בראשית י"ג

תקציר

לאחר תקופת זמן לא ידועה מאז שחזרו אברם ובני ביתו ממצרים, נוצרת בעיה: הרכוש הרב שיש לו וללוט לא מאפשר להם לשבת = לגור באותו אזור יחד. מריבה שנוצרת בין הרועים שלהם על שטח המרעה מביאה את אברם לפעול למען שלום בית וקשרי משפחה טובים. מעשהו של אברם מביא את ה' להדגיש את בעלותו של אברם על ארץ כנען.

סיכום הפרק

נדודיו של אברם ממשיכים גם בסיפור זה, כאשר הוא מגיע לנגב יחד עם שרי ולוט, ומשם ממשיך לאזור בית אל, שם הוא השתקע עוד בטרם ירד למצרים ושם גם הקים מזבח לה' )י"ב, ח'(. פס' ב' ופס' ה' מהווים את הרקע לעלילה שבסיפור, והם מכילים תיאור כלכלי הנקשר לרכוש שהיה לאברם וללוט )אנשים מבוססים כלכלית(.

הבעיה העומדת במרכז הסיפור נעוצה בהערת המספר "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו" )פס' ו'(, המתארת מצב שבו לאברם ולוט היה רכוש רב מדי )עדרי צאן ובקר(, שיצר מריבה בין הרועים שלהם על שטחי המרעה הנדרשים להאכלת בעלי החיים. שוב מעיר המספר הערה הנוגעת לעמים אחרים היושבים בכנען: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ" )פס' ז'(, ובאמצעותה מבקש להעצים את מצוקת השטח, ששימש אנשים נוספים מלבד את אברם ולוט

גדולתו של אברם ויכולתו לראות קדימה מופיעות בשנית, כאשר הוא בוחר להעדיף את שלום הבית והמשפחה על פני מאבקים על שטח, דבר העומד לזכותו, כמי שיודע שהארץ כולה מורשת לו: "ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו" )פס' ח'(. אברם מאפשר ללוט לבחור את השטח המועדף עליו.

לוט בוחר בערי כיכר הירדן, שם מצויות סדום ועמורה. השיקולים שמפעיל לוט נתפשים ככלכליים ואקלימיים: הוא מזהה בכיכר הירדן שפע של מים )'כולה משקה'( שישמשו לעדרים וכן יופי הנראה "כגן ה', כארץ מצרים". ההערה "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" מטרימה סיפור העתיד לקרות בהמשך, ויש הרואים בה ניסיון של המספר למתוח ביקורת עקיפה על בחירתו של לוט שתביא על משפחתו אסון בהמשך )פרק י"ט(.

פנייתו של ה' לאברם לאחר ההיפרדות מלוט )החל מפס' י"ד( מדגישה כי אברם הוא היורש הבלעדי של כנען חרף ויתורו ללוט, ומצביעה על עמידתו של ה' בברית עם אברם. ה' משתמש בארבע רוחות השמיים כדי לבטא את הריבונות של אברם על שטח רחב כל כך: צפונה )צפון(, נגבה )דרום(, קדמה )מזרח( וימה )מערב(, וכן במילה מכלילה "כל )הארץ(". בדבריו אנו מוצאים ממד סמלי בתיאור של זרע אברם, שיהיה "כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך יימנה", כלומר עצום ובלתי ניתן לספירה, בדומה לגרגירי החול. ה' מצווה על אבם לתור את הארץ, להתהלך בה לאורכה ולרוחבה כדי להכיר כל חלק וחלק בתוכה.

הסיפור מסתיים במעבר של אברם לאלוני ממרא שבחברון, שם הוא בונה מזבח נוסף לה'.

אמצעים ספרותיים בפרק:

תקבולת )פס' ט'(: "אם השמאל ואימנה, ואם הימין ואשמאילה".

מקור: אביחי בן לא"ה, קמפוס אביב.

מקור התמונה:

מציורי התנ"ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה 19. התמונה מתארת את עדרו הגדול של אברהם: "ואברהם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב" (בראשית י"ג י"ב) https://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8840