ימאיות: נשים על סיפוני אניות הצי או ציי הסוחר: העת החדשה

שלא כמו שודדות הים, אשר הצטרפו לצוותי ספינות כנשים, אלא אם התכוונו להתסיר את מינן, מי שביקשה להתטרף למי, לחילות הנחתים או ציי הסוחר, הייתה חייבת להתחזות לגבר. נשים שהפליגו עם בני משפחתן, וגילו תושייה ויכולת להשיט ספינות ולנווטן, לא יכלו לעשות זאת מבלי תמיכת האח, האב או הבעל לצידן, באופן עצמאי.

הידועה בנשים שעלו על סיפון אוניה בבגדי גבר היא חנה סנל[1], שהעלתה על הכתב, כמו כמה מעמיתותיה, את הקורות אותה[2]. היא נולדה בשנת 1723 לבעל חנות קטנה בווסטר שבאנגליה. סבה היה קברניט בצי הבריטי, שנטל חלק בקרבות לכיבוש דנקירק וקרב בלנהיים שבבווריה, שנערכו בימי מלחמת הירושה הספרדית (1701-1714), שניפ מהקרבות המכריעים והחשובים של מלחמה זו. חנה הייתה אחת מתשעה ילדים, אשר למעט אחת, גדלו כולם להיות חיילים, מלחים או נישאו לכאלה. מסופר כי כבר כילדה שיחקה במשחקי לחימה עם ששת אחיה. היא ארגנה פלוגת לוחמים בקרב בני גילה ומינתה עצמה למפקדת והחבורה "הפלוגה של האמזונה הצעירה סנל" צעדה בגאון ברחובות העיר. לאחר מות הוריה עברה חנה ללונדון כדי להתגורר שם עם אחותה וגיסה הנגר, ג'יימס גריי. בהיותה בת 21 נישאה לספן הולנדי בשם ג'יימס סאמס אר נטשה כשהיא החודש השביעי להריונה. לאחר שתיוקה מת יצאה חנה בעקבות בעלה למצאו, כשהיא משתמשת בשמו של גיסה, ולבושה בבגדיו. היא גם סיפרה כי התגייסה לצבא בשם גיסה אך ערקה כמעט מייד, עשתה את דרכה לדרום אנגליה, לפורתסמות, שם התגייסה לצי הסוחר והוצבה על סיפונה של "הברבור", ספינת קרב שתפקידה היה להגן על אניות המסחר, אשר שוגרה להודו עם ציו של אדמירל בוסקוון. שם נשלחה להילחם על היבשה, בכוחות הצרפתיים בפונדיצ'רי. בקרבות אלה נפצעה מספר פעמים, וקליע אחד חדר לאזור המפשעה שלה, אותו הוציאה בכוחות עצמה וחבשה את עצמה, בעזרת אחות הודית, כדי שלא תיחשף ויתגלה כי היא אישה. כששבו אליה כוחותיה נשלחה כמלח פשוט לספינה "הטטרי" ומשם עברה לסיפונה של "אלת'אם" כלוחם ויצאה עם צוותה לבומבי. כך חלפו ארבע שנם בהם חייתה כגבר, עד שובה לבית אחותה בלונדון, ושם הסירה את תחפושתה ונצלה את הרפתקאותיה הנועזות כשמכרה את סיפורה למוציא לאור רוברט ווקר אשר העלה אותן על הכתב ופרסמן, שכן היא עצמה לא ידעה קרוא וכתוב במידה מספקת כדי לעשות זאת. היא גם ערכה תמרוני צבא לפני קהל צופים והפכה לדמות מפורסמת. אז הגישה בקשה לקבל קצבה של חייל שנפצע בקרב וקיבלה כזו. עתה גם גילתה כי בעלה שנטשה הוצא להורג בעוון רצח, וכך, הייתה חופשייה להינשא שנית. כשנפטר בעלה השני, נישאה בשלישית וילדה בן. היא התפרנסה מהקצבה שקיבלה ממשרד הצי ומרוכלות רחוב ונפטרה בשיבה טובה, בגיל 86 שנים, כנראה מסיבוכים כתוצאה ממחלת העגבת, בשנת 1792.

חנה סנל

החיבור שבו תוארו קורותיה כמלח לוחם "האישה החיילת: החיים המפתיעים וההרפתקאות של חנה סנל[3]" ראה אור בשנת 1750. תכן כי חלק מהתיאורים מוגזמים ואפילו בדויים אך עיקרי הדברים אמינים, ובמיוחד יש לציין את תיאור המצור על פונדיצ'רי, מנקודת מבט של לוחם פשוט. סיפורים על נשים הלובשות בגדי גבר ויוצאות לקרב או עולות על סיפון ספינות קרב היו אהובים בקרב קהל הקוראים האנגלי, ובמיוחד בני המעמדות הנמוכים. סיפורים כאלה הפכו לבלדות ושירי עם והושרו ברחובות הערים ובכפרים. עתה כספר היגיע גם לבתי המעמדות הגבוהים, הן כסיפורה של אישה אחת מיוחדת והן כרעיון מופשט.

חנה סנל במדים, מבצעת תרגילי לוחמה, איור לספר המתאר את קורותיה

בדרך כלל גיבורת סיפור כזה, כמו פולי אוליבר, מתוארת כמישהי המבקשת את אהובה או להינשא בכלל, והיא בורחת מביתה ועולה על סיפון ספינה או מתגייסת לצבא. זוהי הנוסחה המקובלת של רוב שירי העם האלה, ונוסחה זו הבטיחה כי דפי השיר המודפס ומכרו ברחובות. למען האמת מי שכתב את השירים האלה, כמו גם את הרפתקאותיה של חנה סנל, היו גברים והם לא העלו על דעתם סיבה אחרת לכך שנערה תעזוב את ביתה ותתגייס לצבא או לצי. נערים לעומת זאת, שחרו הרפתקאות מטבעם: מובן לקורא בן התקופה מדוע גיבור הסיפור "רובינזון קרוזו"[4] למשל, נער נבון ובן למשפחה אמידה, עוזב את בית אביו ומצטרף לצוות של ספינת מסחר, למרות תחנוני אביו הנרגשים, אשר גם מסביר לו את הנימוקים ההגיוניים מדוע עליו להישאר בביתו, כל זאת בשל יצר נדודים שתקף אותו[5]; או אהבתו של למואל גוליבר[6] למסעות כדרך חיים, מסעות שהביאו עליו כמעט את חורבנו, והם מאפשרי למחבר לכתוב סטירה חריפה ונוקבת על התנהלות בני האדם והמעצמות בימיו, שראתה אור בשנת 1725. אולם עצם השאיפה להרפתקאות שעליה מספרים שני גברים אלה, ואשר כמעט הביאה לכיליונם, מובנת וזוכה לכבוד הקוראים והמחבר כאחד. הסכנות האורבות להרפתקן, אלה שהביאו את גוליבר את ממלכת ליליפוט, ואת רובינסון, אל האי הבודד, הנם חלק מהמשיכה של חיי הספן, החייל או הנודד בדרכים.

אבל השאלה הזו, מדוע תרצה נערה לעזוב את בית הוריה, לגזור את שערה, ללבוש בגדי גבר, ולצאת להרפתקה שסופה מי ישורנו הינה שאלה ראויה: האם השאיפה הזו מונעת על ידי הרצון למצוא אוצרות ולהתעשר, כמו שהובטח לספנים שהצטרפו אל מגלי העולם החדש? או להיות, כמותם, חלק מתהליך גדול, חלק ממטרה אדירה שכך ניתן לתרום לה? האם הרצון למצוא מקום מגורים ומזון, מידי יום ביומו, דבר שלא תמיד יכול היה בן למשפחה ענייה לייחל לו? האם הרצון לחיות עם רעים לנשק ולחלוק עמם חוויות? האם אהבת ההרפתקאות לשמה היא שהניעה נערות (וגם נערים) כאלה? הרצון לסוע, לטייל, לראות את העולם? ואולי באמת לפגוש את הגבר או האישה עמם יבנו את חייהם? במציאות החברתית של המאה ה 18 חיו רוב האנשים מהיד לפה, ללא תמיכת בעל (וגם אישה) קשה היה לרוב הנערים והנערות, בעיר ובכפר, להתקיים, ללא תמיכת בן זוג ובני המשפחה. במציאות הזו אין פלא שבלדות על נערות שקמו ועשו מעשה כה מפתיע משכו את הלב, כמו גם הסיפורים על נערים שנטשו את בית הוריהם ויצאו לגלות את העולם. מעשים שאת הדיהם מוצאים בספרות של שלהי המאה ה 19, המתארת תקופה זו, כמו סיפורו של הנער ג'ים הוקינס, בנה של בעלת הפונדק שמצא את עצמו תר אחר אוצר שודדי ים אבוד במימי הקריביים[7]. במציאות כזו אין תמה, גם כן, שנערה קמה יום אחד, לבשה בגדי גבר ועלתה על סיפון ספינת מסחר או מלחמה. יתכן כי התסכול ווסר האמון בסביבה הקרובה היה אחד הגורמים שהביאו נערות לעזוב את בתיהן בכלל, ועד ימינו, ולהתחזות לגברים, כדי לחיות חיים נוחים יותר, בחברה שבה הוצרו צעדי הנשים.

במחצית המאה השמונה עשרה התברר כי המלח ארתור דגלס היה אישה, אשר שמה לא ידוע. היא שרתה כמלח על ספינת המלחמה של הצי הבריטי " Resolution" מספר חודשים בשנת 1757, ותוארה כ"עלם כבן 19 ששנים שגבהו כחמישה רגל". זו הספינה, כך עולה מהרישומים של הצי, ששטה באזור טהיטי והגנה על האינטרסים של ספינות המסחר של הממלכה הבריטית, ולאחר מכן אף הייתה חלק של הצי של קפיטן קוק בדרכו להוואי (1772).

בין השנים 1759-1771 שרתה מרי לייסי כספן – נגר[8] בשם וויליאם צ'נדלר. היא זכתה בקצבה ממפקדת הצי הבריטי כנגר ימי, שכן עמדה במבחנים רשמיים לדרגה זו. לימים סיפרה כי ברחה מביתה בהיותה בת 19 שנים, בשנת 1759, ועבדה, עד שנת 1763 כנער משרת עבור נגר ספינות של הצי, בשם וויליאם צ'נדלר. אז החלה ללמוד את המלאכה כשוליה ובשנת 1770 נבחנה ועמדה בבחינות בהצלחה. כעבור זמן קצר נאלצה להפסיק את עבודתה בשל דלקת מפרקים, והיא עתרה בבקשה לקצבה בשמה האמיתי, וקיבלה אותה. שנה מאוחר יותר נישאה לנגר – ספן, והזוג התגורר בקנט. בשנת 1703 פרסמה את החיבור "זיכרונותיה של נגרית – ספנית" ובה בשנה גם ילדה את בנה הבכור, הראשון מבין שבעה. בשנת 1775 עתרה בשם בעלה שהיה נגר ספן במשך 15 שנה וביקשה עבורו תפקיד רפד במספנות הצי, אך בקשתה נדחתה. היא נפטרה בשנת 1801.

בין השנים 1756-1761 שרתה חנה וויטנג, אירית במוצאה, כלוחמת בחיל הנחתים המלכותי הבריטי, כשהיא מתחזה לגבר. עם שחרורה נרשם כי היא שרתה "בעוז וגבורה". אישה נוספת ששרתה בשנים אלה בחיל הנחתים המלכותי ידועה רק בשם שבו התגייסה, וויליאם פרות'רו.

וויליאם בראון[9] הוא השם שבו השתמשה אישה ממוצא אפריקאי, כשהתגייסה, כגבר, לצי המלכותי הבריטי, ושרתה על סיפונה של הספינה "המלכה שרלוט". אך שמה האמיתי לא ידוע. אין כל ספק כי אכן הייתה ספנית כזו, אולם החוקרים אינם בטוחים כמה זמן שרתה. על פי גרסא אחת שרתה זמן קצר, בשנת 1815, ושוחררה מפני ש"התברר כי היא אישה" עוד מפורט בתיאור זה כי כמלח לא השיג וויליאם הישגים של ממש ותארו היה הנמוך ביותר שבין חברי צוות ספיה (lansdman). אולם על פי גרסא אחרת, וכך התפרסם בעיתון "תיימז" בספטמבר של שנת 1815, היה זה שירות בן עשר שנים, וויליאם בראון עמד בכל הדרישות להיות ימאי כשיר (able) וכל הקצינים היו שבעי רצון מביצועיו, עד כי מונה לקצין סיפון; אכן, בשנת 1815 התגלה כי הוא אישה, אולם היא התגייסה כבר בשנת 1804, ועוד מסופר כי: "היא נאה, בנויה היטב, גובהה חמש רגליים וארבעה אינצ'ים, בעלת כוח סביר ופעילה מאד, תווי פניה נאים למדי עבור אדם שחור עור, ונראה כי היא כבת עשרים ושש שנים... בכל מנהגה דומה היא למלח אנגלי, והיא שותה את ה"גרוג" עם עמיתיה הימאים בשמחה רבה. היא ספרה כי היא אישה נשואה, אשר ברחה לים שכן רבה עם בעלה". עם זאת ברישומי הספינה "הנסיכה שרלוט" היה רק וויליאם בראון אחד ששולמה לו משכורת בקיץ של שנת 1815, הוא איש סקוטי בן 32 שנים. עם זאת מצוין שם כי בחודש מאי של שנת 1815 הצטרף לצוות הספינה צעיר בן 21 שנים מגרנדה, בדרגת landsman, אך הוא שוחרר חודש ימים אחר כך מפני שהתברר כי הוא אישה. אין תיעוד על אף אחד נוסף בשם זה. אך גם אם שרת וויליאם חודש ימים בלבד, הוא עדיין הימאי שחור העור הראשון ששרת בצי המלכותי הבריטי, ויתרה מזאת, האישה שחורת העור הראשונה ששרתה בצי המלכותי הבריטי.

מרי אן פטן[10], הייתה האישה הראשונה שפיקדה על ספינת משא של ארצות הברית, ועל שמה קרוי בית החולים של צי המסחרי של ארה"ב. היא הייתה אשתו של קברניט, ובעת שהפליגה עמו בשנת 1855, ארע ניסיון של מרד ימי, שנכשל. בעוד בעלה פצוע, היא הצליחה לנווט את הספינה ולהשיטה לנמל מבטחים בעודה הרה. היא גם נטלה את האחריות של קצין ראשון בהפלגה זו שכן הקצין המכהן הודח על ידי בעלה. ועוד מסופר כי במהלך ההפלגה סעדה את בעלה הפצוע והצילה את חייו. חברת הביטוח שביטחה את הספינה הכירה בתרומתה להצלת הספינה והסחורות שעליה והעניקה לה בשנת 1857 אלף דולר ובתשובתה אליהם ענתה כי "בצעה רק את המצופה מרעייה ואת חובותיה הפשוטים של הרעייה."

הקברניט פטן נפטר ביולי של שנת 1857, כשנתיים לאחר אותו מסע, ורעייתו קיבלה סכום נוסף של 1399 דולרים לסייע לה, מקרן שהוקמה על ידי היומון של בוסטון, ה"Courier".

אליזבת (בסי) הול (1849-1935) הייתה ספנית בת הכפר גרנוויל פרי אשר בנובה סקוטיה, במזרח קנדה. היא שטה כנערה, בתמיכת אביה הקברניט ובני משפחתה, ומעולם לא הסתירה את מינה. להכרה מיוחדת זכתה כאשר בשנת 1870 הובילה ספינה מפלורידה לנמל ליברפול באנגליה, בים סוער, כאשר לרשותה צוות מצומצם בן שישה מלחים, בעוד אביה הקברניט והקצין הראשון שלו חולים בתאיהם. אך למרות יושרה ויכולותיה לא יכלה להתמיד השיט כראוי לידיעותיה, שכן נבצר מנשים בימיהם להשיג מעמד רשמי של קצין ובוודאי של קברניט על סיפונה של ספינת מסחר או כל ספינה שהיא. על כן סיפורה שופך אור על הצורך של נערות להתחזות לגברים צעירים כדי לזכות במעמד לו הן שאפו ואשר היו ראויות לו.

אליזבת נולדה בשנת 1848 בגרנוויל פרי לאביה, הקברניט ולאמה, שמשפחתה נודעה כבוני ספינות וקברניטים באזור אנאפוליס שבנובה סקוטיה. בסי, כפי שקראו לה כולם, החלה לשוט בגיל 17 שנים, והצטרפה אל אביה להפלגות לעומק הים בכלי השיט של משפחתה. היא התעניינה במיוחד בניווט, ואביה לימד אותה לנווט על פי גרמי השמים וניהול ספינה, והיא גם עזרה לו בתכנון תוואי השיט של מסעותיהם.

בשנת 1870 הגיעו בסי ואביה שעשו את דרכם מליוורפול לנמל ניו אולינס על סיפונה של ספינת משא בת 1444 טון בשם "רות'סיי" להעמיס עליה מטען של כותנה. אולם המטע התעכב למעלה מחודשיים בשל בעיות מימון של בעל הספינה. משום כך עזבו את הספינה רבים מאנשי הצוות שהצטרפו לצוותי ספינות אחרות. כדי שלא להתעכב יותר ובשל בזבוז המשאבים שכבר נגרם, החליט הקברניט, אביה של בסי, למרות הסיכון הכרוך בכך, להפליג עם צוות מצומצם. הוא עזב את ניו אורלינס כשעל הספינה שישה מלחים, קצין ראשי[11], טבח, נגר בר בימים ובסי.

ארבעה ימים לאחר שיצאו לדרך חלה הקצין הראשי באבעבועות, ולפיכך הושם בתאו, בהסגר, אך מצבו נשמר בסוד על ידי הקברניט כדי שלא לגרום לחרדה בקרב הצוות המצומצם. אך בחלוף זמן קצר חלה גם הוא, ממש כאשר הספינה חלפה על פני חוד חצי האי של פלורידה ונתקלה בפרצי רוח עזים כאשר נכנסה לנתיב זרם הגולף. בידי הקברניט עלה, בשארית כוחותיו, להורות לצוות על הפחתת מספר המפרשים והורדת המפרשים העליונים, כך שהספינה תשוט עם מפרשים המתאימים לשיט בסופות[12] והוא התמוטט ונלקח לתאו. עתה הורה לבתו ליטול את הפיקוד על הספינה, כשלצדה ישמש הנגר כקצין ראשון.

אחד מאנשי הצוות פנה אל בסי כנציג ואמר לה כי הצוות יודע עתה על התפרצות המגפה, ושאל אם תוכל להובילם לאנגליה. היא השיבה בחיוב, ערכה מפגש בחדר הצוות המרכזי והצוות הביע את תמיכתו בצעירה בת העשרים, ואף כי נדונה האפשרות לשוב לניו אורלינס או לשנות את מסלול ולעשות את הדרך לקנדה, החליטה בסי להמשיך לאנגליה. בימים הבאים התעצמו הרוחות ופרצה סופה. בסי ניווטה על ידי חישוב הדרך על פי המיקום בו היו בכל יום והערכת המהירות שבה התקדמו, ועמדה על גשר הספינה במשמרות ארוכות, משמונה בערב ועד שתיים בבוקר, לאחר מספר ימים התבהרו השמים והיא יכלה לאתר את מקומם המדויק בעזרת סקסטנט, וגילתה כי הם נמצאים בקצה החוד של אזור "החופים הארוכים של ניופאונדלנד" בקנדה, כך שהיה ביכולתה לתקן את המסלול לכיוון ליברפול. היא התמודדה עם רוחות מנוגדות אך מפני שהצוות היה מצומצם לא עלה בידה לפרוש מפרשים נוספים. עם זאת היא הובילה את הספינה בבטחה אל הים האירי, שם הצטרף לספיה נווט שהובילהּ לליברפול, לשם הגיעו כחודש לאחר שיצאו לדרך, ובדיוק בזמן שבו החלו הקברניט והקצין הראשי להתאושש ממחלתם.

בסי ירדה לחוף לתשואות צוות הספינה ואנשי חברת הביטוח המאושרים, אשר סברו כי היא אבדה על מטענה. אולם מכיוון שהבעלים סרב להודיע ברבים על התפרצות המגפה, פן יוחלו על הספינה כללי ההסגר הנדרשים, כדי שלא להפסיד כספים, לא זכתה בהכרה ובהוקרה שלהן הייתה ראויה, שכן סיפור המעשה לא פורסם ברבים. עם זאת הוא נפוץ בקרב הספנים ואנשי ספנות בכלל, ואלה הפיצו את יכולותיה כישוריה והישגיה.

בסי המשיכה לשוט עם אביה שנה נוספת ואת מסעה האחרון ערכה לאיי פוקלנד שבדרום האוקיאנוס האטלנטי, בהיותה בת 21 שנים. למרות התעניינותה הרבה בשיט ובניווט, הידע והניסיון שרכשה, לא ניתן לה, מהיותה אישה, לקבל מעמד של קברניט או קצין[13]. היא נישאה לבן דוד מדרגה שנייה, והתיישבה בכפר הולדתה שם גידלה את ארבעת ילדיה. אך אהבתה לים לא שככה וביום הולדתה השמונים הפתיעה את אחד ממבקריה, קצין צי, בידע הרב שגילתה במקומות בהם ניצבים מגדלי אור, בפרישת הכפים באזור מגוריה, ולאורך חופי צפון אמריקה, ובמשטר הזרמים באוקיאנוס האטלנטי. היא נפטרה בשנת 1930, ליד הבית בו נולדה הקרוי היום "ביתה של העלמה המפליגה על פני הימים"

אלייזה ת'ורולד הצליחה לקבל רישיון של קברניט ספינת גרר במפרץ סן פרנסיסקו, בשנת 1897. על כוונתה להשיג רישיון דווח ב 30 לחוש יוני של שנת 1897 ביומון "הקריאה של סן פרנסיסקו" בכותרת: "היא תהיה קברניטה".

אלייזה המשיכה להפעיל את ספינת הגרר בת ארבעים הרגל (כ 13 מ') של בעלה הקברניט, במימי מפרץ סן פרנסיסקו, לאחר שהוא נפטר מהרעלת דם בשנת 1893. אך למרות יכולותיה, ולמרות שהשכילה לבצע את תפקידה, נדרשה להעמיד על הסיפון קברניט ספינות גרר מורשה. בשנת 1897 הגישה בקשה לקבלת רישיון שכן כאלמנה ואם לחמישה ילדים לא יכלה עוד להשכיר את הספינה או לשלם לקברניט מורשה, ויתכן כי נסיבות חייה המיוחדות ותמיכת דעת הקהל לה זכתה, סייעו לה לקבל את הרישיון.

רישיון קברניט ספינות גרר של אלייזה ת'ורולד

נסיבות החיים וכורח המציאות, וגם נטייה ורצון, הביאו נשים למקצועות ומשלחי יד שונים ומגוונים. בעתות הצורך, כמו בעת מלחמה או לאחר אסון נקרו לנשים הזדמנויות לעסוק במשלחי יד שהיו בידי הגברים ואלה הגנו על זכותם הבלעדית לעסוק בהם בחירוף נפש. אולם את הישגיי הנשים בכלל, ובכל הקשור לשיט על פני הימים בפרט, לא ניתן להסתיר, כשם שלא ניתן להסתיר את הישגיהם של הגברים פורצי הדרך, בכל תחום ונושא.

הספנית המשוטטת על פני הימים: בלדה מהמאה ה 19 לספירה המקובלת[14]

הבלדה על הספנית המשוטטת על פני הים כאחת מצוות הספינה מספרת על נערה שאהובה גויס בכפיה לצי ונהרג בקרב. אז לבשה בגדי נער והתגייסה לצי ואף הפליאה עשות וזכתה לחיבתם של שאר המלחים ולהערכתם. אך אויה, היא בזה לסכנה ונענתה לאתגרים שהציבו לה שאר המלחים, ומשום כך מעדה באחד הימים כשטיפסה על סולם חבלים של אחד התרנים, נפלה ומתה. רק לאחר מותה התברר לעמיתיה כי היא למעשה נערה.

Come all young people far and near,

And listen to my ditty,

At Gravesend lived a maiden fair,

Who was both young and pretty.

Her lover he was press'd away,

and drowned in a foreign sea,

which caus'd this maiden to say,

I'll be a Female Sailor.

This maid she was resolv'd to go

Across the foaming ocean,

She was resolv'd to let them know

How she could gain promotion.

With jacket blue and trowsers white,

Just like a sailor neat and tight

The sea it was the heart's delight

of the rambling Female Sailor . . .

From stem to stern she'd boldly go,

She brav'd all dangers, fear'd no foe,

But soon you'll hear the overthrow

Of the Rambling Female Sailor.

This maiden gay did a wager lay,

She would go aloft with any,

And up aloft she straight did go,

Where times she had been many.

This maiden bold--ah, sad to tell,

She missed her hold and down she fell,

And calmly bid this world farewell!

Did the Rambling Female Sailor.

This maiden gay did fade away

Just like a drooping willow,

Which made the sailors for to say

Farewell, young faithful Willy.

When her snow-whitebreast in sight

became, She prov'd to be a female frame,

And Rebecca Young it was the name

Of the Rambling Female Sailor . . .

On the river Thames she was known full well,

Few sailors could with her excel

One tear let fall as the fate you tell,

Of the Rambling Female Sailor

מלח וסוחר ימי על תרני הספינה " pallas", ציור של Gabriel Bray , 1775

תרגום

התקבצו ובואו נא, הצעירים, מקרוב ומרחוק,

והקשיבו לשירי,

בעיר גרייבסנד התגוררה עלמה נאווה,

צעירה היתה ויפת תאר.

אהובה גויס בכפיה

וטבע בים זר,

דבר אשר הביאה לאמר

"אהיה לספנית[15]".

עלמה זו הייתה נחושה בדעתה,

להפליג על פני אוקיאנוס שוצף,

ונחושה בדעתה לפרסם ברבים

כי היא ראויה לקידום בדרגה.

עם מעיל כחול ומכנסיים לבנים

ממש כספן, ערוך למסדר,

היה הים לה לשעשוע מענג,

היא הספנית הנודדת...

וכך ממקום למקום בעוז נדדה,

באומץ עמדה מול הסכנות, ולא יראה מאויב,

אך מיד תשמעו, על נפילתה

של הספנית הנודדת.

העלמה רבת הגיל ממש הימרה,

כי תוכל לטפס מעלה, גבוה[16].

ואכן מעלה עלתה טיפסה

פעמים רבות.

והעלמה הגיבורה, הו, כמה מעציב לספר,

החטיאה את מקום האחיזה, ונפלה,

ובשלווה, נפרדה הספנית הנודדת

מהעולם!!!

העלמה העליזה כך חלפה מהעולם,

כמו ערבה, צנחה.

והספנים לפיכך כולם אמרו

לך לשלום, ווילי הצעיר והנאמן.

אך כאשר נגלה חזה הלבן כבהט,

התברר כי אישה היא,

וכי שמה של הספנית הנודדת

היה רבקה יאנג...

והיא ידועה היטב על פני נהר התמזה,

מעטים הספנים שעלו עליה ביכולתם,

תנו לדמעה ולו אחת לזלוג בספרכם על גורלה

של הספנית הנודדת.

מעילון קצר ומכנסיים לבנים[17] : שיר עם אנגלי[18]

שיר העם הזה הושר על ידי זמר העם האנגלי אלברט לנקסטר לויד אך מקורו איננו ידוע. מהשיר עולים שני נושאים: האחד הוא שנער ספן הנראה נשי ועדין משך את לב הגברים סביבו ממש כמו היה נערה ונור בינו לבין גברים אלה, ששרתו עמו, מתח מיני. שנית, מתוארת בו נערה עזת מצח, היודעת איך לענות לקצין הבכיר ממנה, לשמור על עצמה וגם לתור אחר מבוקשה. למרות שהשיר איננו מספר מדוע יצאה לים ובחרה בחיי ספן, ולמרות שעולה ממנו כי ככל נערה היא מבקשת למצוא אהבה, הרי שמתברר כי נערה זו לא תסתפק בקשר עם מישהו שאיננו לרוחה, ותמשך את חיפושיה.

מימין: מלח אנגלי, 1799, קריקטורה של ג'ון קוטמן, (1782-1842) ; משמאל: צוער המזחיק בידו סקסטנט, קריקטורה של תומס רולנדסון, (1756-1827)

Short Jacket and white trousers this young girl she put on

And like a gallant seaman bold went rambling through the down

She did engage with our Captain Blair a sailor for to be

And it's all for to seek her own true love far across the raging sea.

One night as she sat drowsing, she was ready for her bed

The captain heaved a sigh and said, Oh I wish you were a maid

Your cherry cheeks and ruby lips, they have beguilèd me

And I've often wished with all my heart my sweetheart you could be.

Oh hold your tongue dear captain, such talk is all in vain

And if our shipmates came to know, they would make sport and game

But when that we do go ashore some pretty girls we'll find

To ramble along with us brave lads, since you're that way inclined.

It's about a few days after, we docked in Baltimore

This maid appeared in her petticoats, which made our captain roar

She said, A sailor I have been at sea but a maid I'm going ashore

And you missed your chance dear captain so adieu forever more.

תרגום

מעילון קצר ומכנסיים לבנים, לבשה נערה זו,

וכספן עז ואמיץ, יצאה לנדוד דרך השדות,

כדי להיות מלח נרשמה אצל קברניטנו, רב החובל בלייר,

וכל זאת למען מצוא את אהבת האמת שלה, לשם כך יצאה למרחקים, מעבר לים הסוער.

לילה אחד, כישבה לה מנומנמת, מוכנה לעלות על מיטתה,

נאנח הקברניט ואמר: הלוואי והיית נערה,

לחייך האדומות כדובדבנים, שפתיך כאבן האודם (רובי), כל אלה מתעתעים בי

ולעתים רבות בכל לבי ייחלתי כי תהיה אהבתי.[19]

"הו, נצור את לשונך, קברניטי היקר, דבריך לריק הם,

כן אם ידעו על כך עמיתינו הספנים הרי ילעגו לך על כך,

אך כשנרד אל החוף, נמצא נערות יפות

לשוטט עמנו, הנערים הנודדים על פני הים, שהרי בנדודים חשקה נפשך"[20].

ובחלוף ימים מעט, כעגנו הם בבולטימור,

הופיעה הנערה לבושה בשמלניתה התחתית, והקברניט שלנו פרץ בשאגה,

היא אמרה: "מלח הייתי על הים, אך כנערה ארד לחוף,

ואתה קברניט יקר, החמצת את ההזדמנות שלך, ועל כן, אומר לך להתראות לעד"!

בשירו ההיתולי של ו. ס. גילברט (1836-1911) מחבר התמלילים של אופרות קומית רבות[21], "סיפורה של אשת ספינת העץ[22] (The Bumboat Woman's Story)[23], הגיבורה לובשת בגדי גבר כדי להצטרף לצוות של ספינת מלחמה בפיקודו של סגן יפה תואר בשם Belaye אשר דבק בו לבה לאהבה. כאשר הסגן שב מחופשה עם אשתו אותה אך נשא לאישה, מתברר כי כל המלחים על סיפון הספינה שבפיקודו הן נשים שלבשו בגדי גברים מאותה סיבה. שיר היתולי זה אמנם רומז כי המלחים שעל סיפון הספינה אינם כמלחים רגילים: הם אינם מקללים ונוטים לחוש ברע במזג אויר גרוע או למשמע קולות ירי, אך יש בו משום הכרה ברעיון כי נשים מסוגלות לבצע מעשה נועז להשגת מטרותיהן, והאהבה איננה נושא לבדיחות הדעת.

מימין ספינת עץ (Bumboat) מלווה את ספינת הנוסעים הבריטית Jervis Bay השטה במימי תעלת סואץ בעת שהספינה הגיעה לפורט סעיד. (הספינה ירדה למצולות בשנת 1940) ; משמאל: ספינות עץ עושות דרכן לשוק הצף של בנגקוק

הערות:

[1] אתר המוקדש לחנה סנל סרטון המתאר את קורותיה

[2] ר':

The Lady Tars: The Autobiographies of Hannah Snell, Mary Lacy and Mary Anne Talbot, with a Forward by Tom Grundner. Fireship Press, 2008.

JANE TARS: The Women of the Royal navy

הכינוי "טאר" (tar זפת) ניתן למלח, ימאי פשוט, על שם הזפת שבה השתמשו אז כדי למלא את הרווחים והסדקים שבין לוחות עץ שמהן נבנתה הספינה.

וגם:

David Cordingly, Women Sailors and Sailors' Women: An Untold Maritime History, 2001

[3] The Female Soldier or The Surprising Life and Adventures of Hannah Snell

החיבור בפרויקט גוטנברג

[4] הסיפור ראה אור בשנת 1719, הרפתקאות רובינזון קרוזו בפרויקט גוטנברג קריאה בספר

[5] ר' תרגום הפרק הראשון לעברית, בו מובאים הדברים האלה. (הוצאת כרמל)

[6] סיפורי גוליבר בפרויקט גוטנברג

[7] הסיפור בהוצאה המאוירת משנת 1911 הסיפור בהוצאה המאוירת של שנת 1915 הסיפור בהוצאה מוערת משנת 1909 קריאה בספר

[8] נגרים על הסיפון תיקנו את הספינה עשוית העץ במהלך השיט והכינו כלים שונים לפי הצורך.

[9] ר' גם

[10] ר' גם

[11] first mate: דרגת הקצין הבכירה ביותר על ספינה, מתחת לקברניט.

[12] שיט עם מספר מינימאלי של מפרשים תחתיים בלבד העשויים בד חזק יותר מאלה המשמשים לשיט במזג אוויר נוח.

[13] רק בשנת 1938 הצליחה מולי קול הקנדית, מאלמה, ניו ברנסוויק, להיות לקברניטה הראשונה בצפון אמריקה.

[14] על פי עותק של הבלדה שנדפסה בעיר ניוקסל, אנגליה בשנת 1830 לספירה המקובלת

[15] במקור: אישה – ספן או אישה מלח, אפילו נקבה – מלח בניגוד לזכר. (female sailor).

[16] על התרנים

[17] מדי מלח

[18] ביצוע השיר על ידי אלברט לנקסטר לויד ר' גם

[19] אהובי או אהובתי. בחלק מהגרסאות גם "my love"

[20] מילולית: לכך, (לחיי ספן השט על הימים), נוטה אתה.

[21] את הלחנים חיבר המלחין ארתור סאליבן והשניים נודעו כצמד פורה ורב הצלחה.

[22] במקור: Bumboat : מהולנדית: סירת קנו (boomschuit) בתוספת המילה סירה באנגלית (boat). כלי שיט קטן עשוי עץ; במקור, במזרח הרחוק מבמבוק, שבאמצעותו מעבירים סחורה וצידה לספינות שעוגנות רחוק מהנמל.

[23] מילות השיר