שמות פרק ג'

שמות ג' – ההתגלות הראשונה של ה' למשה באמצעות הסנה הבוער

תקציר

לאחר כמה עשרות)!( שנים בבית יתרו כהן מדיין, משה זוכה להתגלות של ה' בהר סיני )שנקרא לעיתים בתנ"ך הר חורב(. ה' מטיל עליו שליחות לגאול את ישראל ממצרים ולבקש מפרעה לשחררם אך משה מפחד/מצטנע ומסרב לשליחות בטענות שונות עימם ה' מנסה להתמודד.

סיכום הפרק

מעמד הסנה הבוער

משה היה רועה הצאן של יתרו אבי ציפורה אשתו. הוא הרחיק לכת עם הצאן עד מדבר סיני. לפי המדרש הוא עשה זאת כדי להימנע מגזל של צמחיה בבעלות אנשים פרטיים )דבר שמוכיח את היותו ראוי לתפקיד מנהיגות – שמקפיד לא לגזול כספים פרטיים או ציבוריים(. כלומר, ניתן ללמוד על המאפיינים הפנימיים של משה בצורה עקיפה מתוך תיאור ההתנהגויות שלו.

משה "רואה" )לפי פירוש הרמב"ם – הוא רואה זאת בחלום נבואי( שיח בוער באופן פלאי – השיח לא "אוכל" כלומר לא מתכלה )הענפים והעלים של הסנה אינם מתפחמים(.

משה אומר לעצמו "אסורה נא ואראה" כלומר אגש מהר לראות מקרוב מה זה בדיוק?

גם תיאור זה מעיד על פנימיותו: הוא לא אדיש ולא מתעלם מתופעות )בדומה לכך שלא התעלם ולא נותר אדיש לסבל של אחיו כשהיה בבית פרעה(

כאשר משה התקרב ה' קרא לו "משה! משה!" – כלומר, ללא הצעד הראשון מצד משה – ה' לא היה קורא לו להמשיך להתקרב עוד ועוד לה'.

משה מגיב בדומה לאברהם במילה "הינני" )=אני כאן לפקודתך!(

ה' אומר למשה: "אַ ל-תִ קְ רַ ב הֲ ֹלם )אל תתקרב עד כאן – עד לסנה הבוער("

אלא "שַ ל )הסר( נְעָלֶ יָך מֵ עַ ל רַ גְלֶ יָך כִי הַ מָ קֹום אֲשֶ ר אַ תָ ה עֹומֵ ד עָלָ יו, אַ דְ מַ ת-קֹדֶ ש הּוא".

בדומה לציווי המלאך ליהושוע שהכניס את בני ישראל לארץ, גם למשה שהוציא את בני ישראל ממצרים נאמר בהתגלות "של נעלך". מדוע? מצד אחד אפשר לפרש- כדי לא לחלל את המקום עם נעליים. מצד שני אפשר לומר- כדי להיות מחובר בלי שום חציצה למקום. ]במאמר מוסגר נציין, כי מוסלמים מסירים נעליים במסגדים בגלל סיבה אחרת לגמרי – כדי לא לפגוע בשטיחים היקרים )אסור להם להשתחוות ישירות על אדמה/ריצוף והם חייבים יריעת בד שתחצוץ )כפי שנוהגים יהודים בבתי כנסת ביום כיפור שכן על פי ההלכה היהודית אסור להשתחוות על ריצוף אבן/אדמה([

מטאפורת הסנה הבוער

ה' מתגלה )"מדבר"( לנביאים באמצעות "תמונות" שהם רואים בחלום והם מבינים שזה מסר מה'. למשל, ירמיה רואה מקל מעץ שקד ומבין שהמסר הוא שה' שוקד לבצע את דבריו.

משה רואה סנה בוער. מה משמעותו?

פירוש 1 )הסנה=עם ישראל. האש=המצרים/אוייבים. איננו אוכל=לא ניתן לחסל את עם ישראל.

פירוש 2 )סנה בוער שלא נשרף = מעשה על טבעי / בלתי נתפס / לא "הגיוני". כך גם, לחזור מהמסתור הנוח במדין חזרה למלך מצרים שאולי עדיין רוצה להרוג אותו )על כך שהרג את המצרי שהיכה יהודי בלי לקבל את אישור המלך( ולבקש ממנו לשחרר ולוותר על כל העבדים העיבריים זה מעשה בלתי טבעי. מחזה זה למעשה אומר לו – זה נראה לא טבעי אך אם לא תעשה זאת אכן בני ישראל לא יצאו ממצרים.

פירוש 3 )לכל דבר יש מחיר. אין אש בלי להבעיר/לשרוף משהו אחר. גם אש שמחממת או מפעילה טורבינה לייצור אנרגיה, פוגעת בחומר גלם כל שהוא. כלומר, גם לאש האמונה יש מחיר. לכן, זו אזהרה חמורה שלאמונה יכול להיות מחיר יקר מאוד. אפילו מחיר חיי אדם. ואם לא יודעים "לשלם" מחיר נכון עלולים לשלם מחיר "נורא".

בחטא העגל בהר סיני ה' מציע למשה שהאש שלו תאכל/תשרוף את החוטאים כי הם הקריבו קורבן לעגל ולא לו. כלומר, הסנה הבוער מזהיר את משה אם לא תדעו לשרוף מה שצריך לשרוף למען האמונה אתם עצמכם עלולים להישרף.

ה' מציג עצמו למשה:

ה' מציג את עצמו למשה: "אָ נֹכִי אֱֹלהֵ י אָ בִ יָך, אֱֹלהֵ י אַ בְ רָ הָ ם אֱֹלהֵ י יִצְ חָ ק, וֵאֹלהֵ י יַעֲקֹב" פסוק זה מעורר שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות עמוקות אך נסתפק בכך שנציין שגם משה זוכה להתגלות מה' וה' מגלה לו שהוא אותו אל שהתגלה לשלושת האבות. כלומר, גם אם כל אחד מהם תופס את ה' אחרת בסופו של דבר אני אותו אל שהתגליתי לשלושתם.

משה נבהל מהמעמד הרוחני הזה. זו פעם ראשונה שה' מתגלה אליו לכן הוא מסתיר פניו )כמו שילד מסתיר פניו שהוא נבוך(.

ה' אומר למשה שהוא "רואה" ו"שומע" את הסבל של בני ישראל.

לפי התפיסה הדתית היהודית לה' כמובן אין עיניים ואוזניים, כי הוא אל מופשט/רוחני, )ללא גוף או כל צורה אחרת( אך התורה "מדברת בלשון בני אדם" כדי שיהיה מובן לנו כיצד כביכול ה' יודע מה נעשה כאן. הוא כאילו הסתכל וראה.

מקור: אביחי בן לא"ה ויאיר בקר, קמפוס אביב.

שלב 1 :עם ישראל סובל ושותק

שלב 2 :עם ישראל סובל וזועק (מתפלל/בוכה)

שלב 3 :ה' יורד לעם להצילו – להוציאו ממצרים – מוציא אותם מהגלות

שלב 4 :ה' מכניס אותם לארץ (גאולה רוחנית ולאומית ולא רק גופנית)

תגובת משה לשליחות שהטיל עליו ה': "מִ י אָ נֹכִי, כִי אֵ לֵ ְך אֶ ל-פַ רְ עֹה; וְכִי אֹוצִ יא אֶ ת-בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל, מִ מִ צְ רָ יִם".

טענה 1 )אני לא מתאים כדי לפנות לפרעה.

טענה 2 )אני לא מתאים כדי להוביל את בני ישראל.

הערה: בתנ"ך ה' פונה לנביאים שונים ומטיל עליהם תפקיד. זו סצנת דפוס מינוי נביא אמת. ברוב המקרים, הנביא מסרב לקבל את התפקיד מתוך פחד וצניעות. ההבדל בין סצנה זו ליתר המקרים, הוא שמשה מנהל ויכוח ארוך וקשה עם ה' ולא "מתפתה" לתפקיד אחרי שכנוע קצר. למעשה משה יסכים רק אחרי שה' יגער בו על כך שהגזים בסירובו. )מצד שני, לפחות לא ברח פיזית מהשליחות כמו יונה הנביא(.

תגובת ה' לסירוב: )אל דאגה אני( אֶ הְ יֶה עִ מָ ְך!

הוכחה לנוכחות ה': וְזֶה-לְ ָך הָ אֹות )סימן( כִי אָ נֹכִ י שְ לַ חְ תִ יָך )וזה לא הזיה השיחה שאתה מנהל כרגע עימי( בְ הֹוצִ יאֲָך אֶ ת-הָ עָ ם, מִ מִ צְ רַ יִם, תַ עַבְ דּון אֶ ת-הָ אֱ ֹלהִ ים, עַל הָ הָ ר הַ זֶה. רק כאשר כל עם ישראל יעמוד כאן למרגלות ההר רק אז למעשה תדע שכל המהלך הדרמטי הזה נגרם בגללי ולא במקרה ולא כ"הזיה" שלך

תגובת משה לתגובת ה': משה טוען, שזה נחמד שבסוף כולם ידעו )כולל משה עצמו( שה' שלח אותו וזה לא סתם רעיון הזוי שצץ למשה בראש, אך איך בהתחלה יאמינו לי שאתה פנית אליי ואמרת לי להוציאם? אני אפילו לא יודע איך קוראים לך? מה השם שלך?

תשובת ה' לשאלת משה: שמי הוא: "אֶ הְ יֶה אֲשֶ ר אֶ הְ יֶה" ולעם ישראל כֹה תֹאמַ ר לִ בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל, "אֶ הְ יֶה", שְ לָ חַ נִי אֲלֵ יכֶם. כלומר, ה' מוסר לו "שם קוד" שעבר דורי דורות מברית בין הבתרים שהגואל ישתמש בשם זה ולא בשם אלוהות אחר ואם ישתמש בשם זה יאמינו לו שהוא זה שנשלח לגאול אותם כפי שהובטח מראש )בברית בין הבתרים( לאבותם.

השתלשלות העניינים הצפויה: )כמו בהקדשת הנביא ירמיה – ה' לא מפזר תקוות שווא מנותקות מהמציאות והוא מכין את משה לקרב הקרב ובא( ה' אומר למשה לבקש מפרעה בקשה צנועה. כדי שלא יהיה לו תירוץ לסרב. לבקש יציאה לשלושה ימים בלבד כדי להתפלל לה' בהר סיני ולחזור מייד חזרה למצרים. אולם, ה' מזהיר את משה שפרעה יסרב לשחררם אפילו לשם תפילה קצרה בהר סיני. לכן, תהיה הצדקה מוסרית לפגוע קשות במצרים בגלל סירוב זה. רק לאחר המכות שהמצרים יקבלו בני ישראל ישתחררו ברכוש גדול. ה' מבטיח למשה שיגרום למצרים לחבב את בני ישראל ו"להשאיל" כלים ובגדים לקראת היציאה לתפילה בהר סיני וכך בני ישראל יוכלו לנצל את המצרים על כך שהעבידו אותם בפרך שנים רבות ובכך תהיה התגשמות הנבואה לאברהם שה' יעניש את מי שישעבד את בני ישראל ובני ישראל יצאו מהשעבוד ברכוש גדול.

ה"ויכוח" בין ה' למשה טרם הסתיים. אך לפי החלוקה הנוצרית לפרקים, פרק זה נגמר והמשך הויכוח יהיה בפרק הבא. יש מפרשים שטוענים, כי היה חשוב לנוצרים שביצעו את החלוקה לפרקים, שהפסוק הבא יזכה למעמד מיוחד )של פסוק פותח פרק( בגלל העמדה השלילית של הנצרות כלפי היהודים.