יהודה ותמר

תקציר

סיפור זה קוטע את מחרוזת סיפורי יוסף ומתרכז בעולמו של יהודה, בנו של יעקב. אולם גיבורת הסיפור והדמות המקדמת בו אינה אלא תמר כלתו. תמר, בצעד אמיץ ונחוש, מעזה לדרוש את זכויותיה ממשפחת בעלה, ובעת שהיא נחשפת ונמצאת בסכנת חיים, היא שולפת הוכחות שיצילו אותה ויתמכו במעשיה.

סיכום הפרק

בפס' א'-י' מתואר האובדן הקשה אשר חוותה משפחתו של יהודה. לאחר שנפרד יהודה מאחיו, הוא מתיישב באזור בשם עדולם ומקים שם משפחה משלו עם אישה כנענית בשם בת שוע, ולהם נולדים שלושה בנים: ער, אונן ושֵ לׂ ָ ה. מעשיו הרעים של ער מביאים את ה' להרוג אותו, ותמר, כלתו של ער, נותרת אלמנה. על פי חוקי הייבום בתקופת התנ"ך, אם אדם מת בטרם הביא ילדים, על אחיו לקחת את אשתו ולהרבות אותה כדי שיהיו ילדים שיישאו את שם האח המת וימשיכו את דרכו. יהודה, אבי המשפחה, מבקש מאונן, בנו השני, לייבם את תמר כדי להקים זרע לאחיו ער שמת. אונן, שיודע שהילד לא ייחשב כשלו ולא ייקרא על שמו, שוכב עם תמר, אך שופך את זרעו מחוץ לגופה (יש פה רמז למדרש שם: בשל שפיכת הזרע לבטלה כמעשה אוננות, נקרא אונן על ידי המספר). מעשה זה של אונן מכעיס את ה', והוא הורג גם אותו.

בפס' י"א תמר, חסרת המזל, נותרת מסורבת ייבום ובודדה, ועל-כן היא נדרשת מצד יהודה לחכות בבית אביה עד להתבגרותו של בן הזקונים )האח הצעיר ששמו שֵ לָ ה( שייבם אותה, דבר שאינו קורה בבוא היום. ככל הנראה, בשל מוגבלות כלשהי שממנה סבל. לימים מתה גם בת שוע, אשת יהודה. הערת מספר זו נחוצה להבנת ההמשך.

בפס' י"ב-י"ט תמר, הרואה שיהודה אינו עומד בהבטחתו, מחליטה לעשות מעשה למען הבטחת עתידה, ומנצלת את הגעתו של יהודה לתמנתה )העיר תמנה( בזמן הגז )חג גזיזת הצמר מעל הצאן( כדי לשכב עמו ולהרות ממנו. היא מתחזה לזונה ודורשת ממנו ערבון בתמורה ליחסי המין, עד שישלם לה. כדי לעשות זאת תמר מורידה את בגדי האלמנות שלה )נשים אלמנות לבשו בגדים מיוחדים( ולובשת בגדים המיוחסים לזונות וכן מכסה את פניה כדי שיהודה לא יזהה אותה. יהודה, שהתאלמן מאשתו בת שוע, מבקש מהאישה הזונה לשכב עמו. תמר מנהלת עמו משא ומתן שבו היא שואלת "מה תתן לי כי תבוא אליי )כדי לשכב איתי(?", וכשיהודה מציע גדי עזים, תמר דורשת ערבון שיישאר אצלה עד לתשלום גדי העזים. תמר דורשת שלושה פריטים מזהים ואישיים שייחדו גברים מכובדים באותה תקופה, כערבון: חותמת )אשר על הטבעת(, פתיל )חגורת גוף( ומטה )מקל(. יהודה נותן לתמר את הערבון שביקשה ושוכב עמה. תמר נכנסת להיריון וחוזרת לבגדי אלמנותה בבית אביה.

בפס' כ'-כ"ג שולח יהודה את חברו הטוב, חירה העדולמי, עם גדי עזים כתשלום לאישה הזונה שעמה שכב. חירה אינו מוצא את הקדשה (זונה היושבת במקום קבוע), וכשהוא שואל את אנשי המקום בתמנתה היכן היא, הם אומרים כי מעולם לא הייתה שם קדשה. יהודה נלחץ מחזרתו של רעהו מבלי שמצא את הזונה. הוא חושש מפגיעה בשמו הטוב, שכן החפצים המזהים שלו נמצאים אצלה.

בפס' כ"ד-כ"ו מתוארת הידיעה שהגיעה ליהודה לאחר כשלושה חודשים, שכלתו תמר נכנסה להיריון מיחסים אסורים (כלה נחשבה כשייכת למשפחת החתן, ואסור היה לה להינשא לאחר, אם לא שחררו אותה). יהודה גוזר על תמר מוות בשריפה, ורגע לפני הוצאתה להורג, היא שולפת את הערבון שנתן לה יהודה, והוא משמש אותה כדי להוכיח לו שהיא לא זנתה, אלא הרתה ממנו, ובכך מחייבת אותו לקחת אחריות ולפרוס את חסותו עליה. יהודה מתבייש שקבע דין מיתה (מוות) לתמר, ולוקח על המקרה אחריות. בפס' כ"ז-ל' נולדים לתמר וליהודה תאומים.

אמצעים ספרותיים בפרק:

ריבוי פעלים (פס' י"ט).

חזרה - על מבע (פס' כ"א-כ"ב).

מדרש שם: פרץ.