האמזונות: מיתוס או תיאור של ימי קדם

בכתבים היוונים של ימי קדם, נשמר עד היום זכרן של האמזונות (Ἀμαζόνες). רבים הסיפורים שסופרו עליהן ועל מעלליהן ועלילותיהן, ועל מעורבותן בקביעת מהלך האירועים של תולדות היוונים[1]. הן מוצגות כעם מיתי[2] של נשים לוחמות, שחיו אי שם, בקצווי העולם הנושב, ואשר לא קיבלו אל שורותיהן גברים כלל, ולעתים מסופר כי שטמו אותם ורדפום. האמזונות מוצגות במיתולוגיה היוונית כבנותיו של אל המלחמה ארס, אולם יתכן כי שמן לקוח ממילה ארמנית שמשמעה "נשות הירח", דבר המעלה את הסברה כי היו כוהנות לאלת הירח, היא סלינה, אלה קדומה שהיא בתם של הטיטאנים היפריון ותיאה, כלומר: נודעה כאלה עוד טרם נלחם זאוס בטיטאנים והשתלט על האולימפוס כשהוא הופך את אחותו לאשתו הנתונה למרותו, כפי שהוא מוכר מהפנתיאון היווני הקלאסי.

מכאן שזכרן של נשים לוחמות, אף כי נעטה ערפל, עתיק יומין הוא. המקורות מספרים על אויריפילה, שפשטה בראש צבאה, לערך בשנת 1760 לפני הספירה המקובלת, על שטחים בסהר הפורה, ומכנים אותה מצביאה אמזונה. במיתולוגיה של יוון נזכרות בין שליטותיהן היפוליטה, ופנתסילאי, שתיהן, כאמור, בנות לאל המלחמה. וגם צמד אחיות נוסף: מרפסיה ולמפֵּדו (הלפיד הבוער). על מרפסיה מסופר כי היא אשר בנתה את העיר אפסוס שעל החוף האיוני, באנטוליה. הסיפורים עליהן משולבים בסיפורים על ימי (עידן) הגבורה, מלחמת טרויה, ועוד עלילות מעלילות בני האיים האגאיים ויוון עצמה; ועולה מהם תהליך התגבשות מורשת יוונית אחידה ופנתיאון אלים אחיד בו יש מקום לכל אלי העממים שפלשו ליוון ולאיי הים האגאי.

וכך עולה כי שם, הרחק, מעבר לים האגאי, או מעבר לנהרות הפרת והחידקל, פעל העם האגדי הזה והטביע את חותמו על האנושות כולה. ואלה האזורים שבהם ידוע בוודאות כי הנשים השתתפו בקרבות וידן הייתה אמונה להחזיק בכלי נשק, ואשר שמרו את מעמדה השוויוני של האִשָׁה[3] במידה זו או אחרת, מעמד שהיה לה בחברה שלפני התיישבות הקבע של בני האדם ולפני פיתוח החקלאות, ואשר עולה נחשף גם מקריאת המיתוסים הקדומים של ארצות המזרח התיכון הקדום: של השומרים, האכדים, הבבלים, בני חר, החתים, והעממים השמים המערביים.

גבולות העולם המוכר בתקופת יוון הארכאית

קרב בין לוחמים יוונים ונשים לוחמות המכונות במקורות אמזונות (בנות סקיתיה[4]?). תגליף על דפנות סרקופג, יוון, 180 לפני הספירה המקובלת

לוחמת (אמזונה) לבושה בגדי סקיתים, יוון, מאה חמישית לפני הספירה המקובלת

מימין: לוחמת (אמזונה) לבושה בגדי סקיתים, יוון, מאה שישית לפני הספירה; משמאל: אשה לוחמת (אמזונה) במכנסיים (הלוחמים היוונים עטו טוניקות), חמושה בקשת, יוון, מאה חמישית לפני הספירה המקובלת

קרב בין לוחמת אשה (אמזונה) ללוחם יווני

הקרב בין הרהקלס (הרקולס) למלכת האמזונות: מטלתו התשיעית של הרהקלס היתה להביא את חגורתה של מלכת האמזונות, אותה העניק לה אביה, אל המלחמה ארס. הוא יצא אל הרחק מעבר לים השחור (סקיתיה?) ששם שכנו האמזונות, עם חבר מתנדבים. מימין: תגליף מאה חמישית לפני הספירה המקובלת ; משמאל: עיטור על כד, המאה השישית לפני הספירה המקובלת

האמזונה הפצועה, פסל שיש, רומי, המאה הראשונה לספירה המקובלת

תחריט עץ המתאר את פנתסילאי, לבושה שריון אביר מלא רכובה על סוס, 1473

תחריט עץ המתאר את מרפסיה ולמפדו, כאבירים, עטויות שריון וחמושות בקשתות, 1473

תחריט עץ המתאר את פנתסילאי, לבושה חזית שריון אביר רכובה על סוס חמושה קשת וחצים, 1473

לוחמת רכובה על סוס, יוון, מאה חמישית לפני הספירה המקובלת, עיטורי כלי חרס

נשים לוחמות בחניתות

פסל ברונזה, אצנית ספרטנית המשתתפת במשחקי (תחרויות) הספורט למען האלה הרה, יוון, מאה חמישית לפני הספירה המקובלת

השפעתן של אלות בעלות תפקיד הקשור לשמירה להגנה ולקרב, ותפקידן של נשים מנהיגות ונשים לוחמות, נשמרו בקרב תרבויות רבות עד כי ניתן לחשפו מבעד שכבות האגדות והמיתוסים שלא הצליחו למחותה לחלוטין או למחותה מהזיכרון האנושי, שהרי דמות מיתית איננה בהכרח דמות בדויה אלא זיכרון עמום מלווה ברבדים של תוספות וקישוטים ספרותיים. בנוסף, ככל שקדום העם, וככל שנחשב על ידי הממלכות השליטות בזמנו לנחות יותר מבחינה תרבותית, כן רבות העדויות על מקומן של הנשים בכל מעגלי המעשה והשלטון. העובדות והעדויות מוכיחים כי מעמדן השוויוני של הנשים, שאפיין את אבותינו הקדומים, בחברות הלקטים ציידים, ובראשית ימי התישבות הקבע, בהתאמה לאזור הגיאוגרפי; חדר דרך מסך מיצוב מעמד האִשָׁה כבלתי ראויה להנהגה או לתפקידים מסוימים ולמעמד חברתי שווה לגבר בכלל, של הממלכות שהוקמו על שרידי ההתישבויות האלה, וגם זאת בהדרגה, ולא בכל התקופות. כלי חרס רבים מיוון, מהמאות הרביעית והחמישית לפני הספירה המקובלת, מעוטרים דמויות נשים לוחמות או בלבוש לוחם, ולא רק אלות. במשחקים (תחרויות) הראשונות של היוונים[5], ידוע כי השתתפו נשים, ועל פי המיתוס היווני: אפילו בין הארגונאוטים, שיצאו בפיקודו של יאסון למצוא את גיזת הזהב, בגרסאות קדומות שלו, נמנתה אִשָׁה, היא אטאלנטי, מי שנודעה כאצנית רבת יכולת שגברה על גברים רבים במשחקים (תחרויות), ציידת, וכוהנת לאלת הציד. לימים לבוא, עתידים המלחים לטעון כי אִשָׁה על סיפון האניה מביאה מזל ביש[6] למפליגים בה, מפני שנוכחותה עלולה להכעיס את האלים, ובמיוחד אל הים. כך, פולי אוליבר, והדומות לה, תאלצנה ללבוש בגדי גבר בין אם רצונן למצוא את אהובן או לממש שאיפות אחרות.

הערות:

[1] תולדות יוון העתיקה נחלקות לשש עתים: תקופת מיקני: (1600-1100 לפני הספירה המקובלת), שאחריתה בפלישת השבטים הדוריים לאזור, ובהרס התרבויות של הים האגאי בהיבטים נוספים; תקופת המעבר: שנמשכה משנת 1200 לפני הספירה המקובלת ועד 800 לפני הספירה המקובלת, שבה המשיכה התישבות השבטים היונים ברחבי יוון, הוקמו הערים, התפתחה הדת שמאפיינת את יוון הקלאסית, ונוצר הא"ב היווני. לתקופה זו משויכים הכתבים המשמשים אותנו להכרת תולדות יוון, והמיתוסים של יוון כמו כתבי הומרוס והסיודוס, אולם אלה הועלו על הכתב רק בחלוף שנים רבות, בתקופה הארכאית; התקופה הארכאית: (800- ~400 לפני הספירה המקובלת). בתקופה זו החלו היוונים להאבק עם הפרסים כגוף אחד (מלחמות פרס - יוון שעליהם נמנה קרב מרתון). זו התקופה שבה נצקו יסודות התיאטרון היווני, פעלו הפילוסופים המכונים קדם סוקראטים (כמו פיתגורס) ונבנה מקדש ארתמיס באפסוס; התקופה הקלאסית: (400 לפני הספירה המקובלת ועד כיבוש יוון על ידי המקדונים בשנת 333 לפני הספירה ובעקבותיה גם כיבושי אלכסנדר הגדול בעולם). בתקופה זו נאבקו ספרטה ואתונה על ההגמוניה ביוון (המלחמות הפלפונסיות), פעלו הפילוסופים סוקרטס, אפלטון ואריסטוטלי, נבנה האקרופוליס, והוצג פנתיאון האלים היווני שבראשו זאוס, [זוהי תקופה קצרה יחסית בתולדות יוון ובשל ההישגים התרבותיים של הפילוסופים שכתביהם נותרו עד ימינו, ובהם אזכור של הגות קודמיהם שכתביהם אבדו, נחשבת לתקופה המשמעותית ביותר שבה עוצבו רעיונות כמו דמוקרטיה וכיו"ב, ואולם כל אלה נשענים על כתפי ההוגים שקדמו לתקופה זו מחד גיסא, וגם בתקופה זו החלישו המאבקים שבין הערים המדינות זו את זו]; התקופה ההלנית: שנמשך מעתה ועד הכיבוש של יוון על ידי רומי, במאה השניה לפני הספירה המקובלת, שבה ירד מעמד הערים והיא מאופינת במאבקים פנימיים; התקופה הרומית: אחרי קרב קורינתוס (146 לפני הספירה המקובלת) הפכה יוון לפרובינציה רומית. שלה מעמד חשוב בשל היותה "השער למזרח" (פרס) ומקור התרבות. הסטוריונים קובעים את תום התקופה הזאת בעלית הנצרות ביוון, והקמת המרכז הרומי באנטוליה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס I.

תושבי יוון העתיקה ספרו כי הם צאצאים לאב קדום בשם הלן שהוא אבי העם ההלני (יווני) ולו שלושה בנים: איולוס (אבי השבטים האיולים), קסותוס (אבי השבטים האכאים שעל פי המקורות כנראה למעשה היו התושבים המקוריים של מיקני וזה שמם של הלוחמים הנזכרים באיליאדה ובאודיסאה) ושל ודורוס (אבי השבטים הדורים) ושל היוׂנים. אכן בני כל השבטים האלה דברו ניבים של שפה אחת והיוונים ראו בהם בני עם אחד. השם האכאים (ולפעמים גם דנאים ו-ארגאים (על שם העיר ארגוס) מוענק באיליאדה ובאודיסיאה לכוחות המאוחדים של היוונים שנלחמו בטרויה.

[2] לסיפורי המיתולוגיה, המקודשים, של תרבויות העמים, יש חשיבות בפענוח אמונותיהם, תרבותם ותולדותיהם, (שכן הם מעניקים את ההסבר המקובל של עמים על מורשתם, תולדותיהם והטבע). ועל כן חלקם יוזכר כאן.

[3] כל כך עצומה היתה השפעת המיתוס על האמזונות עד כי נשים לוחמות כונו אמזונות. כך למשל גדוד הלוחמות של דהומי, שבאפריקה, נשים בנות שבט הפון שבמערב אפריקה, שהמשיכו והתמידו במורשת אמותיהן והיו לוחמות, כונה על ידי הבריטים "גדוד האמזונות".

[4] הרודוטוס מסביר כי בנות סקיתיה הן נצר לאמזונות שהגיעו אל סקיתיה ונשאו לגברים סקיתיים לאחר שהתנו ללהם כי ימשיכו ללמד את בנותיהן לשאת נשק ולהלחם. (ר' להלן) ואכן האמזוות מתוארות בלבוש סקיתי הן משום כך והן משום שאכן הנשים הסקיתיות השתתפו בקרבות.

[5] המשחקים (תחרויות) הידועים שהתקיימו בעיר אולימפיה, וראשיתם בשנת 776 לפני הספירה המקובלת, הוצגו ונקבעו על פי המיתולוגיה היוונית כמשחקים קדומים שנערכו בין אתלטים ברחבי העולם היווני (ההלני), שהשתתפו בהם גבורים כהרהקלס (הרקולס), הם נקבעו על ידי האלים והתקיימו להאדרת שמם. במשחקים אלה זכה המנצח בתהילת עולם. המשחקים האולימפיים, שנקבעו בתקופה בה התגבשה התחרות בין הערים הממלכות של יוון, כבר העניקו את התהילה לעיר והפכו לתחרויות בין ערים, אך היוונים הדגישו את מקורותיהם הקדומים והרוּחיים. לפני קביעת המשחקים באולימפיה התקיימו דומים להם, להאדרת ולשם אלים או אישים.

[6] בפועל ידוע כי על סיפון ספינות קרב ומסחר בתקופת שבה שלטו הבריטים בימים, או נאלצו להלחם על מעמדם זה, נמצאו נשים: נשות קצינים וספנים, שקבלו אישור לכך, בצד נשות שעשועים. ידוע גם כי הנשים השתתפו בלוחמה לעת צורך, בתפקידים בעלי מעמד נמוך (ניקיון חימוש תותחים וכו). חלקן, במיוחד נשות קצינים שנפלו בקרב, גם קבלו שכר רשמי. (ר' להלן: שודדות ים וספניות). ר':

Sian Rees, The Floating Brothel

Matthew Stephens, Hannah Snell: The Secret Life of a Female Marine, 1723-1792

David Cording, Heroines& Harlots: Women at Sea in the Great Age of Sail

Peter Caddick-Adams, Women at War