שמות י"ד

תקציר

הסיפור נפתח בהנחיה של ה' למשה להחנות את מחנה ישראל בקרבת ים סוף. נראה כי תכניתו של ה' להעניש את המצרים לא תמה, והוא מקשיח את לבו של פרעה כדי שירדוף אחר העם, שם ינחית עליו ועל צבאו מכה קשה. ה' מחולל נס מעורר תדהמה ומבקע את הים לשניים. בני ישראל עוברים בתוך הים, אך המצרים טובעים בו.

סיכום הפרק

פס' א'-ב' מתארים את הנחיות ה' באשר לחניית בני ישראל בסמוך לים סוף. העצירה מול הים מכוונת בידי ה', המתכנן להנחית על המצרים את המכה האחרונה. לים, מסתבר, יש תפקיד מרכזי בתכנית.

פס' ג'-ט' בזמן שבני ישראל חונים מול ים סוף, פועל ה' גם במצרים כדי לממש את תכניתו. מעורבותו בצד המצרי רבה, והיא נלמדת מן המילים "וחיזקתי את לב פרעה", "וייהפך לבב פרעה", "ויחזק ה' את לב פרעה". מטרתו של ה' היא כפולה: מצד אחד הפגיעה במצרִ ים "ואכבדה בפרעה ובכל חילו", מצד שני הכרה "וידעו מצרַ ים כי אני ה'". פרעה אומר לאנשיו שבני ישראל "נבוכים" )מלשון מבוך( במדבר, כלומר אבודים ותועים מבלי יכולת לברוח, לכודים. הוא מבין שבני ישראל ברחו, שכן נתן להם שלושה ימים, לבקשתם, והם טרם חזרו. פרעה ועבדיו מתחרטים על שחרור העבריים מקרבם )איבוד כוח עבודה רב(, והם מתארגנים בחיל כבד ועצום לרדוף את בני ישראל כדי להשיבם למצרים, בדיוק לפי תכנית האל.

פס' י'-י"ד כאשר מתקרבים המצרִ ים לאזור שבו הוקם מחנה ישראל, נבהלים בני ישראל מאוד, פוחדים וצועקים אל ה'. הם באים בתלונה ובהטחת אשמה אל משה ותובעים תשובה לשאלה מדוע הוציא אותם ממצרים והביא אותם למות במדבר, הרי לא חסרים קברים בארץ מצרים. לטענת בני העם, היה מוטב להישאר עבדים במצרים מאשר לצאת למות במדבר. מדבריהם עולה כי הם ניסו בעבר לומר לו שהם מעדיפים להישאר עבדים. משה מרגיע את העם ומבטיח לו תשועה מאת ה'. מתשובתו ניבטת התאמתו להנהיג: הוא שומר על קור רוח בתוך כל הסערה, הוא שם את מבטחו בה', הוא משדר ביטחון, הוא מעודד. תשובתו "אל תיראו" מתייחסת לתגובת בני ישראל כאשר ראו את צבא מצרים מתקרב "ויראו מאוד".

פס' ט"ו-י"ח מתארים את דברי ה' למשה, שבהם הוא עוצר את תפילתו "מה תצעק אליי?!" ואומר לו "דבר אל בני ישראל וייסעו" )כלומר, מה אתה ממשיך להתפלל בשעה שיש לעשות מעשה(. ה' מנחה את משה לבצע נס באמצעות הטית המקל שלו על ים סוף, שתביא לביקועו/לקריעתו לשתיים, כך שייפתח מעבר לבני ישראל בתוך )שטח( הים, אך על אדמה )בטוחה(. בדבריו שוב מופיעה מעורבותו של ה' בחיזוק לב פרעה, שתכליתה היא פגיעה בו ובצבאו )רכב ופרשים(.

פס' י"ט-כ"ח ה' משנה את מיקומו של עמוד הענן כך שילך מאחורי בני ישראל. הסיבה היא יצירת חיץ וערפל בין מחנה ישראל למחנה מצרים, שתפריע למצרים לראות את בני ישראל, אך יאפשר לעם לראות את הדרך. משה מטה את מקלהו על הים. מעשה זה גרם לרוח קדים )מזרחית( לבוא ולהבקיע את המים, לקרוע אותם לשני קירות, אשר ביניהם נס העם מהמצרים. לפנות בוקר מעורר ה' מהומה אצל המצרים, גורם לגלגלי המרכבות שלהם להתנתק ולמנוע את המשך תנועתם. המצרים מבינים שה' נלחם למען ישראל ושנשקפת להם סכנה, על כן הם מתחילים לברוח חזרה. כאשר רואה ה' כי המצרים עומדים לצאת בחזרה מתוך הים, הוא מצווה על משה להטות את מקלו בשנית ולסגור את הים על צבא מצרים, והמצרים מתים בטביעה.

פס' כ"ט-ל"א חוזרים על תיאור האירוע המופלא של ההליכה בתוך הים, אך על יבשה. ה' מושיע את בני ישראל, וכשהם רואים את המצרִ ים מתים על שפת הים ומבינים את הנס הגדול שעשה להם ה', הם מאמינים בו ביראה וגם במשה עבדו

אמצעים ספרותיים בפרק: ריבוי פעלים )פס' י'(. שורשים קרובי צליל )ראי/ה, יר"א(. שורש מנחה )כב"ד(. מילה מנחה )ים(. שימוש בשאלות )פס' ה', י"א, ט"ו(.

מקור: אביחי בן לא"ה ויאיר בקר, קמפוס אביב.