בראשית ט"ז

תקציר

מעשה אמיץ שבו נוקטת שרי מתגלה בהמשך כטעות שפגעה בה. ניסיונה לגייס את אברם לצדה נכשל, וכשהיא לוקחת את השליטה בחזרה לידיה, היא פוגעת בהגר שפחתה, אשר בורחת למדבר מפניה. שם פוגשת הגר במלאך ה', המגלה לה את שעתיד לקרות לה ואף דורש ממנה לחזור להתענות תחת ידי גבירתה שרי, כדי שלא תישקף סכנת חיים לבן שבבטנה.

סיכום הפרק

במרכז סיפור זה עומדת דרמה משפחתית במיטבה. פס' א' הוא פתיח לפרוזה (סיפורת) קלאסית - יש בו אקספוזיציה המציגה את הדמויות, את הבעיה ורמז לפתרון: בשל עקרותה של שרי היא מבקשת מאברם לבוא אל הגר )לשכב עמה( "ולהיבנות ממנה", כלומר להביא ממנה בן (ויש שמבינים מילים אלא כתקווה של שרי להיקלט בעצמה על ידי כך שהריונה של הגר ייתן לה ברכה). הגר היא השפחה המצרית של שרי, שסביר להניח כי ניתנה לה בזמן ירידתה עם אברם למצרים בתקופת הרעב (י"ב, ט"ז), ובמזרח הקדום אישה עקרה יכולה הייתה לדרוש משפחותיה להיכנס להיריון מהאדון ולמסור לגבירה את הילדים, שייחשבו כשלה (עבדים ושפחות נחשבו לרכוש של האדון והגבירה, וכך גם ילדיהם שנולדו בתקופת עבדּותם).

גם כאן הקשר בין אלוהים לפריון ולהולדה ברור למאמין: שרי בפסוק ב' מייחסת את העקרות לה' "עצרני ה' מלדת" כמו שאברם בברית בין הבתרים אמר לה' "הן לי לא נתת זרע" (ט"ו, ג'). אברם מציית לשרי וקשוב לבקשתה, ואכן הגר ניתנת לו לאישה ונכנסת להיריון ממנו, חז"ל אומרים "מביאה ראשונה", כלומר מהפעם הראשונה שבה שכבו. אלא שכאן מתרחשת תפנית בעלילה - שינוי בהתנהגותה של הגר ויחסה לגבירתה: "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה". מהרגע שמבינה הגר שהיא בהיריון מאברהם, היא מזלזלת בשרי וככל הנראה, לא מתנהגת לפי הוראותיה. התנהגות זאת מביאה את שרי לכעס גדול ולהטלת האשמה על אברם, מחוסר אונים ותסכול. למעשה, דורשת שרי מאברם שיעמוד לצדה מול הגר. אברם מצדו אינו נוקט עמדה פעילה, ובאופן סביל אומר לשרי שתטפל בהגר בדרך הנכונה לה, שכן היא שפחתה והיא הממונה עליה. שרי מחליטה לענות את הגר עד שזאת בורחת למדבר.

מלאך ה', הנשלח להושיע את הגר במדבר, הוא הוכחה נוספת לכך שה' מחויב לבריתו עם אברם, שכן הוא דואג לזרעו שבדרך. המלאך פוגש את הגר ליד המעיין במדבר, ובדבריו נמצאים רמזים שעשויים לסייע להגר להבין שהוא מלאך ה': הוא פונה אליה בשמה )יודע מי היא, אך היא אינה יודעת מי הוא(, הוא מנבא לה צאצאים רבים שייצאו ממנה, מנבא על הבן שייוולד לאברם ולה וכן דורש ממנה לקרוא לו בשם ישמעאל )כי ה' שמע את מצוקתה(. הגר קוראת לבאר שעל ידה פגשה את המלאך "באר לחי רואי", כלומר הבאר לה' שראה אותה ואת המשבר שלה, ולאחר מכן חוזרת להתענות תחת גבירתה, כמצוות המלאך, ויולדת את ישמעאל לאברם, בהיותו בן 86 שנים.

אמצעים ספרותיים בפרק:

מדרש שם - ישמעאל, באר לחי רואי.

תקבולת )פס' י"ב(: "ידו בכל ויד כל בו".

מקור: אביחי בן לאה, קמפוס אביב.