אנו מאמינים שהדבר אפשרי הן בהתבסס על מחקרים אשר הראו התפתחות מטה-לינגוויסטית בקרב ילדים צעירים דו-לשוניים, והן בהתבסס על מחקרים שהראו יכולת לאבחנות מטה-לינגוויסטיות גם בקרב ילדי-גן חד לשוניים (Karmiloff-Smith, 1992).
ניווט בין ערוצים, שיטות תקשורת ושפות צריך להיעשות במסגרת הגן באופן מודע ומושכל. לדוגמה על המטפל החינוכי להבהיר לעצמו מהי מטרת ההוראה המרכזית בפעילות הנוכחית? כיצד תעשה התאמת שיטת התקשורת לקבוצה הטרוגנית של ילדים? התמודדות מושכלת עם שאלות מעין אלה עשויה להעצים את תהליך ההתערבות.
קרא עוד:
קישור למידע על פרויקט ספרים בשפת סימנים - בי"ס ניב תל-אביב
מצגת זו הינה חלק מערכת הדרכה שלמה הנמצאת ברשות המרכזים הטיפוליים לתלמידים כבדי שמיעה וחירשים.
רקע
על-פי הגישה של תכנית קשר ושיח מורחב כבר בגיל הגן חשוב לפתח אצל ילדים מסמנים את ההבחנה בין עברית מסומנת (או ערבית מסומנת) ושפת הסימנים המלאה, לחתור להעלאת המודעות המטה-לינגוויסטית להבדל בין צורות שפה ותקשורת אלה, ולהעשיר כל אחת מהן בנפרד.
דרכי התיווך באירועי קריאה בשפת הסימנים דורשות מהמטפל החינוכי מודעות לאפיוני שיח הספור בערוץ החזותי/מרחבי כמו גם היכרות עם מגוון האסטרטגיות העומדות לרשות המספר בערוץ זה (Berke, 2013).
במקביל לחשיפה לשיח סיפור בשפת הסימנים, חשוב מאוד שהילדים ייחשפו גם לשפת הספר הכתובה/ דבורה. על פי גישה זו על המחנך הטיפולי לפעול במסלול כפול, הן זה המטפח את שיח הספור בשפת הסימנים כשפה עצמאית, עשירה ומלאה, והן זה המטפח את הידע בשפה הכתובה והדבורה (Swanwick & Watson, 2005; 2007).