מעשייה היא סיפור עם שבו מוטיבים רבים החורגים מההתנסות היומיומית, ומוטיבים על-טבעיים שאינם ניתנים לאישור אמפירי, בין היתר דמויות כגון פיות, גובלינים, אלפים, טרולים, ענקים, חיות מדברות ובדרך כלל אף כישופים ומעשי קסמים. בתרבויות שבהן שדים ומכשפות נתפסים כיצורים אמיתיים, עשויים סיפורי המעשיות להתמזג לתוך סיפורי אגדה שבהן תוכן הסיפור נתפס על ידי המספר והמאזין כבעל משמעות היסטורית. אולם, שלא כמו אגדות ושירה אפית, המעשיות בדרך כלל אינן מכילות יותר מאשר התייחסות שטחית לדת או למקומות גיאוגרפיים ממשיים, לאישים או למאורעות. הפתיח המאפיין סיפורי מעשיות הוא: "היה היה פעם..." ולא הכוונה למועד מסוים.[1] ניתן למצוא מעשיות בסיפורי עם שבעל פה וכן בספרות הכתובה. ההיסטוריה של סיפורי המעשיות קשה ביותר לשחזור, זאת כיוון שניתן לעקוב אחריה אך ורק בביטויה הכתוב. אולם, אף מספורי המעשיות הכתובים ניתן ללמוד כי ספור המעשיה קיים בתרבות האנושית מזה אלפי שנים, אף שייתכן כי לא הוכר כענף ספרותי נפרד. ניתן למצוא סיפורי מעשיות, לאורך מאות בשנים, בכל תרבות אנושית בעולם. סיפורי מעשיות ועבודות הנובעות מהם, עדיין נכתבים אף בימינו אלה.
קהל היעד לסיפורי המעשיות הקדומים היה מבוגרים וילדים גם יחד, אולם סיפורי מעשיות נתפסים כמיועדים בעיקר לילדים כבר החל מן הסלון הספרותי הצרפתי במאה ה-17. הכותרת שהעניקו האחים גרים לאסופת הסיפורים שלהם הייתה "מעשיות לילדים ובני הבית" והקשר בין מעשיות לילדים הלך והתחזק במהלך השנים.
את המעשיות חוקרים מכמה סיבות. ראשית הן מכילות מוטיבים כלל אנושיים ואוניברסאליים של סיפורים. שנית ניתן לסקרן כטקסטים בעלי משמעות היסטורית. הם משמרים מנהגים ודעות של התקופה בה חוברו, ועולה מהן הד למנהגים עתיקים יותר ולטכסים דתיים ואמונות קדומים. יש המעניקים למעשיות יכולת להאיר את תת המודע האנושי בכלל בדרך הצגת דמויות ורעיונות כאב טיפוס של אלה. ותמיד הן מעניקות ידע נוסף על התרבות בה נוצרו. סקירת המעשיות המספרות על נערות ונשים שלבשו בגדי גברים ויצאו לממש שאיפה מרצון או מכורח, שופכת אור על מעמד הנשים בחברה בפועל ועל התפישה העמוקה והקמאית שלהן טרם נוצרה ההבחנה בינם לגברים בהיבטים חברתיים שונים.
להלן מספר מעשיות מרחבי תבל שבהן הגיבורה נאלצת להתחזות לגבר, תיאור הסיבות שמספקת התרבות בה נוצרה המעשיה למעשה, ותוצאותיו:
המשך דפים אלה בהכנה.