בראשית ט"ו

תקציר

פנייתו של ה' בהבטחות לאברם מסתיימת בכריתת ברית ביניהם, אשר במהלכה מקבל אברם נבואה קשה על גורל צאצאיו בעתיד. ברית זו, המוכרת בשמה "ברית בין הבתרים", תהווה לאורך דורות בסיס מוצק למחויבות של יתר האבות וצאצאיהם לה' וההיפך. הדיאלוג המתקיים בה, מלמד על צדדים נוספים באישיותו של אברם.

סיכום הפרק

במרכז הסיפור עומדת ברית חד-צדדית, שבה ה' פונה לאברם בהתגלות )'במחזה'( ומרגיע אותו שהוא מוגן )'אנכי מגן לך'(, מבורך )'שכרך הרבה מאוד'( ושרוי בחסות האל )'אל תירא'(. ניתן להבין את פניית ה' כנקודת עצירה שבה הוא גומל לאברם על שבחר לשמוע בקולו בראשונה, כאשר ציווה אותו: "לך לך". מאחר שדברי ה' הם כלליים מדי, אברם מתעניין לגבי סוג השכר שיקבל: "מה תתן לי?", ומוסיף: "ואנכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". בדבריו אלה מביע אמנם אברם התעניינות בשכר האלוהי, אך גם תמיהה, שכן כל שיביא לו ה' לכאורה "מיותר", הרי אין לו צאצאים שיירשו אותו לאחר מותו, והאדם הקרוב אליו ביותר לקבל את האחריות על שיישאר לאחר מותו, הוא העבד שלו - אליעזר מדמשק. כדי לחזק את עמדתו זאת, מזכיר אברם לה' שהוא לא נתן לו זרע, דבר שעלול להתפרש כהאשמה, ואף יחזור בדבריה של שרי )ט"ז, ב'(, משום שה' שולט בכל, גם בפריון.

כאשר חוזר אברם בפעם השנייה על הרעיון שבן ביתו )העבד( יירש אותו )פס' ג'(, מתקן אותו ה' ומדגיש: "כי אם אשר ייצא ממעיך, הוא יירשך", כלומר לאברם יהיו ילדים ביולוגיים. כדי לסמל זאת ה' מבקש מאברם לספור את הכוכבים, בידיעה ברורה שלא ניתן. בכך הוא מראה לו שכמות צאצאיו תהיי ככוכבי השמיים = רבה ועצומה: "כה יהיה זרעך". בעקבות דברי ה', נאמר על אברם: "והאמין בה'" )פס' ו'(, אך לא ברור מהמשך הפסוק: "ויחשבה לו צדקה" למי זה מיוחס - אברם החשיב לה' את ההבטחה כצדקה, או שה' החשיב לאברם את האמונה בו כצדקה.

בפס' ז' מבטיח ה' לאברם שוב, מלבד שיהיה לו זרע, את הארץ, ארץ כנען. יכולתו של אברם לחשוב בגדול וקדימה מביאה אותו לכדי פקפוק בהבטחות ה': לרשת ארץ ולהוליד צאצאים, שכן אין לו ילדים כבר שנים רבות )שרי עקרה( וכן כי בארץ יושבים עמים כנעניים. דבר זה מביא אותו לשאול את ה': "במה אדע כי אירשנה?", כלומר לבקש הוכחות שההבטחה תתקיים. בנקודה זו נדמה כי ה' מבין שאברם נמצא בעמדה לא בטוחה, וכדי לסמל את ההבטחה, הוא מצווה עליו לבתר )לחתוך לנתחים( בעלי חיים: עגלה משולשת )בת 3 ,)עז משולשת )בת 3 ,)איל משולש )בן 3 ,)תור וגוזל. ברית בין הבתרים מסומלת במעבר ה' על ידי תנור העשן ולפיד האש בין הבתרים )פס' י"ז(, מעשה המצביע על הבטחת הברית וחתימתה על ידי ה'. יש הרואים בפס' י"ב-ט"ז תגובת ענישה של ה' על פקפוקו של אברם בהבטחותיו. בתוך כך ניתן למצוא בהם שתי נבואות: אישית לאברם )'תבוא אל אבותיך בשלום ותקבר בשיבה טובה'( ולאומית לצאצאיו )'גר יהיה זרעך בארץ לא להם'(, כלומר ה' ישעבד את בני ישראל בידי עם זר למשך 400 שנים )בהמשך זה יתגלה כמצרים(, שגם אותו יעניש ה'.

בדברי אברם מצויות שתי שאלות )'מה תיתן לי?', 'במה אדע כי אירשנה?'( והאשמה )'הן לי לא נתת זרע'(, שניתן לראות בהן פקפוק המבוסס על הבנת המציאות, אך בה בעת למצוא בהן תקווה גדולה לקבל הבטחה שדברי האל יתקיימו במלואם. כך גם ניתן להבין את המעשים הסמליים שעושה ה' )פס' ה', י"ז( לחזק את אברם.

מתיאור הסיום של הסיפור ניתן לזהות את גבולות "הארץ המובטחת" שנתן ה' לאברם, גדולים יותר מגבולות ישראל הנוכחית.

אמצעים ספרותיים בפרק:

תפקידי שאלות (פס' ב', ח') – הבעת בירור או הטלת ספק או התרגשות.

מקור: אביחי בן לא"ה, קמפוס אביב.