שמואל א' - פרק י"ז
שמואל א' פרק י"ז
תקציר הפרק:
ישראל ופלישתים נערכים למלחמה בעמק האלה. מתוך מחנה הפלישתים מגיע גלית ומציע לערוך קרב ביניים. אדם מישראל יגיע להילחם מולו מי שינצח ישעבד את העם השני. שאול והעם מפוחדים ואין מי שיתנדב למלחמה בגלית. דוד נשלח על ידי אביו להביא מזון וציוד לאחיו שגויסו למלחמה. כאשר הוא מגיע הוא שומע את דבריו של גלית ואת תגובת העם המפוחד. דוד אינו נרתע וטוען כי אין לאפשר לגלית להשפיל כך את העם ואת ה'. שאול שומע על דבריו של הנער הבא למחנה ומבקש שיביאו אותו אליו. אולם כאשר דוד נעמד אל מול שאול, שאול מביע חשש. הוא רואה את הנער הקטן וחושב כי הוא אינו מסוגל לגבור על גלית. דוד מתעקש שיאפשרו לו להילחם בגלית שכן ה' יביא לו את הניצחון. שאול משתכנע ושולח את דוד אל הקרב. לאחר חילופי דברים בין דוד וגלית מביס דוד את גלית בעזרת המקלע, הוא פוגע במצחו וגלית נופל אל הקרקע. העם רודף אחרי פלישתים ומביס אותם במלחמה. דוד כורת ראשו של גלית לאות ניצחון ומביא אותו אל המלך. הנער הצעיר מעורר סקרנות רבה בקרב שאול ואנשיו.
הפרק מחולק לשלושה חלקים מרכזיים:
- פס' א-י"א : התארגנות צבאות ישראל ופלשתים למלחמה.
- פס' י"ב- נ"ד: מלחמת דוד וגולית.
- פס' נ"ה- נ"ח: שאלת זהותו ומוצאו של דוד.
פסוקים א'-י"א: ההכנות למלחמה והצעת גלית
א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם. ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. ה וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. ו וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל-רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו. ז וחץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ-מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו. ח וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. ט אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ. י וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ-לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד. יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד. {פ}
פלישתים וישראל מתכוננים למלחמה זו מול זה בעמק האלה. לפתע יוצא גלית ממחנה פלישתים ומציע הצעה לישראל. דמותו המרשימה של גלית מתוארת באריכות ומטרתה להצדיק את הפחד של מחנה ישראל ממנו. גלית מציע לערוך קרב ביניים. גלית מציע שהעם שינצח בדו קרב יהפוך להיות עבד לעם השני. שאול והעם מפחדים למראהו של גלית ובשלב זה אין אדם מישראל אשר מוכן להילחם בגלית.
פסוקים י"ב- כ"ב: דוד מגיע למערכה
יב וְדָוִד בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. יג וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי-יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי-שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה. יד וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל. {ס} טו וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו בֵּית-לָחֶם. טז וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם. יז וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ. יח וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר-הָאָלֶף וְאֶת-אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת-עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. יט וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם-פְּלִשְׁתִּים. {ס} כ וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת-הַצֹּאן עַל-שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל-הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה. כא וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה. כב וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת-הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל-יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם.
גם בפרק זה מוצג שוב דוד וייחוסו. מסופר כי שלושת בניו הבכורים של ישי יצאו למלחמה. ודוד הקטן נשאר בביתו, כמשרת המלך וכרועה צאן לאביו. במקביל מסופר שבמשך 40 יום (מספר טיפולוגי) ממשיך גלית להגיע לפני מחנה ישראל עם הצעתו ואין מתנדבים. ישי מבקש מבנו דוד לגשת אל המערכה ולהביא מזון לאחיו ולדרוש בשלומם. דוד קם בבוקר ומבצע את בקשתו של אביו. הוא מגיע למערכה ופוגש שם את אחיו.
פסוקים כ"ג- ל': דוד כועס על דבריו של גלית
כג וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות (מִמַּעַרְכוֹת) פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד. כד וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת-הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. כה וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת-יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת-בִּתּוֹ יִתֶּן-לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל. כו וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. כז וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ. כח וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל-הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ. כט וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא. ל וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל-מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן
כאשר דוד מגיע למערכה הוא שומע את דבריו של גלית ורואה כי כל העם פוחד ממנו ובורח. כמו כן, הוא שומע את הלוחמים מספרים שהאדם שיסכים להילחם בגלית משפחתו תשוחרר ממיסים, יתחתן עם ביתו של המלך ויקבל מענק מהמלך(למרות כל זאת אין מתנדבים). דוד שומע את הצעת המלך ואת דבריו של גלית ומתפלא, הוא פונה לאנשים הנמצאים במחנה ישראל ומוכיח אותם על כך שאין מתנדב להילחם בגלית ועל כך שמאפשרים לו לבזות את ה' ואת כבודו. לפתע מגיע אליאב אחיו של דוד ושומע אותו משוחח עם האנשים. הוא כועס על דוד ובטוח שנטש את הצאן בכדי לבוא לראות את המלחמה. דוד אינו מבין את תוקפנותו של אחיו ופונה ממנו לשוחח עם האנשים במחנה.
פסוקים ל"א- מ': דוד מתוכנו לקרב
לא וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי-שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ. לב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל אַל-יִפֹּל לֵב-אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. לג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי-נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו. {ס} לד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. לה וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. לו גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. {ס} לז וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה {ס} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ. לח וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת-דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן. לט וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת-חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא-נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו. מ וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי
דבריו של דוד הגיעו לאוזניו של שאול והוא מבקש שיזמנו אותו אליו. אך כאשר שאול רואה את דוד הוא אינו מתרשם שהוא יוכל להביס את גלית. הוא נראה קטן וחסר ניסיון. בשלב זה משתף דוד את שאול ביכולותיו בעזרת סיפור מאחת הפעמים בהם ראה את הצאן. יום אחד, כשדוד רעה את צאנו, התנפלו על עדרו אריה ודוב. דוד לחם בהם והצליח להרגם. בסיפורו מייחס דוד את נצחונו כשמירה אלוהית ובכך שמים דגש על אמונתו הגדולה בה'. שאול משתכנע ומלביש את דוד בבגדי מלחמה (מהווה רמז להעברת המלכות). דוד אינו מצליח לשלוט בכלי המלחמה ובבגדים הכבדים ופושט אותם. במקום זאת הוא לוקח את המקלע וחמישה חלוקי נחל וניגש לקרב מול גלית.
פסוקים מ"א- נ"ד: הקרב בין דוד לגלית
מא וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל-דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו. מב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי-הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה. מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד בֵּאלֹהָיו. מד וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת-בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה. {ס} מה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל-הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. מז וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה כִּי-לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ. {ס} מח וְהָיָה כִּי-קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי. מט וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה. נ וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד-דָּוִד. נא וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת-בָּהּ אֶת-רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ. נב וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים עַד-בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד-גַּת וְעַד-עֶקְרוֹן. נג וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת-מַחֲנֵיהֶם. נד וַיִּקַּח דָּוִד אֶת-רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת-כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ. {ס}
דוד וגלית עומדים זה מול זה. גלית רואה את הנער העדין שלפניו שמגיע להילחם בו עם מקלע ופונה אליו בזלזול. הוא לועג על כך שהוא חושב שיוכל לנצח איש מלחמה מיומן בעזרת מקלע. כמו כן, הוא מוסיף קללה לדוד בשם אלוהי הפלשתים. דוד לא נשאר בשקט ומגיב לדבריו של גלית הוא מסביר לו כי מי שיכריע את המלחמה זה לא הכוח של הלוחמים אלא ה' אלוהי ישראל שבשמו הוא פגע. הוא חוזר על עמדתו מספר פעמים. לאחר חילופי הדברים גלית מתקרב אל דוד בכדי ללחום בו. דוד מגיב בזריזות רץ ומכוון את הקלע עם האבן אל גלית. האבן פוגעת במצחו ומפילה את גלית אל הקרקע. דוד לוקח את חרבו של גלית וכורת את ראשו. הפלישתים שמבינים שהפסידו בורחים מהמערכה וישראל רודפים אחריהם ומביסים אותם. בשלב זה דוד מעלה את ראשו של גלית לירושלים (בשלב זה עוד לא הייתה בשליטה ישראלית)
פסוקים נ"ה- נ"ח: דוד זוכה לכבוד
נה וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת-דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן-מִי-זֶה הָעָלֶם. {ס} נז וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
דוד אשר שב מהמלחמה בגלית מעורר התעניינות רבה בקרב המלך ואנשיו. הם תוהים מי זה הנער אשר הביס את גלית. דוד מגיע עם ראשו של גלית אל שאול המלך. שאול שואל למוצאו ודוד עונה כי הוא דוד בן ישי מבית לחם. פנייתו של שאול לדוד כאל איש זר מעוררת תהיה כיוון שהוא עבד בארמון וניגן לו. יש הטוענים שמצבו של שאול היה קשה וחמור ולכן לא זיהה את שאול ועבדי המלך שיתפו פעולה עמו בכדי לא לפגוע בכבודו.
חשוב לשים לב!
Ø דוד וגולית, מכון מגלי"ם: https://www.youtube.com/watch?v=XNrBx_pfMck
Ø מלחמת דוד וגלית בקומיקס: https://www.youtube.com/watch?v=HSMwgUw3m8c
Ø קרב ביניים- מטרת קרב זה היא לערוך דו קרב בין נציג מכל מחנה כאשר המנצח בדו קרב יביא ניצחון למחנה שלו. רעיון זה היה נפוץ בתקופה ההיא ומטרתו הייתה למנוע אבדות רבות ושפיכות דמים. לכן מכונה גלית איש הביניים שכן הוא האיש המייצג את מחנה הפלישתים.
Ø דוד מוצג בניגוד גמור לשאול, אחיו אליאב ולגלית שכן אין הוא מאמין שהציוד הצבאי וכוחו הפיזי יגברו על גלית אלא דווקא האמונה באל. כמו כן, הוא מוצג בניגוד לגלית הגדול כאשר מתארים אותו כקטן וחסר ניסיון בעוד שגלית הוא לוחם מיומן. יחסי הכוחות מוצגים במספר נקודות בפרק
Ø יש מטלה באופק
Ø בהעברת בגדי המלחמה של שאול לדוד ישנה סמליות של העברת המנהיגות
Ø רצף פעלים במעשיו של דוד בקרב מול גלית- מציג את זריזותו של דוד לפעולה.
לוקט וסוכם ע"י לי יולנדה ברקאי
יז וְהַפְּלִשְׁתִּים אָסְפוּ אֶת צִבְאוֹתֵיהֶם* לְמִלְחָמָה. הֵם נֶאֶסְפוּ בְּשׂוֹכֹה, הַשַּׁיֶּכֶת לִיהוּדָה, וְהֵקִימוּ מַחֲנֶה בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. 2 שָׁאוּל וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וְהֵקִימוּ מַחֲנֶה בְּעֵמֶק הָאֵלָה וְהִתְיַצְּבוּ בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּים. 3 הַפְּלִשְׁתִּים עָמְדוּ עַל הָהָר בְּצַד אֶחָד, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָמְדוּ עַל הָהָר בַּצַּד הַשֵּׁנִי, וְהַגַּיְא הָיָה בֵּינֵיהֶם.
4 אָז יָצָא לוֹחֵם* מִמַּחֲנוֹת הַפְּלִשְׁתִּים; שְׁמוֹ הָיָה גָּלְיָת, מִגַּת, וְגָבְהוֹ הָיָה שֵׁשׁ אַמּוֹת וְזֶרֶת.* 5 עַל רֹאשׁוֹ הָיְתָה קַסְדַּת נְחֹשֶׁת, וְהוּא לָבַשׁ שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים. מִשְׁקַל שִׁרְיוֹן הַנְּחֹשֶׁת הָיָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים.* 6 הָיוּ לוֹ מָגִנֵּי שׁוֹקַיִם מִנְּחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת תָּלוּי בֵּין כְּתֵפָיו. 7 מוֹט הָעֵץ שֶׁל חֲנִיתוֹ הָיָה כְּמוֹט נוּל הָאוֹרְגִים, וְלַהַב הַבַּרְזֶל שֶׁל חֲנִיתוֹ שָׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים;* וְנוֹשֵׂא מָגִנּוֹ צָעַד לְפָנָיו. 8 אָז עָמַד וְקָרָא אֶל קַו הַחֲזִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: ”לָמָּה יְצָאתֶם לְהִתְיַצֵּב בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי? הֲלֹא אֲנִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עַבְדֵי שָׁאוּל? בַּחֲרוּ לָכֶם אִישׁ, וְהוּא יֵרֵד אֵלַי. 9 אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם בִּי וּלְהָרְגֵנִי, נִהְיֶה לָכֶם לַעֲבָדִים. אֲבָל אִם אֲנִי אֶגְבַּר עָלָיו וְאֶהֱרֹג אוֹתוֹ, תִּהְיוּ אַתֶּם לַעֲבָדִים לָנוּ וּתְשָׁרְתוּ אוֹתָנוּ”. 10 וְהַפְּלִשְׁתִּי אָמַר: ”מְחָרֵף אֲנִי אֶת* חֲזִית יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה. תְּנוּ לִי אִישׁ, וְנִלָּחֵם יַחַד!”
11 כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי, נִתְקְפוּ אֵימָה וּפָחֲדוּ מְאוֹד.
12 וְדָוִד הָיָה בְּנוֹ שֶׁל הָאֶפְרָתִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁשְּׁמוֹ יִשַׁי, אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ שְׁמוֹנָה בָּנִים וַאֲשֶׁר בִּימֵי שָׁאוּל כְּבָר הָיָה אִישׁ זָקֵן. 13 שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל יִשַׁי הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה. שְׁמוֹת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ לַמִּלְחָמָה הָיוּ אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, בְּנוֹ הַשֵּׁנִי אֲבִינָדָב, וְהַשְּׁלִישִׁי שַׁמָּה. 14 דָּוִד הָיָה הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, וּשְׁלֹשֶׁת הַגְּדוֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל.
15 וְדָוִד נָהַג לָלֶכֶת וְלָשׁוּב מִשָּׁאוּל כְּדֵי לְטַפֵּל בְּצֹאן אָבִיו בְּבֵית לֶחֶם. 16 בֵּינְתַיִם הָיָה הַפְּלִשְׁתִּי נִגָּשׁ וּמִתְיַצֵּב כָּל בֹּקֶר וְכָל עֶרֶב בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם.
17 וְיִשַׁי אָמַר לְדָוִד בְּנוֹ: ”קַח נָא אֶת אֵיפַת* הַדְּגָנִים הַקְּלוּיִים הָאֵלֶּה וְאֶת עֶשֶׂר כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם הָאֵלֶּה וְהָבֵא אוֹתָם בִּמְהִירוּת אֶל אַחֶיךָ בַּמַּחֲנֶה. 18 וְקַח אֶת עֲשֶׂרֶת גּוּשֵׁי הַגְּבִינָה* הָאֵלֶּה לְשַׂר הָאֶלֶף; שְׁאַל גַּם לִשְׁלוֹמָם שֶׁל אַחֶיךָ וְהָבֵא מֵהֶם סִימָן כָּלְשֶׁהוּ”. 19 הֵם הָיוּ עִם שָׁאוּל וְכָל שְׁאַר אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה, נִלְחָמִים בַּפְּלִשְׁתִּים.
20 וְדָוִד קָם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִפְקִיד שׁוֹמֵר עַל הַצֹּאן; אָז נָשָׂא אֶת הַדְּבָרִים וְהָלַךְ כְּפִי שֶׁצִּוָּה עָלָיו יִשַׁי. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל מִתְחַם הַמַּחֲנֶה, יָצָא הַצָּבָא אֶל קַו הַחֲזִית וְהֵרִיעַ בִּתְרוּעַת מִלְחָמָה. 21 וְיִשְׂרָאֵל וְהַפְּלִשְׁתִּים הִתְיַצְּבוּ חֲזִית מוּל חֲזִית. 22 דָּוִד מִיָּד הִשְׁאִיר אֶת כֵּלָיו אֵצֶל שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וְרָץ אֶל הַחֲזִית. בְּהַגִּיעוֹ הֵחֵל לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם אֶחָיו.
23 בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר אִתָּם, בָּא הַלּוֹחֵם גָּלְיָת, הַפְּלִשְׁתִּי מִגַּת. הוּא יָצָא מֵחֲזִית הַפְּלִשְׁתִּים וְאָמַר אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים כְּמִקֹּדֶם, וְדָוִד שָׁמַע אוֹתוֹ. 24 כַּאֲשֶׁר רָאוּ כָּל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאִישׁ, נָסוּ מִפָּנָיו בְּבֶהָלָה. 25 אָמְרוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל: ”הַאִם רְאִיתֶם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אֲשֶׁר יוֹצֵא? הוּא בָּא לְחָרֵף אֶת* יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ יִתֵּן עֹשֶׁר גָּדוֹל לָאִישׁ אֲשֶׁר יַהֲרֹג אוֹתוֹ, וְיִתֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ שֶׁלּוֹ, וּלְבֵית אָבִיו יַעֲנִיק פְּטוֹר בְּיִשְׂרָאֵל”.
26 דָּוִד הֵחֵל לוֹמַר לָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים לְיָדוֹ: ”מָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַהֲרֹג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה שָׁם וְיָסִיר חֶרְפָּה מִיִּשְׂרָאֵל? כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה שֶׁיְּחָרֵף אֶת* מַעַרְכוֹת* אֱלֹהִים חַיִּים?” 27 וְהָעָם אָמַר לוֹ אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר כְּמִקֹּדֶם: ”כָּךְ יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַהֲרֹג אוֹתוֹ”. 28 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אוֹתוֹ אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל מְדַבֵּר אֶל הָאֲנָשִׁים, כָּעַס עַל דָּוִד וְאָמַר: ”לָמָּה יָרַדְתָּ? וְעִם מִי הִשְׁאַרְתָּ אֶת מְעַט הַכְּבָשִׂים הָהֵם בַּמִּדְבָּר? אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב אֶת עַזּוּת הַמֵּצַח שֶׁלְּךָ וְאֶת כַּוָּנוֹת לִבְּךָ הָרָעוֹת; יָרַדְתָּ רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַקְּרָב”. 29 אָמַר דָּוִד: ”מָה עָשִׂיתִי עַכְשָׁו? רַק שָׁאַלְתִּי שְׁאֵלָה!” 30 לָכֵן הוּא הָלַךְ מִמֶּנּוּ אֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר וְשָׁאַל אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְהָעָם הֵשִׁיבוּ לוֹ אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר כְּמִקֹּדֶם.
31 וְהַדְּבָרִים שֶׁאָמַר דָּוִד נִשְׁמְעוּ בְּמִקְרֶה וְדֻוְּחוּ לְשָׁאוּל. עַל כֵּן הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לוֹ. 32 אָמַר דָּוִד לְשָׁאוּל: ”אַל יִפֹּל לֵב אִישׁ* בִּגְלָלוֹ. עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְיִלָּחֵם עִם הַפְּלִשְׁתִּי”. 33 אַךְ שָׁאוּל אָמַר אֶל דָּוִד: ”לֹא תּוּכַל לָלֶכֶת לְהִלָּחֵם בַּפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, כִּי נַעַר אַתָּה, וְהוּא חַיָּל* מִנְּעוּרָיו”. 34 אָמַר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: ”עַבְדְּךָ הָיָה לְרוֹעֵה צֹאנוֹ שֶׁל אָבִיו, וּבָא אַרְיֵה, וְגַם דֹּב, וְכָל אֶחָד מֵהֶם נָשָׂא שֶׂה מִן הָעֵדֶר. 35 יָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכֵּיתִי אוֹתוֹ וְהִצַּלְתִּי אוֹתוֹ מִפִּיו. כַּאֲשֶׁר קָם נֶגְדִּי, הֶחְזַקְתִּי אוֹתוֹ בְּפַרְוָתוֹ* וְהִכֵּיתִי אוֹתוֹ וְהָרַגְתִּי אוֹתוֹ. 36 גַּם אֶת הָאַרְיֵה וְגַם אֶת הַדֹּב הָרַג עַבְדְּךָ, וְהַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה יִהְיֶה כְּמוֹ אֶחָד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף אֶת* מַעַרְכוֹת* אֱלֹהִים חַיִּים”. 37 וְדָוִד הוֹסִיף וְאָמַר: ”יְהֹוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתִי מִצִּפָּרְנֵי הָאַרְיֵה וְהַדֹּב, הוּא יַצִּיל אוֹתִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה”. אָמַר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: ”לֵךְ, וִיהֹוָה יִהְיֶה עִמְּךָ”.
38 וְשָׁאוּל הִלְבִּישׁ אֶת דָּוִד בְּבִגְדֵי מִלְחַמְתּוֹ. הוּא שָׂם קַסְדַּת נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְהִלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים. 39 וְדָוִד חָגַר אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל בְּגָדָיו וְנִסָּה לָלֶכֶת אַךְ לֹא הִצְלִיחַ, כִּי לֹא הָיָה רָגִיל אֲלֵיהֶם. אָמַר דָּוִד לְשָׁאוּל: ”לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בְּאֵלֶּה, כִּי אֵינֶנִּי רָגִיל אֲלֵיהֶם”. לָכֵן דָּוִד הֵסִיר אוֹתָם מֵעָלָיו. 40 אָז לָקַח אֶת מַקְּלוֹ בְּיָדוֹ וּבָחַר חֲמִשָּׁה חַלּוּקֵי אֶבֶן מֵאֲפִיק הַנַּחַל וְשָׂם אוֹתָם בַּכִּיס שֶׁבְּיַלְקוּט הָרוֹעִים שֶׁלּוֹ, וְקַלְעוֹ הָיָה בְּיָדוֹ. וְהוּא הֵחֵל לְהִתְקָרֵב אֶל הַפְּלִשְׁתִּי.
41 הַפְּלִשְׁתִּי הָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל דָּוִד, וְנוֹשֵׂא מָגִנּוֹ הָיָה לְפָנָיו. 42 כַּאֲשֶׁר הִבִּיט הַפְּלִשְׁתִּי וְרָאָה אֶת דָּוִד, בָּז וְלָעַג לוֹ כִּי הָיָה לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נַעַר אַדְמוֹנִי וִיפֵה מַרְאֶה. 43 לָכֵן הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר לְדָוִד: ”הַאִם כֶּלֶב אֲנִי שֶׁאַתָּה בָּא אֵלַי בְּמַקְּלוֹת?” וְאָז קִלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֶּאֱלֹהָיו.* 44 אָמַר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד: ”בּוֹא אֵלַי וְאֶתֵּן אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְבַהֲמוֹת הַשָּׂדֶה”.
45 הֵשִׁיב דָּוִד לַפְּלִשְׁתִּי וְאָמַר: ”אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת* יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ.* 46 בַּיּוֹם הַזֶּה יַסְגִּיר אוֹתְךָ יְהֹוָה לְיָדִי, וְאֶהֱרֹג אוֹתְךָ וְאָסִיר אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ; וּבַיּוֹם הַזֶּה אֶתֵּן אֶת פִּגְרֵי מַחֲנֵה הַפְּלִשְׁתִּים לְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְחַיּוֹת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ אַנְשֵׁי כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל. 47 וְכָל הַנִּקְהָלִים כָּאן* יֵדְעוּ שֶׁלֹּא בְּחֶרֶב אוֹ בַּחֲנִית מוֹשִׁיעַ יְהֹוָה, כִּי הַקְּרָב שַׁיָּךְ לִיהֹוָה, וְהוּא יִתֵּן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ”.
48 אָז קָם הַפְּלִשְׁתִּי וְהָלַךְ לִקְרַאת דָּוִד וְהִתְקָרֵב אֵלָיו, אַךְ דָּוִד רָץ בִּמְהִירוּת אֶל הַחֲזִית לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי. 49 דָּוִד שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל תּוֹךְ יַלְקוּטוֹ וְלָקַח מִשָּׁם אֶבֶן וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ בְּאֶמְצָעוּת הַקֶּלַע. הוּא פָּגַע בַּפְּלִשְׁתִּי בְּמִצְחוֹ, וְהָאֶבֶן שָׁקְעָה בְּמִצְחוֹ וְהוּא נָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה. 50 וְדָוִד גָּבַר עַל הַפְּלִשְׁתִּי בְּקֶלַע וּבְאֶבֶן; הוּא הִכָּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְהֵמִית אוֹתוֹ, אַף שֶׁלֹּא הָיְתָה חֶרֶב בְּיַד דָּוִד. 51 דָּוִד הִמְשִׁיךְ לָרוּץ וְעָמַד מֵעָלָיו. אָז לָקַח אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּי וְשָׁלַף אוֹתָהּ מִנְּדָנָהּ וּוִדֵּא שֶׁהוּא מֵת בְּכָרְתוֹ בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁמֵּת גִּבּוֹרָם, נָסוּ.
52 בִּתְגוּבָה קָמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְהֵחֵלּוּ לְהָרִיעַ וְרָדְפוּ אַחֲרֵי הַפְּלִשְׁתִּים מִן הַגַּיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן, וְחַלְלֵי הַפְּלִשְׁתִּים הָיוּ מוּטָלִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ מִשַּׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעֶקְרוֹן. 53 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ לְאַחַר שֶׁדָּלְקוּ אַחֲרֵי הַפְּלִשְׁתִּים, וְהֵם בָּזְזוּ אֶת מַחֲנוֹתֵיהֶם.
54 וְדָוִד לָקַח אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וְהֵבִיא אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, אַךְ אֶת כְּלֵי נִשְׁקוֹ שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּי שָׂם בְּאָהֳלוֹ שֶׁלּוֹ.
55 בָּרֶגַע שֶׁרָאָה שָׁאוּל אֶת דָּוִד יוֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, אָמַר לְאַבְנֵר, שַׂר הַצָּבָא: ”בֶּן מִי הוּא הַנַּעַר הַזֶּה, אַבְנֵר?” וְאַבְנֵר הֵשִׁיב: ”חֵי נַפְשְׁךָ, הַמֶּלֶךְ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ!” 56 אָמַר הַמֶּלֶךְ: ”בָּרֵר בֶּן מִי הוּא הָעֶלֶם”. 57 לְפִיכָךְ מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁב דָּוִד לְאַחַר שֶׁהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, לָקַח אוֹתוֹ אַבְנֵר וְהֵבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי שָׁאוּל כְּשֶׁרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. 58 אָמַר אֵלָיו שָׁאוּל: ”בֶּן מִי אַתָּה, נַעַר?” וְדָוִד אָמַר: ”בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי”.
מקור: