הזמינו אותם למשתה שבו הוגשו מטעמים ושתיה וכאשר בתום הערב נפלו הפולשים הלומי יין ועייפים על מיטותיהם ונרדמו הרגו אותם הנשים בגרזנים ובמוטות עץ. מסופר כי אף לוחם דני לא נותר בחיים.

כאשר שב המלך אלה ממסע מלחמתו, ולמד את אשר ארע לבני עמו שנותרו בעורף בעת שנלחם בצפון, העניק זכויות חדשות לנשים. הן זכו מעתה לרשת את אבותיהן ואת בעליהן, כמו האחים הזכרים והגיסים, שווה בשווה, הותר להן לענוד חגורה סביב מותניהן כסמל ואות להיותן דרוכות ונכונות תמיד לקרב, הותר להן לתופף על תופים בזמן של טכס נישואים, ועוד זכויות נוספו דומות. חמשת הפלכים שנשותיהם נטלו חלק פעיל במעשה אוחדו לנפה אחת, היא Värend, שמשמעו "הגנה", והאזור שבו נערך הקרב נקרא על שם בלנדה: Bländinge.

נשות Småland, Hugo Hamilton, 1830

הערות:

[1] על הוולקריות ר' לעיל

[2] סאגה (בנורדית עתיקה: סיפור): סיפור או יצירה שירית אפית המגוללת סיפור (נרטיבית) המגוללים את הרפתקאותיו של גיבור קדום, או קבוצה (בית אב או תושבים מקום גיאוגרפי מוגדר); זה סיפורן של המשפחות שיישבו את איסלנד וצאצאיהן. סַאגוֹת נכתבו בארצות הצפון, בעיקר בנורבגיה ובאיסלנד של המאות 12-15 לספירה המקובלת והתבססו במידה רבה על מסורת ארוכה של סיפורי מורשת שהועברו בעל פה מדור לדור.

[3] הניבלונגים ("Nibelungenlied") הוא אפוס גרמאני, המבוסס על מיתוסים קדומים, המספר על מאבקיו של הגיבור הגרמני המושלם זיגפריד, רציחתו ונקמתה האכזרית של אלמנתו קרימהילדה. השם נגזר כנראה משם המשפחה המלכותית של השבטים הגרמאנים במזרח, הבורגונדינים (Burgundians ) שהתיישבו המאה החמישית לספירה המקובלת באזור Worms שבגרמניה. (אף כי על פי המלחין ריכרד וואגנר, כפי שמובא באופרה "טבעת הניבלונגים", זה שם של גמד מיתי או מין של גמדים מיתיים, מלשון Nybling ). האפוס נזכר במאה העשירית לספירה המקובלת בשיר הגרמאני הכתוב לטינית Waltharius המספר את קורותיו של הגיבור Walter of Aquitaine, המלך האגדתי של הויזיגותים, וכן במיתוסים של עממי הצפון.

ר' גם: http://ppk.home.xs4all.nl/nibelung/

[4] והיא גם מתוארת כוולקירה בגרסא האיסלאנדית של המיתוס

[5] Gunnar בגרסא הגרמאנית; גונתר,.

[6] המונח וויקינג בשפה עמי הצפון הקדומה משמעו ספן לוחם המגיע עד אדמות יעדו, עורך מתקפת פתע מהירה, בוזז ושודד (וגם הורג ופוגע באוכלוסיה) ואז שב למכורתו. זאת לעומת אותם ספנים שיצאו כדי להקים תחנות מסחר ואף התישבו ונטמעו בקרב האוכלוסיה המקומית.

[7] על פי המסורת של מחוז Smålandish נמצא מישור זה בנפת Värend ולא במזרח Götaland.