ברכת יעקב לבני יוסף

תקציר

יעקב כבר מבוגר וחולה, סוף ימיו מתקרב. הידיעה על מצבו מגיעה אל יוסף, והוא מגיע לבקר את אביו יחד עם שני בניו, מנשה ואפרים, ואלה זוכים לברכתו של סבם יעקב, אלא שהברכה אינה מתבצעת כשם שנהוג לבצע אותה, ומשמעותה הסמלית מתגלית כמכוונת.

סיכום הפרק

הסיפור נפתח בכך שמודיעים ליוסף )לא ברור מי( שאביו יעקב חולה. הוא מחליט לבקר אותו יחד עם שני בניו, מנשה ואפרים. הביקור מעודד את יעקב )'ויתחזק וישב על המיטה'(. בפס' ג'-ד' משתף יעקב את יוסף בהתגלות ה' אליו בלוז )בראשית כ"ח, י'-י"ט( ובברכה אשר בירך אותו: ברכת הזרע )צאצאים רבים שיהפכו לעם גדול( וברכת הארץ )ירושת הארץ המובטחת(. יעקב משתף את יוסף בדבר כדי לברך את מנשה ואפרים ולתת להם נחלה בארץ. הוא מחשיב אותם כ"ראובן ושמעון", כלומר כשני בניו הגדולים. הוא גם מזכיר לו שאמו רחל קבורה בבית לחם אשר בכנען.

בפס' ח'-כ' מתוארת ברכת יעקב לנכדיו. בתחילה לא מזהה יעקב את בני יוסף ושואל לזהותם, וזאת כי נפגעה ראייתו מזקנה. הוא מנשק אותם ומחבק. בתשובת יוסף ליעקב ובדברי יעקב ליוסף אנו מוצאים דמיון באשר לתפישתם כי הכל נעשה הודות לה': יוסף משיב לאביו "בני הם, אשר נתן לי אלוהים בזה". יעקב עונה "ראה פניך לא פיללתי והנה הראה אותי אלוהים גם את זרעך". יעקב מבקש לקרב את נכדיו אליו, והם משתחווים לו. יוסף מעמיד אותם אל מול יעקב כשמנשה מימינו ואפרים משמאלו, כפי שנהוג לברך את הבכור תחילה בימין. חוזקו המנטלי של יעקב עומד לצדו, והוא בוחר לשכל את ידיו ולהניח את ידו הימנית על אפרים, בן הזקונים, ואת ידו השמאלית על מנשה הבכור.

בדברי יעקב )המוזכר בפרק בשם ישראל( שבפס' ט"ו-ט"ז הוא מתייחס לאלוהים בשלושה אופנים: הראשון "האלוהים אשר התהלכו אבותיי לפניו, אברהם ויצחק", ובכך מזכיר את ברית האבות. השני, "האלוהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה", ובכך הוא מביע הערכה על הכוונת ה' בחייו ועל ליוויו. השלישי, "המלאך הגואל אותי מכל רע", ובכך הוא מרמז לאירועים בחייו שבהם ה' שמר עליו )מפני עשו, מפני המלאך שעמו נאבק(. נוכחות ה' בברכת יעקב לנכדיו מחזקת את רעיון הברית.

המעשה שעושה יעקב, הנעשה באופן שונה ממה שצריך )לברך את הבכור בימין(, מפריע ליוסף, והוא מנסה לשנות את הנחת ידי אביו: "ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה", אך יעקב מודיע לו בדבריו כי גם מנשה מבורך ויהיה לעם גדול, אך אפרים הצעיר יתעלה מעליו: "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים". הברכה שמברך ישראל את נכדיו הפכה לברכה הנפוצה עד היום: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה", והיא משמשת לאיחול הצלחה מרובה, שפע, שגשוג ומעמד. בדברי יעקב שבפרק מוצאים נאמנות לברית ה' עם אבותיו וכן מחויבות לחזרת הבנים לכנען, הארץ המובטחת.

אמצעים ספרותיים בפרק:

מילה מנחה (אב).

שימוש בניגודים (ימין ושמאל, בכור וצעיר/קטן).