סיפורי יעקב

סיפורי יעקב שונים מהסיפורים על אברהם. לסיפורי אברהם מטרה אחת: לענות על השאלה מדוע נבחר אברהם להיות אבי האומה. לעומתם, הסיפורים על יעקב הם תיאור רצוף של חייו, מרגע לידתו ועד מותו, ובתוכם משולבים תיאורים רבים בגנותו, בעיקר תיאורי מרמה וכחש שהוא מפנה כלפי בני משפחתו הקרובים, וכיצד אלה גומלים לו במעשי רמאות מצדם. יעקב, כמו אברהם, יוצא ממולדתו בליווי ברכה והבטחה להגנה אלוהית, אך בניגוד לאברהם היוצא על פי ציווי מה' אל ארץ לא נודעת, יעקב נמלט מזעם אחיו אל יעד מוגדר: משפחת אמו אשר בחרן. בניגוד לסיפורי אברהם, שהקשר ביניהם וסדרם הכרונולוגי אינם תמיד ברורים, סיפורי יעקב סדורים ברצף כרונולוגי ברור, וכל סיפור משמש סיבה או רקע לזה הבא אחריו.

בפרק כה 34-19, מובא סיפור לידתם של התאומים, יעקב ועֵשָׂו. הם נולדים לאחר עקרות בת 20 שנה והיריון קשה ומייסר לרבקה. רבקה שואלת את ה' לסיבת ייסוריה, ומתברר לה שהעוברים אינם ילדים רגילים אלא אבות לעמים שיצאו מזרעם, ויהפכו בעתיד לאויבים.

תהליך הלידה יוצא הדופן וההבדלים במראה החיצוני של יעקב ועֵשָׂו מחזקים את הניגודים ביניהם. עֵשָׂו מתויג כחריג, ואפילו כחיית פרא. הרך הנולד שעיר מכף רגלו ועד קדקודו וזוכה לשם המנציח את שעירותו. יעקב יוצא מן הרחם עם ידו המושטת תחילה, בניסיון למנוע מאחיו לצאת לפניו מן הרחם.

גם אישיותם ועיסוקם של התאומים שונים אלה מאלה. עֵשָׂו הוא "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (פסוק 27) – אדם שמצוי במרחב הפתוח, ועיסוקו אלים. יעקב הוא "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" – עיסוקו אינו אלים, והוא נמצא דרך קבע בתחום מגורי המשפחה. יעקב מנצל את עיסוקו בתחום הבית כדי לתכנן את המלכודת שבה יפיל את עֵשָׂו. המפגש בין יעקב המבשל את הנזיד, לעֵשָׂו המשתוקק לנזיד, מדגיש את חסרונותיו של יעקב, שנתן בתבשילו לא רק עדשים אלא אף מידה בלתי מבוטלת של זדון. מלכתחילה יחסי הכוחות בסצנה זו אינם שווים: יעקב הוא בעל הכוח – הוא רקח את תבשילו ואת תכניתו, והוא מפיל את עֵשָׂו ברשתו. חולשתו של עֵשָׂו ניכרת מבקשתו "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי" (פסוק 30). הפועל "הלעיטני" (שכנראה מורה על אכילה גסה ורעבתנית), והחזרה על "האדום האדום" מציגים את עֵשָׂו כיצור נחות, שבשעת רעבונו אינו מסוגל לחשוב ולדבר ברהיטות, אלא מביע את עצמו במילים בסיסיות בלבד. עייפותו ורעבונו מכשילים אותו, אך מתברר שגם לאחר שהשביע את רעבונו, עֵשָׂו מפגין בוז כלפי הבכורה. כך מודגש שמי שאינו יודע להכיר בערכה של הבכורה אינו יכול להיות ראוי לה, וטוב שנלקחה מידיו. רק מי שרואה את הבכורה כערך ראשון במעלה - זכאי לה, ועל כן טוב שהבכורה הועברה ליעקב.

פרק כז הוא המשכו של המסופר בפרק כה. אף על פי שעֵשָׂו מכר את בכורתו ליעקב, עדיין אין הדבר מקנה ליעקב זכות על הבכורה. התואר והמעמד הרשמי ניתנו כנראה רק עם הענקת ברכת הבכור. ברכה זו, הניתנת על ידי אבי המשפחה, קשה יותר להשגה. יצחק מבקש להעניק את ברכת הבכורה לבנו האהוב והמועדף, עֵשָׂו, ואילו רבקה חותרת להשיג את ברכת הבכורה לבן המועדף עליה, יעקב. רבקה מתכננת לרמות את יצחק כדי שיברך את יעקב ומשכנעת את יעקב לשתף עמה פעולה. את שכנועה העמוק של רבקה בנחיצות המרמה אנו רואים כאשר היא חוזרת ודורשת מיעקב "שְׁמַע בְּקֹלִי" (פסוקים 8, 13), נוקטת פעולות הדוחפות אותו אל המרמה, כגון בישול הגדיים והלבשתו בבגדי אחיו הגדול, וכן באזכור שם ה', שהיא מוסיפה בצטטה את פניית יצחק לעֵשָׂו. יעקב לוקה במעשה המרמה בחוסר מוסריות שווה לזה של רבקה: הוא מטעה ביודעין את אביו העיוור, עונה לכל שאלותיו של יצחק באריכות ובסבלנות ואינו מאבד את קור רוחו לנוכח היסוסי אביו או לנוכח התהליך הארוך שקודם לברכה: הוא מגיש לאביו אוכל ומשקה, נושק לו על פי בקשתו וממתין בסבלנות כשיצחק ממששו. כל אלה עומדים לגנותו של יעקב, שלבו אינו מייסרו על ניצול חולשתו של אביו ועל הפגיעה בזכויותיו של אחיו ובכבודו של ראש המשפחה. לבסוף, למרות היסוסיו וספקותיו, יצחק מברכו בשפע כלכלי ובשליטה על בני משפחתו.

עֵשָׂו, השב מן הציד, נדהם לגלות כי הברכה כבר ניתנה לאחיו, ומחליט להרוג את יעקב לאחר מותו הצפוי של יצחק. רבקה שומעת על תכניתו של עֵשָׂו ומאיצה ביעקב להימלט אל אחיה היושב בחרן עד שישכך זעמו של עֵשָׂו.

בפרקים כט, ל', מסופר על הגעתו של יעקב לחרן ועל השתקעותו שם.

יעקב מגיע לחרן, וכדי לברר פרטים על משפחת אמו הוא הולך אל הבאר, מקום שבו נאספים רועי הצאן. הרועים מחכים לבואם של כל רועי הצאן המקומיים כדי לגולל יחד את האבן הכבדה מעל פי הבאר ולהשקות את הצאן. גם רחל בת לבן מגיעה אל הבאר, וכשיעקב רואה אותה הוא מתרגש כל כך עד שהוא מגולל לבדו את האבן הכבדה מעל פי הבאר ומשקה את צאנה.

לאחר מכן משתקע יעקב בבית דודו, אך אינו נוהג כאורח אלא עובד בשירותו של לבן. יעקב מבקש שכשכר עבודה של שבע שנים תינתן לו רחל לאישה. לבן עונה לו: "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי" (פסוק 19). תשובה זו מסגירה את ערמומיותו של לבן, שכן לכאורה הוא מסכים להצעתו של יעקב אבל למעשה אינו מתחייב לתת לו את רחל. בתום שבע שנים, כאשר יעקב תובע מלבן לקיים את ההסכם ביניהם, לבן מעמיד פנים שהוא מקיים את תנאי ההסכם: הוא עורך משתה כלולות שנחוג לכאורה לרגל נישואי יעקב ורחל, אך בליל הכלולות הוא מביא לאוהלו של יעקב את לאה. יעקב חש בתרמית רק בבוקר ומוחה על מעשהו של לבן, אך לבן עונה לו: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (פסוק 26). דברי לבן מעידים שמעשהו הוא בבחינת עונש ליעקב על פי עיקרון "מידה כנגד מידה", שכן יעקב השתמש בדיוק באותה שיטת רמאות כלפי אביו ואחיו. יעקב המאוכזב נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות תמורת רחל.

יעקב אוהב את רחל יותר מאשר את לאה. לכן ה' מעניק ללאה פריון ואילו רחל עקרה. ללאה נולדים ארבעה בנים. השמות שהיא מעניקה לשלושת הבנים הראשונים מבטאים את רצונה באהבתו של יעקב.

רק לאחר שנים של עקרות, נולד לרחל וליעקב בן משותף: יוסף.

יעקב חש שהגיע הזמן לשוב לארץ כנען. הוא פונה ללבן, מזכיר לו שעבד אותו בנאמנות רבה במשך 20 שנה, ומתוך כבוד לחותנו הוא מבקש ממנו רשות לשוב לביתו.

בפרק לב יעקב ומשפחתו נמצאים בדרכם לארץ כנען. יעקב חושש מאוד מהמפגש עם עֵשָו, כיוון שפרדתם קרתה בעקבות זכייתו של יעקב במרמה בברכת הבכורה. עתה יעקב שומע שעֵשָו אחיו בא לקראתו בליווי 400 איש. יעקב מנסה להתרחק ממשפחתו כדי למנוע פגיעה בהם, במקרה שלעֵשָו יש כוונות לפגוע בו. כשהוא נותר לבדו בלילה מתרחש מאבק בינו ובין "איש", כנראה מלאך. המאבק נמשך כל הלילה, ולקראת עלות השחר מבקש המלאך מיעקב לשחררו. אז נוגע המלאך בכף ירכו של יעקב וגורם לו שיתוק זמני. אף על פי כן יעקב אינו משחרר את המלאך, והמלאך נאלץ למלא את דרישתו של יעקב ולברכו. הברכה מתבטאת בשינוי השם: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (פסוק 29). הברכה היא עדות ואולי אף איחול והבטחה בנוגע ליכולת ההתמודדות של יעקב עם בני אדם ועם ישויות שמימיות. יש בהבטחה זו תשובה לתפילת יעקב: יעקב ביקש מה' להגן עליו ועל משפחתו מפני עֵשָו, ושינוי השם הוא הבטחה שלא יאונה לו רע במפגשו עם עֵשָו. אפשר לפרש את שינוי השם גם על פי המשמעות השונה של השורשים ע-ק-ב (עקימות, עקלקלות, רמאות) וי-ש-ר. בשינוי שמו, משאיר יעקב מאחוריו את דרכי הרמאות והשקר ומתחיל חיים של יושר ושל כנות.

לפי אפשרות אחרת, יעקב הוא שהובס בידי המלאך, והמשפט "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (פסוק 27) הם דברי תחינתו למלאך. תשובת המלאך: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (פסוק 27) היא דרישה למנחה, שהרי ברכה במקרא היא גם מתנה או מנחה. יעקב הגיש לו מנחה (שאינה מתוארת בכתוב) וקרא למקום פנואל, כדי לתעד את הנס שנעשה לו, שכן תבוסתו במאבק הייתה עלולה להביא למותו.

מקור: https://www.929.org.il/page/5002/post/9205