לבישת בגדי המין השני, במיוחד בעיתות מלחמה או סכנה, איננה נחלת נשים בלבד. בכל הקשור לשירות צבאי, למשל, ידוע כי גברים לבשו בגדי נשים כדי להימנע מגיוס בכפיה לצבא. רעיון זה מופיע כבר בסיפור על אכילס, מהגיבורים המרכזיים של המיתולוגיה היוונית, אשר שאין עוררין על אומץ לבו. מסופר כי הוא הסתתר בחצרו של ליקומדס מלך סקירוס לבוש כנערה או כחדרנית בשם פָּיְרָה (אדמונית השער) כדי שלא יאלץ להשתתף במלחמת טרויה מפני שאמו האורקל הטיטאנית תטיס גילתה שבנה ימות במלחמה הזו. בשנת 2007, התפרסם כי עבד אלעזיז ע'אזי, איש דת מפקיסטן, אשר נאמניו התבצרו במסגד לאל שבאסלאמאבאד והיו מוכנים להלחם עד המוות בצבא הפקיסטני, ברח מהמסגד כשהוא לבוש בגדי אישה ופניו מוסתרות ברעלה (בורקה). ידוע גם כי אהוד ברק, לוחם יחידת עילית של צה"ל, התחפש לאישה כדי להגיע למקום המסתור של אויבי ישראל מתנועת הפת"ח בבירות, בשנת 1973, ויחד עם לוחמים עמיתים הרגם.
לבישת בגדי נשים כדי לתעתע ביריב על ידי גברים, נתפשת כחכמה ותבונה. בעצתו של האל היימדאלר, כך מספרת המיתולוגיה הנורדית, התחפש האל תור בבגדי אישה והתחזה לאלה פריגה (פרייה), אותה ביקש הענק תרים לשאת לאישה, כדי להחזיר לעצמו את מקבתו, סמל שלטונו, שנלקחה על ידי הענק[1].
התיעוד ההיסטורי מספר כי בשנת 1746, בעת שנוכח כי ניגף במהלך הקרב "קרב קלודן". לבש הנסיך צ'ארלס יפה התאר, הטוען לכתר אנגליה, את בגדי המשרתת, עלמה בשם בטי בורק, של פלורה מקדונלד, בת ורעיה לתומכי הנסיך במאבקו, כדי להימלט מהצבא האנגלי לאי סקיי. מעשה זה הציל את חייו אך תוצאותיו, ניצחונו של בית האנובר והמלך האנגלי ג'ורג' השני על הסקוטים ותומכיהם, גזר את גורל בית סטיוארט הסקוטי שמעתה לא עלה בידו להוות יריב של ממש למלכי אנגליה[2].
בספרו שוגון, המתאר את עליית אייאסו טוקוגאווה לתפקיד השוגון ביפן של מחצית המאה ה 16, מספר הסופר ג'יממס קלאוול כי מכיוון שלא הורשה לעזוב את אוסקה וחשש לחייו, התחפש טוקוגאווה לאִשָׁה ונלקח עם נשותיו ופמליתן מתוך המבצר בו היה כלוא בפועל, בתוך אפריון. בין אם אכן ארע הדבר או לא, קלאוול מתאר זאת בעיניים מערביות כדרך נבונה להימלט ממאסר או כל סכנה אשר יתכן כי יביאו למותו של האדם. אפילו קרפד, בספרו הידוע של קנת' גראהם (Kenneth Grahame) "הרוח בערבי הנחל" (The Wind in the Willows) שראה אור בשנת 1908, נמלט מהכלא כשהוא לבוש בגדי אִשָׁה כובסת...
גם ביהדות ידועים סיפורי על התחזות, במובן הרחב של המילה ולאו דווקא לבן המין השני[3], אך למרות שלעתים נדמה כי המתחזה מצליח לתעתע בעמיתיו ובמערכת המשפט הרי בכל הקשור לבריחה מגזר דינו של האל תכסיס כזה נדון לכישלון כמו למשל במקרהו של אחאב מלך ישראל, שניסה להתחמק ממוות בקרב עם הארמים על ידי לבישת תחפושת של חייל פשוט, אך נכשל[4].
ואולם, בכל הקשור לנשים, הן נאלצות, בספרות לסוגותיה, להתחפש לגברים בדרך כלל כדי שיתייחסו אליהן בכבוד, כדי לעסוק בעניין שלא ניתן להן לעסוק בו כנשים, כמו משלח יד או כדי להשיג מטרה מסוימת כהגנה על בני משפחתן, כפרן או אהוב לבן[5] ועוד.
מיעוט תיאור נשים לוחמות בספרות העת החדשה, מדגיש כי, כמתואר לעיל, לאחר הקמת יישובי קבע, המהפכה החקלאית והקמת ממלכות ששלטו על אזורים נרחבים ועל עמים ממוצא תרבותי שונה, חל שינוי בתפקיד הנשים בחברה ובמשפחה הגרעינית והמורחבת. בהדרגה, מעמדן החברתי של הנשים בחברה כבעלות יכולת לא רק להנהיג על פי חוקה ולרשת את אביהן המלך, אלא גם להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות בכלל, בכל המעמדות, ללמוד, לשאת תפקידים רשמיים, לתרום לחברה ואפילו לקבוע את עתידן בכל הקשור לנישואין, התמוסס. בספרות לסוגותיה, בכל החברות והתרבויות, מצאה עובדה זו ביטוי ביצירות, שבהן נאלצות נשים להתחזות לגברים כדי להשיג את מטרתן, ושימור זכרן של נשים שבעבר מימשו את יכולותיהן, לעתים בניגוד לרצון הגברים, ובדרך כלל בשל כישוריהן; מכיוון שהחברה בה חיו שפטה אותן באותן אמות מידה לפיהן נשפטו הגברים. בכל הקשור לרישום תולדות העבר, מכיוון שהכותבים ומלקטי המידע היו גברים, הפך זיכרון זה ברוב המקרים למיתוס או לסיפור מורשת עם. באלה, תיאוריהן, תפקידן והשפעתן על מהלך האירועים, מוצג לעתים כיותר משמעותי מאשר הדמויות ההיסטוריות ששמשו להן השראה. ואכן, ביצירות ספרות רבות מופיעות הנשים המתחזות לגברים, כחכמות לעין שיעור מהגברים סביבותיהם, והן מצליחות להפוך את הקערה על פיה ולשנות את מהלך הדברים לטובתן, ולטובת בני משפחתן או אהוביהן. פולי אוליבר, שיצאה בתקופת שלטונה של מלכה, המלכה ויקטוריה, לחפש את אהובה, איננה בודדה. למרות שהיא משלבת בדמותה הן את היכולת להתנהג כלוחם גבר לכל דבר ונשענת על נורמות חברתיות לפיהן משאת לב האִשָׁה להינשא ולשפר על ידי כך, ככל האפשר, את מעמדה החברתי, ואפילו משתמשת בטקטיקות "נשיות" (דמעות, רוך ויכולת לטפל בחולה וכיו"ב) כדי להשיג את מטרותיה.
מגמה זו מוצאת ביטוי גם בספרות עכשווית, ובספרי ילדים ונוער עד היום. ולא רק בספרות הכתובה: גם הספרות "קומיקס" לסוגיה, בכל התרבויות ובמשחקי מחשב לבני הנעורים[6].
ועוד: כל יצירות הספרות על נשים שנאלצו ללבוש בגדי גבר כדי להגשים את שאיפותיהן ולזכות במעמד חברתי שיסייע להן ולמשפחותיהן או לבני עמן מתארים, גם אלה המוגדרים כקומיים, טרגדיה אנושית: הצורך להתחזות לבן המין השני כדי לחיות על פי השאיפות, הרצון או על פי כורח הנסיבות. [7]
הערות:
רשימת היצירות שתובא להלן היא חלקית והיא רק לשם הדגשה. עם זאת נעשה מאמץ להביא את הידועות והמשמעותיות שביצירות מכל סוגה.
[1] תיאר הארועים האלה מובא באפוס הנורדי Þrymskviða (נהגה: Thrymskvitha) שנמצא בקובץ האדה הנורדית
האפוס בשפת המקור האפוס בתרגום לאנגלית האפוס בשפת המקור ובצדו התרגום לאנגלית מוער ומבואר
[2] הרומן "ההד המשולש" (The Triple Echo ) מאת H. E. Bates מציג את הרעיון הזה, שניתן להימלט מגורל "גברי" כמו הנסיך או אכילס, בהתאמה לימי המלחמות המודרניות, ומספר על עריק מהצבא בימי מלחמת העולם השנייה, אשר מתחזה לאישה כדי להמנע ממעצר וכלא. הרומן גם הוסרט בשנת 1972.
[3] כלומר: הצגה עצמית בצורה כוזבת, כדי להישאר לא ידוע או להיחשב למישהו אחר. למשל: התחזות יעקב לעשו, התחזות לאה לרחל, וכו'. והרי גם נסיונו של אכילס לתעתע בגורלו נכשל...
[5] ר' גם: http://en.wikipedia.org/wiki/Cross-dressing_in_literature
[6] ר' גם להלן.
[7] ולא רק התחזות לגבר נדרשה לשם מימוש שאיפה, או אהבה, כמתואר בדפים אלה. בשנת 1777 חיבר המחזאי האירי אוליבר גולדסמית' מחזה היתולי בשם "היא קדה (וגם: היא מנמיכה את קומתה/מעמדה) כדי לכבוש" (She Stoops to Conquer) ובו מסופר על נערה בת למשפחה אמידה ומכובדת שנאלצה להתחזות למשרתת כדי שהעלם אותו היא אוהבת יחוש בטוח בחברתה ויוכל לשוחח עמה, מפני שעל פי המצופה מנערה אצילה וגבר בעל נימוסים, לא יכולים השניים לנהל כל שיחה בהיותם יחדיו כמות שהם. כלומר: על נשים לחרוג מהמצופה מהם בכל הקשר כדי להתגבר על מכשולים שהחברה מעמידה מולן.