הקדמה:
בפרקים הקודמים, תואר החלק ה'טכני' של לימוד התורה. מה כיצד, וכמה. בפרק זה, יבאר הרמב"ם באריכות רבה את חשיבות לימוד התורה, וכיצד ניתן לזכות בכתר תורה.
שלשה כתרים
א. בעם ישראל, יש שלשה סוגי כתרים. הכתר הראשון, הוא כתר הכהונה. אך כתר זה ניתן לאהרון הכהן ולבניו, ואילו לישראל מן השורה אין שום דרך לזכות בו, ולהפוך לכהן. הכתר השני, הוא כתר המלוכה, אך גם הוא ניתן כבר לדוד המלך, ואילו אדם רגיל אינו יכול להיות מלך.
הכתר היחידי שכל אדם יכול לזכות בו, הוא כתר התורה, שלאף אחד אין בעלות עליו. כתר זה, גדול ונעלה יותר, משני הכתרים הקודמים.
המשך
ב. אפילו ממזר, דהיינו אדם שנולד מגילוי עריות, ומעמדו נחות, מכל מקום אם הוא תלמיד חכם, יש לכבדו ולהקדימו, אפילו ביחס לכהן גדול שאינו תלמיד חכם!
כמו הכל ביחד!
ג. לימוד תורה, חשוב כמו כל שאר המצוות יחד! כי לימוד התורה מביא לקיום המצוות, שכן מי שלא לומד, לא יידע כיצד לקיים את המצוות.
מה קודם?
ד. מי שיכול ללמוד, ובאותה עת יכול לקיים מצווה, אם המצווה יכולה להיעשות על ידי מישהו אחר, מוטב שימשיך ללמוד. רק אם המצווה לא תיעשה בלעדיו, יקיים את המצווה ואז יחזור ללמודו.
סוף טוב
ה. לאחר פטירת האדם, הוא נותן דין וחשבון על מעשיו. אך הדבר הראשון ששואלים למעלה את האדם - האם הוא למד תורה.
על האדם ללמוד תורה, נטו לשם שמים, או אפילו מתוך מניעים זרים (של כבוד, או רווחים כספיים), שכן וודאי שלבסוף יכיר את מעלת התורה, וילמד אותה ללא שום מניעים אחרים.
ממוקד מטרה
ו. אדם שרוצה לזכות למעלת התורה בשלימות, עליו להסיח דעתו ממטרות אחרות (כגון עושר וכבוד). דרך התורה, הוא להסתפק במינימום ההכרחי לחיי האדם, ולהשקיע את כל המשאבים ללמוד.
מחד, אל לאדם לשאוף להשגים גדולים דווקא. מאידך, אל לו להתייאש. אנו נצטווינו ללמוד, ועל כך אנו מקבלים שכר. גם אם יש קשיים, זה רק מגדיל את מעלת הלימוד.
אחר כך
ז. יכול אדם לחשוב, שלימוד התורה הוא אכן דבר חשוב, אך יש למצוא את הזמן המתאים כדי להתחיל. אך אין זה נכון. הסדר צריך להיות ללמוד תחילה, ואחר כך למצוא זמן גם לשאר העיסוקים. התורה היא העיקר, וכל השאר טפל.
לצמצם
ח. התורה אינה מצוייה בין הגאוותנים, וגם לא בין הסוחרים חובקי העולם. יש לעסוק בעניני העולם באופן מינימאלי, ובעיקר לעסוק בתורה.
ענווה
ט. התורה נמשלה למים, שיורדים ממקומות גבוהים, ומתקבצים במקומות נמוכים. כך גם התורה, נמצאת בעיקר אצל שפלי הרוח, שאינם גאוותנים, ואינם רודפים אחרי תאוות העולם.
צדקה
י. לאידך, אל לאדם לחשוב שילמד תורה ולא יעשה מלאכה כלל, אלא יתפרנס מן הצדקה. התנהגות שכזו מחללת את כבוד התורה, כאילו היא קרדום להשגת מטרות גשמיות. בצד העיסוק בתורה, על האדם לעבוד כדי להתפרנס.
{במאמר המוסגר אציין, שדברי הרמב"ם כאן נתונים בויכוח עז, שכן רבים מגדולי ישראל טוענים לאידך, שאדרבא, אם יידעו כולם שאין פרנסה ללומדי התורה, הם יימנעו מללמוד. לכן, חשוב לפרנס לומדי תורה, ולתמוך בהם}.
עבודה
י"א. זוהי מעלה עצומה, כאשר האדם זוכה להתפרנס מעבודתו דווקא, ואינו נזקק למתנות בשר ודם.
לא להתפנק
י"ב. מי שרודף ייתר על המידה אחר תענוגות העולם, קשה לו להשיג את התורה בשלימות. השגת התורה דורשת מאמץ, יגיעה, והשקעה רבה. ולאידך, המתייגע בתורה, יחכים.
ועוד טיפ חשוב. טוב לשמוע את מה שקוראים, שכן חוש השמיעה, יחד עם המאמץ וההתלהבות שבדיבור בקול, מסייעים לזיכרון. ולאידך, מי שלומד בלחש, ישכח בקלות את מה שלומד.
לילה
י"ג. יש ללמוד תורה בכל זמן פנוי, אך הלילה הוא הזמן הטוב ביותר לזה, שכן אין בו הפרעות. לימוד התורה בלילה מקנה לאדם חן מיוחד, ולאידך בעוון אי לימוד תורה בלילה, יכולות לפרוץ דליקות.
הלומד תורה למרות מצבו הכלכלי הדחוק, מובטח לו שמצבו ישתפר, ויוכל ללמוד מתוך עושר. ולאידך, מי שאינו לומד כיוון שטרוד בעסקיו השונים, מובטח לו חלילה שעסקיו יתמוטטו, ויהיה לו הרבה זמן פנוי....