העובדות: נשים לוחמות בעת החדשה: מאות 15-20 לספירה המקובלת

משפט על ידי קרב:

משפט על ידי קרב, המאה ה 15 לספירה המקובלת. משפטים כאלה נערכו בין נשים לנשים ובין נשים לגברים:

בעת החדשה חל שינוי מסוים בתפישת נשים את הלחימה ותפישת החברה את האישה הלוחמת ואת מקום הנשים בעת מלחמה בכלל.

מצד אחד, הלך מקומן של נשים בקרב מעגל מקבלי ההחלטות והמגנים על הבית (הכפר העיר והממלכה) ופחת, בהדרגה. גם מלכות שבהינף יד חתמו על צווים שחרצו גורל אומות ותושביהן לקרב ולמוות, לא נראו עתה בשדות הקרב, רכובות על סוסי מלחמה ובידן כלי נשק.

מצד שני, ניתן למצוא מעתה נשים לוחמות שסייעו לבני עמן לשמר את החופש מפני כיבוש ודיכוי, במיוחד בשטחים אותם בקשו המעצמות להפוך לקולוניות אך גם במאבקים בתוך אירופה גופה.

את הנשים האלה ניתן למצוא לא רק בקרב עממים ולאומים ששמרו את אורח החיים של נוודים או לקטים ציידים[1], ומכאן גם את המורשת הקדומה לפיה נשים הן בנות מעמד שווה לגברים, גם אם בדרך כלל תפקידן היה שונה, אלא גם מבין נשים מחברות שבהן היו צבאות מקצועיים מנוהלים על ידי הגברים.

ככל שהתפתחה התפישה הלאומית באירופה, וגם הרעיון כי המלחמה המתקיימת באה כדי להגן על המולדת מפני זרים, ולא על ידי עניין לשליטים מנוכרים היריבים זה לזה ונלחמים למען אינטרסים שאינם קשורים בגורל העמים, או הרעיון כי על העם להלחם במנהיג שאיננו ראוי לשלטון עליו - השתנה יחסה של החברה לנשים לוחמות,. היה זה אמנם תהליך ארוך, ובדרך כלל נשים שביקשו מטעם זה או אחר להלחם נאלצו להתחזות לגברים

בעת החדשה חל שינוי מסוים בתפישת נשים את הלחימה ותפישת החברה את האישה הלוחמת ואת מקום הנשים בעת מלחמה בכלל.

מצד אחד, הלך מקומן של נשים בקרב מעגל מקבלי ההחלטות והמגנים על הבית (הכפר העיר והממלכה) ופחת, בהדרגה. גם מלכות שבהינף יד חתמו על צווים שחרצו גורל אומות ותושביהן לקרב ולמוות, לא נראו עתה בשדות הקרב, רכובות על סוסי מלחמה ובידן כלי נשק.

מצד שני, ניתן למצוא מעתה נשים לוחמות שסייעו לבני עמן לשמר את החופש מפני כיבוש ודיכוי, במיוחד בשטחים אותם בקשו המעצמות להפוך לקולוניות אך גם במאבקים בתוך אירופה גופה.

את הנשים האלה ניתן למצוא לא רק בקרב עממים ולאומים ששמרו את אורח החיים של נוודים או לקטים ציידים[1], ומכאן גם את המורשת הקדומה לפיה נשים הן בנות מעמד שווה לגברים, גם אם בדרך כלל תפקידן היה שונה, אלא גם מבין נשים מחברות שבהן היו צבאות מקצועיים מנוהלים על ידי הגברים.

ככל שהתפתחה התפישה הלאומית באירופה, וגם הרעיון כי המלחמה המתקיימת באה כדי להגן על המולדת מפני זרים, ולא על ידי עניין לשליטים מנוכרים היריבים זה לזה ונלחמים למען אינטרסים שאינם קשורים בגורל העמים, או הרעיון כי על העם להלחם במנהיג שאיננו ראוי לשלטון עליו - השתנה יחסה של החברה לנשים לוחמות,. היה זה אמנם תהליך ארוך, ובדרך כלל נשים שביקשו מטעם זה או אחר להלחם נאלצו להתחזות לגברים ולהסתיר את זהותן. גם מספרן איננו גדול, אף כי יתכן כי התיעוד שנשמר חלקי בלבד.

[1] על נשים בנות האומות של צפון אמריקה ר' למשל:

http://msmagazine.com/blog/2010/08/12/more-than-dollar-coins-and-disney-native-women-warriors/

ידוע גם כי נשים כאלה התלוו למגלי ארצות וידעו היטב לנווט ולהתמצא ולשרוד מתנאים קשים.

מקורות מספרים כי במאות ה 18- 19 השתתפו נשים בנות האומות של צפון אמריקה במאבק המזוין נגד מדכאיהן ורודפיהן אך קודם לכן גם כרתו כמנהיגות בריתות עם אחד הצדדים האירופיים (במיוחד במאבק בין צרפת ואנגליה) וסייעו לו על פני אויביו, מסיבות פנים יבשתיות. (ר' להלן)

את זהותן. גם מספרן איננו גדול, אף כי יתכן כי התיעוד שנשמר חלקי בלבד.

המאה החמש עשרה לספירה המקובלת

אחת הלוחמות הידועות בעולם, שהפכה לסמל למאבק בשלטון זר, היא הנערה בת צרפת ז'אן ד'ארק (1412-1431), שכונתה העלמה, או הנערה מאורליאן, שהובילה את בני עמה למאבק בצבא האנגלי בימי מלחמת מאה השנים. כך, לבושה שריון של גבר, רכובה על סוס, רכבה בראש הלוחמים אשר שחררו את העיר אורליאן. היא נשבתה בקרב על שחרור העיר קומפיין, הועברה -לידי הכנסייה, נשפטה ונמצאה אשמה בכישוף וקשרים עם השטן, ועל כן הועלתה על המוקד; אולם לאחר מותה הפכה דמותה לסמל למאבק באנגלים והצרפתים המפולגים התאחדו אחר יורש העצר, שארל VII והביאו לשחרור צרפת מכפיפותה לכתר האנגלי, על פי ההסכם שחתם שארל VI עם הנרי V מלך אנגליה, בטרואה. היא הפכה לדמות של גיבורה לאומית, ולבסוף אפילו הכנסייה הקתולית הכירה בה כקדושה, אף כי כמעט חמש מאות שנה לאחר מותה.

ז'אן ד'ארק, דיוקן משנת 1485~. מימיה לא שרד אף דיוקן שלה ועל כן כל הפסלים והדיוקנאות שהוכנו לכבודה משוערים

ז'אן ד'ארק נולדה בכפר דומרמי (Domremy), למשפחת איכרים שראתה עצמה נאמנה לכתר הצרפתי, למרות שחיה באזור שתמך באנגלים. כך, למדה מילדותה כי ההרס שהביאו המלחמות על כפרה, ועל צרפת כולה, הינם תולדה של מעורבות האנגלים ובעלי בריתם על אדמות צרפת. בגיל 13 החלה, לטענתה במשפט שנערך לה, לשמוע את קולותיהם של מלאכים וקדושים שבישרו לה כי נבחרה לשחרר את ארצה מהכיבוש האנגלי ולסייע ליורש העצר לרשת את כתר צרפת. לפיכך, נדרה להישאר בתולה ולא להינשא לגבר "עד שהאל יחליט אחרת". על פי דרישת הקדושים האלה פנתה למפקד הצבא במחוז, רובר דה בודריקור, לבקש את עזרתו ולהצטרף לכוחותיו של יורש העצר, אך הוא לעג לה ושלח אותה לביתה. עתה נאלצה להתחמק מנישואים שאביה החליט לכפות עליה. לאחר שברחה מביתה ופנתה שוב לאציל דה בודריקור, ולאחר התערבות הכומר המקומי, נאות האציל לשלוח אותה למבצר שינון, שם ישבו יורש העצר ופמלייתו.

בראשית חודש מרץ של שנת 1429, הגיעה ז'אן בת ה-17 לשינון והתקבלה אצל שארל השביעי. למרות חשדותיו הצליחה לפגשו ובישרה לו כי נשלחה על ידי האל לסייע לו לכבוש את העיר אורליאן, ואחר כך להובילו לער ריימס ולהכתירו למלך בקתדראלה שבה הוכתבו מלכי צרפת. לאחר חקירות ודרישות, לאמת את מינה ואת העובדות שסיפרה, העניק לה יורש העצר שריון לבן, ללא עיטורים וסמלים, וחרב, שנמצאה על פי המסורת, קבורה מתחת למזבח הכנסייה, ואשר ז'אן ביקשה לחשפה ולקבלה. היא גם בקשה כי יוכן עבורה נס מלחמה לבן שעליו, גם פרח השושן הצחור, סמל בית המלכות של צרפת, וגם סמלים דתיים . כך רכבה בראש הצבא, על סוס לבן.

שחזור צדו הקדמי של נס המלחמה של ז'אן ד'ארק כפי שתואר במקורות

בסוף חודש אפריל של שנת 1429 נכנסה ז'אן לעיר אורליאן שהאנגלים הטילו עליה מצור. עד ראשית חודש מאי, הצליחה, עם לוחמיה, להסיר את המצור על ידי מתקפות יזומות מהעיר על עמדות הצבא האנגלי.

תיאור המצור על אורליאן, המאה ה-15

למרות שמפקדי הצבא ביקשו לנהל מערכות מקומיות הנשענות על בריתות, מתוך הבנה של קשיי הצבא הצרפתי, ז'אן, מתוך אמונה כי האל לצדה, ביקשה לנהל קרב כולל נגד הכוחות האנגלים. היא הצליחה לסחוף עמה את האנשים ולהפיח בהם רוח לחימה והשכילה לכבוש מספר יישובים ומצודות לאורך עמק הלואר. אך המלך, ששיגר כמה מאציליו על אנשיהם, לא הצטרף לצבאה בעצמו. ובינתיים, הוכתר המלך האנגלי, הנרי VI, שהיה פעוט עדיין, למלך צרפת. אז נעתר יורש הצרפתי להצטרף אל ז'אן, והוכתר למלך בקתדראלת ריימס. אך המע ארך זמן רב, הצבא הצרפתי החל להחלש וחלק מחייליו שבו לביתם. והמלך ביקש לחזק את מעמדו על ידי תככים ובריתות. על כן התחייב שלא לכבוש ערים נוספות מצפון לעמק הלואר.

אולם ז'אן המשיכה את מסע כיבושיה בטענה כי עתה יש להכתיר את הלך בעיר פריז, בירתו, והאנגלים החלו לבצר את פריז ולשגר אליה את צבאותיהם, והסתייעו בנאמניהם ותומכיהם מימים ימיה, בני דוכסות בורגונדי. כך נכשל ניסיונם של ז'אן, והמלך שהצטרף אליה לבסוף, לכבוש את פריז והם נהדפו אחור.

עתה, כשעימה רק 500 חיילים נאמנים, ניסתה לכבוש שוב את העיר קומפיין, שנכבשה מחדש בידי האנגלים, ובקרב זה נלכדה ונתפשה על ידי כוחות בורגונדי, החודש מאי של שנת 1430. אלה העבירוה לידי הארכיבישוף פייר קושון, מתומכי האנגלים בצרפת, והוא, שגורש על ידה מהעיר ריימס, העבירה לחקירת האינקוויזיציה, כשמטרתו של הדוכס מבורגונדי, העוצר על שטחי אנגליה בצרפת, לקבוע כי היא שליחת השטן ולא האל, מחששו מהשפעתה על האנשים. כך הובטח לקושון כי ימונה לארכיבישוף של העיר רואן שבנורמנדי אם תימצא ז'אן אשמה ותוצא להורג.

בעיר רואן, בחודש נובמבר של שנת 1431 נפתח המשפט. היה זה משפט ארוך שהפרוטוקולים שלו שרדו עד ימינו. ז'אן נמצאה אשמה בכשוף, בקשרים עם השטן, במשיחת מלך כופר ובלבישת בגדי גבר. מסופר כי ז'אן, כדי להתחמק ממוות בשריפה הודתה באישומים אך חזרה בה, והיא הועלתה על המוקד בסוף חודש מאי של שנת 1431.

איור מכתב יד מהמאה ה 15 המתאר את הארכיבישוף קושון בעת משפטה של ז'אן ד'ארק

כחצי שנה לאחר מותה של ז'אן נמשח שוב הנרי VI למלך האמיתי של צרפת, בפריז, בקתדראלת נוטרדאם, ואילו שארל VII הוכרז כמלך לא חוקי שהומלך על ידי מכשפה. אך שארל VII שינה את התנהגותו ההססנית שלח ת צבאו לקרב נגד האנגלים. במשך מספר שנים נכבשה מרביתה של צרפת מידי האנגלים. בשנת 1436 מרדו בני פריז באנגלים והעיר פתחה את שעריה לפני המלך שארל VII והוא הוכר כמלך החוקי של צרפת. בשנת 1441, כאשר נכבשה העיר רואן, פנתה למלך משלחת אזרחים והוא התבקש לבטל את פסק הדין נגד ז'אן ד'ארק. המלך הצרפתי פנה לאפיפיור ניקולס V בבקשה לזכות את העלמה מאורליאן, ולאחר חמש שנות דיונים, ולאחר מינויו של אפיפיור חדש, קליקטוס III, בוטל פסק הדין לפי בקשת בני משפחתה של ז'אן, וכך נמנע קרע בין האפיפיור לאנגלים.

פסלה של זאן ד'ארק בכיכר העיר אורליאן

בשנת 1453 כבשו הצרפתים את בורדו, מעוז הכתר האנגלי על אדמות צרפת, וכל צרפת אוחדה כך על ידי המלך. איך ספק שדמותה של העלמה מאורליאן, רוכבת בראש צבאה, ואחריתה, הוא שהשפיע על הלוחמים הצרפתים ואפילו ע מלכם ההססן וחובב התענוגות. היא גם הוכרה כקדושה בשת 1920, לאחר שרק באמה ה 19 בוטלה האינקוויזיציה באופן רשמי.

ז'אן ד'ארק הפכה לגיבורת יצירות אמנות וספרות, מחזות ואופרות נכתבו אודותיה, והסופר מרק טוויין חיבר יצריה בדיונית של זיכרונותיה.

בשנים האחרונות טוענים חוקרים כי יש מקום לסברה שז'אן דארק לא הוצאה להורג, אלא הצליחה לברוח, ואפילו נישאה וחייתה בצרפת כאשת אציל. מהיותה דמות של גיבורה לאומית, וקדושה קתולית, נוטים בני צרפת לערער על הסברה הזו ומסרבים לקבלה, למרות שהוצגו מספר סימוכין לתקפותה[2].

הערות

[1] על נשים בנות האומות של צפון אמריקה ר' למשל:

http://msmagazine.com/blog/2010/08/12/more-than-dollar-coins-and-disney-native-women-warriors/

ידוע גם כי נשים כאלה התלוו למגלי ארצות וידעו היטב לנווט ולהתמצא ולשרוד מתנאים קשים.

מקורות מספרים כי במאות ה 18- 19 השתתפו נשים בנות האומות של צפון אמריקה במאבק המזוין נגד מדכאיהן ורודפיהן אך קודם לכן גם כרתו כמנהיגות בריתות עם אחד הצדדים האירופיים (במיוחד במאבק בין צרפת ואנגליה) וסייעו לו על פני אויביו, מסיבות פנים יבשתיות. (ר' להלן)

[2]ר':

http://english.pravda.ru/science/tech/17-01-2004/4616-joan-0/

http://www.stjoan-center.com/fred/themaid.html

http://www.stjoan-center.com/misconceptions/armoises_theory.html

https://en.wikipedia.org/wiki/Jeanne_des_Armoises