בראשית י"ח

הסיפור מחולק לשני חלקים:

פס' א'-ט"ז – סיפור המסגרת, ביקור המלאכים;

פס' י"ז-ל"ג – ניסיונותיו של אברהם למנוע את עיוות משפט הצדק האלוהי.

בחלק הראשון מובלטים מאמציו העילאיים של אברהם לארח את שלושת המלאכים שהגיעו לאוהלו: הוא נראה כמצפה לאורחים "כחום היום", רץ אליהם ומשביעם להיכנס לביתו לשתות ולנוח. יש פער רב בין המאמץ הדל שתיאר אברהם למלאכים כדי שייכנסו לבין מאמצו המושקע לארח אותם ברוב כבוד ופאר.

כולם נרתמים לסייע: שרי, נערו של אברהם ואברהם בעצמו. מטרת הביקור מסתברת כבשורה על היריון עתידי של שרה ולידת בן ממנה לאברהם – חרף עקרותה, דבר המביא אותה לצחוק, כשהיא שומעת מבעד לאוהל את דברי המלאכים. צחוקה של שרה )בלבה( נתפש כפקפוק בדברי האל, המתגלה בדמותם של המלאכים, והוא מטיח את ביקורתו באברהם. אברהם מצדו מוכיח את שרה על פקפוקה, והיא מכחישה שצחקה מפקפוק, אלא מיראה.

בחלק השני נפרד אברהם משני מלאכים, הממשיכים לסדום ולעמורה, והוא מגלה את תכנית ה' להחריב את ערים אלה בשל חטאי אנשיהן. אברהם נכנס לדיאלוג של משא ומתן עם ה' על מספר האנשים הצדיקים הנדרשים כדי להושיע את הערים ולמנוע חוסר צדק. הוא מצליח להפחית מחמישים לעשרה. מכאן גזרו בהלכה שעשרה אנשים )'מניין'( יכולים לזכות ציבור שלם. בשיח עם ה' ניתן לזהות מרכיבים פסיכולוגיים שאברהם מודע אליהם ומשתמש בהם כדי לרכך את ה' – בין אם בכניעה מולו )'אנכי עפר ואפר'(, אם בשאילת שאלות נוקבות )'האף תספה צדיק עם רשע'( ואם באזהרות )'חלילה לך'(.

אמצעים ספרותיים

ריבוי פעלים )פס' א'-ח'( -

תפקידי השאלות )פס' ט', י"ג, י"ד, י"ז, כ"ג-כ"ה( -

אפיון ישיר ואפיון עקיף לדמותו של אברהם