עמי המזרח הקרוב הקדום: העמים השמיים והעמים שוכני מסופוטמיה ואנטוליה

האלה ענת, במקור הוצגה כשגרזן מלחמה בידה המורמת אל על

האלה אִנַ – נָּ השומרית היא אִשְׁתַר הבבלית, מכונפת, חמושה בחרב חנית וקשת, ארי מדרך לרגליה

תגליף ממרכז עיראק של ימינו, המכונה "תגליף אלת הלילה" המציג דמות אישה מכונפת בדומה להצגתה של האלה אנ נ ומזוהה עם האלה אשתר, אלות המלחמה. ייחודו שהוא מתקופת שלטון בני עילם באזור, לפני כבושו על ידי הבבלים, ולפיכך מצביע על הלך רוחות בקרב העמים של הרי קווקז בכל הקשור למעמד האשה כבעלת כוח להשפיע במלחמה, כאלה או כבת אדם.

מימין: חנהחנה, האלה האם החרית המייצגת את האמהות, הפריון, הטבע בכללותו, הבריאה וגם ההרס ומזוהה עם האדמה. אלה זו קדמה לאלים והאלות של בני שומר והיא שואבת את כוחה ודמותה מהאלות האם של חברות הלקטים – ציידים, טרם הקמת יישובי קבע. לעתים היא מזוהה עם האלה הֵבַּת, אשר משערים כי היא דמות מאוחרת יותר והיא דמות המלכה קבאבה שהועלתה לדרגת אלה אחרי מותה. משמאל: האלה הֵבַּת

המלכה השומרית קובאבה, האשה היחידה במורשת השומרית ששמה מוזכר כשליטה ברשומות. על פי הכתובים היא שלטה בימי השושלת III של אֻר, (2500-2230 לפני הספירה המקובלת, לפני הפלישה העמונית לעמק הנהרות שלאחריה קמה ממלכת בבל) קובאבה השתייכה לבני כּיש, העיר כיש הוקמה על ידי התושבים המקוריים של אזור דרום הסהר הפורה לפני פלישת השומרים שהגיעו לאזור ממזרח, בתקופת ראשיות התישבות הקבע והחקלאות (תרבות ג'מדת נסר) אך מקורות שומרים מאוחרים מיוחסים לה כוחות מיתים כמי שידעה את סודות רקיחת הבירה, ומקדשים נבנו לכבודה, כדי להסביר את מעמדה הרם. כאלה עבדו אותה גם האשורים גם החורים וגם החתים ומקדשה המרכזי היה בעיר כרכמיש. [רקיחת בירה נחשבה למתת אלים ואלה אשה היא ששמרה על התהליך משמים (האלה ננקאסי)]. לאחר מותה עלתה לדרגת אלה וסבורים כי האלה הֵבַּת מיצגת את דמותה.