מגילת רות פרק ד'
מגילת רות פרק ד'
הדמויות בסיפור: בּוֹעַז, פְּלֹנִי אַלְמֹנִי (קְרוֹב מִשְׁפָּחָה של אֱלִימֶלֶךְ, שלפי החוק הוא הגוֹאֵל של רוּת), זִקְנֵי הָעִיר, הנָשִׁים של העִיר בֵּית לֶחֶם, רוּת, נָעֳמִי
המקום: שַׁעַר הָעִיר
הזמן: הבוקר לאחר הפגישה של רות עם בּוֹעַז בלילה בַּגוֹרֶן
ההתרחשות המרכזית: בּוֹעַז גוֹאֵל את רות ומִתְחַתֵן אִתָהּ.
תקציר
בועז רוצה לגאול את רות ואת האדמות של אֱלִימֶלֶךְ, שהוא קרוב משפחה שלו. כלומר: בועז רוצה להתחתן עם רות ולקנות את השדה של אלימלך, שנמכר לאדם זָר (שאינו מן המשפחה).
הבעיה: יש אדם, שהוא קרוב יותר אל אלימלך מאשר בועז. לפי החוק, יש לו זְכוּת לגאול את רות ואת האדמות – לפני בועז. בשַׁעַר של העיר (בְּמַעֲמָד מִשְׁפָּטִי לִפְנֵי עֵדִים), בועז מַצִיעַ לאיש לקנות את האדמות של אלימלך ולהתחתן עם רות. אבל האיש אינו מעוניין, ולכן הזְכוּת עוברת אל בועז.
בועז ורות מתחתנים, ובן נולד להם. הבן שלהם (שנקרא עוֹבֵד) יהיה בעתיד הסָב (סַבָּא) של דָוִד הַמֶלֶךְ.
כיצד בועז מצליח לגאול את רות?
כפי שהוסבר בפרקים הקודמים, הגאולה בסיפור זה מתייחסת ל-2 עניינים:
א.
גאולת האדמה של אֱלִימֶלֶךְ – הגואל קונה את האדמה של אלימלך מן האנשים, שנעמי מכרה להם (בגלל המצב הכלכלי הקשה, שהיה לה). התפקיד של הגואל הוא להחזיר את האדמה של אלימלך אל המשפחה שלו.
ב.
חתונה עם רוּת – המטרה היא להמשיך את השושלת (המשפחה) של האנשים שמֵתוּ – אֱלִימֶלֶךְ ומַחְלוֹן. הגואל מתחתן עם האלמנה (רות), והבן שלהם ימשיך את השושלת של אלימלך.
כדי לגאול את רות, בועז צריך להיות מוּכָּר באופן חוּקִי כגואל. הבעיה של בועז היא שיש אדם, אשר מבחינה משפחתית הוא קרוב יותר לאלימלך, ולכן הזכות לגאולה היא שלו (לפני בועז). כדי שבועז יוכל להיות הגואל, הגואל הקרוב יותר צריך לומר לפני עדים שהוא לא מעוניין להיות גואל. כך הזכות להיות גואל תעבור אל בועז.
הגואל הקרוב, אשר השם שלו אינו כתוב בפרק שלנו, רוצה לגאול רק את האדמה של אלימלך, ולא להתחתן עם רות. כאשר בועז אומר לו שהוא צריך גם להתחתן עם רות, הגואל מוותר על הזכות שלו לגאול גם את האדמה.
פסוק 6: מדוע הגואל הקרוב יותר אינו רוצה לגאול את רות?
הגואל הקרוב יותר אומר לבועז: לֹא אוּכַל לגאול- (לִגְאָל-) לִי--פֶּן-אַשְׁחִית, אֶת-נַחֲלָתִי.
כלומר: הוא פוחד שאם הוא יגאל את האדמה וגם יתחתן עם רות, ייגרם לנחלה שלו נֶזֶק או הֶפְסֵד.
לְמָה הוא מתכוון במילה "נַחֲלָה"?
מאיזה נֶזֶק הוא פוחד?
יש שתי אפשרויות להבין זאת:
א.
נַחֲלָתִי = השדה שלי. הוא פוחד שיהיה לו נֶזֶק כַּלְכָּלִי, כלומר: הוא יצטרך לפרנס מן השדה של אלימלך 2 נשים (רות ונעמי). ולבסוף השדה יעבור אל הבן הבכור, שייוולד לו ולרות. הבן הזה ייחשב הבן של מַחְלוֹן (האיש המֵת של רות).
ב.
נַחֲלָתִי = המשפחה שלי. הוא פוחד שהבֵּן, אשר ייחשב בן המשפחה של אלימלך, עלול לגרום למלחמות על הירושה בין הבנים.
ויש אומרים שהוא לא רוצה להכניס אישה נוספת הביתה, כי כבר היה נשוי לאישה אחת, והן עלולות להילחם זו בזו.
חז"ל מציעים הסבר אחר: הגואל אינו רוצה להתחתן עם רות, כי היא הייתה בת לעַם מוֹאָב, והוא ידע שאסור להתחתן עם נשים מואביות.
בספר דברים כג, פסוקים 4–5, כתוב:
"לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד-עוֹלָם. עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ".
אם כך, לפי החוק בספר דברים, אסור לבני ישראל (קְהַל ה') להתחתן עם מישהו מן העמים עמון ומואב עד 10 דורות! כלומר: גם מישהו שלפני 10 דורות אחד מהוריו היה מואבי או עמוני, אסור לבני ישראל להתחתן אתו.
מדוע? ההסבר בספר דברים: 2 העמים האלה לא עזרו לבני ישראל, כאשר הם היו עַם מִסְכֵּן של עֲבָדִים, שיצאו ממצרים ונדדו שנים רבות במִדְבָּר. 2 העמים האלה לא נתנו להם מים ואוכל. ויותר מכך – מלך מואב ניסה ממש להזיק לבני ישראל, כאשר הוא שלח נביא גדול וחשוב (בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר) לְקַלֵל את בני ישראל.
פסוק 7: איך עושים את טקס הגאולה?
2 עדים
לטקס הגאולה יש אופי מִשְׁפָּטִי: את הקנייה של האדמה של אלימלך צריך לעשות לפני 2 עֵדִים. אך בועז מזמין אל הטקס 10 עֵדִים מן האנשים הזְקֵנִים של העיר (שהם המכובדים ביותר).
מדוע בועז מזמין 10 עדים ולא 2 עדים?
בועז רוצה שהכול יהיה חוּקִי וברור לכולם. כך לא יוכלו לְעַרְעֵר בעתיד על החוּקִיוּת (הלֶגִיטִימִיוּת) שלו כגואל.
שליפת נעל
אחד מן השניים – הגואל החדש או מי שמוותר על הזכות להיות הגואל (זה לא ברור) – צריך לִשְׁלוֹף (לְהוֹרִיד) את הנַעַל שלו, ולהעביר אותה אל האַחֵר.
הודעה שהגאולה נעשתה והתחייבות להמשיך את שם המשפחה של המת
לאחר העברת הזכויות אל הגואל (בועז), הוא אומר בקול לעדים כי מעכשיו כל הרכוש של אלימלך (ושל הבנים שלו) עובר אליו. זה כולל גם את רות, אשתו של הבן מַחְלוֹן .
הגואל גם מתחייב להמשיך את שם המשפחה של האיש המת (מַחְלוֹן).
פסוקים 11–12: לאחר טקס הגאולה זִקְנֵי העִיר (העֵדִים) מברכים את בועז.
מהי הברכה?
יא וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים--עֵדִים; יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה--מִן-הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ, מִן-הַנַּעֲרָה, הַזֹּאת.
א.
הברכה מתחילה בתִקְוָוה:
"יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה, אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל"
הם מברכים את בועז, שהאישה החדשה, שבאה אל הבית שלו (רות), תהיה דומה ל-2 הנשים של יעקב אָבִינוּ (ישראל) – רָחֵל ולֵאָה. שתי הנשים האלה הֵקִימוּ ביחד עם יעקב משפחה גדולה, אשר ממנה יצאו 12 השְׁבָטִים של ישראל.
ב.
הברכה גם מסתיימת בתִקְוָוה:
וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה"
הם מברכים את בועז שהבית שלו יהיה כמו הבית (המִשְׁפָּחָה) של פֶּרֶץ. זאת משפחה גדולה וחשובה בשבט יהודה. משמעות הברכה היא שהמשפחה, שיקימו בועז ורות, תהיה חשובה וגדולה כמו המשפחה של פֶּרֶץ (זה הבֵּן, שתָמָר ילדה ליהודה).
ואכן, יש דמיון בין שני האירועים: גם אמו של פֶּרֶץ, תָמָר, הייתה זרה ולא מבני ישראל. כמו רות גם תמר עזבה את העם שלה ואת המשפחה שלה. היא הצטרפה אל יהודה, וילדה לו את פֶּרֶץ.
בברכה הזאת תמר מקבלת מעמד חשוב מאוד של "אֵם בְּיִשְׂרָאֵל". זהו מעמד של אישה שהילדים שלה חשובים בהתפתחות של עם ישראל. בברכה זאת הזקנים מאחלים לבועז שרוּת תהיה דומה לתמר במַעֲמָד שלה ובחֲשִׁיבוּת שלה.
מבנה הברכה
הביטוי "יִתֵּן ה'" כתוב פעמיים: בהתחלת הברכה ובסיום הברכה. החֲזָרָה על אותו הביטוי יוצרת מִסְגֶרֶת. המטרה של המסגרת היא להעביר את הרעיון: את כל מה שקורה בתוך המסגרת, נתן ה', וזה לא קרה באופן מִקְרִי. כלומר: בסיפור זה התערב ה' לטובת הגיבורים. ללא הפעולה של ה', זה לא היה קורה.
פסוקים 16–17: מה הם היחסים בין נעמי לבין הילד, שנולד לרות ולבועז?
2 הפסוקים האלה מספרים על היחסים המיוחדים של נעמי אל עוֹבֵד, הבן של רות ושל בועז. הסיפור מתאר את נעמי כ"אוֹמֶנֶת" של עוֹבֵד. כלומר: היא מטפלת בו ומגדלת אותו. כאן המצב של נעמי הפוך מן המצב שלה, כאשר היא רצתה לחזור משדה מואב לבית לחם: היא הייתה אלמנה, ללא בנים. וכאשר 2 הכלות שלה – רות ועורפה – רצו לבוא אתה, היא ניסתה לשכנע אותן להישאר שם. בתחילת מגילת רות נעמי מסבירה מדוע לא כדאי ש-2 הנשים יבואו אִתָהּ (רות א, פסוקים 11–12):
"הַעוֹד-לִי בָנִים בְּמֵעַי, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים. שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ: כִּי אָמַרְתִּי, יֶשׁ-לִי תִקְוָה--גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים". בניגוד לדברים הכואבים, שאמרה נעמי (שאין סִיכּוּי שיהיו לה עוד בנים), המְסַפֵּר מסיים את הסיפור בתיאור של נעמי, כסוג של אֵם לבן שנולד.
פסוקים 21–22: מי האיש המפורסם שנולד לרות ובועז?
המשפחה של רות ושל בועז
מהו המסר של המְסַפֵּר במגילת רות?
מגילת רות אינה מציגה באופן ברור את המסר של הסיפור. לכן התפתחו הַשְׁעָרוֹת שונות במשך השנים.
ההשערה המקובלת
המסר של מגילת רות הוא: מי שעושה מעשים טובים (חֶסֶד), ה' ישלח לו דברים טובים. כלומר: הוא יקבל גְמוּל טוב על המעשים הטובים, שהוא עושה.
רות עושה חֶסֶד עם נעמי, כאשר היא באה אתה אל בֵּית לֶחֶם. רות היא בת לעם מואב, ולכן היא אינה חייבת לבוא עם נעמי. רות גם שומרת על הכבוד של נעמי, ויוצאת במקומה לאסוף שׁיבּוֹלִים יחד עם האנשים העניים.
גם בועז עושה מעשים טובים: הוא דואג לנעמי ולרות יותר ממה שצריך לפי החוק. הוא נותן אוכל לנעמי ולרות, ולבסוף הוא גם גואל את רות.
רות ובועז זוכים לגְמוּל טוב: הם מתחתנים, והבן שנולד להם – עוֹבֵד – הוא הסָב (סַבָּא) של דָוִד הַמֶלֶךְ.
השערה נוספת
מגילת רות נכתבה כחלק מן המַאֲבָק (מִלְחָמָה) בין התוֹמְכִים בנִישׂוּאֵי תַעֲרוֹבֶת (חתונה של אדם מעַם ישראל עם אדם מעַם אחר) לבין המִתְנַגְדִים לכך.
המַאֲבָק הזה היה גדול מאוד, ובמיוחד בתקופה של עֶזְרָא ושל נְחֶמְיָה. עזרא ונחמיה היו מנהיגים יהודים בהתחלה של תקופת בֵּית הַמִקְדָשׁ הַשֵׁנִי (בערך 506 לפני הסְפִירָה). בתקופה זאת יהודים רבים התחתנו בנישואי תערובת. נחמיה ניסה להילחם בזה, והוא עודד גברים יהודים להתגרש מן הנשים שלהם, שאינן יהודיות.
לפי השערה זאת, המֶסֶר של מגילת רות הוא שלא חשוב לאיזה עַם אדם נולד, אלא ההתנהגות שלו חשובה. כך, רות (שהיא מואבייה) היא אֵם חשובה בעם ישראל, כי ממנה נולד דָוִד הַמֶלֶךְ. זאת ההוכחה הגדולה ביותר לכך שהמעשים הם החשובים ולא המוֹצָא של האדם