ויקרא י"ט א-ד, ט-י"ח

ויקרא י"ט (א'-ד', ט'-י"ח)

תקציר

קובץ חוקים דתיים-חברתיים זה עוסק בַּ מונח קדושה, המשמש כאן כביטוי מכליל לסדרה של התנהגויות ההופכות אדם ל"קדוש" כמו ה'. תוקפו של החוק הוא אלוהי, שכן הוא נמסר מה' למשה בדרישה להורות אותו לעם, וכן כי פעמים רבות בפרק כולו מופיע הביטוי "]אני ה'[ אלוהיכם", המתַּקף את החוק.

סיכום הפרק

החוק נחלק לשני חלקים:

פס' א'-ד' מתארים ציוויים שבין אדם למקום )לה'(, והם דומים לחוקים המצויים בעשרת הדיברות: כיבוד הורים, שמירת שבת, אמונה באל יחיד )איסור עשיית מסכות ואלילים(. ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות לבין המצוי בחוק "קדושים תהיו" אינם משמעותיים )חז"ל וגם המחקר המודרני עמדו על ההבדלים והציעו הסברים שונים לקיומם(, והם אינם משליכים על הרעיונות הדומים שבחוקים אלה, המלמדים על הערכים שהנחו את העם בתקופת התנ"ך.

בפסוק ב' מורה ה' למשה לדרוש מהעם להיות קדושים מהסיבה שה' הוא קדוש. רעיון זה נובע מהתיאור של בריאת האדם בבראשית א', כ"ו, שם מתואר האדם כברוא שנברא בצלם האל ובדמותו. בשל כך על האדם להידמות לה' בדרכיו ובהתנהגויותיו.

הדרישה להרגיש יראה כלפי ההורים (לכבד אותם ולהכיר בחשיבותם) נובעת מהתפישה ששלושה שותפים משתתפים ביצירת האדם: אבא, אמא, ה'. שמירת השבת נדרשת כחלק מרעיון ההידמות לאל - כשם שה' ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי נח ופסק ממלאכה, כך גם האדם צריך לעשות. האיסור לעבוד אלילים נובע מהתפישה המונותאיסטית, לפיה יש לעבוד אל אחד בלבד, הוא אלוהי ישראל. קיומם של שלושת החוקים הללו, שהם דתיים מעיקרם, מקדם את האדם להיות קדוש בעיני ה'. אך לא די בהם: כדי להיות קדוש, יש לקיים גם את החוקים החברתיים הבאים.

פס' ט'-י"ח מציגים את ההתנהגויות החברתיות המצופות מהאנשים בתחומים: החקלאי, הכלכלי, המשפטי ובתחום יחסי האנוש (להוציא את פסוק י"ב, שהוא בעל אופי דתי). המסר העולה מהם הוא שקדושה אינה עניין דתי בלבד, אלא משלב היבטים חברתי, מוסרי וערכי. כדי להיות "קדוש", עליך תחילה להיות "בן אדם טוב".

בתחום החקלאי (פס' ט'-י') נדרש החקלאי בעת הקציר להשאיר בשדהו פאה )קצה, מסגרת( ולקט. גידולי הדגנים שבצידי השדה וכן אלו שהתפזרו כבודדים בשדה )לקט( יישארו לשכבות החלשות בחברה: עני וגר. כך גם לגבי גידולי גפנים: החקלאי מצווה להשאיר את הענבים שלא הבשילו על הענפים, ולא לחזור לאסוף אותם בהמשך. כך גם לא ללקט ענבים בודדים שנפלו לרצפה.

בתחום יחסי האנוש (פס' י"א) נדרש האדם לא לגנוב, לא להכחיש שגנב ולא לשקר בשום מצב. יש פה חינוך לאהבת האמת ולמימושה. בתחום הדתי )פס' י"ב( נאסרת השבועה בשקר בשם ה' מפני שהיא נחשבת לחילול כבודו. הערך הנשגב של האמת לא מאפשר לקשור את שם ה' בדברי שקר.

בתחום הכלכלי (פס' י"ג) נדרש המעסיק לא לנצל את חולשת העובדים, לא לעשוק אותם ולא לגזול מהם דבר ובעיקר לא לעכב את המשכורת שלהם בשום מצב. פס' י"ד אף הוא עוסק ביחסי אנוש ובמוסר, ובו מוזהר האדם מניצול מגבלה של עיוורים וחרשים באופן נבזה, שלא יאפשר לדעת מי פגע בהם. זהו איסור חמּור!

בתחום המשפטי (פס' ט"ו) מוזהר השופט מעיוות משפט ומהטייתו למען עני (דל) או עשיר (גדול). זוהי שאיפה לצדק, הוגנות ושוויון במשפט. פס' ט"ז-י"ח עוסקים בתחום יחסי אנוש, ואוסרים על "שמירה בבטן", ואף מעודדים לדבר על מה שקשה בצורה גלויה ולהימנע מנטירת טינה שתוביל לנקמה.

התכנים נכתבו על ידי - יאיר בקר ואביחי בן לאה