במדבר ל"ה 9 - 34

במדבר ל"ה –

תקציר

שבט לוי לא קיבל נחלה כמו כל יתר השבטים. אך קיבל 48 ערים שמפוזרות (בשווה) בין כל השבטים. 6

מתוכן נקראו "ערי מקלט" והם נועדו לרוצחים בשגגה כדי ש"גואל הדם" לא ירצח אותם כנקמה. על רוצח

בשוגג לשהות בעיר המקלט עד למות הכהן הגדול אחרת דמו בראשו. בפרק יש הגדרה משפטית לרצח

במזיד: כדי להיחשב רוצח במזיד לרוצח צריך להיות או "אמצעי" )כלי רצח( או "כוונה" לרצוח )אין צורך

בשניהם כדי להוכיח כוונת זדון(.

סיכום הפרק

ערי הלוויים:

ה' מצווה את משה להעניק 48 ערים (יישובים) לבני שבט לוי (שאין להם נחלה- אין להם קרקעות כשבט

שלם באותו אזור גיאוגרפי). שיהיו מפוזרות בצורה שווה/שיוויניות בין כל הנחלות של יתר השבטים.

העיר תכלול גם מגרש מחוץ לעיר לצורכי מרעה ולחקלאות.

שטח המגרשים יהיה 2000 אמה (כקילומטר) מסביב לעיר עצמה (לכל כיוון לכל "פאה" יש למדוד 2000

אמה )= 1000 מטר().

מתוך 48 הערים, 6 ערים תהיינה "ערי מקלט".

מדוע הלויים לא קיבלו נחלה כמו יתר השבטים?

יעקב מקלל את שבט לוי ושמעון על כך שרצחו את בני שכם בגלל שהם אנסו את דינה וזאת ללא הסכמת יעקב לנקמה מזעזעת זו. אך שבט שמעון כן קיבל נחלה. מאוחר יותר מוסבר ששבט לוי לא מקבל נחלה כדי שיתמסר לעבודת המקדש ולא למרוץ הכלכלי של החיים וכן יתרוצצו מעיר לעיר כדי ללמד תורה את בני ישראל.

דיני רוצח

מקרה: כִּי (כאשר) אַּ תֶּ ם עֹבְ רִּ ים אֶּ ת-הַּ יַּרְ דֵּ ן (=נכנסים ל), אַּ רְ צָה כְנָעַּן = מצווה התלויה בארץ.

דין: וְהִּ קְ רִּ יתֶּ ם (תקבעו) לָ כֶּם עָ רִּ ים עָ רֵּ י מִּ קְ לָ ט תִּ הְ יֶּינָ ה לָ כֶּם;

הטעם: וְנָס שָ מָ ה רֹצֵּחַּ , מַּ כֵּה-נֶּפֶּ ש בִּ שְ גָגָה. וְהָ יּו לָ כֶּם הֶּ עָ רִּ ים לְ מִּ קְ לָ ט, מִּ גֹאֵּ ל; וְלֹא יָמּות הָ רֹצֵּחַּ , עַּ ד-עָמְ דֹו לִּ פְ נֵּי הָ עֵּ דָ ה לַּ מִּ שְ פָ ט.

דיני גואל הדם: מצד אחד מותר לקרוב משפחה לרצוח את מי שהרג את קרוב משפחתו כפי שהיה נהוג בעולם העתיק ובחלק מהמקומות עד ימינו אנו, מצד שני, התורה מערימה קשיים ומגבלות על גואל הדם כך שבפועל הרוצח ירצח רק אם הרוצח התרשל מאוד בהגנה על עצמו. לגואל הדם מותר לרצוח את הרוצח רק אם תפס אותו מחוץ לעיר המקלט. לכן, כל רוצח, במזיד או בשגגה, דבר ראשון נמלט לעיר המקלט הקרובה (כזכור הן מפוזרות ברחבי הארץ).

פיזור ערי המקלט ברחבי הארץ:

3 ערים בעבר הירדן המערבית

3 ערים בעבר הירדן המזרחית

נשמע שיוויוני, אולם בצד המזרחי של הירדן היו רק שניים וחצי שבטים ובצד המערבי היו תשעה וחצי שבטים.

כלומר, בצד המזרחי יש כמעט פי 3 ערי מקלט יחסית לכמות התושבים.

אולם, בחלוקה לפי קווי אורך ורוחב המרחק יחסית זהה ללא קשר לכמות האוכלוסיה וכן החשש היה שבעבר הירדן המזרחית, יהיו יותר רציחות בשגגה בגלל זלזול בחיי אדם, בגלל עצם הבקשה שלהם לא להיכנס לארץ ולחיות בסמוך לה.

קהל היעד:

לִּ בְ נֵּי יִּשְ רָ אֵּ ל, וְלַּ גֵּר וְלַּ תֹושָ ב בְ תֹוכָם, תִּ הְ יֶּינָה שֵּ ש-הֶּ עָ רִּ ים הָ אֵּ לֶּ ה

שוב בא לידי ביטוי בתורה עקרון השיוויון בפני החוק. משפט אחד יהיה לכולם. לגר ולאזרח.

הגדרת רוצח במזיד:

מבחן נסיבתי – כלי הרצח:

מי שמכה אדם באמצעות כלי שיכול לרצוח )כלי מאבן, ברזל או עץ וכו'( לא יוכל לטעון "לא התכוונתי" שזה "בשוגג" והוא נחשב רוצח במזיד. )להבדיל מקין שהיכה את הבל ולא ידע שמכות הורגות(. במקרה זה, גואל הדם רשאי להרוג את הרוצח ולא יעזור לו להתחבא בעיר מקלט. לאחר פסק הדין שהוא רוצח במזיד גואל הדם יהיה רשאי להוציאו להורג )ואם יסרב העדים יצטרכו להוציאו להורג(.

כוונה פלילית – יש מניע לרצח:

גם אם הרצח היה ללא כלי רצח או רצח אותו בידיים או הושלך על הנרצח חפץ שלא אמור להרוג, אך זה נעשה מתוך שנאה )זעם/עצבים( ומתוך "צדייה" כמו צייד שמכוון כדי לפגוע בטרף – מדובר ברצח במזיד. שימו לב, לפי התורה לא צריך גם "אמצעי" וגם "כוונה" אלא מספיק אחד מהם כדי להרשיע ברצח.

הגדרת רוצח בשוגג:

וְאִּ ם-בְ פֶּ תַּ ע )במקרה( בְ לֹא-אֵּ יבָ ה )רגש שנאה/כעס( הֲ דָ פֹו )דחף( אֹו-הִּ שְ לִּ יְך )הפיל( עָלָ יו כָל-כְלִּ י )שלא

נועד לרצח(, בְ לֹא צְ דִּ יָה )לכוון( וְהּוא לֹא-אֹויֵּב לֹו וְלֹא מְ בַּ קֵּ ש רָ עָתֹו.

אם אין כלי שנועד לרצח ואין כוונה לרצוח = רצח בשוגג.

תפקידי עיר המקלט:

1 )עונש )מאסר( לרוצח בשגגה. אסור לו לצאת את גבולות עיר המקלט.

2 )הגנה על רוצח בשגגה מפני גואל הדם.

משך ה"מאסר"/שהות בעיר המקלט:

וְיָשַּ ב בָ ּה עַּ ד-מֹות הַּ כֹהֵּ ן הַּ גָדֹל

מדוע שני בני אדם שביצעו אותה פעולה אחד לפני שמת הכהן הגדול ואחד לאחר שמת הכהן הגדול –

אחד ישב זמן קצר מאוד בעיר המקלט והשני זמן ממושך? האין זה חוסר שוויון בפני החוק?

התשובה נאמרה בפרק אחר: לפי התורה ה"תאונה" היא לא במקרה אלא ה' גרם לה. לכן, כל אחד אחד נשלח לעיר מקלט בהתאם ל"גורלו". האחד שנגזר עליו להרוג לפני מות הכהן הגדול ישהה זמן קצר ואילו האחד שרצח לאחר מות הכהן הגדול יאלץ לשהות שנים רבות עד שהכהן הגדול החדש ימות גם הוא. מדוע דווקא הכהן הגדול נבחר להיות הדמות שהרוצחים ממתינים למותה? מדוע לא ראש הסנהדרין?

יש פרשנים שסבורים שהסיבה היא כי הוא אחראי על אהבת חינם בעם ישראל ואם כשל בתפקידו וגואל הדם רוצה לרצוח את הרוצח אז "מגיע" לו שהרוצחים יחכו למותו )מידה כנגד מידה(.

דיני רוצח בשגגה שנמלט מעיר מקלט:

במקרה ורוצח יצא מגבול עיר המקלט מותר לגואל הדם לרצוח אותו.

"אין לו דם" = אין דין רוצח למי שרוצח אותו מחוץ לעיר המקלט )אם הכהן הגדול שהיה חי בזמן הרצח

עדיין בחיים(.

דיני עדות

כָל מַּ כֵּה נֶּפֶּ ש לְ פִּ י עֵּ דִּ ים, יִּרְ צַּח אֶּ ת-הָ רֹצֵּחַּ ; וְעֵּ ד אֶּ חָ ד, לֹא-יַּעֲנֶּה בְ נֶּפֶּ ש לָ מּות.

אסור להוציא להורג בפחות מ2 עדים. לא מספיק עד אחד )בימינו לא צריך כלל עדים מספיק שהרוצח מעיד נגד עצמו( )בדיני תורה עם עד אחד או עדות של העבריין עצמו בלבד לא ניתן להוציא להורג( בדומה לדיני גאולת הדם – המטרה היא שלא יבוצעו רציחות נוספות(.

איסור כופר:

אדם שרצח בשגגה )וכל שכן במזיד( לא יכול להמיר את הענש הגופני )מאסר/הוצאה להורג( בקנס. וזאת בשונה מהדין שהיה נהוג בעת העתיקה, שהיה "תעריף" כמה לשלם. טבלה מפורטת – למקרה שהרגת בכוונה או בשוגג עבד או בן חורין.

הטעם לאיסור כופר נפש:

וְלֹא תְ טַּ מֵּ א אֶּ ת-הָ אָ רֶּ ץ, אֲשֶּ ר אַּ תֶּ ם יֹשְ בִּ ים בָ ּה--אֲשֶּ ר אֲנִּי, שֹכֵּן בְ תֹוכָּה: כִּי, אֲנִּי ה'--שֹכֵּן, בְ תֹוְך בְ נֵּי

יִּשְ רָ אֵּ ל. הדם של החף מפשע שנבלע באדמה מטמא את הארץ והרי ה' שוכן בארץ ולכן יש לטהר אותה במידה כנגד מידה באמצעות הדם של הרוצח. כפי שנאמר בספר בראשית:

שופך דם האדם באדם דמו ישפך – מידה כנגד מידה. אדם שרוצח - ירצח.

הטעם: כי בצלם ה' נברא האדם. הריגת אדם איננה כהריגת בעל חיים. מי שפוגע באדם למעשה פוגע בצלם ה'! פירוש אחד: אדם שרצח איבד את צלם ה' שבו ולכן מותר להורגו כי הוא כבר לא בצלם ה'