דברים כ' - חוקי מלחמה

סיכום הפרק

פס' א'-ט': החוק נפתח בתיאור יציאה למלחמה עם אויב שיש לו צבא גדול, מצויד ומיומן יותר ('סוס ורכב עם רב ממך'). הכהן הוא הראשון שניגש אל החיילים לפני המלחמה ומנחה אותם לא לחשוש מהאויב, לא להירתע מלחימה איתו ולא לטעות בתגובות מולו מכיוון שה' מגן עליהם והולך עמם להילחם נגד האויב ולהביס אותו. לאחר הכהן מגיעים השוטרים אל החיילים ופוטרים ארבע קבוצות מהם מיציאה למערכה. שלושה סוגי חיילים פטורים מהקרב על רקע מצפוני, מכיוון שיש חשש שמותם ימנע מהם לממש דבר מה שחיכו למענו והתאמצו בשבילו, ואדם אחר ייהנה מזה במקומם: חייל שבנה בית, אך טרם חנך אותו ונכנס לגור בו, חייל שנטע כרם (נדרש זמן רב להגיע ליבול ענבים), אך טרם חגג במחולות ('חיללו') את היבול הראשון וחייל שהתארס לאישה, אך לא הספיק להינשא לה. הפטור הרביעי ניתן לסוג של חיילים על רקע ביטחוני ומורלי: חייל שחושש מאוד מהמלחמה והדבר אינו מאפשר לו לתפקד באופן יעיל. יש סיכוי שהוא יכשיל את המלחמה, יסכן את יתר החיילים ואף יוריד את המורל בקרבם. כל אלה מוצאים מבין הלוחמים ונשלחים לביתם. רק אז שרי הצבא סופרים את הנותרים, מחלקים אותם לגדודים ויוצאים למלחמה.

פס' י'-י"ח: בקטע זה מוצגת הבחנה שעושה המחוקק בין מלחמת רשות, כלומר מלחמה בעיר/ארץ רחוקה, היושבת מחוץ לגבולות הארץ, לבין מלחמת חובה/מצווה, כלומר מלחמה בעיר/ארץ קרובה, בעמים היושבים בין יישובי הישראלים. לגבי העיר הרחוקה (פס' י'-ט"ו), על החיילים לקרוא לה לשלום (להציע לה להיכנע ולהשתעבד כדי להימנע משפיכות דמים). אם היא נכנעת, אנשיה הופכים לכפופים לעם ישראל ולמשלמי מיסים. אם העיר מסרבת להיכנע ופותחת במלחמה, יש להרוג את כל הזכרים/הגברים ('זכורה') ולבזוז/לקחת בשבי את הנשים והילדים (לעבדות), הרכוש והבהמות. לגבי עיר קרובה (פס' ט"ז-י"ח), שבה יושבים העמים שרוצה ה' לתת את נחלותיהם לעם ישראל, יש לפעול על פי "חוק החרם", הקובע כי יש להשמיד את הערים האלה באופן טוטאלי, מבלי להשאיר זכר לאדם, לחי ולצומח = להרוג גברים, נשים, זקנים וטף, וכן לא לקחת כשלל דבר. כל זאת מחשש שישיבה לצדם ומגע איתם יגרמו לבני ישראל ללכת בחוקותיהם, ללמוד את תרבותם ולעבוד את אליליהם.

פס' י"ט-כ': מציגים הנחיות באשר לדרך שיש לנהוג כלפי עצים בשעת מלחמה. מדובר במלחמה ממושכת שבה בונים מצור סביב ערים כדי לכבוש אותן. במצב כזה נדרשים הלוחמים להבחין בין עץ פרי לעץ סרק כדי להרוויח מהם את התועלת הרבה ביותר בזמן מלחמה ומצור. אסור לגדוע עץ פרי, מכיוון שהוא יכול לספק מזון לתקופת הקרב הארוכה, אך מותר לעשות כן לעץ סרק/נוי ולהשתמש בו לבניית כלים ולהבערת אש. מטרת החוק מבחינה פסיכולוגית, ככל הנראה, היא לרסן את הלוחמים בשעת מלחמה ולהט החרב. לוחמים בשדה הקרב עמוסים באדרנלין, בהורמונים, ברוח לחימה ובגבריות מתפרצת, וקיים חשש שיתנהגו בצורה משולחת רסן, ודווקא ההתבוננות בפרטים הקטנים הנדרשת מהם (למשל בעצים), מלמדת אותם איפוק ושיקול דעת.

אמצעים ספרותיים בפרק: חזרה - על מבנה תחבירי (פס' ג'; ה'-ח')