ספור בשפת סימנים ובתקשורת כוללנית - המסלול הכפול

מצגת זו הינה חלק מערכת הדרכה שלמה הנמצאת ברשות המרכזים הטיפוליים לתלמידים כבדי שמיעה וחירשים. 

                          רקע

על-פי הגישה של תכנית קשר ושיח מורחב כבר בגיל הגן חשוב לפתח אצל ילדים מסמנים את ההבחנה בין עברית מסומנת (או ערבית מסומנת) ושפת הסימנים המלאה, לחתור להעלאת המודעות המטה-לינגוויסטית להבדל בין צורות שפה ותקשורת אלה, ולהעשיר כל אחת מהן בנפרד.

דרכי התיווך באירועי קריאה בשפת הסימנים דורשות מהמטפל החינוכי מודעות לאפיוני שיח הספור בערוץ החזותי/מרחבי כמו גם היכרות עם מגוון האסטרטגיות העומדות לרשות המספר בערוץ זה (Berke, 2013).

במקביל לחשיפה לשיח סיפור בשפת הסימנים, חשוב מאוד שהילדים ייחשפו גם לשפת הספר הכתובה/ דבורה. על פי גישה זו על המחנך הטיפולי לפעול במסלול כפול, הן זה המטפח את שיח הספור בשפת הסימנים כשפה עצמאית, עשירה ומלאה, והן זה המטפח את הידע בשפה הכתובה והדבורה (Swanwick & Watson, 2005; 2007).