תקציר

יצחק ורבקה נישאים כשיצחק בן ארבעים, אך הם לא מצליחים להרות כעשרים שנה מאחר שרבקה עקרה. יצחק פונה לה' בתפילה ובבקשה להרות, בקשתו נענית ורבקה יולדת תאומים. נבואתו של ה' לרבקה באשר לשונּות בין הבנים ובאשר לטיב היחסים ביניהם, מתבררת כנכונה כבר בצעירותם, כאשר יעקב מבקש מעשו את מעמד הבכורה תמורת נזיד עדשים.

סיכום הפרק

פס' י"ט פותח בכותרת לקטע, כפי שנעשה פעמים רבות בפרוזה המקראית, כאשר מתארים את התולדות (אירועי החיים) של דמות מסוימת, אלא שכאן יש שני קשיים: הראשון, הכותרת מצהירה ש"ואלה תולדות יצחק", בעוד שהסיפור מספר את תולדות עשו ויעקב. השני, ישנה כפילות בייחוסו של יצחק: "יצחק בן אברהם" ואז "אברהם הוליד את יצחק". לא ברור מדוע הפסוק מוסר כותרת לא מדויקת וגם מכפיל את המידע לפיו יצחק הוא בנו של אברהם. חז"ל הציעו דרכים שונות ליישב את הקשיים.

הסיפור שלפנינו ממשיך לעסוק ביצחק וברבקה, ומספר את סיפור הלידה שלהם באופן נסי )בדרך נס( לאור עקרותה של רבקה. יצחק פונה לאלוהים ומבקש ממנו שרבקה תיכנס להיריון. אלוהים נעתר לו, ורבקה בהיריון עם תאומים בנים. כאשר מרגישה רבקה תנועות חזקות בבטנה ('ויתרוצצו' = רמז לריצה/לתחרות?), היא הולכת לדרוש את ה' ולהיוועץ בו. ה' חושף את רבקה לנבואה הקשורה לתאומים שבבטנה: היא תלד "שני גויים" = שני עמים שונים, ו"שני לאומים ממעייך ייפרדו" = הם לא יסתדרו זה עם זה (הבנים והעמים), "לאום מלאום יאמץ" = הם לא יהיו שווי כוח ומעמד, אחד יגדל מהשני במעמדו ו"רב יעבוד צעיר" = הבכור יהיה כפוף לבן הזקונים.

כאשר יולדת רבקה, יוצא בנה הבכור כשהוא שעיר ואדמוני, ומקבל את השם עשו. יעקב, הבן שיצא שני, קיבל את שמו מאחר שידו אחזה בעקב הרגל של עשו (רמז לניסיון לצאת לפניו ולהיות הבכור). עשו גדל להיות נער העוסק בציד בשדה, עיסוק המאופיין בכוח, במהירות, בגבריות, בחספוס ובביטחון, ואילו יעקב גדל להיות נער יושב אוהלים (ככל הנראה, איש של בית או רועה צאן), עיסוק המאופיין בעדינות, בתמימות, בשלווה, בפגיעּות ובמשפחתיות. המספר מעיד כי יצחק אהב את עשו בשל עיסוקו בציד, ואילו רבקה אהבה את יעקב ('ילד של אמא'). מובן כי הבנים גדלו בבית של העדפה הורית.

פס' כ"ט-ל"ד מתארים מקרה שאירע באחד הימים, כשיעקב סיים לבשל נזיד (תבשיל) עדשים בדיוק כשעשו חזר מהשדה עייף ורעב. עשו מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מנצל את רעבו של עשו כדי לדרוש ממנו בתמורה למכור לו את הבכורה. בימי התנ"ך מעמד הבכורה היה חשוב לאין ערוך, מכיוון שהבכור ירש את כל רכושו של האב, זכה בברכתו הבלעדית וקיבל את כל האחריות על שאר בני הבית. עשו, בצעד פזיז ומזלזל שאינו צופה אל העתיד, מוכר עשו בשבועה את מעמד הבכורה ליעקב במחיר של נזיד עדשים ולחם.

סיפור הולדת הבנים (פס' כ"ד-כ"ח) מדגיש את המערך הניגודי בין עשו ליעקב: בכור מול בן זקונים, איש ציד מול איש יושב אוהלים, אחד נאהב ע"י אביו מול אחד שנאהב ע"י אמו. כל אלה נועדו לשמש נקודת מוצא לכל הסיפורים שיתרחשו בהמשך בין האחים, כאשר הראשון מתחיל בפס' כ"ט-ל"ד, ובו מוכר עשו ליעקב את הבכורה בתמורה לנזיד עדשים, בשבועה. בסיפור כולו מודגש המתח בין שניהם מהמילים "ייפרדו", "יאמץ", מנבואת ה' "ורב יעבוד צעיר", מאחיזתו של יעקב בעקב עשו וממכירת הבכורה.

אמצעים ספרותיים בפרק:

1. מילים צליליות - וַיֶּעְ תַ ר-וַיֵּעָתֶּ ר (פס' כ"א) - הצליל קושר בין הבקשה של יצחק מה' לבין ההיענות של ה' אליה.

2. מדרש שם - יעקב (פס' כ"ו), אדום (פס' ל').

3. ריבוי פעלים (פס' ל"ד) - מלמד על המתח של עשו מול יעקב.

מקור: אביחי בן לא"ה, קמפוס אביב.